ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש בראשית
- ויגש
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
(פרופ') ר' יעקב יהושע ורחל פרנקל
במפגש בין יוסף לאחיו יש מימד של גאולה.
המסך הכבד שגרם להסתר פנים ארוך התגלה, והאחים נופלים זה בזרועות רעהו. מלך ועבדים, משביר וצרכנים, גואל וסובלים – כל אלו הנמצאים ביחסי יוסף ואחיו - יש מהם גם ביחסי ישראל והקב"ה. וכך גם ישראל לאורך גלותם חשים דורות רבים נרדפים ושואלים 'מאין יבוא עזרי'?
תלמידו הגדול של הרבי מקוצק, רבי מרדכי יוסף מאיז'ביצא זצ"ל בעל 'מי השילוח', מסביר בפרשתנו כי הגאולה שהאחים חוו מסמלת את עומק המהפך שיתרחש כשישראל יגאלו.
באבחנה דקה בפשט האירועים ותוך השלכה מעמיקה לעתיד לבא מסביר ה'מי השילוח' את שהתרחש, ועל אף שהדברים כה ברורים, הוא 'שם את האצבע' על נקודה רגישה ועמוקה.
האחים נופלים לבירא עמיקתא – מאיגרא רמא. ממפרנסי אחרים שירדו עקב רעב לשבור בר לביתם הם מושמים כמרגלים על לא עוול בכפם. לבד הפצע שלא הגליד מעולם על דבר הפשע אשר עשו לאחיהם, והפצע שעשו בלבבו של אביהם, בנוסף לכל אלו נלקח מהם שמעון.
לאחר מסכת אירועים אלו נוספות טיפות מרה לחייו המרים של יעקב בהילקח ממנו בנימין – השני שנולד מאשתו האהובה שגם היא כבר איננה.
וכשהם מתייצבים מול העריץ המתעלל עם 'המבוקש' בידם – הם נאלצים להסכים לגזר הדין שגזרו עליו במו פיהם - על הימצא הגביע באמתחתו.
איך יוצאים מתסבוכת זו, שמחד היא כה מוטרפת, ומאידך, לכאורה, כל כך 'מובנת', 'הגיונית', 'טבעית' – הן הם נזקקים לאוכל מהשליט ועליהם להיענות לכל בקשותיו הסתומות? והרי הם בעצמם גזרו את דינם, ועתה… גם חמורים לברוח אין בידם, וכולם בידי אותו שליט – ואבא… מה יהיה עליו?
'אני יוסף' - המהפך
רבי מרדכי יוסף מצביע על כמה מימדים במהפך שהתרחש:
א. לא קרה כלום! למעשה הוא אומר, לא אירעה שום השתנות בתבניות הקודמות בהן התרחש הסיפור. 'בסך הכל' נאמרו צמד מילים – 'אני יוסף'! גאולה זו אירעה בלא כל מהפכים או השתנויות של סדרי הטבע.
ב. המהפך הוא מוחלט, חד וחריף באופן שאין מעל לו: השליט המתעלל הינו אחיהם, לא זר. האחים 'המרגלים' ששמו צוארם לחבל – הפכו לחופשיים, ולא רק זאת: לאחיו של המשביר המרכזי לארצות הסמוכות.
ג. טראומת המכירה של 'אביון בעבור נעליים' התגלתה כעת כהשגחה אלוקית מיוחדת – 'כי למחיה שלחני אלוקים'!! וכיון שמובן כי 'אלוקים חשבה לטובה' גם יוסף מתגלה כסולח!
ד. מרחבים של התבהרות מטהרת, מתוקה ומלאת עתידות טובים מחכה מעבר לפינה עם איחוד המשפחה כולה, האב, הבן 'הנטרף', בנימין הצעיר – וכל זה בשפע מידו של המשנה למלך.
ה. אבל הנקודה המרכזית בפיו של ה'מי השילוח' היא שבעצם הכל עמד מול עיניהם גם עד ההתגלות! אלא שרגע קודם שהגיע הזמן – הכל היה חשוך וקודר, חסר סיכוי ומדכא, ואותה תמונה, אותן דמויות ואותו המקום עצמו בו עמדו עד הנה – מתגלים כעת כגואלים תחת אשר נידמו רגע קודם כסוגרים עליהם לעולמים.
