ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- אמונות ודעות
יש עולם הבא
508 אָמַר יְהוּדָה בֶּן שָׁאוּל. אָמַר הַמְחַבֵּר, הוֹדִיעָנוּ אֱלֹהֵינוּ יִתְבָּרַךְ וְיִתְעַלֶּה 509 כִּי כְּבָר קָבַע זְמַן לִגְמֹל הַצַּדִּיקִים, וּבוֹ* יַבְדִּיל בֵּינֵיהֶם וּבֵין הַכּוֹפְרִים, כְּמוֹ שֶׁאָמַר (מלאכי ג, יז-יח): וְהָיוּ לִי אָמַר ה' צְבָאוֹת לַיּוֹם אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה סְגֻלָּה וגו', וְשַׁבְתֶּם וּרְאִיתֶם בֵּין צַדִּיק לְרָשָׁע בֵּין עֹבֵד אֱלֹהִים וגו'. וְהֶעֱמִידוּ לָנוּ הַנְּבִיאִים הָאוֹתוֹת וְהַמּוֹפְתִים וְקִבַּלְנוּהוּ. וְצָרִיךְ שֶׁנַּקְדִּים שֶׁנִּזְכֹּר מֵחוֹבוֹת* הַזְּמַן הַזֶּה הַנִּקְרָא הָעוֹלָם הַבָּא, מִן הָרְאָיוֹת הַמֻּשְׂכָּלוֹת, וְהַכְּתוּבוֹת, וְהַמְקֻבָּלוֹת. 510 וְאֹמַר תְּחִלָּה, כִּי כַּאֲשֶׁר הִתְאַמֵּת בַּמַּאֲמָר הַשְּׁלִישִׁי וְהָרְבִיעִי וְהַשִּׁשִּׁי, כִּי הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וּמַה שֶּׁיֵּשׁ בֵּינֵיהֶם לֹא נִבְרְאוּ כֻּלָּם כִּי אִם בַּעֲבוּר הָאָדָם, וְעַל כֵּן שָׂמָהוּ בָּאֶמְצַע וְכָל הַדְּבָרִים מַקִּיפִים. 511 וְעַל כֵּן נָתַן לַנֶּפֶשׁ יִתְרוֹן מַעֲלָה בְּשֵׂכֶל וּבְחָכְמָה, וְעַל כֵּן חִיְּבָהּ בְּמִצְווֹת וּבְאַזְהָרוֹת, הֱכִינָהּ בָּם* לַחַיִּים הַתְּמִידִים*, וְשֶׁהַחַיִּים הָאֵלֶּה, כַּאֲשֶׁר יִשְׁלְמוּ אִישֵׁי הַמְדַבְּרִים אֲשֶׁר חִיְּבָה חָכְמָתוֹ לִבְרֹא אוֹתָם, וְיַשְׁכִּינֶנָּה עוֹלָם אַחֵר וְיִגְמְלֶנָּה בּוֹ. וְהֵבֵאתִי עַל הָעִנְיָנִים הָאֵלֶּה, מִן הָרְאָיוֹת הַמֻּשְׂכָּלוֹת, וְהַכְּתוּבוֹת וְהַמְקֻבָּלוֹת שָׁם, מַה שֶּׁהוּא הַקְדָּמָה וְהַצָּעָה לַמַּאֲמָר הַזֶּה מַה שֶּׁיֵּשׁ בּוֹ דַּי. וְרָאִיתִי לְחַבֵּר אֵלָיו מַה שֶּׁיַּעְזְרֵהוּ וְיוֹסִיף לוֹ בֵּאוּר מֵהַג' מְשָׁכִים הַנִּזְכָּרִים:
ראיה מהשכל לקיום העולם הבא
512 וְאֹמַר מִמַּה שֶּׁמְּחַיֵּב אוֹתוֹ הַשֵּׂכֶל עוֹד, שֶׁהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ כְּפִי מַה שֶּׁנִּרְאֶה לָנוּ מֵחָכְמָתוֹ וִיכָלְתּוֹ וַהֲטָבָתוֹ אֶל בְּרוּאָיו, לֹא יִתָּכֵן לִהְיוֹת שִׁעוּר הַטּוֹבָה אֲשֶׁר כִּוֵּן בָּהּ לַנֶּפֶשׁ הַזֹּאת, הוּא מַה שֶּׁהוּא מוֹצְאָהּ בָּעוֹלָם הַזֶּה מִטּוֹבוֹתָיו וַהֲנָאוֹתָיו. שֶׁכָּל טוֹבָה שֶׁיֵּשׁ בָּעוֹלָם יֵשׁ עִמָּהּ רָעָה, וְעִם כָּל