ישיבה
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- ציבור וחברה
- תורה והלכות ציבור
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
יהודה בן הדסה הינדה מלכה
רבים חושבים שהדרכתה של התורה מצטמצמת רק להלכות פרטיות, כמו הלכות שבת, לשון הרע, כשרות, דיני ממונות וכו', ואילו בכל הנושאים ששייכים להויות העולם הכלליות, עניני ציבור - אין לתורה מה לומר. אולם, יש לדעת שתפיסה זו אינה נכונה. ביחס לכל מאורע כללי שקורה בעולם ישנם הרבה ענינים שצריכים ליבון, ויש לתורה מה לומר ביחס אליהם, וזאת מפני שעניני הכלל עצמם הם תורה. וכך מבואר במדרש 1 :
אמון אומן - התורה אומרת אני הייתי כלי אומנתו של הקדוש ברוך הוא, בנוהג שבעולם מלך בשר ודם בונה פלטין, אינו בונה אותה מדעת עצמו, אלא מדעת אומן. והאומן אינו בונה אותה מדעת עצמו, אלא דיפתראות ופינקסאות יש לו, לדעת היאך הוא עושה חדרים, היאך הוא עושה פשפשין. כך היה הקדוש ברוך הוא מביט בתורה ובורא את העולם. והתורה אמרה "בראשית ברא אלהים" - ואין ראשית אלא תורה. היאך מה דאת אמר "ה' קנני ראשית דרכו".
ממדרש זה אנו למדים שהתורה היא התכנית הפנימית של העולם, לפיה הקב"ה מנהיג אותו. בלשון המהר"ל 2 , התורה היא "סדר העולם". עניין מבואר בעוד מקומות רבים, וחלקם מפורט בהערה 3 .
כיון שהתורה היא תוכנית העולם, כיצד יתכן שלא תהיה התייחסות תורנית לכל הדברים שקורים בעולם? 4
ספר התורה של המלך
לאור יסוד זה, מבאר הרב קוק 5 את תפקיד ספר התורה שכותב המלך כספר התורה והחוקים של הממלכה הציבורית 6 , וזו לשונו:
התורה והממלכה בישראל קשורים זה עם זה קשר בל ינתק. המלך בשבתו על כסא ממלכתו, כתב לו את ספר התורה המיוחד לו, כמשנה התורה, כתיבה מיוחדת בתור מלך מושל על העם ומנהיג את החיים החברותיים של הכלל, חוץ מהספר הרגיל שכל אחד מישראל צריך לכתוב לעצמו, בתור בן ישראל מצד החובה של "אתם כתבו לכם את השירה הזאת".
מה אנו למדים מחובה ממלכתית זאת? שקבלת התורה בישראל קבלה כפולה היא:
קבלת חובת היחיד בתור יחיד השייך לכלל ישראל, לכללות האומה בקדושתה.
וקבלת התורה בתור קבלתה של האומה המנהיגה את חייה הלאומיים החברותיים, בתור לאום.
אמנם, עבודה קשה היא ביחוד שמירת התורה הכללית הממלכתית, עבודה הרבה יותר קשה מהשמירה של התורה היחידית. כי התורה ומצוותיה באו לצרף את הבריות, ומלאכת הצירוף של הכלל כולו בתור חברה הזקוקה לענינים מדיניים, הוא הרבה יותר מסובך בדרך עבודתו ממלאכת הצירוף של כל יחיד כשהוא לעצמו בתור איש פרטי.
