ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- אמונות ודעות
388 וַאֲבָאֵר עוֹד שֶׁיֵּשׁ לַתְּשׁוּבָה חָמֵשׁ מַעֲלוֹת, כָּל מַעֲלָה קוֹדֶמֶת מֵהֶם גְּדוֹלָה מֵהַמִּתְאַחֶרֶת. הָרִאשׁוֹנָה, שֶׁיָּשׁוּב הָאָדָם בַּשָּׁנִים אֲשֶׁר חָטָא בָּהֶם*, וּבָעִיר הַהִיא אֲשֶׁר חָטָא בָּהּ, וְשֶׁיִּהְיוּ עִנְיְנֵי חֲטָאָיו מְצוּיִים לוֹ, וּבָזֶה הוּא אוֹמֵר (יחזקאל יח, לא): הַשְׁלִיכוּ מֵעֲלֵיכֶם אֶת כָּל פִּשְׁעֵיכֶם אֲשֶׁר פְּשַׁעְתֶּם בָּם וַעֲשׂוּ לָכֶם לֵב חָדָשׁ וְרוּחַ חֲדָשָׁה. 389 וְהַשֵּׁנִית, שֶׁיַּעַבְרוּ הַשָּׁנִים הָהֵם, וְיֵצֵא מִן הָעִיר הַהִיא, וְיָסוּרוּ מִמֶּנּוּ עִנְיְנֵי חֲטָאָיו, וּבוֹ אוֹמֵר (ישעיה לא, ו): שׁוּבוּ לַאֲשֶׁר הֶעֱמִיקוּ סָרָה בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. 390 וְהַשְּׁלִישִׁית, שֶׁלֹּא יָשׁוּב עַד שֶׁיַּפְחִידוּהוּ בָּרָעָה שֶׁתָּבוֹא עָלָיו, כְּמוֹ שֶׁאָמַר לְאַנְשֵׁי נִינְוֵה (יונה ג, ד): עוֹד אַרְבָּעִים יוֹם וְנִינְוֵה נֶהְפָּכֶת. 391 וְהָרְבִיעִית, מִי שֶׁלֹּא שָׁב עַד שֶׁבָּאָה עָלָיו קְצָת הָרָעָה אֲשֶׁר הִפְחִידוּהוּ בָּהּ, כְּמוֹ שֶׁאָמַר (דברי הימים ב' ל, ו): בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שׁוּבוּ אֶל ה' אֱלֹהֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיִשְׂרָאֵל וְיָשֹׁב אֶל הַפְּלֵיטָה. 392 וְהַחֲמִישִׁית, אִם יָשׁוּב שְׁעַת צֵאת נַפְשׁוֹ, הוּא גַּם כֵּן נִקְרָא שָׁב, כַּאֲשֶׁר אָמַר (איוב לג, כב): וַתִּקְרַב לַשַּׁחַת נַפְשׁוֹ וְחַיָּתוֹ לַמְמִתִים וגו', (שם כו) יֶעְתַּר אֶל אֱלוֹהַּ וַיִּרְצֵהוּ וַיַּרְא פָּנָיו בִּתְרוּעָה*. 393 וְעַל כֵּן מִנְהָגֵנוּ לֵאמֹר לַחוֹלֶה קָרוֹב לִפְנֵי מוֹתוֹ, אֱמֹר, חָטָאתִי וְעָוִיתִי וּפָשַׁעְתִּי, תְּהֵא מִיתָתִי כַּפָּרָה לְכָל עֲווֹנוֹתַי.
___________________________
בַּשָּׁנִים אֲשֶׁר חָטָא בָּהֶם − שכוחו ויצרו עדיין גובר בו. בִּתְרוּעָה – בתפילה (רש"י)
אמונות ודעות (105)
רבנים שונים
71 - מאמר חמישי חלק י"א
72 - מאמר חמישי חלק י"ב
73 - מאמר חמישי חלק י"ג
טען עוד
388 חמש דרגות בתשובה
לתשובה יש חמש דרגות, וסידרנו אותן מהמעולה ביותר בסדר יורד.
דרגה ראשונה – כאשר חוזר בתשובה והוא נמצא במצב זהה למצב בו היה בזמן החטא, באותו המקום, באותו הגיל ובנסיבות דומות לנסיבות שהיו בזמן שחטא, ואף על פי כן לא חוטא. זוהי התשובה המעולה ביותר, כמו שנאמר (יחזקאל יח, לא): "השליכו מעליכם את כל פשעיכם אשר פשעתם בם, ועשו לכם לב חדש ורוח חדשה".
