ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- אמונות ודעות
- ד - 541 וְאֵלֶּה רְאָיוֹת מִן הַכָּתוּב בִּדְרָכִים קְצָרִים, אֲבָל הַקַּבָּלָה הַדְּבָרִים בָּהּ יוֹתֵר רְחָבִים מִשֶּׁיּוּכַל אָדָם לְכָתְבָם כֻּלָּם, אַךְ אֶזְכֹּר מִמַּה שֶּׁבָּאוּ בָּהּ רָאשֵׁי דְבָרִים, וְאֹמַר, קִבְּלוּ קַדְמוֹנֵנוּ מִן הַנְּבִיאִים, כִּי הָעוֹלָם הַזֶּה דּוֹמֶה לִפְנֵי הָעוֹלָם הַבָּא כִּפְרוֹזְדוֹר לִפְנֵי אַרְמוֹן הַמְּלָכִים, אֲשֶׁר צָרִיךְ שֶׁיְּתַקֵּן אָדָם עַצְמוֹ בּוֹ, בְּמַה שֶּׁהוּא רָאוּי לְהִתָּקֵן קֹדֶם שֶׁיִּכָּנֵס אֶל הָאַרְמוֹן לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ. וְזֶה מְבֹאָר בְּדִבְרֵיהֶם (אבות פרק ד, טז): הָעוֹלָם הַזֶּה דּוֹמֶה לִפְרוֹזְדוֹר לִפְנֵי הָעוֹלָם הַבָּא, הַתְקֵן עַצְמְךָ בַּפְּרוֹזְדוֹר כְּדֵי שֶׁתִּכָּנֵס לַטְּרַקְלִין. 542 וְאָמְרוּ עוֹד, שֶׁשָּׁעָה בִּתְשׁוּבָה בָּעוֹלָם הַזֶּה יוֹתֵר מוֹעִילָה מִכָּל חַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁאֵין בּוֹ תְּשׁוּבָה, כַּאֲשֶׁר בֵּאַרְנוּ, שֶׁמַּה שֶׁנִּכְתַּב עַל הַנֶּפֶשׁ בָּעוֹלָם הַזֶּה מִקַּדְרוּת וְשַׁחֲרוּת* אִי אֶפְשָׁר לְהִנָּקוֹת. וְשֶׁשָּׁעָה מְנוּחָה בָּעוֹלָם הַבָּא טוֹב מִכָּל חַיֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה, כִּי הַנְּפָשׁוֹת אֵלָיו לֹא סָרוּ* נִשְׁקָפוֹת עָדָיוֹ וּמְצַפּוֹת אֵלָיו, כַּאֲשֶׁר בֵּאַרְנוּ. וְהוּא אָמְרָם (שם יז): יָפָה שָׁעָה אַחַת בִּתְשׁוּבָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים בָּעוֹלָם הַזֶּה, מִכָּל חַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא, וְיָפָה שָׁעָה אַחַת שֶׁל קוֹרַת רוּחַ בָּעוֹלָם הַבָּא, מִכָּל חַיֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה. 543 וְקִבְּלוּ עוֹד, שֶׁהָעוֹלָם הַבָּא הַחַיִּים בּוֹ כְּאוֹר, וְאֵין שָׁם מַאֲכָל וְלֹא מִשְׁתֶּה, וְלֹא פְּרִיָּה וּרְבִיָּה, וְלֹא מִמְכָּר וְלֹא דָבָר מִדִּבְרֵי הָעוֹלָם הַזֶּה, אֲבָל גְּמוּל הַצַּדִּיקִים מִכְּבוֹד הַבּוֹרֵא. הוּא אָמְרָם (ברכות יז, א): הָעוֹלָם הַבָּא אֵין בּוֹ לֹא אֲכִילָה וְלֹא שְׁתִיָּה וְלֹא פְּרִיָּה וּרְבִיָּה וְלֹא מַשָּׂא וּמַתָּן, אֶלָּא צַדִּיקִים יוֹשְׁבִים וְעַטְרוֹתֵיהֶם בְּרָאשֵׁיהֶם, וְהֵם נֶהֱנִים מִזִּיו הַשְּׁכִינָה. וַאֲנִי עָתִיד לָשׁוּב לְבָאֵר אֵיכוּת גְּמוּל הַצַּדִּיקִים בְּפֵרוּשׁ וּבְבֵאוּר.
