ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- אמונות ודעות
- ח - 408 וְכֵיוָן שֶׁזָּכַרְתִּי הָעִנְיָנִים הָאֵלֶּה, אֲנִי צָרִיךְ לְדַבֵּר בְּשַׁעַר* הַמַּחְשָׁבוֹת, וְאֹמַר כִּי הַמַּחְשָׁבוֹת* שֶׁיַּעֲלוּ עַל לֵב בְּנֵי אָדָם וְיִדְחוּ אוֹתָם, יֵשׁ לָהֶם עַל זֶה גְּמוּל רַב, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ישעיה נה, ז): יַעֲזֹב רָשָׁע דַּרְכּוֹ וְאִישׁ אָוֶן מַחְשְׁבֹתָיו. וּמִי שֶׁיִּטֶּה אֲלֵיהֶם, וְאַחַר כֵּן יַחְשֹׁב בַּמַּעֲשֶׂה וְלֹא יַעֲשֵׂהוּ, יֵשׁ עָלָיו אַשְׁמַת הַהַסְכָּמָה* לֹא אַשְׁמַת הַמַּעֲשֶׂה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (משלי טו, כו): תּוֹעֲבַת ה' מַחְשְׁבוֹת רָע. 409 וְאֵין בְּכָל הַדְּבָרִים מַה שֶּׁיֵּעָנֵשׁ הָאָדָם עָלָיו וְעַל מַחֲשַׁבְתּוֹ וְעַל מַצְפּוּנוֹ, חוּץ מֵהַכְּפִירָה בַּבּוֹרֵא, כִּי הוּא דָּבָר לֹא יַגִּיעַ אָדָם אֵלָיו כִּי אִם בְּמַחְשָׁבָה בִּלְבַד, וּבוֹ נֶאֱמַר (יחזקאל יד, ה): לְמַעַן תְּפֹשׂ אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל בְּלִבָּם אֲשֶׁר נָזֹרוּ מֵעָלַי בְּגִלּוּלֵיהֶם כֻּלָּם. 410 וְאֹמַר בַּסּוֹבְרִים* הַסּוֹבְרִים בַּפְּסוּקִים עַל אַרְבָּעָה דְרָכִים, מִי שֶׁסּוֹבֵר לְהָפִיק* בֵּין פָּסוּק וּבֵין מַה שֶּׁיֵּשׁ בַּנִּרְאֶה, אוֹ בַּשֵּׂכֶל, אוֹ מַה שֶּׁיֵּשׁ בְּכָתוּב אַחֵר, אוֹ מַה שֶּׁיֵּשׁ בַּקַּבָּלָה, וְיִשְׁלַם* לוֹ זֶה יִהְיוּ לוֹ עָלָיו גְּמוּל, וּבוֹ אוֹמֵר (משלי ב, ד-ה): אִם תְּבַקְשֶׁנָּה כַכָּסֶף וְכַמַּטְמוֹנִים תַּחְפְּשֶׂנָּה אָז תָּבִין יִרְאַת ה' וגו'. 411 וְאִם לֹא יִשְׁלַם לוֹ זֶה, אֵין לוֹ גְּמוּל כִּי אִם עֹנֶשׁ. 412 וְהַסּוֹבֵר בַּמִּצְווֹת וְהוֹלִיד סָפֵק*, הוּא מַשִּׂיג אֶת נְבִיאֵי הַשֶּׁקֶר, אֲשֶׁר נֶאֱמַר בָּהֶם (יחזקאל יג, ג): אֲשֶׁר הֹלְכִים אַחַר רוּחָם וּלְבִלְתִּי רָאוּ. 413 וְהַסּוֹבֵר בְּעִנְיְנִי הַבּוֹרֵא וְחִדֵּשׁ, הוּא מַשִּׂיג אֶת הַכּוֹפְרִים, כַּאֲשֶׁר סוֹבְרִים בְּפָרָשַׁת נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ, וְחָשְׁבוּ כִּי מַלְאָךְ בָּרָא אָדָם וְכָל הָעוֹלָם. וּבָהֶם אָמַר (תהלים קלט, כ): אֲשֶׁר יֹמְרוּךָ לִמְזִמָּה נָשׂוּא לַשָּׁוְא עָרֶיךָ. 