הַצְלָחָה עָמָל*, וְעִם כָּל הֲנָאָה צַעַר, וְעִם כָּל שִׂמְחָה אֵבֶל. וְכָל חֲלָקָיו שָׁוִים*, וְהַהַכְרָעָה* לָעִנְיָנִים הַמַּעֲצִיבִים עַל הַמְשַׂמְּחִים. 513 וְכֵיוָן שֶׁזֶּה מְבֹאָר וְאֵין בּוֹ סָפֵק, מִן הַשָּׁוְא* שֶׁיִּהְיֶה הֶחָכָם מֵשִׂים תַּכְלִית תּוֹעֶלֶת הַנֶּפֶשׁ הַזֹּאת, הָעִנְיָנִים הָאֵלֶּה הַנֶּהְפָּכִים*. אֲבָל רָאוּי שֶׁיִּהְיֶה מְזַמֵּן לָהּ מָדוֹר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ הַחַיִּים הַגְּמוּרִים, וְהַהַצְלָחָה הַמְיֻחֶדֶת יַמְצִיאוּהָ אוֹתָהּ. 514 וְעוֹד, כִּי אֲנִי מוֹצֵא כָּל הַנְּפָשׁוֹת אֲשֶׁר יְדַעְתִּים, אֵינָן נָחוֹת בָּעוֹלָם הַזֶּה וְלֹא בּוֹטְחוֹת*, אֲפִלּוּ אִם הִגִּיעוּ אֶל הַגָּדוֹל שֶׁבַּמַּלְכֻיּוֹת וְאֶל הָעֶלְיוֹנָה שֶׁבְּמַעֲלוֹתָם. 515 וְאֵין זֶה בְּטִבְעָהּ, כִּי אִם בַּעֲבוּר יְדִיעָתָהּ כִּי יֵשׁ מָדוֹר יוֹתֵר נִכְבָּד מִכָּל טוֹבוֹת הַמָּדוֹר, וְהִיא נִכְסֶפֶת לוֹ וְעֵינֶיהָ צוֹפִיּוֹת אֵלָיו, וְלוּלֵי זֶה הָיְתָה נָחָה וְשׁוֹקֶטֶת. 516 וּמִזֶּה שֶׁהוּא גִּנָּה לְשֵׂכֶל הָאָדָם דְּבָרִים שֶׁטִּבְעוֹ מִתְאַוֶּה לָהֶם, מֵהַזְּנוּת וְהַגְּנֵבָה, וְהָעַזּוּת וְהַנְּקָמָה, וְהַדּוֹמֶה לָזֶה. וְכַאֲשֶׁר יִשָּׁמֵר מִזֶּה יִמְצָאֶנּוּ עֶצֶב וְצַעַר וּדְאָגָה, וְיִצְטַעֵר וְיִכְאַב לִבּוֹ, וְלֹא הָיָה עוֹשֶׂה בּוֹ כָּל זֶה, לוּלֵי שֶׁהוּא גּוֹמֵל אוֹתוֹ עָלָיו טוֹבָה. וְכֵן שֶׁיָּפֶה לְשִׂכְלוֹ הַצֶּדֶק וְהַיֹּשֶׁר, וּלְצַוּוֹת בַּטּוֹב וּלְהִזָּהֵר מִן הָרַע, וְקִיֵּם אֶת כָּל אֵלֶּה, וְתַשִּׂיגֵהוּ שִׂנְאַת בְּנֵי אָדָם כְּשֶׁיִּפְרַע לִקְצָתָם*, וְכַאֲשֶׁר יְצַוֵּם וְיַזְהִירֵם לְהַבְדִּיל בֵּינָם וּבֵין תַּאֲוָתָם, וְאֶפְשָׁר שֶׁיְּגַדְּפוּהוּ וְיַכּוּהוּ, וְאֶפְשָׁר שֶׁיְּמִיתוּהוּ. וְלֹא הָיָה מֵבִיא אוֹתוֹ אֶל כָּל אֵלֶּה בְּמַה שֶּׁיָּפֶה לְשִׂכְלוֹ, לוּלֵא שֶׁהוּא עָתִיד לְגָמְלוֹ עָלָיו גְּמוּל גָּדוֹל. 517 וּמִזֶּה עוֹד מַה שֶּׁאָנוּ רוֹאִים מֵחָמוֹס קְצָת בְּנֵי אָדָם אֶת קְצָתָם, וְיִהְיֶה הַחוֹמֵס וְהֶחָמוּס בַּטּוֹב אוֹ בָּרַע, וְאַחַר כֵּן יָמוּתוּ, וְכֵיוָן שֶׁהוּא יִתְבָּרַךְ שָׂמוֹ שׁוֹפֵט צֶדֶק, מִן הַדִּין שֶׁיִּהְיֶה מֵכִין לָהֶם מָדוֹר שֵׁנִי, יָדִין בּוֹ בֵּין שְׁנֵיהֶם בְּצֶדֶק, וְיָשִׁיב לְזֶה גְּמוּלוֹ כְּפִי מַה שֶּׁהִגִּיעַ אֵלָיו מִצַּעַר הַחוֹמֵס, וְיָבִיא