חשיבות העולם הבא בדברי חכמים
544 וּמֵרֹב הַחֲזִיקָם בָּעִנְיָן הַזֶּה הַנִּכְבָּד, קִבְּלוּ שֶׁכָּל מִי שֶׁאֵינוֹ מַאֲמִין בִּגְמוּל הָעוֹלָם הַבָּא, וּבְמַתַּן תּוֹרָה, וְאֵינֶנּוּ מַאֲמִין בַּקַּבָּלָה, אֵין לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא, וַאֲפִלּוּ אִם מַעֲשָׂיו טוֹבִים. וְהוּא אָמְרוֹ (סנהדרין צ, א): אֵלּוּ שֶׁאֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא, הָאוֹמֵר אֵין תְּחִיַּת הַמֵּתִים, וְאֵין תּוֹרָה מִן הַשָּׁמַיִם, וְאֶפִּיקוֹרוֹס. וּמָנוּ שִׁבְעָה שֶׁהִתְקַיֵּם אֶצְלָם שֶׁאֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא, מִפְּנֵי שֶׁהֶחְטִיאוּ בָּהּ בְּנֵי אָדָם, וְהוֹצִיאוּם מֵעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא, וְלֹא יָכְלוּ לְתַקֵּן מַה שֶּׁהִפְסִידוּ. וְהוּא אָמְרָם, שְׁלֹשָׁה מְלָכִים וְאַרְבָּעָה הֶדְיוֹטוֹת, אֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא. שְׁלֹשָׁה מְלָכִים, יָרָבְעָם, אַחְאָב וּמְנַשֶּׁה, וְאַרְבַּעַת הֶדְיוֹטוֹת, בִּלְעָם, דּוֹאֵג, וַאֲחִיתֹפֶל וְגֵיחֲזִי. 546 וְעוֹד, כְּשֶׁתִּרְגְּמוּ לָנוּ הַתּוֹרָה מִשֵּׁם הַנְּבִיאִים, זָכְרוּ בְּתַרְגּוּמָהּ תְּחִיַּת מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, כְּשֶׁתִּרְגְּמוּ (דברים לג, כא): וַיַּרְא רֵאשִׁית לוֹ, וַיִּתְקַבֵּל* בְּקַדְמֵיתָא דִּילֵיהּ אֲרֵי תַמָּן בְּאַחֲסַנְתֵּיהּ וגו'. 547 וְזָכְרוּ עוֹד חַיֵּי הָעוֹלָם בְּתַרְגּוּם (שם ו): יְחִי רְאוּבֵן וְאַל יָמוֹת, אָמְרוּ: יְחִי רְאוּבֵן חַיֵּי עָלְמָא* וּמוֹתָא תִּנְיָנָא לָא יְמוּת. וּבְתַרְגּוּם נְבִיאִים יֵשׁ מַה שֶּׁלֹּא יוּכַל אָדָם לִסְפֹּר גְּמוּל מִפֵּרוּשֵׁי הָעוֹלָם הַבָּא. 548 וְאַחַר שֶׁפֵּרַשְׁתִּי מַה שֶּׁנִּזְכַּר בִּשְׁלֹשָׁה הֶמְשֵׁכִים, הַמֻּשְׂכָּל וְהַכָּתוּב וְהַמְקֻבָּל, מֵהַגְּמוּל וְהָעֹנֶשׁ הָעוֹלָם הַבָּא, אֹמַר, שֶׁעַמֵּנוּ מַסְכִּימִים כֻּלָּם עָלָיו מֵחָכְמָה מְקֻבֶּלֶת, מֵהֶם בִּדְבָרִים מְבֹאָרִים שֶׁלֹּא יִסְבְּלוּ סְבָרָא וְלֹא שִׁנּוּי, מְפֹרָשִׁים הֵיטֵב כַּאֲשֶׁר אָמַרְתִּי בְּבִטּוּל הַתּוֹרָה.
___________________________
אמונות ודעות (105)
בשביל הנשמה
95 - מאמר תשיעי חלק ד'
96 - מאמר תשיעי חלק ה'
97 - מאמר תשיעי חלק ו'
טען עוד
ביאורים
541 -ד- הוכחות מהתורה שבעל פה למציאות העולם הבא
הבאנו ראיות קצרות למציאות העולם הבא מהפסוקים, ובתורה שבעל פה יש הרחבה רבה על העולם הבא, עד שכמעט ולא יוכל אדם להביא את כל הדברים, לכן נביא מעט דברים בקיצור. רבותינו קיבלו מפי הנביאים, שהעולם הזה הוא דומה לפרוזדור שלפני ארמון מלכים הוא העולם הבא, וצריך האדם להכין עצמו בעולם הזה, כמו שאדם מכין עצמו בפרוזדור לפני הכניסה למלך. העולם הזה איננו תכלית האדם, אלא הוא הדרך העשויה להביא אל המטרה האמיתית, העולם הבא.