כי הרי עינינו הרואות שגם המוסר האנושי הפשוט, בדברים שחוש הצדק הטבעי הוא מסייע אותו, עד כמה שאצל הפרטים יש לו על כל פנים איזה אחיזה בחיים, לא זכתה האנושיות בכללותה עדיין, שיהיה מוסכם בתור חובת מוסר ביחש להמדיניות הצבוריות, ואפילו המפלגתית כולה. ובשביל כך אנו יודעים שאותו היצר הרע שבאדם הפרטי הרי הוא מתגבר בכפלי כפלים בהאדם המדיני הכללי, עד שכל מושגי הטוב והרע, הצדק והרשע הרי הם נעשים אבודים לגמרי מתוך המהומה המדינית והקלחת הממלכתית הרותחת, אשר היא כים נגרש, ובשביל כך נטע יוצר העולמים מראש ומקדם את שמו של משיח לפני בריאת העולם, "לפני שמש ינון שמו". כח ממלכתי נגזר מעצם היסוד שבקדושה מוכן הוא בעומק נשמת ישראל הכללית, לפני שמהומת החיים של העולם כולו תוכל לרשום עליו את הרשמים של מחיקת הצדק ואבדן המוסר, הבא במדה הרגילה מתוך הזרם הנורא שבהשתערות גלי החיים החברותיים...
מה אנו למדים מחובה ממלכתית זאת? שקבלת התורה בישראל קבלה כפולה היא:
קבלת חובת היחיד בתור יחיד השייך לכלל ישראל, לכללות האומה בקדושתה.
וקבלת התורה בתור קבלתה של האומה המנהיגה את חייה הלאומיים החברותיים, בתור לאום.
אמנם, עבודה קשה היא ביחוד שמירת התורה הכללית הממלכתית, עבודה הרבה יותר קשה מהשמירה של התורה היחידית. כי התורה ומצוותיה באו לצרף את הבריות, ומלאכת הצירוף של הכלל כולו בתור חברה הזקוקה לענינים מדיניים, הוא הרבה יותר מסובך בדרך עבודתו ממלאכת הצירוף של כל יחיד כשהוא לעצמו בתור איש פרטי.
כי הרי עינינו הרואות שגם המוסר האנושי הפשוט, בדברים שחוש הצדק הטבעי הוא מסייע אותו, עד כמה שאצל הפרטים יש לו על כל פנים איזה אחיזה בחיים, לא זכתה האנושיות בכללותה עדיין, שיהיה מוסכם בתור חובת מוסר ביחש להמדיניות הצבוריות, ואפילו המפלגתית כולה. ובשביל כך אנו יודעים שאותו היצר הרע שבאדם הפרטי הרי הוא מתגבר בכפלי כפלים בהאדם המדיני הכללי, עד שכל מושגי הטוב והרע, הצדק והרשע הרי הם נעשים אבודים לגמרי מתוך המהומה המדינית והקלחת הממלכתית הרותחת, אשר היא כים נגרש, ובשביל כך נטע יוצר העולמים מראש ומקדם את שמו של משיח לפני בריאת העולם, "לפני שמש ינון שמו". כח ממלכתי נגזר מעצם היסוד שבקדושה מוכן הוא בעומק נשמת ישראל הכללית, לפני שמהומת החיים של העולם כולו תוכל לרשום עליו את הרשמים של מחיקת הצדק ואבדן המוסר, הבא במדה הרגילה מתוך הזרם הנורא שבהשתערות גלי החיים החברותיים...
עד כאן דברי הרב קוק זצ"ל.
ענין נוסף הממחיש את היותה של התורה סדר העולם, הוא הרמזים שמצאו גדולי ישראל בתורה לדברים רבים בעולם. וכפי שכתב הגר"א 7 :
והכלל כי כל מה שהיה והוה ויהיה עד עולם הכל כלול בתורה מ"בראשית" עד "לעיני כל ישראל. ולא הכללים בלבד, אלא אפילו פרטיו של כל מין ומין, ושל כל אדם בפרט, וכל מה שאירע לו מיום הולדו עד סופו, וכל גלגוליו. וכל פרטיו ופרטי פרטיו. וכן של כל מין בהמה וחיה, וכל בעל חי שבעולם, וכל עשב וצומח ודומם וכל פרטיהם, ופרטי פרטיהם בכל מין ומין ואישי המינים עד לעולם, ומה שיארע להם ושרשם. וכן כל מה שכתוב באבות ומשה וישראל, כלם הן בכל דור ודור, שכלם מתגלגלים ניצוצותיהם בכל דור ודור כידוע. וכן כל מעשיהם מאדם הראשון עד סוף התורה הוא בכל דור כידוע למבין, וכן הוא בכל אדם ואדם לבד, כמו שהתחיל לבאר במדרש הנעלם ברמז.