עַל זֶה מִן הָעֹנֶשׁ, כְּפִי מַה שֶּׁמָּצָא מִן הָעַרְבוּת* בְּחָמְסוֹ וְעָשְׁקוֹ. וּמִזֶּה עוֹד, כִּי אֲנַחְנוּ רוֹאִים כּוֹפְרִים בַּנְּעִימִים בָּעוֹלָם הַזֶּה, וּמַאֲמִינִים* בְּצַעַר בּוֹ, וְאִי אֶפְשָׁר שֶׁאֵין לְאֵלּוּ וּלְאֵלּוּ עוֹלָם אַחֵר, שֶׁגּוֹמְלִים אוֹתָן בּוֹ הַצֶּדֶק וְהַמִּשְׁפָּט. 518 וּמִזֶּה עוֹד, שֶׁאֲנַחְנוּ מוֹצְאִים מִי שֶׁהָרַג נֶפֶשׁ אַחַת וּמִי שֶׁהָרַג עֲשָׂרָה נְפָשׁוֹת יוּמַת, וְכֵן מִי שֶׁנָּאַף פַּעַם אַחַת וּמִי שֶׁנָּאַף עֶשְׂרִים פַּעַם יוּמַת, וְכֵן כָּל מִי שֶׁנּוֹהֵג הַמִּנְהָג הַזֶּה. 519 וְאִם יֹאמַר אוֹמֵר וַהֲלֹא הָיָה טוֹב שֶׁיִּבְרָא הַבּוֹרֵא אֶת הָאָדָם הַזֶּה בָּעוֹלָם הָאַחֵר מִתְּחִלָּה, וְיָסִיר מֵעָלָיו כָּל אֵלֶּה הַצְּעָרִים? נָשִׁיב אוֹתוֹ בִּכְמוֹ מַה שֶּׁהִקְדַּמְנוּ בֵּאוּרוֹ בַּמַּאֲמָר הַשְּׁלִישִׁי.
אמונות ודעות (105)
בשביל הנשמה
90 - מאמר שביעי חלק י"ב
91 - מאמר תשיעי חלק א'
92 - מאמר תשיעי חלק ב'
טען עוד
וּבוֹ – בזמן ההוא. מֵחוֹבוֹת – זמן כזה (העולם הבא) מחויב שיהיה. בָּם – במצוות והאזהרות. הַתְּמִידִים – הנצחיים. עָמָל – צער וכישלון. וְכָל חֲלָקָיו שָׁוִים – במקרה הטוב, הצער והשמחה שקולים בחיי האדם. וְהַהַכְרָעָה – העדפה, רוב. הַשָּׁוְא – הבל, לא ייתכן. הַנֶּהְפָּכִים – משתנים (ענייני עולם הזה). בּוֹטְחוֹת – בטוחות (מלשון ביטחון). כְּשֶׁיִּפְרַע לִקְצָתָם – כשיעזור להציל אדם מחברו. הָעַרְבוּת – ההנאה. וּמַאֲמִינִים – צדיקים.
ביאורים
508 המאמר התשיעי – בגמול ועונש
509 הוכחות למציאות העולם הבא
בנבואות רבות נאמר, שעתיד הקב"ה להבדיל בין הצדיקים לרשעים ולגמול שכר טוב לצדיקים, ככתוב (מלאכי ג, יז-יח): "והיו לי אמר ה' צבאות ליום אשר אני עושה סגולה וחמלתי עליהם... ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע, בין עובד א-לוהים לאשר לא עבדו", ואימתו זאת הנביאים בניסים ואותות. ואנו נביא תחילה הוכחות למציאות העולם הבא מן השכל, מן הפסוקים ומן המסורת.
510 במאמרים השלישי, הרביעי והשישי התבאר שהעולם נברא בשביל האדם, מפני שהוא חשוב יותר מהגלגלים. משום כך האדם נמצא באמצע היקום (בפיזיקה של הזמן העתיק, כנאמר לעיל, ראו את העולם כאמצע היקום, כאשר מקיפים אותו כל הגלגלים, עליהם נמצאים הכוכבים). בכל הבריאה הדברים החשובים נמצאים באמצע, כדי שיהיו שמורים, למשל בפירות, הגרעין נמצא בתוך הפרי כדי שישמר.