542 אמרו באבות (ד, טז): "העולם הזה דומה לפרוזדור בפני העולם הבא, התקן עצמך בפרוזדור כדי שתכנס לטרקלין". בעוה"ז יכול האדם לתקן את העבירות שעשה, ואילו בעולם הבא אין תשובה, האדם נשאר תמיד במדרגה אליה הגיע. ועוד אמרו (שם יז): "יפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא מכל חיי העולם הזה", מפני שבעולם הזה האדם תמיד מרגיש חסר ולכן שואף למציאות יותר ממה שהשיג, ואילו בעולם הבא, שהוא היעד והמטרה, האדם מרגיש שלם, ונהנה מהנאות רוחניות שלמות. לכן עדיפה אפילו שעה אחת בעולם הבא מכל חיי העולם הזה.
אם כן העולם הזה שהוא עולם ההכנה, טוב יותר מהעולם הבא, כי ניתן לתקן בו את מה שהאדם קלקל, אך אין האדם מרגיש בו הרגשת שלמות. והעולם הבא טוב מהעולם הזה, שהאדם מרגיש בו שלמות, אך אינו יכול לתקן בו קלקולים ולעלות למעלה גבוהה יותר.
543 ועוד גילו לנו חז"ל, שהעולם הבא הוא מקום הנאה רוחנית לאדם, ללא גוף, וללא תענוגות וצרכים גופניים. אין בו אכילה ושתייה, תשמיש, הולדה, מקח וממכר, אלא הצדיקים יושבים ונהנים מתענוגות רוחניים, כפי שמובא בגמרא (ברכות יז.): "העולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתייה ולא משא ומתן ולא פריה ורביה אלא צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנין מזיו השכינה".
544 מכיון שקבלת חז"ל בענין העולם הבא ואמיתות תורה שבעל פה חזקה מאד, אמרו שמי שלא מאמין בעולם הבא, או במתן תורה, או באמיתות התורה שבעל פה, לא יהיה לו חלק לעולם הבא, אף על פי שקיים את מצוות התורה. וכך אמרו חז"ל (סנהדרין צ.): "ואלו שאין להם חלק לעולם הבא האומר אין תחיית המתים ואין תורה מן השמים ואפיקורס".
546 ומנו חז"ל במשנה (שם) שבעה אנשים, שלושה מלכים וארבעה הדיוטות, שאין להם חלק לעולם הבא לפי החטיאו אנשים והרחיקו אותם מעבודת ה'. שלושת המלכים הם: ירבעם בן נבט, אחאב ומנשה, וארבעת ההדיוטות הם: בלעם, דואג, אחיתופל וגיחזי.
546 גם בתרגום אונקלוס מוזכר עוה"ב. משה רבנו בירך את שבט גד (דברים לג, כא): "וירא ראשית לו וכו'", ותרגם אונקלוס: "ויתקבל בקדמיתא דיליה ארי תמן באחסנתיה משה ספרא רבא דישראל קביר הוא נפק ועל בריש עמא זכון", כלומר שבט גד יחיו ראשונים בתחיית המתים, בגלל שמשה רבנו קבור בתחומם ויעבור לפניהם.
547 וכן נאמר על ראובן (דברים לג, ו): "יחי ראובן ואל ימות", תרגם אונקלוס: "יחי ראובן בחיי עלמא ומותא תניינא לא ימות", כלומר ראובן יחיה לחיי עולם ולא ימות פעם נוספת. ובתרגום הנביאים העולם הבא מופיע פעמים רבות כל כך שקשה לסופרם.
548 את המסורת של השכר והעונש בעולם הבא אימתנו על ידי השכל, הפסוקים והמסורת. אמונה זו מוסכמת בכל עם ישראל, ואין מי שחולק עליה. אמונה זו, כמו האמונה שהתורה לא תשתנה, נמסרה לנו ע"י הנביאים במילים שאינן משתמעות לשני פנים, בבהירות ובאופן מוחלט.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
