ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- אמונות ודעות
- ו - 564 וְכֵיוָן שֶׁבֵּאַרְתִּי שְׁתֵּי הַמִּדּוֹת הָאֵלֶּה, צָרִיךְ (שֶׁנָּשִׁיב) עַל הַשְּׁאֵלָה הַשְּׁלִישִׁית, וְהוּא הַמַּאֲמָר בִּמְקוֹם אֵלֶּה הַגְּמוּלִים וְהָעֲנוּשִׁים, כֵּיוָן שֶׁהֵם אָדָם גּוּפִים וּנְפָשׁוֹת, וְאִי אֶפְשָׁר לָהֶם בְּלִי מָקוֹם יָנוּחוּ בוֹ, וּמַקִּיף שֶׁיַּקִּיפֵם, יִבְרָא לָהֶם הַבּוֹרֵא וִישַׁכְּנֵם בָּם. וְהַמַּאֲמָר הַזֶּה מֵבִיא אֵלָיו צֹרֶךְ הַנִּבְרָאִים, וְעִם זֶה שֶׁסִּפְרֵי הַקֹּדֶשׁ זָכְרוּ אוֹתָהּ, אַךְ קְרָאוּהוּ שָׁמַיִם וָאָרֶץ לְהַקְרִיב אֶל הֲבָנָתוֹ, מִפְּנֵי שֶׁאֵין אָנוּ רוֹאִים כִּי אִם שָׁמַיִם וָאָרֶץ, וְהוּא אָמְרוֹ (ישעיה סו, כב): כִּי כַאֲשֶׁר הַשָּׁמַיִם הַחֲדָשִׁים וְהָאָרֶץ הַחֲדָשָׁה אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה. 565 וְאֹמַר בְּשַׁעַר זִכְרוֹן הַמָּקוֹם, מָה אָפְנֵי הַחָכְמָה בְּשָׁמַיִם חֲדָשִׁים וְאֶרֶץ חֲדָשָׁה, וְלָמָּה לֹא גְמָלָם בַּמָּקוֹם הַזֶּה* הַיָּדוּעַ? וַאֲבָאֵר וְאֹמַר, מִפְּנֵי שֶׁהָאָרֶץ לֹא הוּכְנָה כִּי אִם לְצָרְכֵי הַמָּזוֹן, וְעַל כֵּן יֵשׁ בָּהּ שָׂדוֹת לִזְרֹעַ וְגִנּוֹת, וּנְהָרִים וַאֲפִיקִים לְהַשְׁקוֹת הָאִילָנוֹת וְהַבְּהֵמוֹת, וְהַיָּם וְהַנְּחָלִים לְמָטָר וּלְשֶׁטֶף, וּמִדְבָּרוֹת לְמִרְעֵה הַחַיּוֹת, וּדְרָכִים לַהוֹלְכִים. וְהֻצְרַכְנוּ לַמָּדוֹר הַזֶּה לְכָל אֵלֶּה הַמּוֹתָרִים כֻּלָּם, בַּעֲבוּר צָרְכֵנוּ לְמָזוֹן וּלְקִנְיָן, אֲבָל מָדוֹר הָעוֹלָם הַבָּא אֵין בּוֹ לֹא מָזוֹן וְלֹא קִנְיָן, וְאֵין צֹרֶךְ לְשָׂדוֹת וְלֹא לְצֶמַח, וְלֹא לִנְהָרוֹת וְלֹא לְהָרִים וְלֹא לִנְחָלִים, וְלֹא לְכָל מַה שֶּׁדּוֹמֶה לָזֶה, וְאֵין צָרִיךְ לִבְנֵי אָדָם בָּעֵת הַהִיא, כִּי אִם מִתְקָע* וּמַקִּיף בִּלְבַד, יִבְרָאֵהוּ לָהֶם כְּפִי אֲשֶׁר יִרְצֶה, וְהוּא הַמּוֹשָׁב וְהַמַּקִּיף אוֹתוֹ. 