^ 1. הב"י הבין זאת גם בדעת הרא"ש והרשב"א שכתבו שאין צריך לחזור ולהטיף אם מל תוך שמונה, והבין הב"י ממילא יהיה הדין לשיטתם אם מל בלילה שאין צריך לחזור ולהטיף דם ברית. אך הדרכ"מ כתב שאפשר שעדיף תוך שמונה ביום מאשר אילו נימול בלילה, וממילא לא שייך להביא ראיה משם.
^ 2. והרי"ף כתב 'ואיפשיטא דבעינן מעת לעת' ופירש הר"ן ז"ל 'לא דאיפשיטא הכא אלא בריש הערל'.
^ 3.כחוש מיקרי כגון שמשקלו פחות ממה שמשערים הרופאים אצל שאר תינוקות [ למען בריתו ].
^ 4.כתב הפרישה - ובשעה"ד שיש צורך גדול מותר אפי' לכתחילה למול קודם הנץ אך לא קודם עלות השחר, אמנם טוב להמתין עכ"פ עד אחרי שהאיר המזרח.
^ 5.וכן הפריעה צריכה להיות ביום, ואף מילה הטעונה תיקון מן הדין, דהיינו תיקון הצריך ברכה אע"ג שתיקונו אינו אלא מדרבנן – יש לעשותו דווקא ביום וע"י אלו הכשרים למול, דכל דתקון רבנן כעין דאוריתא תיקון. אך דברים שעושים לשיפורא דמילתא-יכולים לעשותם בלילה [ למען בריתו] .
^ 6. הט"ז כתב - שתמוה הג"ה זאת בתרתי חדא דמשמע שאם מל בלילה יש עליו חיוב לחזור ולהטיף דם ואפילו בשבת! וזה אינו דלא מצינו מי שסובר שיחזור ויטיף כו' אלא רק הגה' מיימוני' אך שאר פוסקים לא ס"ל הכי, וא"כ פשוט שאין כאן אלא חומרא ובשבת לא יעשה כן. ותו בסיפא שכתב שאם מל תוך ח' וביום יצא משמע שאין צריך לחזור ולהטיף, לא מובן כי מאי שנא מרישא דודאי לא עדיף תוך ח' מבלילה. אמנם הרמ"א אזיל לשיטתיה בדרכ"מ שסובר שעדיף תוך שמונה ביום מאשר נימול בלילה, כנזכר לעיל.
הש"ך כתב - לדעתי א"א לומר כן כדמוכח להדיא במנחות גבי הא דקאמר התם "ר"א בר' שמעון בשטת ר"ע רבו אמרה כו' עד ואי ס"ד נקצר שלא כמצותו [דהיינו ביום] כשר אמאי דחי שבת כו'" ע"ש בש"ס ורש"י שקשיא עלייהו הך ש"ס שהתם מוכח דלא יצא אם מל תוך שמונה או מל בלילה, דאם איתא דכשר למה דוחה מילה שבת שימהול מע"ש ע"ש. והראיה שהביאו שאם מל תוך שמונה שא"צ הטפת דם ברית, מדקאמר בגמ' בשבת דהיכא דקדם ומל של שבת בע"ש דלא ניתנה שבת לדחות אלמא דא"צ להטיף ממנו דם ברית כיון דלא נתנה שבת לדחות- זה לא ראיה די"ל דנהי דלא יצא מ"מ לא ניתנה שבת לדחות אלא על מצות מילה ממש ולא על הטפת דם ברית אבל באמת נימול בלילה לא יצא אפי' דיעבד כדאיתא בש"ס התם דמדדחי שבת אלמא אפילו דיעבד פסול... ולענין דינא נראה מתוך מ"ש דבין נימול בלילה ובין נימול ביום תוך ח' לא יצא וצריך לחזור ולהטיף ממנו דם ברית .
^ 7. פת"ש ס"ק ד.
^ 8.כמו שכתב היעב"ץ [נחל ד.אות ו] דאם הוא במקום שאין שם ישראל כשר למולו ואין שום תקווה שיבוא – מוטב למולו ע"י פסול מלהניחו ערל לגמרי, דאע"ג דבמל ע"י פסולין לא קיים מצות מילה, מ"מ ערל לגמרי לא הוי. [ למען בריתו ]
^ 9. הגר"י ענגיל [גליוני הש"ס פסחים ד.] הביא דברי המאירי [יומא כח:] "כל היום כשר למילה שנא' וביום השמיני וכו' ומ"מ ראוי לזריזים להקדים בה בשחרית שלא יראה כמתרשל בה מצד חמלתו על הבן ולאחוז בדרכי האבות שנאמר עליהם בכיוצא בה וישכם אברהם בבוקר" ומדבריו למד הגרי"ע שאין זה חיוב גמור אלא זריזות בעלמא מפני שראוי לאחוז בדרכי אבות, ובטעם למה אין זה חיוב ביאר: א. ע"פ הכלל שאין למדים קודם מתן תורה. ב. שלא נאמר בתורת חיוב שצריך לעשות כן רק כתוב דרך סיפור שאברהם עשה כן. אמנם בשו"ת הרד"ך [בית ב חדר ה] כתב שיש איסור גדול למי שאינו מקיים המצוות בתחילת זמנן, וכאילו נכתב בתורה שאתה חייב להקדים מצווה פלונית ואם לא הקדמת אתה עובר על איסור תורה . מדבריו משמע שזה לימוד גמור מאברהם אבינו וזה איסור תורה. אמנם שבות יעקב [או"ח סימן ל] ועוד סוברים שזה חיוב גמור אך מדרבנן .