389 דרגה שנייה – כאשר חוזר בתשובה אבל התנאים השתנו משהיו בזמן החטא, הוא מבוגר יותר, אין הוא בעיר בה חטא, ונשתנו הנסיבות משהיו בזמן החטא. על כך נאמר (ישעיה לא, ו): "שובו לאשר העמיקו סרה בני ישראל".
390 דרגה שלישית – אדם החוזר בתשובה רק כאשר שומע איום של עונש. כמו שנאמר לאנשי נינוה (יונה ג, ד): "עוד ארבעים יום ונינוה נהפכת".
391 דרגה רביעית – אדם החוזר בתשובה רק כאשר העונש מתחיל לפגוע בו, כמו שנאמר (דברי הימים ב ל, ו): "שובו אל ה' אלהי אברהם יצחק וישראל וישב אל הפליטה הנשארת לכם מכף מלכי אשור".
392 דרגה חמישית – אדם השב בתשובה כאשר הוא ממש לפני צאת נשמתו, כמעשה רבי אלעזר בן דורדיא (ע"ז יז א), כמו שנאמר (איוב לג, כב): "ותקרב לשחת נפשו וחיתו לממתים", ולאחר מכן כתוב (שם כו): "יעתר אל אלוה ירצהו".
393 מכיון שגם תשובה ברגעי החיים האחרונים נחשבת לתשובה, נהוג לומר לחולים הקרובים למיתה שיחזרו בתשובה, ומצווים אותם להתוודות: חטאתי עוויתי פשעתי, תהא מיתתי כפרה על כל עוונותי.
לב הדברים
'לַתְּשׁוּבָה חָמֵשׁ מַעֲלוֹת'
מה בעצם משדר האדם כאשר הוא עובר עבֵרה? ראשית הוא בעצם קצת מתעלם מזה שהקב"ה הוא השולט עליו, הכול יכול, שיכול לעשות בעולם כרצונו. שנית, האדם קצת שוכח שה' הוא בעל הבית, ובעצם קצת שוכח ממנו עצמו... ולבסוף הוא לוקח את הכוחות שה' נתן לו, ומשתמש בהם לכיוונים שונים.
כאשר חוזר האדם בתשובה באותו מקום ובאותו מצב בחיים (גיל, מעמד וכו'), זה מראה שהוא מבין שלקח את הכוחות שהקב"ה נתן לו לכיוון אחר המנוגד לרצונו, וכעת הוא מכוון אותם אט אט חזרה לנתיב הנכון. לכן זו התשובה הכי מעולה, כי לבד מזאת שהוא מכיר באדנותו של הקב"ה עליו, הוא מראה שהצליח לנצח את היצר ולכוון את כוחותיו לטוב.
אדם ששב בתשובה, אך לא באותו מקום ובאותו זמן, זו הדרגה השנייה. הוא שב ללא 'יראת העונש'. גם אז ניכר יותר שהוא הבין שכל הכוחות שלו הם מאדון הכול, ושדרכו לא נכונה. לא מתוך פחד שהאדון יעניש אותו, אלא כי הוא מבין שה' הוא בעל הבית והוא רוצה לעשות את רצונו.
אם חוזר האדם בתשובה מחשש לעונש (דרגה שלישית) או מעונש שכבר החל לבוא (דרגה רביעית), זו כבר מדרגה פחותה, זו חזרה בתשובה מעט כפויה, אף שהיא מועילה, כיון שמראה שהוא הבין מי האדון.
הדרגה החמישית – החזרה בתשובה לפני המיתה – היא המוצא אחרון. האדם מכיר בחולשותיו, ובכך שבגין עקשנותו או עיוורונו לא חזר עד עתה בתשובה. תשובה זו אינה מן המעולות, אך גם היא מתקבלת, כיון שהאדם מראה בה על התפכחותו.
ככלל, תכלית העולם היא שבני האדם יכוונו את כוחם לעבודת ה', והתשובה שקרובה ליום המוות יש בה מצד אחד 'פספוס' של החיים. אך מצד שני גם היא מתקבלת, כי העולם לומד ממנה את ייעודו ותכליתו.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
