ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- איגרת תימן
וְאִם כֵּן, אִם יַעֲמֹד נָבִיא, מִיִּשְׂרָאֵל אוֹ מֵאֻמּוֹת הָעוֹלָם, וְיִקְרָא אֶל תּוֹרַת מֹשֶׁה רַבֵּנוּ וִיזָרֵז עָלֶיהָ, וְלֹא יוֹסִיף עָלֶיהָ וְלֹא יִגְרַע מִמֶּנָּה, כִּישַׁעְיָה וְיִרְמְיָה וְזוּלָתָם - נְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ מוֹפֵת, וְאִם יִתְּנֵהוּ - נַאֲמִין בּוֹ, וְנַגְדִּילֵהוּ* הַגְדָּלַת הַנְּבִיאִים, וְאִם לֹא יוּכַל לְתִתּוֹ - נַהַרְגֵהוּ. וְאוּלָם נַאֲמִין בּוֹ בָּאוֹת*, וְאַף עַל פִּי שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁיְּכַזֵּב, כְּמוֹ שֶׁנַּאֲמִין בִּשְׁנֵי עֵדִים וְאַף עַל פִּי שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁיְכַזְּבוּ. וְזֶה, שֶׁה' צִוָּנוּ עַל יְדֵי מֹשֶׁה וְאָמַר לָנוּ, כִּי כְּשֶׁיָּעִידוּ שְׁנֵי עֵדִים עַל דָּבָר - שֶׁנַּעֲשֶׂה כְּפִי עֵדוּתָם וְנַאֲמִין בְּדִבְרֵיהֶם, וְאַף עַל פִּי שֶׁהַדָּבָר אֶפְשָׁרִי אִם אָמְרוּ אֱמֶת אוֹ שֶׁקֶר. וְכֵן צִוָּה עָלֵינוּ וְאָמַר, כִּי כְּשֶׁיָּקוּם מִתְנַבֵּא וְנָתַן אוֹת, וְנִרְאָה לָנוּ לְפִי מַחְשַׁבְתֵּנוּ שֶׁהָאוֹת אֱמֶת - שֶׁנַעֲשֶׂה כִּדְבָרוֹ, וְאַף עַל פִּי שֶׁהוּא אֶפְשָׁרִי* אִם אָמַר אֱמֶת אוֹ כִּזֵּב. וּבֵאֵר לָנוּ דְּבָרִים שֶׁלֹּא נְקַבֵּל מִשּׁוּם מִתְנַבֵּא בָּהֶם טַעֲנָה, וְהֵם כֹּל דָּבָר שֶׁמֵּבִיא לְהַכְזָבַת מֹשֶׁה רַבֵּנוּ ע"ה. וּכְבָר בֵּאַרְנוּ זֶה הָעִנְיָן תַּכְלִית הַבֵּאוּר בִּפְתִיחַת חִבּוּרֵנוּ הַגָּדוֹל בְּפֵרוּשׁ הַמִּשְׁנָה, וּמִשָּׁם תִּלְמַד אֵלּו הַשָּׁרָשִׁים הַגְּדוֹלִים, אֲשֶׁר הֵם פִּנּוֹת הַתּוֹרָה וְעַמּוּדֵי הָאֱמוּנָה.
___________________________________
וְנַגְדִּילֵהוּ – נשבח אותו. בָּאוֹת – במופת. אֶפְשָׁרִי – ייתכן.
איגרת תימן (40)
בשביל הנשמה
25 - איגרת תימן חלק ט"ו
26 - איגרת תימן חלק ט"ז
27 - איגרת תימן חלק י"ז
טען עוד
אחרי שלמדנו אתמול איך לא ניפול ברשת של נביאי השקר, ממשיך הרמב"ם וכותב שגם על נביא שמחזק את תורת משה חלה חובת ההוכחה שהוא נביא אמת ולא אוחז עיניים. על כן מצווה התורה שנבקש ממנו אות ומופת, לראות שבאמת דבר ה' בפיו: "כִּי יָקוּם בְּקִרְבְּךָ נָבִיא אוֹ חֹלֵם חֲלוֹם וְנָתַן אֵלֶיךָ אוֹת אוֹ מוֹפֵת" [דברים יג, ב].