566 וְאֵין דּוֹמֶה פֵּרוּשׁ כִּי כַאֲשֶׁר הַשָּׁמַיִם (שם), וּפֵרוּשׁ אָמְרוֹ (שם סה, יז): כִּי הִנְנִי בוֹרֵא שָׁמַיִם חֲדָשִׁים וָאָרֶץ חֲדָשָׁה, כָּל הַפָּסוּק הַהוּא בְּעֵת הַיְשׁוּעָה*, וּכְאִלּוּ חִדֵּשׁ לָהֶם הָעוֹלָם עַל דֶּרֶךְ הַמָּשָׁל, כָּל שֶׁכֵּן שֶׁאָמַר אַחֲרָיו (שם יח): כִּי הִנְנִי בוֹרֵא אֶת יְרוּשָׁלִַם גִּילָה וְעַמָּהּ מָשׂוֹשׁ, וְאֵינֶנּוּ רוֹצֶה שֶׁיְּחַדֵּשׁ בְּרִיאַת יְרוּשָׁלַיִם, אֲבָל יְחַדֵּשׁ לָהּ הַשִּׂמְחָה, כִּי הַשְׁלָמָתוֹ גִּילָה וְעַמָּהּ מָשׂוֹשׁ, וּכְאִלּוּ בְּרָאָם בְּשִׂמְחָה. 567 כִּי כַאֲשֶׁר הַשָּׁמַיִם הַחֲדָשִׁים, כֵּיוָן שֶׁהוּא בָּעוֹלָם הַבָּא, הוּא מָקוֹם וּמַקִּיף בֶּאֱמֶת, יִבְרָאֵם לִבְנֵי אָדָם, וְיִמְחֶה הַמִּתְקָע הַזֶּה* וְהַמַּקִּיף הַזֶּה, וִישִׂימֵם לְאַיִן, כַּאֲשֶׁר פֵּרֵשׁ שָׁם (תהלים קב, כו-כט): לְפָנִים הָאָרֶץ יָסַדְתָּ וּמַעֲשֵׂה יָדֶיךָ שָׁמָיִם, הֵמָּה יֹאבֵדוּ וְאַתָּה תַעֲמֹד, וְאַתָּה הוּא וּשְׁנוֹתֶיךָ לֹא יִתָּמּוּ, בְּנֵי עֲבָדֶיךָ יִשְׁכּוֹנוּ. וְאָמְרוֹ יִשְׁכּוֹנוּ, אַחֲרֵי הִמָּחוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ, מְחַיֵּב בְּרִיאַת מָקוֹם אַחֵר יִשְׁכְּנוּ בוֹ. 568 וְעוֹד, בַּעֲבוּר הָאֲוִיר* אֲשֶׁר בֵּין שְׁתֵּי קְצָווֹת הָאֵלֶּה*, כְּבָר הִתְבָּרֵר לָנוּ שֶׁהוּא מוֹשֵׁךְ גּוּפוֹתֵינוּ, מַה שֶּׁהִצְרִיכָנוּ אֶל תְּמוּרָה תַּחְתָּיו מֵהַמָּזוֹן, וּמִפְּנֵי שֶׁהָיוּ בְּנֵי אָדָם בָּעוֹלָם הַבָּא אֵינָם צְרִיכִים מָזוֹן, הִתְחַיֵּב שֶׁיִּהְיֶה הָאֲוִיר לָהֶם שֶׁלֹּא כְּטֶבַע הָאֲוִיר הַזֶּה, עַד שֶׁלֹּא יִצְטָרְכוּ אֶל הַמָּזוֹן, וְכַאֲשֶׁר יִהְיוּ שְׁתֵּי הַקְּצָווֹת בַּטֶּבַע הָאֵלֶּה כָּזֶה, שֶׁהָאֲוִיר הַמְמֻצָּע בֵּינֵיהֶם אֵינֶנּוּ זֶה הָאֲוִיר וְלֹא בְּטִבְעוֹ.