511 מכיון שהאדם הוא הבריאה החשובה ביותר, ניתנה בו נפש חשובה ונעלה, ניתנו לו מצוות עשה ולא תעשה, וניתנה לו אפשרות לזכות בעולם הבא, אשר יופיע לאחר שכל הנשמות האמורות להיברא תבראנה, כמו שמובא ביבמות (סב, א): "אמר רב אסי אין בן דוד בא עד שיכלו כל נשמות שבגוף". רס"ג הביא בתחילת המאמרים החמישי והשישי ראיות מן השכל, מן הכתוב ומן התורה שבעל פה לחשיבותה של הנפש, וכאן הוא מביא עוד הוכחות לשלושת הדברים הנ"ל.
512 כאשר אנו מתבוננים בעולם, השכל מחייב לומר, שלא יתכן לומר שהשכר על המעשים הטובים מסתכם בעולם הזה, כי כל טובה בעולם הזה קשורה בצער, יזע ועמל. ואף אם ירדוף האדם כל חייו אחר שמחה ואושר לא יגיע לכך.
513 אם כן לא יתכן להניח שהבורא החכם ייתן את השכר על המצוות בעולם הזה, משום שהוא לא ישלם לאדם שכר הכרוך בצער ועמל, לאחר שהאדם טרח כל כך בעשיית המצוות. על כן אנו חייבים לומר שהבורא ייחד מקום מסוים בו ינתן לאדם אושר ושמחה ללא שום צער, עמל ויגון.
514 סיבה נוספת שלא יתכן לומר שהשכר בעולם הזה, כי האדם בעולם הזה לעולם לא מרגיש אושר שלם, אפילו אם הגיע למלכות ולא חסר לו כלום, עדיין הוא מרגיש חסרון. תכונה זו בולטת אצל המן הרשע, שהגיע למעלת ראש השרים וזכה בעושר וכבוד, ואיבד הכל בגלל שאדם אחד לא השתחווה לו.
515 הסיבה להרגשת חיסרון זה הוא מפני שנפש האדם הגיעה ממקום גבוה, ולכן בכל מדרגה הפחותה מהמדרגה ההיא, אין היא מרגישה שלמות.
516 הוכחה נוספת לכך שלא יתכן שהשכר בעולם הזה, כי אנשים רבים מתגברים על יצרם הרע, בגלל שהשיגו בשכלם שמעשים כמו זנות, גניבה ונקמה אינם ראויים. אולם מכיון שיצרם מתאווה לדברים הללו, הם מרגישים תסכול וצער מכך שנמנעים לעשות זאת. אם השכר היה בעולם הזה, היה ה' גורם להם שירגישו שלמות והרמוניה ולא יסבלו מבחירתם, ומכאן שבהכרח שכרם לא בעולם הזה. ועוד, אנשים שהשיגו בשכלם מהם המעשים הראויים, פעמים רבות מנסים לחנך את סביבתם לנהוג כך. לא פעם סביבתם מתנכלת אליהם ופוגעת בהם, ולעיתים הורגים אותם. לא יתכן שה' יאפשר זאת אם השכר בעולם הזה, ומכאן שהשכר בעולם הבא, ואז ישלמו להם על מעשיהם ועל ההשפלות שעברו בעוה"ז.
517 עוד הוכחה לכך שהשכר אינו בעולם הזה, לפי שלפעמים אנו רואים אדם גוזל מאדם אחר, ולאחר מכן שניהם חיים באופן דומה, מבלי שנראה שוני בין המזיק לניזק, מכיון שהקב"ה שופט בצדק, מוכרח להיות מצב בו העוֹשֵק ייענש והנעשק יפוצה. ועוד, אנו רואים צדיקים הסובלים בעולם הזה ורשעים שמחים וטובי לב, וכיון שהבורא צדיק וישר, חייב להיות זמן בו הכופרים יקבלו את עונשם והצדיקים יקבלו את שכרם.
518 חוסר צדק נוסף הקיים בעולם הזה, דינו של רוצח שרצח עשרה אנשים ושל רוצח שרצח אדם אחד זהה, עונש מוות. וכן נואף שנאף פעם אחת מקבל עונש כמו נואף שנאף פעמים רבות, וכן בכל חטא שעונשו מיתה, דין המרבה לחטוא זהה לדינו של החוטא פעם אחת ומידת הדין לוקה, על כן חייבים לומר שיש מקום בו החוטא נענש בדיוק בהתאם לחטאו.
519 אם יבוא אדם וישאל מדוע לא נבראו בני האדם מלכתחילה בעולם הבא? נשיב את שהשיבונו במאמר השלישי, שהשכר שאדם מקבל בעבור עמלו, גדול לאין ערוך ממה שאדם מקבל במתנת חינם. זו הסיבה שהבורא יצר את העולם הזה, כדי שהאדם יעמול ויקבל שכר, וכך ה' יטיב לבני האדם טובה שלמה.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