וכן התנ"ך כולו, בתורה ובנביאים, מלא בהדרכת התורה בעניני העולם ובעניני ציבור. וכך למשל למדו חכמים מפרשת פגישת יעקב ועשו הדרכה לדורות כיצד צריך לנהוג במפגש עם אומות העולם, כמבואר באריכות בדברי הרמב"ן על הפרשה 8 .
כיצד יתכן שיש מחלוקות?
יש טועים וחושבים ש"יש להם ראיה" שאין לתורה מה לומר בעניני ציבור, וזאת מכך שיש מחלוקות בין תלמידי חכמים בכל מיני פרטים, ואם התורה הייתה אומרת מה לעשות לא היו מחלוקות.
אבל "הוכחה" זאת בטעות יסודה, שהרי הדעות השונות הן חלק מהותי בתורה שבעל פה, ואכן יש מחלוקות בין החכמים בכל נושא בתורה, כפי שכתב הרמב"ם בהקדמתו למשנה שישנם חמשה סוגי הלכות, והסוג השלישי הוא "הדינין שהוציאו על דרכי הסברא ונפלה בם מחלוקת...שהם ענפי הענפים...". על דעת אף אחד בעולם לא עולה לומר שבגלל שיש מחלוקת בהלכות שבת ובהלכות בשר וחלב אין לתורה מה לומר בהם, וכך גם בהלכות ציבור.
ויש לדעת שעצם קיומן של המחלוקות בין תלמידי החכמים הראוים לדון בדבר הוא חיובי, שכן הן מהוות התגלויות של צדדים שונים שכולם אמיתיים, ורק העדר יכולת ההכרעה במחלוקות היא תוצאה של הגלות וביטול הסנהדרין. וכך ביאר הרב קוק 9 את דברי חז"ל שתלמידי חכמים מרבים שלום בעולם:
יש טועים שחושבים שהשלום העולמי לא יבנה כי אם על-ידי צביון אחד בדעות ותכונות, ואם כן כשרואים תלמידי חכמים חוקרים בחוכמה ובדעת תורה, ועל- ידי המחקר מתרבים הצדדים והשיטות, חושבים שבזה הם גורמים למחלוקת והפך השלום,
ובאמת אינו כן, כי השלום האמיתי אי אפשר שיבוא לעולם כי אם דווקא על-ידי הערך של ריבוי השלום, הריבוי של השלום הוא שיתראו כל הצדדים וכל השיטות, ויתבררו איך כולם יש להם מקום כל אחד לפי ערכו מקומו וענינו.
ואדרבא - גם העניינים הנראים כמיותרים או כסותרים, יראו כשמגלה אמיתת החוכמה לכל צדדיה, שרק על-ידי קיבוץ כל החלקים וכל הפרטים, וכל הדעות הנראות שונות, וכל המקצועות החלוקים, דווקא על-ידם יראה אור האמת והצדק, ודעת ה' יראתו ואהבתו. ואור תורת אמת..."
ובאמת אינו כן, כי השלום האמיתי אי אפשר שיבוא לעולם כי אם דווקא על-ידי הערך של ריבוי השלום, הריבוי של השלום הוא שיתראו כל הצדדים וכל השיטות, ויתבררו איך כולם יש להם מקום כל אחד לפי ערכו מקומו וענינו.