זמן העולם הבא
569 אַךְ אֵיךְ יִהְיֶה הַזְּמַן אֲשֶׁר הוּא תְּשׁוּבַת הַשְּׁאֵלָה הָרְבִיעִית? אֹמַר כִּי זְמַן כֻּלּוֹ אוֹר בְּלִי חֹשֶׁךְ, רוֹצֶה לוֹמַר שֶׁלֹּא יִהְיוּ שְׁתֵּי מִשְׁמָרוֹת זוֹ אַחַר זוֹ, לַיְלָה וָיוֹם, כִּי הַלַּיְלָה וְהַיּוֹם אָפְנֵי הַחָכְמָה כְּשֶׁהִשְׁכִּינָה בְּנֵי אָדָם בָּאָרֶץ, בְּמָקוֹם שֶׁיִּהְיוּ בְּמַסַּע הַשֶּׁמֶשׁ וּתְנוּעָתָהּ, לִהְיוֹת הַיּוֹם לְהִתְעַסֵּק בּוֹ בְּמִחְיָתָם וְדַרְכֵיהֶם, וְהַלַּיְלָה לִמְנוּחָה וּלְהַשְׁקֵט וּלְמִשְׁגָּל וּלְהִתְבּוֹדֵד בְּעֵצוֹת וְהַדּוֹמֶה לָזֶה, אֲבָל הָעוֹלָם הַבָּא אֵין בּוֹ מִכָּל זֶה מְאוּמָה, וְאֵינֶנּוּ צָרִיךְ אֲלֵיהֶם בְּלִי סָפֵק לְלַיְלָה וְיוֹם, וְכֵן לִמְנוֹת הַחֳדָשִׁים וְהַשָּׁנִים, כִּי זֶה אֵינֶנּוּ בָּעוֹלָם כִּי אִם לְחֶשְׁבּוֹן, וְלִשְׂכִירוּת, וּלְצֶמַח הָאָרֶץ וְהַדּוֹמֶה לָזֶה, אֶלָּא שֶׁחֵלֶק מָה* מֵהַזְּמַן יִהְיֶה לוֹ אוֹת, יִהְיֶה עֲלֵיהֶם בּוֹ עֲבוֹדָה כַּאֲשֶׁר אֲנִי עָתִיד לְבָאֵר.
___________________________
אמונות ודעות (105)
בשביל הנשמה
98 - מאמר תשיעי חלק ז'
99 - מאמר תשיעי חלק ח'
100 - מאמר תשיעי חלק ט'
טען עוד
ביאורים
564 -ו- המקום והזמן של העולם הבא
לאחר שעסקנו במהות השכר ובמהות העונש, נעסוק בשאלה השלישית ששאלנו, מהו המקום בו יהיה גמול השכר והעונש. מכיון שבעולם הבא השכר והעונש לגוף ולנפש, חייב להיות מקום פיזי בו הוא יתקיים, מפני שגוף האדם, כמו כל דבר גשמי, צריך מקום. ולכן ה' יברא מקום חדש להיות מקום הגמול. אף שה' יברא מקום חדש, שיתכן והמציאות הפיזית שלו שונה מהמוכר לנו, הנביאים תיארו אותו במושגי העולם הזה, כמו: "ארץ" ו"שמים", כמו שאומר ישעיה (סו, כב): "כי כאשר השמים החדשים וארץ החדשה אשר אני עושה", בגלל שאלו המושגים היחידים שאנו מכירים כמגדירים מקום, ולכן קרבו זאת לשכלנו.
565 ויש לשאול, למה ה' בורא לצורך הגמול מקום חדש ולא גומל לאדם בעולם הזה? הסיבה לכך היא אופיו של העולם הזה. העולם הזה נברא כדי לספק לבני האדם מזון ומשקה, ולכן יש בו שדות לזריעה ואדמות לגנות, נהרות ונחלים לספק שתיה לבני האדם, ושישקו את הצמחים ובעלי החיים, מדברות למרעה ודרכים ללכת וכו', והכל נועד לספק מזון ושאר צרכי הגוף של האדם. בעולם הבא, שאין בו אכילה ושתייה ושאר הצרכים הגופניים, אין האדם צריך בו מרחבים עצומים, ולא ימים, נהרות, שדות וכו' אלא רק מקום להתקיים.
