ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- שבת ומועדים
- עשרה בטבת
- שיחות לעשרה בטבת
ביום זה התחיל המצור על ירושלים, כדברי הנביא: "ויהי דבר ה' אליי... בחודש העשירי בעשור לחודש לאמור, בן אדם כתוב לך את שם היום את עצם היום הזה - סמך מלך בבל אל ירושלים" (יחזקאל כד, א ב). תחילת המצור שהביא לחורבן מהווה תחילת הסתר הפנים של הקב"ה מעם ישראל, כלשון הגמרא (ברכות לב, ב) המביאה את הפסוק שבו מתנבא יחזקאל על המצור: "מיום שחרב בית המקדש נפסקה חומת ברזל בין ישראל לאביהם שבשמים, שנאמר 'קח לך מחבת ברזל ונתתה אותה קיר ברזל בינך ובין העיר' (יחזקאל ד, ג)".
הנהגה זו של הסתר הפנים שהתחילה ביום זה המשיכה בחורבן בית המקדש הראשון, ולא פסקה לגמרי גם בתקופת בית המקדש השני וחזרה ביתר שאת במשך כל הצרות והתלאות שאירעו לעמנו בכל שנות הגלות הארוכה. שיאה של הנהגת הסתר הפנים היה במאורעות השואה. דבריו המפורסמים של האדמו"ר מפיאסצ'נה, הרב קלונימוס קלמיש שפירא הי"ד, בדרשותיו בעיצומם של ימי השואה עד שנהרג אף הוא על קידוש השם בגטו ורשה מדברים בעד עצמם. וכך הוא כותב: "כצרות המשונות ומיתות רעות ומשונות, שחידשו הרשעים הרוצחים המשונים עלינו בית ישראל משלהי תש"ב, לפי ידיעתי בדברי חז"ל ובדברי הימים אשר לישראל בכלל, לא היה כמותם, וה' ירחם עלינו ויצילנו מידם כהרף עין" (אש קודש, עמ' קלט בהגהה בתחתית העמוד).
כך גם התייחס מו"ר הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל לזוועות השואה, שמאז ימי השואה נוהג היה לומר בכל שבתות השנה את תפילת "אב הרחמים" שנתקנה על קדושי הקהילות שנטבחו במסעי הצלב.
משום כך תיקנה הרבנות הראשית את יום עשרה בטבת, הוא יום הקדיש הכללי, על קדושי השואה. כי הסתר הפנים שהתחיל ביום זה לפני חורבן בית המקדש הראשון הגיע לשיאו בהשמדת שליש מעם ישראל בימי השואה (על פי דברי הרב אונטרמן והרב טכורש זצ"ל, 'שנה בשנה' תשכ"ט, עמ' 134).
קדיש של כולם
טעות נפוצה היא שיום הקדיש הכללי מיועד כיום זיכרון לאנשים שקרוביהם נספו בשואה ותאריך מיתת קרוביהם אינו ידוע שיהיה להם יום לאמירת קדיש (ראה קיצור הדינים והמנהגים בספר 'שנה בשנה', היכל שלמה ה'תש"ן, עמ' 131, שו"ת 'עשה לך רב' סי' מז).