ואדרבא - גם העניינים הנראים כמיותרים או כסותרים, יראו כשמגלה אמיתת החוכמה לכל צדדיה, שרק על-ידי קיבוץ כל החלקים וכל הפרטים, וכל הדעות הנראות שונות, וכל המקצועות החלוקים, דווקא על-ידם יראה אור האמת והצדק, ודעת ה' יראתו ואהבתו. ואור תורת אמת..."
על התועלת הגדולה שבמחלוקת מסופר בגמרא 10 , שכאשר רבי שמעון בן לקיש נפטר היה רבי יוחנן מצטער מאוד. החליטו החכמים לשלוח את רבי אלעזר בן פדת שהיה חכם גדול, ליישב את דעתו. הלך רבי אלעזר לרבי יוחנן, ועל כל דבר שאמר לו רבי יוחנן היה מביא לו רבי אלעזר ראיה. אמר לו רבי יוחנן: וכי אתה כמו ריש לקיש? כאשר הייתי אומר דבר לריש לקיש הוא היה מקשה לי עשרים וארבע קושיות, והייתי מתרץ לו עשרים וארבעה תירוצים, וממילא התברר הענין, ואילו אתה אומר לי שיש ראיות לדברי. וכי איני יודע שדברי אמיתיים? קרע רבי יוחנן בגדיו והיה הולך ובוכה, ואומר: היכן אתה בן לקיש, היכן אתה בן לקיש? עד שנטרפה דעתו עליו. בקשו עליו רבנן חכמים, ונפטר.
למדנו מסיפור זה שדווקא מהקושיות מרוויחים, שכן על ידיהן מתבררים הדברים, מה שאין כן מאישור הדברים באופן אוטומטי.
במקום נוסף בגמרא 11 מבואר שלא רק הקושיות הינן בעלות ערך לבירור הדברים, אלא גם כאשר יש דעות שונות הרי שבכל דעה יש משהו מן האמת:
הא רבי אביתר הוא דאסכים מריה על ידיה, דכתיב: "ותזנה עליו פילגשו" - רבי אביתר אמר: זבוב מצא לה, רבי יונתן אמר: נימא מצא לה, ואשכחיה רבי אביתר לאליהו, אמר ליה: מאי קא עביד הקדוש ברוך הוא? אמר ליה: עסיק בפילגש בגבעה, ומאי קאמר? אמר ליה: אביתר בני כך הוא אומר, יונתן בני כך הוא אומר,
אמר ליה: חס ושלום, ומי איכא ספיקה קמי שמיא? אמר ליה: אלו ואלו דברי אלהים חיים הן זבוב מצא ולא הקפיד, נימא מצא והקפיד.
אמר ליה: חס ושלום, ומי איכא ספיקה קמי שמיא? אמר ליה: אלו ואלו דברי אלהים חיים הן זבוב מצא ולא הקפיד, נימא מצא והקפיד.
הרי שדווקא המחלוקת היא המגלה כל הפרטים, ודי בדוגמאות אלו כדי להבין את העניין של המחלוקת 12 .
סיכום ההקדמה:
א. יש לתורה מה לומר בנושאים הפוליטיים והציבוריים, שכן התורה היא התוכנית הפנימית של העולם כולו, כמבואר במדרש רבה ובמקורות רבים נוספים.
ב. כתב הרב קוק שענינו של ספר התורה שכותב המלך הוא הדרכת התורה בנושאי הכלל.
ג. כמו בכל נושא שהתורה מתייחסת אליו, גם בנושאים הציבוריים יש מחלוקות. המחלוקות הינן דבר חיובי, שכן הן מגלות צדדים שונים של התמונה כולה, וכפי שביאר הרב קוק את דברי חז"ל שתלמידי חכמים מרבים שלום בעולם.
^ 1 בראשית רבה פרשה א, א.
^ 2 נתיבות עולם נתיב התורה, חלק א. המהר"ל חוזר על כך פעמים רבות, וראה לדוגמא: ספר גבורות השם - פרק טז, ספר דרך חיים - פרק ה משנה כב וספר תפארת ישראל - פרק כד.