414 וְאֹמַר, וְהַדַּיָּן אֲשֶׁר מְיַסֵּר וְעוֹנֵשׁ מֵעַצְמוֹ*, אִם כַּוָּנָתוֹ שְׁמִירַת הַתּוֹרָה וְתַקָּנָתָהּ, יֵשׁ לוֹ גְּמוּל, וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין מו, א; יבמות צ, ב): בֵּית דִּין מַכִּין וְעוֹנְשִׁין שֶׁלֹּא מִן הַתּוֹרָה, וְלֹא לַעֲבֹר עַל דִּבְרֵי תוֹרָה, אֶלָּא כְּדֵי לַעֲשׂוֹת סְיָג לַתּוֹרָה. וְאִם מְכַוֵּן בָּזֶה לִנְטוֹת אוֹ לִבְצוֹעַ*, הוּא מְאַבֵּד אֶת עַצְמוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (משלי יז, כו): גַּם עֲנוֹשׁ לַצַּדִּיק לֹא טוֹב. 415 וְאֹמַר בְּעַמֵּי הָאָרֶץ, רוֹצֶה לוֹמַר אֲשֶׁר לֹא לָמְדוּ, וְהֵם שׁוֹאֲלִים הֶחָכָם אֲשֶׁר בְּאַנְשֵׁי דוֹרָם וְהַטּוֹב שֶׁבָּם וְעוֹשִׂים עַל פִּיהוּ, תּוֹרָתָם שְׁלֵמָה כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שם י, כא): שִׂפְתֵי צַדִּיק יִרְעוּ רַבִּים וגו'. וְאִם לֹא יַעֲשׂוּ כֵּן אֵין לָהֶם אַמַּתְלָא*, וּבָהֶם הוּא אוֹמֵר (שם טו, יב): לֹא יֶאֱהַב לֵץ הוֹכֵחַ לוֹ אֶל חֲכָמִים לֹא יֵלֵךְ. 416 וְאֹמַר בַּעֲנִיִּים אֲשֶׁר יַשִּׂיגֵם הַקִּצּוּר בִּתְפִלָּתָם וַעֲבוֹדָתָם, כָּל מִי שֶׁמְּקַצֵּר מֵהֶם בַּעֲבוּר הַמָּזוֹן יֵשׁ לָהֶם אַמַּתְלָא, וּמֵהֶם שֶׁיֵּשׁ לְמַעְלָה מִמֶּנּוּ הֵם נִתְבָּעִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (איוב ל"ו ט"ו): יְחַלֵּץ עָנִי בְעָנְיוֹ וְיִגֶל בַּלַּחַץ אָזְנָם.
___________________________
בְּשַׁעַר − בעניין. הַמַּחְשָׁבוֹת − מחשבת עבֵרה. הַהַסְכָּמָה − הרצון וההחלטה לחטוא. בַּסּוֹבְרִים − המפרשים. לְהָפִיק − להוציא פירוש מכוון כאשר ישנה סתירה. וְיִשְׁלַם − הצליח לישב את הסתירה. וְהַסּוֹבֵר בַּמִּצְווֹת וְהוֹלִיד סָפֵק – המבאר את המצוות שלא כפשטן, בדרך משובשת. מֵעַצְמוֹ − שלא כדין המפורש בתורה. לִבְצוֹעַ – להטות את הדין לתועלתו האישית. אַמַּתְלָא − תירוץ לחטאיהם, בכך שלא ידעו את הדין.
ביאורים
אמונות ודעות (105)
רבנים שונים
74 - מאמר חמישי חלק י"ד
75 - מאמר חמישי חלק ט"ו
76 - מאמר חמישי חלק ט"ז
טען עוד
ענין נוסף שנדון בו הוא מחשבותיו של האדם. כאשר עולות באדם מחשבות לא טובות, עליו להסיר אותן מיד מדעתו, אם עשה כך הוא מקבל שכר גדול, כמו שנאמר (ישעיה נה, ז): "יעזוב רשע דרכו ואיש אוון מחשבותיו" ואם לא דחה אותן מיד אלא חשב לחטוא ובסוף נמנע מלחטוא בפועל, יש בו חטא על המחשבה ולא על מעשה, כי גם העיסוק במחשבות הרעות נחשבת לחטא, כמו שנאמר (משלי טו, כו): "תועבת ה' מחשבות רע".
