ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- חנוכה
- עיונים בעניני חנוכה
שבת כא ע"ב: "תנו רבנן מצות חנוכה נר איש וביתו, והמהדרין נר לכל אחד ואחד, והמהדרין מן המהדרין - בית שמאי אומרים: יום ראשון מדליק שמנה, מכאן ואילך פוחת והולך. ובית הלל אומרים: יום ראשון מדליק אחת, מכאן ואילך מוסיף והולך.
אמר עולא: פליגי בה תרי אמוראי במערבא, רבי יוסי בר אבין ורבי יוסי בר זבידא, חד אמר: טעמא דבית שמאי כנגד ימים הנכנסין, וטעמא דבית הלל כנגד ימים היוצאין. וחד אמר: טעמא דבית שמאי כנגד פרי החג, וטעמא דבית הלל דמעלין בקדש ואין מורידין. אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: שני זקנים היו בצידן, אחד עשה כבית שמאי, ואחד עשה כדברי בית הלל, זה נותן טעם לדבריו כנגד פרי החג, וזה נותן טעם לדבריו דמעלין בקדש ואין מורידין".
והנה הרי"ף מעתיק את מחלוקת בית שמאי ובית הלל, ומעתיק גם את המעשה בשני זקנים בצידן שהסבירו כנגד פרי החג, וכנגד מעלין בקודש. וצריך להבין את הדברים, שלכאורה זה רק הבדלים בטעם, ומה משנה לנו להלכה ההסבר.
בית הלוי כתב שלפי טעם בית הלל שאין מורידים, אם ביום השלישי של חנוכה יש רק שתי נרות ידליק שתים כמוביום השני, אבל לפי הטעם שצריך לדעת את מספר הימים ידליק רק נר אחד, שאין יכול להדליק כמספר הימים.
בספר בית הלוי על בראשית – לחנוכה מתרץ את הדברים:
בגמרא חד אמר טעמא דבית שמאי כנגד ימים הנכנסין כו' וחד אמר טעמא דבית שמאי כנגד פרי החג וטעמא דבית הלל דמעלין בקודש ואין מורידין. לכאורה מאי נפקא מינה בפלוגתא זו. ולכאורה יש לומר באין לו נרות לכל הצורך, וכגון בליל שלישי ואין לו רק שני נרות, דאי טעמם דבית הלל כנגד ימים היוצאין אין צריך להדליק רק נר אחד עיקר החיוב, דמאי הידור יהיה אם ידליק בליל שלישי שני נרות, כיון דאינו כנגד מספר הימים. אבל לטעם דמעלין בקודש צריך להדליק שניים, דאף על גב דאי אפשר לו להיות מעלין, מכל מקום אין לו להיות מוריד, ואין לו להדליק היום פחות מאתמול כיון שיש לו שניים.
לדעת הגר"א לפי הטעם שמדליק כנכד הימים צריך היכר במספר הימים ואין יכולים להדליק עוד אנשים באותו במקום, שאז לא יהיה ניכר מספר הימים, אבל לטעם שמעלין בקודש אין חיסרון אם ידליקו כמה אנשים, אף שאין הכר לימים, ישנם יותר נרות.
והנה ראיתי בביאורי הגר"א (סי' תרעא ס"ב) שכתב בדעת הרמב"ם דסבירא ליה דמהדרין מן המהדרין קאי על מהדרין, וכל אחד מוסיף והולך. והתוספות הקשו על זה, אם כן הא ליכא היכרא דימים הנכנסין ויוצאין דיסברו שכך בני אדם בביתו, משום הכי כתב דמהדרין מן המהדרין קאי אנר איש וביתו. וכתב הגר"א לתרץ דעת הרמב"ם, דסבירא ליה דלהך מאן דאמר דמפרש טעם דבית שמאי כנגד פרי החג ודבית הלל משום מעלין בקודש - לא איכפת ליה כלל שיהיו הנרות כמספר הימים, והרי קיימא לן כהך מאן דאמר, כדמסיק בגמרא מהני שני זקנים שבצידון, ומשום הכי פסק הרמב"ם כן. ועל כל פנים לדבריו נתבאר דנפקא מינה טובא בהך פלוגתא.
הגר"א סובר בתוספות שצריך הכר למספר הימים, אם אין לו ביום החמישי רק ארבע נרות ידליק ארבע כבית שמאי
ולהתוספות - ההכרח לומר דסבירא ליה דבזה כולי עלמא מודים דעיקר ההידור הוא שיהיו הנרות לפי מספר הימים שנעשה בהם הנס, דאם לא כן למה לו להוסיף או לפחות. רק דבהא פליגא, דלטעם הראשון סבירא ליה לבית שמאי דכן היה התקנה של ההידור שיהיה דוקא כנגד ימים הנכנסין, ובית הלל סבירא ליה שההידור הוא דוקא כנגד היוצאין, ואידך מאן דאמר סבירא ליה דלא פליגי בהא, וכולי עלמא מודים דהיו יכולים לעשות ההידור או כנגד הנכנסין או כנגד היוצאין, רק בית שמאי סבירא ליה דתיקנו זה ההידור של כנגד הנכנסין, וכמו שהיה בפרי החג, ובית הלל סבירא ליה דעשו ההידור כנגד היוצאין, משום דמעלין בקודש. אבל מכל מקום עיקר ההידור הוא לכולי עלמא מה דהנרות הם כמו מספר הימים, ומשום הכי הקשו התוספות שפיר, והוכיחו דמהדרין מן המהדרין קאי אנר איש וביתו.