ה' יכול אחרת?
אנו חונכנו להיפך מתפיסה זו של 'גאולת פתאום'! אנו גם רואים מול עינינו את ההתפתחויות בגאולה ואת הנסיגות ממנה, את העליות ואת ההתפתלויות, את הנפילות ואת הקפיצות, וכל אלו מורים: גאולה בדרך הטבע! ודוקא כך. כעני זה הרוכב על החמור וחש את כל טלטולי הדרך, את כל הסלעים ואת הפחד במורד.
והרי מחיר יקר שילם עם ישראל על ציפיה פאסיבית לגאולה ניסית ש'תשלוף' אותו פתע מלוע הגָלויות, ומה בצע כי נשוב ל'תורה' של גאולה ניסית, של מהפך פתאום?
אלא שאדם מאמין חייב להיות 'פתוח' למתרחש, קשוב לכל אפשרות של גאולה. אמונת עתנו דורשת מאיתנו לעקוב בערנות אחר מה שה' פועל בעולם.
כשהחלה 'נדידת היבשות' של היהודים מן הגלות להתגבש לכדי ישוב יהודי עם עיירות, מושבות, וניצוצי חקלאות עמד הרב קוק זצ"ל, מדד, שקל, עיין והשוה – והכריע: גאולה!
לאחר שהכריע – הודיע: ניצנוּצי האורות הללו – קודש הם, ולאחר שהודיע כזאת באזני ישראל היתווה את המעשה אשר ייעשה – עזיבת הגלות, עלייה המונית.
לצערנו ולאסוננו הנורא, היו רבים, טובים, כשרים וקדושים שלא ראו עין בעין את ישועת ה' זו הנרקמת כאן בארצנו, לא היו קשובים לחיוּת המתרקמת בארץ – רק הביטו בעין חושדת בטיב העולים. לאחר בדיקה, התרשמויות ושמועות הכריעו: אין לשתף פעולה! איננו שותפים לדבר עבירה. אלו האחרונים נותרו ברובם באירופה. הם לא עלו לארץ ולא התקלקלו מיושביה החילונים - הם נותרו באירופה ועלו השמימה בעמוד עשן נורא שהבעירו שכניהם, הגויים המתורבתים.
הקביעה כי גאולה אינה שייכת כיון שבין שותפיה ישנם בעלי עבירה מקבעת את הקב"ה ואת מרחבי פעולתו. זהו דבר שהינו 'לא תעשה' לבעל אמונה, מפני שאין כל דרך חסומה בפני ה'. כל שכן כשידוע שהגאולה הראשונה ממצרים לא היתה לציבור בעל איכויות רוחניות נשגבות הרבה יותר מגאולת ימינו, וכזו גם הגאולה שבאה מגלות בבל.
והנה, אנו תלמידיו של הרוא"ה הגדול אמונים על הידיעה שהשרישו בנו רבותינו, שדרכה של הגאולה הבאה לפנינו היא קמעא קמעא, וכל שהיא הולכת – היא רבה והולכת, כמתואר בתלמוד הירושלמי.
האם יתכן אחרת?
ודאי שכן! שהרי כך אמרנו, שאי אפשר לתחום את דרכי הפעולה של הקב"ה. וכפי שאדם מאמין צריך להיות פתוח לאפשרות של גאולה משותפת עם שאינם שומרי תורה ומצוות כן אין ל'הינעל' דוקא על האמירה שהגאולה תתרחש באיטיות מתפתחת ומתעלה.
המיוחד בתורתו של רמ"י מאיז'ביצא הוא, שיש בדבריו פן טבעי בתוך המהפך המופלא. וכיון שדבריו הינם פשט בפרשתנו ודאי שאינם בגדר מופקע מהאפשרות.
ואנו, 'אנו לי-ה ועינינו לי-ה' שבין כה ובין אחרת – ישוב לגאלנו שנית ותנשא מלכותו על כל הארץ במהרה, וייפלו אחים מוכרים ונמכרים איש בזרועות רעהו בשלום על ישראל ועם אבינו שבשמים.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