409 החטא היחיד בו אדם נענש על המחשבות הרעות אף אם לא חטא בפועל הוא כפירה בה', כי החטא הזה כל ענינו הוא במחשבה, ועל כך נאמר (יחזקאל יד, ה): "למען תפוש בית ישראל בליבם אשר נזורו מעלי בגילוליהם כולם", אומר ה' ליחזקאל, שעל חטא עבודה זרה ה' תופש את האדם אף שהוא רק בלב.
410 את האנשים הלומדים את פסוקי התורה ומוציאים אותם מפשטם, ניתן לחלק לארבעה סוגים: סוג ראשון – יש לומדים המוציאים את המקרא מידי פשוטו כדי שהוא לא יסתור דבר שכלי, פסוק אחר או פירוש המקובל בתורה שבע"פ, אדם כזה יקבל על כך שכר, משום שמטרתו לשם שמים, ועליו נאמר (משלי ב, ד-ה): "אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה... אז תבין יראת ה' ודעת אלהים תמצא".
411 סוג שני – אדם המנסה ליישב את הסתירות מהסוגים שהזכרנו אך לא מצליח בכך, מכיון שעיון זה מביא אותו לידי ספק, אין לו שכר על הניסיון אלא יקבל על כך עונש. (והרב קאפח כתב: "אין לו שכר ולא עונש", מכיון שסוף סוף כוונתו טובה).
412 סוג שלישי – אדם המסביר את המצוות שלא כפשטן ומוליד ספק בלב אנשים. אדם כזה נתפס כאחד מנביאי שקר, שנאמר עליהם (יחזקאל יג, ג): "הוי על הנביאים הנבלים אשר הולכים אחר רוחם ולבלתי ראו", כוונת הנביא לומר שהוי על נביאי השקר, הממציאים נבואות שלא ראו אותן לעם ישראל, וכך גם האנשים הללו, בודים בתורה דברים שלא כתובים בה.
413 סוג רביעי – אדם המבאר עניינים הקשורים לבורא וממציא דברים חדשים, נחשב ככופר, דוגמה לזה, אנשים המבארים את לשון הרבים שבפסוק (בראשית א, כו): "נעשה אדם בצלמנו", כביכול חלילה יש עוד שותף לבורא, עליהם נאמר (תהילים קלט, כ): "אשר יאמרוך למזימה נשוא לשוא עריך".
414 שופט המעניש אדם על פי דעתו שלא על פי דין תורה, אם כוונתו שמירת התורה ותקנתה, יקבל על כך שכר אף על פי שעשה זאת על פי דעתו בלבד. וכן אמרו חז"ל (סנהדרין מו.; יבמות צ:): "בית דין מכים ועונשים שלא מן התורה, ולא לעבור על דברי תורה עושין, אלא אפילו כדי לעשות סייג לתורה". אם לשופט היו כוונות לא טובות, הוא יקבל על כך עונש, כמו שנאמר (משלי יז, כו): "גם ענוש לצדיק לא טוב, להכות נדיבים על יושר".
415 אדם שלא למד ולא שנה, כמו רבים בעם ישראל, מפני שטרוד בפרנסה וכדו', אבל שומע לתלמידי חכמים, יגיע לעולם הבא, ועליהם נאמר (משלי י, כא): "שפתי צדיק ירעו רבים". מי שאין לו שום סיבה אמיתית לכך שנמנע מלעסוק בתורה, ולא סר למשמעתם של מנהיגי הדור, עליו נאמר (משלי טו, יב): "לא יאהב לץ הוכח לו אל חכמים הוא ילך".
416 אנשים שעובדים כל היום ולא לומדים תורה ומתפללים כראוי, אם הם עניים ועבודתם למען מזון ובגדים, לא יענשו, כמו שנאמר (איוב לו, טו): "יחלץ עני בעניו". אבל מי שעובדים בשביל דברים שמעבר למזון ובגדים, ובגלל זה לא לומדים ומתפללים כראוי, יקבל על כך עונש. אדם חולה שמתלונן מדוע הקב"ה מייסר אותו ואומר שהקב"ה עושה עוול, ייענש, כמו שנאמר (הושע ז, יד): "ולא זעקו אלי בליבם כי יילילו על משכבותם", כלומר החולים לא מתפללים אל הקב"ה מפני שהם מייללים על החולי שלהם.
לעילוי נשמת מרת מלכה בת אליהו נוימן ע"ה
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