^ 3 כ"כ ר' צדוק (שיחת מלאכי השרת ליקוטים ירושלמי, פרק קמא דראש השנה, דבור המתחיל והנה). וז"ל השפת אמת (פרשת בא שנת תרנ"ד): "ראש השנה הוא תשרי. ולבני ישראל ניתן ראש השנה בניסן לחדשים. ראשון הוא לכם דייקא להודיע כי הקדוש ברוך הוא מנהיג את בני ישראל בסדר אחר מיוחד להם. והוא סדר התורה שהיא סדר הפנימיות. ובכלל העולם ראש השנה תשרי. ובפרט לבני ישראל ראש השנה ניסן שהוא ראש לסדר שהוא למעלה מסדר הטבע".לפי דברי השפת אמת יוצא שתורה היא סדר העולם בהקשר לבני ישראל, כי בני ישראל מונהגים על פי חוקים אלו-היים, מה שאין כן בגויים שמונהגים על פי הטבע. בעומק הדברים אין כאן מחלוקת, שכן עם ישראל הוא הלב שבאומות, וממילא סדר עם ישראל הוא גם סדר העולם כולו.
ובזוהר (חלק ב דף קסא עמוד א) מבואר: "זכאין אינון כל אינון דמשתדלי באורייתא, בגין דכד ברא קודשא בריך הוא עלמא, אסתכל בה באורייתא וברא עלמא, ובאורייתא אתברי עלמא, כמה דאוקמוה דכתיב ואהיה אצלו אמון, אל תקרי אמון אלא אומן. וכי אורייתא אומנא הוה, אין, למלכא דבעי למעבד פלטרין, אי לא שוי לגביה אומנא לא יכיל למעבד פלטרין, כיון דפלטרין אתעבידו, לא סליק שמא אלא דמלכא, אלין פלטרין דעבד מלכא, מלכא שוי באינון פלטרין מחשבה. כך קודשא בריך הוא בעי למברי עלמא, אסתכל באומנא, ואף על גב דאומנא עבד פלטרין, לא סליק שמא אלא דמלכא, אלין פלטרין דעבד מלכא, ודאי מלכא בנה פלטרין, אורייתא צווחת ואהיה אצלו אמון, בי ברא קודשא בריך הוא עלמא.
דעד לא אתברי עלמא, אקדימת אורייתא תרין אלפא שנין לעלמא, וכד בעא קודשא בריך הוא למברי עלמא, הוה מסתכל בה באורייתא בכל מלה ומלה, ועבד לקבלה אומנותא דעלמא, בגין דכל מלין ועובדין דכל עלמין באורייתא אינון, ועל דא קודשא בריך הוא הוה מסתכל בה וברא עלמא.
לאו דאורייתא ברא עלמא, אלא קודשא בריך הוא באסתכלותא דאורייתא ברא עלמא, אשתכח דקודשא בריך הוא איהו אומנא, ואורייתא לקבליה ולגביה אומנא, דכתיב ואהיה אצלו אמון, ואהיה אמון לא כתיב, אלא אצלו, הואיל וקודשא בריך הוא אסתכל בה, אצלו הוה אומנא.
ואי תימא מאן יכיל למהוי אומנא לגביה, אלא אסתכלותא דקודשא בריך הוא בגוונא דא, (דבר אחר) אתעביד כלא בלא עמל ויגיעה, דכתיב בדבר ה' שמים נעשו וגו', בגוונא דא באסתכלותא דיליה היא אומנא), באורייתא כתיב בה בראשית ברא אלהי"ם את השמים ואת הארץ, אסתכל בהאי מלה וברא את השמים, באורייתא כתיב בה ויאמר אלהי"ם יהי אור, אסתכל בהאי מלה וברא את האור, וכן בכל מלה ומלה דכתיב בה באורייתא, אסתכל קודשא בריך הוא ועבד ההיא מלה, ועל דא כתיב ואהיה אצלו אמון, כגוונא דא כל עלמא אתברי."
