ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- עשרה בטבת
- שיחות לעשרה בטבת
ביום זה התחיל המצור על ירושלים, כדברי הנביא: "ויהי דבר ה' אליי... בחודש העשירי בעשור לחודש לאמור, בן אדם כתוב לך את שם היום את עצם היום הזה - סמך מלך בבל אל ירושלים" (יחזקאל כד, א ב). תחילת המצור שהביא לחורבן מהווה תחילת הסתר הפנים של הקב"ה מעם ישראל, כלשון הגמרא (ברכות לב, ב) המביאה את הפסוק שבו מתנבא יחזקאל על המצור: "מיום שחרב בית המקדש נפסקה חומת ברזל בין ישראל לאביהם שבשמים, שנאמר 'קח לך מחבת ברזל ונתתה אותה קיר ברזל בינך ובין העיר' (יחזקאל ד, ג)".
הנהגה זו של הסתר הפנים שהתחילה ביום זה המשיכה בחורבן בית המקדש הראשון, ולא פסקה לגמרי גם בתקופת בית המקדש השני וחזרה ביתר שאת במשך כל הצרות והתלאות שאירעו לעמנו בכל שנות הגלות הארוכה. שיאה של הנהגת הסתר הפנים היה במאורעות השואה. דבריו המפורסמים של האדמו"ר מפיאסצ'נה, הרב קלונימוס קלמיש שפירא הי"ד, בדרשותיו בעיצומם של ימי השואה עד שנהרג אף הוא על קידוש השם בגטו ורשה מדברים בעד עצמם. וכך הוא כותב: "כצרות המשונות ומיתות רעות ומשונות, שחידשו הרשעים הרוצחים המשונים עלינו בית ישראל משלהי תש"ב, לפי ידיעתי בדברי חז"ל ובדברי הימים אשר לישראל בכלל, לא היה כמותם, וה' ירחם עלינו ויצילנו מידם כהרף עין" (אש קודש, עמ' קלט בהגהה בתחתית העמוד).
כך גם התייחס מו"ר הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל לזוועות השואה, שמאז ימי השואה נוהג היה לומר בכל שבתות השנה את תפילת "אב הרחמים" שנתקנה על קדושי הקהילות שנטבחו במסעי הצלב.
משום כך תיקנה הרבנות הראשית את יום עשרה בטבת, הוא יום הקדיש הכללי, על קדושי השואה. כי הסתר הפנים שהתחיל ביום זה לפני חורבן בית המקדש הראשון הגיע לשיאו בהשמדת שליש מעם ישראל בימי השואה (על פי דברי הרב אונטרמן והרב טכורש זצ"ל, 'שנה בשנה' תשכ"ט, עמ' 134).
קדיש של כולם
טעות נפוצה היא שיום הקדיש הכללי מיועד כיום זיכרון לאנשים שקרוביהם נספו בשואה ותאריך מיתת קרוביהם אינו ידוע שיהיה להם יום לאמירת קדיש (ראה קיצור הדינים והמנהגים בספר 'שנה בשנה', היכל שלמה ה'תש"ן, עמ' 131, שו"ת 'עשה לך רב' סי' מז).
אכן זוהי רק חלק מהתקנה ש"אלה מיליוני החללים, שאין סימוכים לקביעת יום מותם... דינו של יום זה, יום העשירי בטבת, לבניהם ולקרוביהם, כדינו של יום המיתה – לאמירת קדיש, ללימוד משניות ולהדלקת נר נשמה". אך יש המשך לתקנה זו, והוא שיום זה הוא יום זיכרון "לזכר רבבות בתי האבות והמשפחות שנשמדו כליל ללא השאר שריד ופליט, וגואלם הוא בית ישראל כולו, ועל כל אחד להדליק בליל זה אור לעשירי בטבת, נר נשמה בביתו, ומי שאין הוריו בחיים ישתתף באמירת קדיש בציבור" (ספר הרבנות הראשית לישראל, ח"ב עמ' 450).
ברוח דברים זו כתב אחד מחברי מועצת הרה"ר באותם ימים הרב מרדכי פוגלמן זצ"ל, רב העיר קריית מוצקין: "עשרה בטבת שנקבע על ידי הרבנות הראשית לישראל כיום אמירת הקדיש הכללי, בו אנו אומרים קדיש ברוב עם בבתי הכנסת לזכר מיליוני האחים והאחיות שנספו, נהרגו ונשמדו בגולת אירופה בשנות השואה" (שו"ת בית מרדכי ח"א סי' ס).
כך גם כתב הרב כתריאל פישל טכורש זצ"ל, אף הוא חבר מועצת הרה"ר בתקופה ההיא: "מובן שאף מי שאין לו קרובים שנספו בשואה, רק בתורת משתתף בצערם של הציבור, עליו להשתדל עבור נשמותיהם של החללים ולומר קדיש עליהם" ('שנה בשנה' תשכ"ט, עמ' 134 סעי' ד).
כך גם כתב הרב אליהו כ"ץ זצ"ל, רב העיר באר שבע וחבר מועצת הרבנות הראשית באותה תקופה: "דעתי שיום הקדיש הכללי לא נתקן דווקא ליתומים, ולא רק כללי אלא תמידי, עד יבוא העת שאנחנו מצפים לברכה מה' וייהפכו ימי האבל לששון ולשמחה" (שו"ת באר אליהו ח"ב סי' קכו). וכך גם מובא בשם האדמו"ר מוויזניץ' זצ"ל שיום הקדיש הכללי שאומרים בו "קדיש יתום שנאמר על ידי כל הקהל" ('דבר בעיתו', ה'תש"ע).
משום כך עורר על כך מו"ר הרב יעקב אריאל שליט"א רב העיר רמת גן (שו"ת באהלה של תורה, ח"ה סי' טו): "צריך להשפיע ולחזור ולהשפיע על הציבור שלא ישכח את אשר עשה לנו עמלק של דורנו ולעורר את כולם לומר קדיש... ולכל הפחות אלו שהוריהם אינם בחיים יישאו ק"ו בעצמם ויצטרפו אף הם לאמירת הקדיש".
יהי רצון שיתקיימו בנו דברי הנביא: "צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה והאמת והשלום אהבו" (זכריה ח, יט).
הכותב הוא מרבני מכון התורה והארץ ורב היישוב בני דקלים
מתוך העיתון בשבע.
הרב אהוד אחיטוב
רב במכון התורה והארץ
הכנס הכ"א למצוות התלויות בארץ תערובות בבתי מיון ואריזה ממקומות שונים בארץ
מתוך הכנס הכ"א למצוות התלויות בארץ
הכנס הכ"ד למצוות התלויות בארץ מתנות עניים מאילנות, במטע ובגינה הפרטית
מתוך הכנס הכ"ד למצוות התלויות בארץ
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
