ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- אמונות ודעות
וְאוֹמֵר בַּחוֹלִים שֶׁאֵין לָהֶם אַמַּתְלָא* בְּמַה שֶּׁמְּעַוְּלִים בּוֹ אֶת הַדִּין* בָּחֳלָיִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (הושע ז, יד): וְלֹא זָעֲקוּ אֵלַי בְּלִבָּם כִּי יְיֵלִילוּ עַל מִשְׁכְּבוֹתָם. 417 וְאֹמַר בַּשִּׁכּוֹרִים שֶׁאֵין לָהֶם אַמַּתְלָא עַל מַה שֶּׁחוֹטְאִים בְּעֵת שִׁכְרוּתָם, כִּי הַדִּין, שִׁכּוֹר מִקְחוֹ מִקָּח* וּמִמְכָּרוֹ מִמְכָּר, עָבַר עֲבֵרָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ מִיתָה, מְמִיתִין אוֹתוֹ, מַלְקוֹת, מַלְקִין אוֹתוֹ. 418 וְאֹמַר בַּנְּגוּשִׂים* מִיִּשְׂרָאֵל בִּידֵי גוֹיִם, שֶׁאֵין לָהֶם אַמַּתְלָא עַל קוֹצָם*, אֲבָל יִסְבְּלוּ כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (איכה ג, ל): יִתֵּן לְמַכֵּהוּ לֶחִי יִשְׂבַּע בְּחֶרְפָּה. וְאֹמַר בַּשּׁוֹנִים* בָּעֲבֵרוֹת, כִּי תְּשׁוּבָתָם יוֹתֵר קָשָׁה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (משלי כו, יא): כְּכֶלֶב שָׁב עַל קֵאוֹ כְּסִיל שׁוֹנֶה בְאִוַּלְתּוֹ. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ (יומא פה, ב): הָאוֹמֵר אֶחֱטָא וְאָשׁוּב אֵין מַסְפִּיקִין בְּיָדוֹ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה. וְאֹמַר בַּסּוֹמְכִים עַל כַּפָּרַת יוֹם כִּפּוּר, שֶׁלֹּא יוֹעִיל לָהֶם בְּלִי תְּשׁוּבָה, וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרָם לִבְרָכָה (יג, א), יָכוֹל* לְכַפֵּר* עַל הַשָּׁבִים וְעַל שֶׁאֵינָן שָׁבִים, תַּלְמוּד לוֹמַר אַךְ בֶּעָשׂוֹר, הָא אֵינוֹ מְכַפֵּר אֶלָּא עַל הַשָּׁבִים בִּלְבַד. 419 וְאֹמַר בְּמַפְסִידֵי* בְּנֵי אָדָם, שֶׁתְּשׁוּבָתָם לֹא תִשְׁלַם בַּהֶרְגֵּל*, וּכְמוֹ שֶׁאָמַר (ירמיה ב, לג): מַה תֵּיטִבִי דַרְכֵּךְ לְבַקֵּשׁ אַהֲבָה לָכֵן גַּם אֶת הָרָעוֹת לִמַּדְתְּ אֶת דְּרָכָיִךְ. וְאֹמַר בְּמַצְדִּיקֵי בְּנֵי אָדָם, כִּי חֲטָאֵיהֶם לֹא יִשְׁלְמוּ בַּהֶרְגֵּל*, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (איוב כג, יאיב): בַּאֲשֻׁרוֹ אָחֲזָה רַגְלִי דַּרְכּוֹ שָׁמַרְתִּי וְלֹא אָט מִצְוַת שְׂפָתָיו וְלֹא אָמִישׁ מֵחֻקִּי צָפַנְתִּי אִמְרֵי פִיו. 420 וַאֲנִי יוֹדֵעַ כִּי אִלּוּ קִבַּצְתִּי הָעִנְיָנִים הָרַבִּים, לֹא הָיִיתִי מַשְׁלִים מַה שֶּׁצָּרִיךְ אֵלָיו מֵהֶעָרַת בְּנֵי אָדָם עַל תּוֹרָתָם, אַךְ אֵלֶּה הַכְּלָלִים קְרוֹבִים יִהְיוּ מוֹעִילִים לָהֶם בְּעֵזֶר בּוֹרֵא.