דברי הזוהר הללו הובאו כדבר פשוט בכמה וכמה מקומות, ראה למשל נפש החיים שער ד פרק י, ספר דגל מחנה אפרים פרשת בא, ספר מאור עינים ליקוטים, ספר תפארת שלמה על התורה פרשת תרומה.
^ 4 יש אומרים כי התפיסה המוטעית, כאילו התורה עוסקת רק בעניני פרט, היא תוצאה של הגלות, שבה "אין לקדוש ברוך הוא בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה" כמבואר במסכת ברכות דף ח עמוד א, כלומר התורה מתגלה רק בבית המדרש ולא בחיים, ומתוך כך התרגלו אנשים לגישה שהקודש והחול מנותקים זה מזה, כגישה הנוצרית.
סיבה זו היא ודאי נכונה, אולם לדעתי היא לא מסבירה לגמרי את התופעה, שכן גם בגלות חכמי ישראל הנהיגו את עניני הציבור, ולמשל כאשר היו מצוקות כלכליות היו הולכים גדולי החכמים לאסוף כספים, שדרי"ם וכו'.
ונראה לי שסיבה מרכזית יותר לכך היא היחס לחכמים. יש קהילות שיודעים בהם מה היא תורה ומה הם חכמי ישראל, יש מועצות גדולי תורה שהם קובעים בעניני ציבור, קובעים למפלגה את הדברים המהותיים או הבעיתיים, ואפילו למי להצביע. וגם אם בפועל הדברים אינם מתנהלים כך בצורה מוחלטת, מכל מקום יש משמעות רבה למסר ולאוירה הציבורית. מה שאין כן במקומות שהיחס לחכמים לא נבנה בצורה נכונה - לא מבינים מה היא תורה, רואים בחכמים כבעלי מקצוע, שכשם שהסנדלר מטפל בתיקון נעליים שכן הוא למד לתקן נעליים כך החכמים עוסקים למדו את ארבעת חלקי השולחן ערוך ולכן הם יכולים להכריע בנושאים הנידונים בהם, ובכך נגמר המקצוע של הרב.
^ 5 מאמרי הראי"ה עמודים 173-174.
^ 6 ראה מסכת סנהדרין פרק ב משנה ד: "וְכוֹתֵב לוֹ סֵפֶר תּוֹרָה לִשְׁמוֹ. יוֹצֵא לַמִּלְחָמָה, מוֹצִיאָהּ עִמּוֹ. נִכְנָס, מַכְנִיסָהּ עִמּוֹ. יוֹשֵׁב בַּדִּין, הִיא עִמּוֹ. מֵסֵב, הִיא כְנֶגְדּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר וְהָיְתָה עִמּוֹ, וְקָרָא בוֹ כָּל יְמֵי חַיָּיו". ספר התורה עצמו הוא אותו ספר תורה של היחיד, ובכל זאת צריך ספר אחר, שכן הלכות ציבור שונות מהלכות הפרט. לדוגמא, הלל אומרים רק על דבר ציבורי, כמבואר במסכת מגילה דף יד עמוד א. וישנם שינוים רבים בין פרט לכלל, וענין זה דורש מאמר לעצמו.
^ 7 בפירושו לספרא דצניעותא, פרק ה.
^ 8 פירוש הרמב"ן על התורה, בראשית לב, ב.
^ 9 עולת ראי"ה עמוד של.
^ 10 בבא מציעא דף פד ע"א.
11מסכת גיטין דף ו עמוד ב.
^ 12 עניין המחלוקות יכול להיות מאמר שלם בפני עצמו, וכתבנו את יסודות הדברים.