אכן זוהי רק חלק מהתקנה ש"אלה מיליוני החללים, שאין סימוכים לקביעת יום מותם... דינו של יום זה, יום העשירי בטבת, לבניהם ולקרוביהם, כדינו של יום המיתה – לאמירת קדיש, ללימוד משניות ולהדלקת נר נשמה". אך יש המשך לתקנה זו, והוא שיום זה הוא יום זיכרון "לזכר רבבות בתי האבות והמשפחות שנשמדו כליל ללא השאר שריד ופליט, וגואלם הוא בית ישראל כולו, ועל כל אחד להדליק בליל זה אור לעשירי בטבת, נר נשמה בביתו, ומי שאין הוריו בחיים ישתתף באמירת קדיש בציבור" (ספר הרבנות הראשית לישראל, ח"ב עמ' 450).
ברוח דברים זו כתב אחד מחברי מועצת הרה"ר באותם ימים הרב מרדכי פוגלמן זצ"ל, רב העיר קריית מוצקין: "עשרה בטבת שנקבע על ידי הרבנות הראשית לישראל כיום אמירת הקדיש הכללי, בו אנו אומרים קדיש ברוב עם בבתי הכנסת לזכר מיליוני האחים והאחיות שנספו, נהרגו ונשמדו בגולת אירופה בשנות השואה" (שו"ת בית מרדכי ח"א סי' ס).
כך גם כתב הרב כתריאל פישל טכורש זצ"ל, אף הוא חבר מועצת הרה"ר בתקופה ההיא: "מובן שאף מי שאין לו קרובים שנספו בשואה, רק בתורת משתתף בצערם של הציבור, עליו להשתדל עבור נשמותיהם של החללים ולומר קדיש עליהם" ('שנה בשנה' תשכ"ט, עמ' 134 סעי' ד).
כך גם כתב הרב אליהו כ"ץ זצ"ל, רב העיר באר שבע וחבר מועצת הרבנות הראשית באותה תקופה: "דעתי שיום הקדיש הכללי לא נתקן דווקא ליתומים, ולא רק כללי אלא תמידי, עד יבוא העת שאנחנו מצפים לברכה מה' וייהפכו ימי האבל לששון ולשמחה" (שו"ת באר אליהו ח"ב סי' קכו). וכך גם מובא בשם האדמו"ר מוויזניץ' זצ"ל שיום הקדיש הכללי שאומרים בו "קדיש יתום שנאמר על ידי כל הקהל" ('דבר בעיתו', ה'תש"ע).
משום כך עורר על כך מו"ר הרב יעקב אריאל שליט"א רב העיר רמת גן (שו"ת באהלה של תורה, ח"ה סי' טו): "צריך להשפיע ולחזור ולהשפיע על הציבור שלא ישכח את אשר עשה לנו עמלק של דורנו ולעורר את כולם לומר קדיש... ולכל הפחות אלו שהוריהם אינם בחיים יישאו ק"ו בעצמם ויצטרפו אף הם לאמירת הקדיש".
יהי רצון שיתקיימו בנו דברי הנביא: "צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה והאמת והשלום אהבו" (זכריה ח, יט).
הכותב הוא מרבני מכון התורה והארץ ורב היישוב בני דקלים
מתוך העיתון בשבע.

