ישיבה
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- ציבור וחברה
- תורה והלכות ציבור
מעתה שאלה לפנינו: אב שציווה את בנו לעבור על דברי תורה, האם יקיים את מצוות אביו, או את מצוות הקב"ה?
התשובה נמצאת בפרשתנו (ויקרא יט, ג): "איש אמו ואביו תיראו", אמת, אומרים חז"ל: אך בתנאי – "ואת שבתותי תשמרו". וכתב רש"י: "אף על פי שהזהרתיך על מורא אב, אם יאמר לך חלל את השבת - אל תשמע לו... אתה ואביך חייבים בכבודי!" כלומר, אב שמנצל את הכבוד והסמכות שנתנה לו התורה, ומשתמש בהם להורות לבנו הוראה מנוגדת למצוות התורה - דבריו בטלים. כך גם כותב הרמב"ם בהלכות ממרים (ו, יב): "אמר לו אביו לעבור על דברי תורה... הרי זה לא ישמע לו... כולכם חייבין בכבודי!"
סמכות מסוג אחר שכתובה בתורה ניתנה לחכמים, ככתוב בדברים י"ז, י': "ושמרת לעשות ככל אשר יורוך". ולמדו חז"ל (סנהדרין נג, ב) משם ש"מצווה לשמוע דברי חכמים". עם זאת, מצאנו חכמים שלא שמעו לרבותיהם, כמובא בברכות (כד, ב) שרבי אבא לא שמע לרב יהודה רבו, אשר סבר שיש להמשיך ולשבת בבבל. רבי אבא התחמק ממנו, וקם ועלה לארץ ישראל בניגוד לדעת רבו. כך עשה גם רבי זירא חברו, ושניהם עלו ארצה למרות דעת רבם, כי המצווה לעלות לארץ מבטלת את המצווה לשמוע לרבם.
אף באשר לסמכות ההלכתית העליונה בישראל, הסנהדרין, גם להם לא ניתן הכוח אלא כדי לחזק את התורה, אך אם כתוצאה מדבריהם ייעקרו חלילה דברי תורה – דבריהם בטלים (ראה מה שכתבנו בפרשת ויקרא). לפיכך, אם הורו הוראה בטעות, היחיד מצווה להישמר מלהיכשל בעבירה. ואם עשה כדבריהם ביודעו שהדבר אסור - יביא קורבן.
אף למלך ישראל נתנה התורה סמכויות רחבות, והרשות בידו להרוג כל מי שאינו מציית לדבריו (כמובא ברמב"ם הלכות מלכים ג, ח), שנאמר: "כל איש אשר ימרה את פיך יומת!" סמכות זו ניתנה למלך כדי לתת לו תוקף לחזק את מצוות ה', ואף לכוף את העם לקיים מצוות. כך כותב הרמב"ם בהלכות מלכים (ד, י): "ובכל - יהיו מעשיו לשם שמים, ותהיה מגמתו ומחשבתו להרים דת האמת... ולשבור זרוע הרשעים". מכאן מובן שאם מעל המלך בתפקידו, וניצל את סמכותו כדי לבטל, חלילה, את דבר ה' - דבריו בטלים, וכלשון הרמב"ם: "אם גזר המלך לבטל מצווה - אין שומעין לו", והסברא פשוטה כנ"ל: "כולכם חייבים בכבודי" – גם מלך ישראל.
בתרבות המערבית ה'נאורה' רואים בכך דבר מגונה, שכן חלילה לו לאדם 'לקחת את החוק לידיים'. רק בית המשפט יחליט! לא כן בתורת ישראל: "תורה ציווה לנו משה מורשה קהילת יעקב", כל בני יעקב עד האחרון שבהם מופקדים על שמירת התורה. אם חלילה ייכשל בעל הסמכות בהוראותיו: האב, המלך, או הסנהדרין, מובטח לישראל – "כי לא תישכח מפי זרעו". תורת ישראל גנוזה בכל יהודי פשוט, ובכל יהודי יש 'רוח הקודש' לקום להעמיד את דברי התורה על תילם (תוספתא פסחים ד, יד).
יש מחכמי דורנו אשר נותנים לממשלת ישראל כוח יותר מאשר לקב"ה. אם הוציאה הממשלה חוק מעוות, כגון להרוס יישובים ולגרש יהודים מביתם, חובה לדעתם לבצע את החוק. תלמיד חכם שאומר כן מסיר את העם מעל ה' ומיראתו, ומחזק ידי עוברי עבירה. ברור לכל יהודי מאמין ובר דעת, שאם מפקד משטרה או קצין בצבא נותן הוראה הנוגדת את מצוות התורה - דבריו בטלים כעפרא דארעא. ואילו הרב שחיזק את חוק הרשע - עתיד ליתן את הדין.
מתוך העיתון בשבע
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
