ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- אמונות ודעות
- ז - 394 וְכֵיוָן שֶׁהִשְׁלַמְתִּי בֵּאוּרֵי הָעֲשָׂרָה הָהֵם אֲשֶׁר הִקְדַּמְתִּי שְׁמוֹתָם, אֹמַר עַתָּה בָּאָדָם הַשָּׁוֶה, וְהוּא אֲשֶׁר שִׁעוּר עֲווֹנוֹתָיו כְּשִׁעוּר זְכֻיּוֹתָיו. הָאָדָם הַזֶּה אִם יִמָּצֵא מְרֻחָם*, וְנֶחְשָׁב עִם הַצַּדִּיקִים. וְהוּא שֶׁהָרַחֲמִים הַנִּזְכָּרִים לַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ וְיִתְעַלֶּה, מִפְּנֵי שֶׁאִי אֶפְשָׁר* שֶׁיָּחוּלוּ עָלָיו* וְיָבוֹאוּ בּוֹ, מִפְּנֵי שֶׁאֵין בּוֹ מִקְרֶה כַּאֲשֶׁר הִקְדַּמְנוּ, רָאוּי שֶׁיִּהְיֶה מוּשָׁב* אֶל הַנִּבְרָאִים, וְיִהְיוּ מִשְּׁמוֹת הַפֹּעַל. 395 וְיַעֲלֶה בְּיָדֵינוּ מֵהֶם* שְׁלֹשָׁה עִנְיָנִים, הָאֶחָד קִבּוּל הַתְּשׁוּבָה, כַּאֲשֶׁר אָמַר (ישעיה נה, ז): וְיָשֹׁב אֶל ה' וִירַחֲמֵהוּ. 396 וּשְׁמוֹעַ תְּפִלַּת מִי שֶׁהוּא בְּצָרָה, כְּמוֹ שֶׁאָמַר (חבקוק ג, ב): בְּרֹגֶז רַחֵם תִּזְכֹּר. 397 וְהַשָּׂגַת הַשָּׁוֶה בַּצַּדִּיקִים*, כְּמוֹ שֶׁאָמַר (תהלים קטז, ה): חַנּוּן ה' וְצַדִּיק וֵאלֹהֵינוּ מְרַחֵם. 398 וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ (ראש השנה יז, א): וְרַב חֶסֶד מַטֶּה כְּלַפֵּי חֶסֶד, שֶׁאִם הָיְתָה שְׁקוּלָה מַכְרַעַת, וְעַל כֵּן לֹא יִהְיוּ בְּנֵי אָדָם בְּעֵת הַגְּמוּל* כִּי אִם שְׁתֵּי כִּתּוֹת אֵין בָּהֶם שְׁלִישִׁית, אֶלָּא צַדִּיקִים וּרְשָׁעִים בִּלְבַד כַּאֲשֶׁר אָמַר (מלאכי ג, יח): וְשַׁבְתֶּם וּרְאִיתֶם בֵּין צַדִּיק לְרָשָׁע.
___________________________
יִמָּצֵא מְרֻחָם − ראוי לרחמי ה'. שֶׁאִי אֶפְשָׁר וכו' − אין לומר כלפי ה' שהוא מרחם "כי הרחמנות התפעלות נפשית היא, והוא יתעלה מרומם ונעלה מכך". (הערת הרב קאפח). עָלָיו − על ה'. מוּשָׁב − תתייחס הפעולה. מֵהֶם − מהרחמים. וְהַשָּׂגַת הַשָּׁוֶה בַּצַּדִּיקִים − שזוכה 'השווה' למעלת הצדיקים. בְּעֵת הַגְּמוּל − לעתיד לבוא.