וגם להתוספות נפקא מינה לדינא בהך פלוגתא באין לו כל הצורך מיום החמישי ולמעלה, ואין לו רק ד' נרות, דלטעם הראשון לא ידליק לבית הלל רק נר אחד, דבארבע ליכא הידור כלל. אבל לטעם השני, דגם בית הלל מודים דהיו יכולין לעשות הידור של הנכנסין, ורק משום מעלין בקודש, (עשו כנגד הימים היוצאים.) אם כן, כשאין לו רק ארבע, ידליק ד', ויהיה ההידור כנגד ימים הנכנסין".
ובאמת הבית יוסף (סימן תרעא) הביא את שני הסברי הגמרא למחלוקת בית שמאי ובית הלל, ולא אומר שיש נפקא מינה ביניהם...ומשמע שסובר ששניהם אמת. וגם פוסק שהמנהג כתוספות ולא כרמב"ם.
לדעת הרב זוין ישנה חשיבות להדגשה שהלכה כבית הלל ואי אפשר להדליק כדעת בית שמאי אף לא בדיעבד.
לעומת הגר"א בהסבר תוספות הרב זוין (המועדים בהלכה עמודים קס-קסא) כותב שישנה חשיבות להדגיש שמדליקים דווקא כב"ה :"מובן אחר לשם חנוכה ניתן בדרך נוטריקון- "ח' נרות והלכה כבית הלל", מוסיף והולך, בניגוד לבית שמאי הסוברים פוחת והולך. אף טעם זה נאמר באבודרהם, והביאו "עטרת זקנים" שעל השולחן ערוך. הזכירו גם ה"פרי מגדים", קשה לומר שמניחי הנוטריקון נתכוונו שזהו באמת טעם יסודי לקריאת שם עיקר חנוכה. יש לשער, שאמרו את הדבר בתורת סימן ורמז. ואף על פי כן מצינו בספרי הלכות שהשתמשו בטעם זה לצורך ישובי קושיות שונות. בשו"ת "מור ואהלות" כתב לישב את קושית הבית יוסף (מדוע חנוכה אינו שבעה ימים, הרי יום אחד יכולה היתה המנורה לדלוק בלא נס, שכן מצאו שמן), אם היו עושים שבעה ימים לא היה ניכר בכל יום שהלכה כבית הלל, שכן ביום הרביעי יצטרכו להדליק ארבעה נרות בין לבית שמאי בין לבית הלל, ומכיון שהשם חנוכה רומז שהלכה כבית הלל, יש צורך שבכל יום ויום תהיה נכרת הלכה זו. וכן מתרץ בזה שלא עושים חנוכה תשעה ימים בחוץ לארץ מדין ספיקא דדינא, (ההסבר הפשוט שיש כאן ספק דרבנן.) שייצא ביום החמישי שלא יהיה הבדל בין בית שמאי לבית הלל.
אומר הרב זוין יסוד כמובן יש לתירוצים אלו ערך של שנינות "וצחות" בלבד, אבל אף על פי כן יש פה יתד לתלות עליו חידודים הלכתיים, ישנה חשיבות לאמירה שהלכה כבית הלל.
לדעת החכמת שלמה גר שהתגייר וקטן שנולד אין מדליק כנגד הימים היוצאים לבית הלל, ולפי הטעם שדעת בית הלל מעלין בקודש מדליק כנגד הימים היוצאים.
החכמת שלמה (סימן תרעז סק"ב) כתב נ"מ גר שנתגייר וקטן שמגדיל באמצע חנוכה, חיוב ימים יוצאים אין לו היות שלא חייב בכל החיוב, אבל ימים הנכנסים יש לו, וכן אם טעם ב"ש כנגד פרי החג, הרי שלא חייב להדליק מספר נרות, שכן אינו חייב בכל החיוב, אבל לטעם של מעלים בקודש מדליק כנגד הימים היוצאים, שכל יום עומד לעצמו, אלא שהטעם של מעלים בקודש גרם לב"ה לפסוק שידליק כנגד ימים היוצאים ולא הנכנסים.
לדעת הרב זוין יסוד מחלוקת בית שמאי ובית הלל האם הולכים לפי הבכח(פוטנציאל) ולפי בית הלל הולכים אחרי הבפועל.
הסבר מחלוקת בית שמאי ובית הלל מסביר הרב זוין בספר מועדים בהלכה עמוד קנח: השמן לפי רבי חיים התעצם באיכות ולא בכמות, וכבר נכתב בסייעתא דשמיא בפרק ד הצורך להסביר שהנס היה באיכות, והדיון בזה. ולפי זה ביום הראשון כלה שמינית מהשמן, יוצא שביום הראשון גם כן יש נס, ובזה מובנת מחלוקת בית שמאי ובית הלל, בית שמאי סוברים שיש בכח ביום הראשון לדלוק שמונה ימים, שהרי התעצם השמן פי שמונה, ביום השני יש כל לשמן לדלוק רק שבעה ימים... הולכים על הבכח. ובית הלל הולכים על הבפועל, ביום הראשון היה נס שנשאר השמן, ביום השני היה נס שנשאר השמן...
רבים ממחלוקות בית שמאי ובית הלל נובעות מיסוד זה האם הולכים על הבכח או בפועל.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