אמנם כבר ציינו אתמול שהאות או המופת אינם הוכחה טובה, שהרי גם נביאי השקר יכולים לעִתים לעשות אותות ומופתים, אך כיוון שכבר הוברר שאותו אדם רק מוסיף חיזוק על מצוות ה', האות היא סימן לכך שהוא נביא ה', ועלינו לכבדו. הכבוד והציות לדבריו נובעים גם הם מהאמונה בנבואת משה רבנו. חלק גדול מהדרכת התורה הוא ההתמודדות עם המציאות בעולם, שאינה תמיד בהירה וברורה. גם את הכלים שבהם יש לבחון דברים ולקבלם אנו למדים מהתורה. כשם שהתורה ציוותה לחרוץ דין ומשפט, בין בממון ובין בנפש, על פי עדות שני עדים, כך קבעה לנו שכאשר נביא מחזק את התורה ונותן לנו מופת, עלינו להאמין לדבריו ולציית לו.
בהקדמה לפירוש המשנה מוסיף הרמב"ם תנאי נוסף – שלא יכזב הנביא, ושכל דבריו בשם ה' יהיו אמת. כפי שהתורה אומרת: "וְכִי תֹאמַר בִּלְבָבֶךָ אֵיכָה נֵדַע אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר לֹא דִבְּרוֹ ה': אֲשֶׁר יְדַבֵּר הַנָּבִיא בְּשֵׁם ה' וְלֹא יִהְיֶה הַדָּבָר וְלֹא יָבוֹא, הוּא הַדָּבָר אֲשֶׁר לֹא דִבְּרוֹ ה', בְּזָדוֹן דִּבְּרוֹ הַנָּבִיא לֹא תָגוּר מִמֶּנּוּ" [דברים יח, כא-כב] – שלא כאותם מעוננים ומכשפים שלעִתים צודקים אך לעִתים טועים, דבר ה' נאמן לעד, ואין בו טעות כלל וכלל (אמנם ישנן נבואות פורענות שלא התממשו, אך אין זה אומר שהן היו נבואות שקר, כי ייתכן ששבו בתשובה והבורא מחל להם).
הרחבות
האמונה בנביא
וְאוּלָם נַאֲמִין בּוֹ בָּאוֹת, וְאַף עַל פִּי שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁיְּכַזֵּב . הרמב"ם אומר שעלינו לשמוע לדבריו של נביא שעשה מופת משום שהתורה ציוותה על כך, אף על פי שייתכן שלא היה זה אלא אחיזת עיניים. בהלכות יסודי התורה הרמב"ם מסביר שהמופת אינו התנאי הבסיסי לבירור אמִתותו של הנביא שלפנינו: "ולא כל העושה אות ומופת מאמינין אותו שהוא נביא, אלא אדם שהיינו יודעין בו מתחלתו שהוא ראוי לנבואה בחכמתו ובמעשיו שנתעלה בהן על כל בני גילו, והיה מהלך בדרכי הנבואה ובקדושתה ופרישותה, ואחר-כך בא ועשה אות ומופת ואמר שהאל שלחו, מצוה לשמוע ממנו שנאמר: 'אליו תשמעון' [דברים יח, טו]" [הלכות יסודי התורה ז, ז]. מבואר בדברי הרמב"ם שרק מופת שעושה נביא המוכר לנו כראוי לנבואה, על פי מעשיו הנעלים וחכמתו הגדולה, יהווה סיבה לכך שנתחייב לשמוע בקולו. הנצי"ב מצא לדברים אלו מקור בלשון התורה בפרשת הנביא: "נביא מקרבך ... אליו תשמעון" [דברים יח, טו] – הדגש על "מקרבך" בא לומר שיש להאמין דווקא לנביא שקרוב אליך, ויש באפשרותך להכיר ולדעת שהוא אכן ראוי לנבואה [העמק דבר שם].
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