^ 2 נתיבות עולם נתיב התורה, חלק א. המהר"ל חוזר על כך פעמים רבות, וראה לדוגמא: ספר גבורות השם - פרק טז, ספר דרך חיים - פרק ה משנה כב וספר תפארת ישראל - פרק כד.
^ 3 כ"כ ר' צדוק (שיחת מלאכי השרת ליקוטים ירושלמי, פרק קמא דראש השנה, דבור המתחיל והנה). וז"ל השפת אמת (פרשת בא שנת תרנ"ד): "ראש השנה הוא תשרי. ולבני ישראל ניתן ראש השנה בניסן לחדשים. ראשון הוא לכם דייקא להודיע כי הקדוש ברוך הוא מנהיג את בני ישראל בסדר אחר מיוחד להם. והוא סדר התורה שהיא סדר הפנימיות. ובכלל העולם ראש השנה תשרי. ובפרט לבני ישראל ראש השנה ניסן שהוא ראש לסדר שהוא למעלה מסדר הטבע".לפי דברי השפת אמת יוצא שתורה היא סדר העולם בהקשר לבני ישראל, כי בני ישראל מונהגים על פי חוקים אלו-היים, מה שאין כן בגויים שמונהגים על פי הטבע. בעומק הדברים אין כאן מחלוקת, שכן עם ישראל הוא הלב שבאומות, וממילא סדר עם ישראל הוא גם סדר העולם כולו.
ובזוהר (חלק ב דף קסא עמוד א) מבואר: "זכאין אינון כל אינון דמשתדלי באורייתא, בגין דכד ברא קודשא בריך הוא עלמא, אסתכל בה באורייתא וברא עלמא, ובאורייתא אתברי עלמא, כמה דאוקמוה דכתיב ואהיה אצלו אמון, אל תקרי אמון אלא אומן. וכי אורייתא אומנא הוה, אין, למלכא דבעי למעבד פלטרין, אי לא שוי לגביה אומנא לא יכיל למעבד פלטרין, כיון דפלטרין אתעבידו, לא סליק שמא אלא דמלכא, אלין פלטרין דעבד מלכא, מלכא שוי באינון פלטרין מחשבה. כך קודשא בריך הוא בעי למברי עלמא, אסתכל באומנא, ואף על גב דאומנא עבד פלטרין, לא סליק שמא אלא דמלכא, אלין פלטרין דעבד מלכא, ודאי מלכא בנה פלטרין, אורייתא צווחת ואהיה אצלו אמון, בי ברא קודשא בריך הוא עלמא.
דעד לא אתברי עלמא, אקדימת אורייתא תרין אלפא שנין לעלמא, וכד בעא קודשא בריך הוא למברי עלמא, הוה מסתכל בה באורייתא בכל מלה ומלה, ועבד לקבלה אומנותא דעלמא, בגין דכל מלין ועובדין דכל עלמין באורייתא אינון, ועל דא קודשא בריך הוא הוה מסתכל בה וברא עלמא.
לאו דאורייתא ברא עלמא, אלא קודשא בריך הוא באסתכלותא דאורייתא ברא עלמא, אשתכח דקודשא בריך הוא איהו אומנא, ואורייתא לקבליה ולגביה אומנא, דכתיב ואהיה אצלו אמון, ואהיה אמון לא כתיב, אלא אצלו, הואיל וקודשא בריך הוא אסתכל בה, אצלו הוה אומנא.
ואי תימא מאן יכיל למהוי אומנא לגביה, אלא אסתכלותא דקודשא בריך הוא בגוונא דא, (דבר אחר) אתעביד כלא בלא עמל ויגיעה, דכתיב בדבר ה' שמים נעשו וגו', בגוונא דא באסתכלותא דיליה היא אומנא), באורייתא כתיב בה בראשית ברא אלהי"ם את השמים ואת הארץ, אסתכל בהאי מלה וברא את השמים, באורייתא כתיב בה ויאמר אלהי"ם יהי אור, אסתכל בהאי מלה וברא את האור, וכן בכל מלה ומלה דכתיב בה באורייתא, אסתכל קודשא בריך הוא ועבד ההיא מלה, ועל דא כתיב ואהיה אצלו אמון, כגוונא דא כל עלמא אתברי."