אמונות ודעות (105)
רבנים שונים
72 - מאמר חמישי חלק י"ב
73 - מאמר חמישי חלק י"ג
74 - מאמר חמישי חלק י"ד
טען עוד
394 -ז- מצוות ועבירות המקבלות משנה תוקף
לאחר שנתבארו עשרה סוגים של בני אדם, נבאר את מדרגת "השווה", שאמרנו שתתבאר בפני עצמה. השווה הוא אדם ששיעור המצוות והעבירות שלו שווה בדיוק, ואף שמצב זה נדיר, הוא קיים במציאות. כאשר הקב"ה שופט אדם כזה, הוא מחשיב אותו ברוב רחמיו לצדיק, שהוא אדם שיש לו רוב זכויות כמו שהתבאר לעיל. בארנו במאמר השני, שכאשר אנו מיחסים את מידת הרחמים לקב"ה, אין כוונתנו לומר שהוא בעל תכונה של רחמים, כי הרחמים קיימים רק בקרב בני האדם, שהם בעלי רגשות ומשתנים על פי המציאות ונפעלים ממנה, ואילו אצל הקב"ה אין שינוי, ואין המציאות פועלת עליו. הרחמים שאנו מיחסים לו משמעם, שמעשיו נראים בעינינו כרחמים של בשר ודם, היינו הוא פועל באופן שאצל בני אדם נובע ממידת הרחמים.
395 אנו רואים את פעולת ה', המכונה על ידינו רחמים באה לידי ביטוי בשלושה אופנים: האופן הראשון – קבלת התשובה. מושג התשובה הוא מושג לא פשוט, לכאורה לא יתכן שאדם שהורשע יבקש סליחה, והשופט יסלח לו, שהתשובה תמחק ותתקן את הפגם של החטא, אך בשונה משופט בשר ודם, הקב"ה סולח, כמו שנאמר (ישעיה נה, ז): "וישב אל ה' וירחמהו". בירושלמי (מכות פ"ב ה"ו) מובא: "שאלו לחכמה חוטא מהו עונשו? אמרה להם 'חטאים תרדף רעה'. שאלו לנבואה חוטא מהו עונשו? אמרה להן 'הנפש החוטאת היא תמות'. שאלו לקודשא בריך הוא חוטא מהו עונשו? אמר להן יעשה תשובה ויתכפר לו, היינו דכתיב 'על כן יורה חטאים בדרך' יורה לחטאים דרך לעשות תשובה", אנו רואים מכאן עד כמה קשה להבין את רעיון התשובה, עד אשר רק הקב"ה יכול לגלות אותו.
396 האופן השני – הקב"ה שומע את תפילת האדם הנמצא בצרה אף אם אין הוא זכאי לכך, כמו שנאמר (חבקוק ג, ב): "ברוגז רחם תזכור", גם ברוגז הקב"ה מרחם. דוגמה לזה אנו רואים אצל מנשה מלך יהודה (דברי הימים ב לג), שעשה כל עבירות שבתורה, וכשנשבה ביד אשור, התפלל אל ה' ונענה.
397 האופן השלישי – העברת האדם "השווה" למדרגת "צדיק", אף על פי שמצד הדין אין לשפוט אותו כצדיק, או לחילופין אפשר להטות כלפי הדין ולדונו כרשע. זהו שנאמר בתהילים (קטז, ה): "חנון ה' וצדיק ואלוהינו מרחם", בפרק זה דוד מבקש שהקב"ה יציל אותו: "צרה ויגון אמצא ובשם ה' אקרא", ואז הוא אומר "אנא ה' מלטה נפשי חנון ה' וצדיק ואלוהינו מרחם".
398 במסכת ראש השנה (יז, א) על הפסוק (שמות לד, ו): "ארך אפיים ורב חסד" דרשו, שמטה כלפי חסד, כלומר כאשר זכויותיו וחובותיו של אדם שקולות, ה' רב חסד ומטה כלפי הזכות. לכן לעתיד לבוא לא יהיו שלושה כתות, צדיקים, רשעים ובנונים, אלא תהינה רק שתי כתות, צדיקים ורשעים, מפני שהבינונים יהפכו להיות צדיקים, ולכן נאמר במלאכי (ג, יח): "ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע בין עובד אלוהים לאשר לא עבדו", הרי שלעתיד לבוא תהינה רק שתי כתות, צדיקים ורשעים.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