___________________________
אַמַּתְלָא − תירוץ מתקבל. שֶּׁמְּעַוְּלִים בּוֹ אֶת הַדִּין − שחוטאים. מִקְחוֹ מִקָּח − אם קנה מחברו חפץ זו נחשבת קנייה, לפי שיש לו מעט דעת. בַּנְּגוּשִׂים − שהגויים משעתבדים בהם. עַל קוֹצָם – קוצר רוחם. בַּשּׁוֹנִים − חוזרים פעם אחר פעם. יָכוֹל − וכי, אם. לְכַפֵּר − יום הכיפורים מכפר. בְּמַפְסִידֵי – מחטיאים את האחרים. בַּהֶרְגֵּל – בתשובה רגילה. לֹא יִשְׁלְמוּ בַּהֶרְגֵּל – לא יגיעו לחטא באופן רגיל.
אמונות ודעות (105)
רבנים שונים
75 - מאמר חמישי חלק ט"ו
76 - מאמר חמישי חלק ט"ז
77 - לימוד שבועי באמונה ט- טו ניסן תשע"ו
טען עוד
417 לאדם שיכור אין תירוץ על עבירות שעובר בזמן השכרות, ועתיד לתת עליהן את הדין, מפני שה' דן אותו כמו שדנים שיכור בעולם הזה בבית דין, שאם מכר או קנה דבר כלשהוא, המכירה תקפה, וכן אם הוא עבר עבירה שדינה הוא מלקות מלקים אותו, וממיתים אותו על עבירה שעונשה מוות.
418 אנשים שהגויים מתעללים בהם, אין להם תירוץ על קוצר רוחם על שאינם נגאלים, אלא עליהם לחכות עד שהקב"ה יעזור להם, כמו שנאמר (איכה ג, ל): "יתן למכהו לחי ישבע בחרפה כי לא יזנח לעולם ה'". החוזרים כל הזמן על חטאיהם, תשובתם קשה, כמו נאמר (משלי כו, יא): "ככלב שב על קיאו, כסיל שונה באיוולתו". רבנו הסביר שם: "כגון שהיה מרע לבני אדם ונשבע שלא יוסיף וחזר, כמו שאמר שאול לדוד: "כי לא ארע לך עוד", או אם היה חוטא לפני ה' ונשבע על כך ואחר כך הפר שבועתו, כפי שהיו עושים בימי השופטים מספר פעמים. אבל המשל בכלב השב לשתות את קיאו, אפשר שהעונש נמשל לשותה היין בהפרזה עד שישתכר ויקיא כמו שנאמר (ירמיה כה, כז): "שתו ושכרו וקיו ונפלו", וכאשר יחזור על חטאו תחזור אותה הכוס ותשכרהו שנית, וכן אמרו חז"ל שכל האומר אחטא ואשוב, אחטא ואשוב, אין מספיקין בידו לעשות תשובה (יומא פה, ב)". וכן אנשים שחושבים שאם יום כיפור מגיע כל חטאיהם נמחלים טועים, מפני שה' מוחל רק למי ששב בתשובה (שבועות יג, א), אדם שלא חוזר בתשובה אין יום כיפור מועיל לו, על כך נאמר: "אך בעשור", הקב"ה מכפר רק למי ששב בתשובה.
419 תשובתם של מחטיאי הרבים לא תתקבל, אפילו אם יתאמצו מאוד, כמו שנאמר (ירמיה ב, לג): "מה תיטבי דרכך לבקש אהבה לכן גם את הרעות למדתי את דרכך", ירמיה אומר שלא תועיל לך חזרה בתשובה, מאחר שאת עובדת אלילים וחטאת והחטאת אחרים. והשכר של אנשים מחזירים בתשובה הוא שהם לא יכשלו בחטאים בקלות, כמו שנאמר (איוב כג, יא-יב): "באשרו אחזה רגלי דרכו שמרתי ולא אט מצות שפתיו ולא אמיש מחקי צפנתי לאמרי פי".
420 יש סוגים נוספים של אנשים, אך לא הובאו כולם, כי יש בזה אריכות גדולה שתמנע מלעסוק בנושאים חשובים. סוגי בני האדם שהובאו, יש בהם כללים חשובים לעבודת ה'.
לע"נ אברהם עזרא בן הֶלָה דינה טוויג זצ"ל
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