דברי הזוהר הללו הובאו כדבר פשוט בכמה וכמה מקומות, ראה למשל נפש החיים שער ד פרק י, ספר דגל מחנה אפרים פרשת בא, ספר מאור עינים ליקוטים, ספר תפארת שלמה על התורה פרשת תרומה.
^ 4 יש אומרים כי התפיסה המוטעית, כאילו התורה עוסקת רק בעניני פרט, היא תוצאה של הגלות, שבה "אין לקדוש ברוך הוא בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה" כמבואר במסכת ברכות דף ח עמוד א, כלומר התורה מתגלה רק בבית המדרש ולא בחיים, ומתוך כך התרגלו אנשים לגישה שהקודש והחול מנותקים זה מזה, כגישה הנוצרית.
סיבה זו היא ודאי נכונה, אולם לדעתי היא לא מסבירה לגמרי את התופעה, שכן גם בגלות חכמי ישראל הנהיגו את עניני הציבור, ולמשל כאשר היו מצוקות כלכליות היו הולכים גדולי החכמים לאסוף כספים, שדרי"ם וכו'.
ונראה לי שסיבה מרכזית יותר לכך היא היחס לחכמים. יש קהילות שיודעים בהם מה היא תורה ומה הם חכמי ישראל, יש מועצות גדולי תורה שהם קובעים בעניני ציבור, קובעים למפלגה את הדברים המהותיים או הבעיתיים, ואפילו למי להצביע. וגם אם בפועל הדברים אינם מתנהלים כך בצורה מוחלטת, מכל מקום יש משמעות רבה למסר ולאוירה הציבורית. מה שאין כן במקומות שהיחס לחכמים לא נבנה בצורה נכונה - לא מבינים מה היא תורה, רואים בחכמים כבעלי מקצוע, שכשם שהסנדלר מטפל בתיקון נעליים שכן הוא למד לתקן נעליים כך החכמים עוסקים למדו את ארבעת חלקי השולחן ערוך ולכן הם יכולים להכריע בנושאים הנידונים בהם, ובכך נגמר המקצוע של הרב.
^ 5 מאמרי הראי"ה עמודים 173-174.
^ 6 ראה מסכת סנהדרין פרק ב משנה ד: "וְכוֹתֵב לוֹ סֵפֶר תּוֹרָה לִשְׁמוֹ. יוֹצֵא לַמִּלְחָמָה, מוֹצִיאָהּ עִמּוֹ. נִכְנָס, מַכְנִיסָהּ עִמּוֹ. יוֹשֵׁב בַּדִּין, הִיא עִמּוֹ. מֵסֵב, הִיא כְנֶגְדּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר וְהָיְתָה עִמּוֹ, וְקָרָא בוֹ כָּל יְמֵי חַיָּיו". ספר התורה עצמו הוא אותו ספר תורה של היחיד, ובכל זאת צריך ספר אחר, שכן הלכות ציבור שונות מהלכות הפרט. לדוגמא, הלל אומרים רק על דבר ציבורי, כמבואר במסכת מגילה דף יד עמוד א. וישנם שינוים רבים בין פרט לכלל, וענין זה דורש מאמר לעצמו.
^ 7 בפירושו לספרא דצניעותא, פרק ה.
^ 8 פירוש הרמב"ן על התורה, בראשית לב, ב.
^ 9 עולת ראי"ה עמוד של.
^ 10 בבא מציעא דף פד ע"א.
11מסכת גיטין דף ו עמוד ב.
^ 12 עניין המחלוקות יכול להיות מאמר שלם בפני עצמו, וכתבנו את יסודות הדברים.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