566 אף שהסברנו בפסוק "כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה" שה' יברא בעתיד עולם חדש בו ישכנו הצדיקים וכו', אין להסביר את הפסוק (ישעיה סה, יז): "כי הנני בורא שמים חדשים וארץ חדשה" שהובא לעיל במאמר ח פרק ו בדרך זו, מפני שהפסוק הזה עוסק בזמן המשיח והגאולה, שיהיו בעולם הזה. דבר זה מוכח מהפסוק הסמוך (פס' יח): "כי הנני בורא את ירושלים גילה ועמה משוש", שמובן שאין הכוונה בו שהק יברא ירושלים חדשה, אלא הכוונה שבני ישראל ישמחו בירושלים כאילו נבראה עיר חדשה.
567 הפסוק: "כי כאשר השמים החדשים..." מדבר על העולם הבא, ומתפרש כמשמעו ולא כמשל, כמו שנאמר בתהילים (קב, כו-כט): "לפנים הארץ יסדת ומעשה ידיך שמים, המה יאבדו ואתה תעמוד... ואתה הוא ושנותיך לא יתמו, בני עבדיך ישכונו" כלומר מכיון שיאבדו השמים והארץ הקיימים בעולם הזה, בהכרח יברא ה' ארץ חדשה ושמיים חדשים, כדי שיהיה מקום לצדיקים לשכון בו.
568 המדע העתיק סבר, שבני האדם זקוקים למזון כדי לחדש חוסרים בגוף הנוצרים מהאוויר המכלה את כוחם. ע"פ זה מסביר רס"ג, שבעולם הבא שאין בו אכילה ושתיה, חייב להיות אוויר אחר, שלא דורש מן האדם אנרגיה ומזון, ומכאן שהעולם הבא הוא בריאה חדשה.
569 ועתה נשיב לשאלה הרביעית, מה יהיה אופי הזמן בעולם הבא? בעולם הבא לא תהיה חלוקה ליום ולילה כי תמיד יהיה אור, משום שרק בעולם הזה אנו זקוקים ליום ולילה, היום נועד לכל הפעולות שהאדם צריך בהם אור כמו עבודה, הליכה בדרכים וכדו', והלילה מיועד למנוחת הגוף, התייעצויות וכו'. בעולם הבא אין צרכים גופניים, לכן אין צורך בלילה ותמיד יהיה אור. כמו כן לא תהיה חלוקה לחודשים ושנים, כי החלוקה הזו נועדה לצורך חישוב השכר עבור מלאכה, תשלום שכירות וכיו"ב, ובעולם הבא, שהוא רוחני לחלוטין, לא יהיו כל אלו.
לב הדברים
מקומות שונים יש בעולם: יש מקום שמתאים לגידול גפנים ויש מקום המתאים לבננות, ולהבדיל, יש מקום שמתאים לרוח הקודש ולנבואה ויש מקום שמתאים לשכר העולם הבא. מקום לגידול צמחים זקוק לתנאים פיזיים מדויקים, ומקום לשכר רוחני צריך מרחבים רוחניים מתאימים. לכן יש צורך לברוא מקום רוחני – כלומר 'מרחב רוחני' חדש – שבו יוכלו הצדיקים לקבל שכר על מעשיהם הטובים בעולם הזה.
באותו מובן יש להבין גם את הזמן שיהיה בעולם הבא. את הזמן בעולם הזה אפשר למדוד בכלים מתמטיים וכמותיים, לפי הצרכים שיש לנו כיום. למשל, גוף שיזדכך כל ימות העולם לא יוכל לזכות למעלת הנפש, מפני שיש לנו צורך בגוף שאוכל ושותה לצורך הקיום. במציאות הרוחנית שתהיה בעולם הבא, הזמן יבטא רק את שינוי המצבים, בלי תלות בצרכים שמשתנים במשך הזמן שחלף, וכך, למשל, הגוף יתרומם וישתנה להיות במעלת הנפש באותו הזמן. במקום זמן יהיו בעולם הבא שינויי מצבים המחליפים את צרכינו הגשמיים.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