הרב אהוד אחיטוב
רב במכון התורה והארץ

הכנס הכ"א למצוות התלויות בארץ תערובות בבתי מיון ואריזה ממקומות שונים בארץ
מתוך הכנס הכ"א למצוות התלויות בארץ

הכנס הכ"ד למצוות התלויות בארץ מתנות עניים מאילנות, במטע ובגינה הפרטית
מתוך הכנס הכ"ד למצוות התלויות בארץ

הכנס הכ"ב למצוות התלויות בארץ פסיקות הרב אליהו במצוות התלויות בארץ
מתוך הכנס השנתי הכ"ב למצוות התלויות בארץ
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

מידות הראי"ה תיקון הברית: עבודה מתוך שכל
ברית א' - ב'
השיעור עוסק בתיקון מידת הברית ובמעבר מפעולה מתוך טבע או חשק רגעי, לעבודה מושכלת ותבונית שבה האדם בוחר בטוב מפני שהוא אמת. מודגש כי אף שהתיקון דורש מאמץ ואיפוק מול החומריות, הוא מהווה דרגה עליונה של עבודה מאהבה המשפיעה שפע וברכה על העולם כולו.

חיי שרה מידת האבות וגאולת הבנים
שיחת מוצ"ש פרשת חיי - שרה
השיעור עוסק במדרגותיהם הרוחניות של האבות – מקניין מערת המכפלה, דרך לימוד הזכות המיוחד של יצחק על ישראל ועד לגדולת שיחתם של עבדי האבות. מתוך דברי הראי"ה קוק מוסבר כי הדבקות הטבעית והפנימית של האבות בה' היא השורש והמגמה שאליה עם ישראל שב ומתעלה בדור הגאולה.

שם משמואל על הפרשה השידוך של יצחק ורבקה
שם משמואל על הפרשה - חיי שרה (תרע"ח)
השיעור עוסק בשידוך יצחק ומסביר כיצד אליעזר זכה למידות חסד ואמת דווקא בזכות מאבקו העיקש להתנתק מנגיעותיו ואינטרסיו האישיים להשיא את בתו. התגברות פנימית זו היא שאיפשרה לו לנצח את רמאותם של בתואל ולבן ולהוציא מהם את רבקה.

תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.

יסודות הש"ס יסודות וטעמי שבועות בדיני ממונות
פתיחה לענייני שבועות
השיעור עוסק בסוגי השבועות השונים בדיני ממונות מדאורייתא ומדרבנן, ומנתח את הופעתם בסוגיות המרכזיות במסכת בבא מציעא. בהמשך לכך, נבחנים טעמיהן של השבועות והשאלה העקרונית האם שבועה נתפסת ככלי ראייתי מברר או שנועדה לפייס את דעתו של בעל הדין.

עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.

רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.

עין אי"ה - הרב משה גנץ חיבור השכל אל הרגש והיראה
שבת א, קס"ט - ק"ע
השיעור עוסק בצורך לחבר את ההבנה השכלית והלימוד אל רגש טהור של יראת שמיים כדי שהדברים יופנמו באדם ולא יישארו ידיעה חיצונית בלבד. בעזרת משלים ומאמרי חז"ל, מודגשת החשיבות של הקדמת הכללים, המידות והקדושה לעיסוק בפרטים כדי להגיע לחיים שלמים ומתוקנים.

חיי שרה כיצד לבקש בקשה -ארבעה ביקשו שלא כהוגן ושלושה נענו כהוגן
המבקשים אליעזר עבד אברהם, כלב בן יפונה, שאול המלך, יפתח הגלעדי.

חיי שרה פרשת חיי שרה – נפילת בני ישמעאל
כשהאויב הערבי מרים ראש בהתנשאות על המדינה היהודית ועוד מבפנים זו בדיוק נקודת המפנה שתביא לצמיחה ישראלית

תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה
השיעור עוסק בשאלת חיוב נשים בהבדלה ובאפשרות שלהן להבדיל בעצמן, תוך סקירת מחלוקות הראשונים והפוסקים הספרדים והאשכנזים. בהמשך נידונים הגדרים ההלכתיים של "חמר מדינה" והתנאים שבהם ניתן להשתמש במשקאות חלופיים ליין עבור הבדלה.

מאמר שלישי מדרגת החסיד וחיבורו לאלוקות
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק בהגדרת דמות ה"חסיד" על פי ספר הכוזרי, כמי שחי את הנוכחות האלוקית בכל תנועה ואיבר בגופו. בהמשך לכך, נבחנים האופנים שבהם האדם מבטא קרבה זו הלכה למעשה – החל מכבוד השכינה, דרך מצוות כציצית ותפילין, ועד להרבות בברכות ובשבחים.

שם משמואל על הפרשה שורשי היראה והחסד במצוות המילה
שם משמואל על הפרשה - וירא - חלק ב'
מצוות המילה גורמת לקבלת השפע הרוחני. בהתחלת שנות האדם בימי הנעורים האדם צריך ללכת ב'חסד' כמו אברהם, ואחר כך ילך במידתו של יצחק. על ידי שאברהם מל את עצמו הוא עשה מעשה דין, ועל ידי כך הוא הוליד את יצחק שהוא מידת הדין.