^ 10.תשובת שבות יעקב המובאת בפת"ש ס"ק ב. וכן כתב בחשב אפוד [ח"ג, סי' ס] - אין לבטל מצות זריזין ולקבוע זמן הברית אחר חצות משום שרוצה דווקא מוהל פלוני או סנדק פלוני הבא ממקום רחוק, אך כתב השיורי ברכה - אבל אם אין לו בבוקר אלא מוהל שאינו מומחה, ולעת ערב ודאי יבוא מומחה, ימתינו על המומחה, ודחי לזריזין מקדימין כיון שלא עבר היום.
^ 11. ערוך השולחן ס"ט. ובטעם הדבר: תפילה היא מצווה תדירה, ויש בה ג"כ הרבה מצוות- ציצית תפילין ק"ש. ועוד שהרי מצווה לעשות סעודה וקודם התפילה לא יוכלו לטעום.
^ 12. ערוה"ש שם.
^ 13.חדא שעובר מצות זריזין, גם יש לחוש אולי ח"ו ימות הולד ונדחית המצוה לגמרי. ועוד מהיכי תיתי להתיר לכתחלה לשהות מילה שלא בזמנה למול בע"ש שיש לחוש שיבא לידי חילול שבת ועוד מי התיר לבכורים לאכול בע"פ בסעודת מילה שלא בזמנה.
^ 14.תשובת נוב"י המובאת בפת"ש ס"ק ב.
^ 15. פת"ש ס"ק ג.
^ 16.סימן רל"ב.
^ 17. נחלת צבי .
^ 18.שו"ת מהר"ם שיק או"ח סימן רפז.
^ 19.שכן בצירוף דעת הסוברים שבמצוות מילה אין כלל את האיסור שלאכול לפני המצוה, ולכן בטעימה שרי[ למען בריתו ].
^ 20.בזמנינו שכיח מאד שרוצים לערוך ברית מילה בשעות אחר הצהרים, כי בשעה זו מתאפשר למוזמנים רבים יותר לבוא לשמחת הברית, ונשאלת השאלה: האם עדיף להמתין ולעשות את הברית אחר הצהריים מחמת שאז יגיעו אנשים רבים, ויתקיים דין "ברוב עם הדרת מלך", או שמא דין "זריזים מקדימים למצוות" עדיף, וצריך למול בשעות הבוקר.
בחיי אדם מפורש כי 'זריזים מקדימים למצוות' עדיף "כדאיתא להדיא בראש השנה ל"ב עמ' ב" וכן נפסק בערוך השולחן . וכוונתו לאמור במשנה שם "העובר לפני התיבה ביו"ט של ראש השנה השני [בעל התפילה של מוסף] מתקיע. ובשעת ההלל הראשון [המתפלל שחרית] מקרא את ההלל". ומקשה הגמרא: "מאי שנא שני מתקיע, משום דברוב עם הדרת מלך, אי הכי הלל נמי נימא בשני משום דברוב עם הדרת מלך". ואומרת שם הגמרא: "אלא מאי שנא הלל דבראשון משום דזריזין מקדימין למצות, תקיעה נמי נעביד בראשון משום דזריזין מקדימין למצות". כלומר, הגמרא מבארת שעדיף להקדים ולומר הלל בתפילת שחרית משום זריזין מקדימין למצוות מאשר לומר את ההלל בתפילת מוסף, שאז מתקבץ ציבור גדול יותר, ומתקיים דין 'ברוב עם הדרת מלך'. ומפורש איפוא בדברי הגמרא שדין 'זריזים מקדימים למצוות' עדיף על מעלת 'ברוב עם הדרת מלך'. ולכן למרות שבתפילת מוסף יש ציבור גדול יותר והיה מקום להעדיף לקרוא הלל לאחר תפילת מוסף משום 'ברוב עם', מכל מקום אנו קוראים הלל מיד לאחר תפילת שחרית בגלל דין 'זריזין מקדימין למצוות'. ובראיה זו דנו הפוסקים רבות, וכדלהלן.
כתב בשו"ת מקור חיים ללמד זכות על המנהג לאחֵר את ברית המילה עד אחר חצות היום כדי שיבואו כל הקרואים, ודחה את הראיה מדברי הגמרא במסכת ראש השנה, שכן רק לגבי תקיעת שופר, שכלל לא בטוח שיתקבץ "רוב עם" בזמן תפילת מוסף, עדיף לתקוע בשחרית כדי לקיים בודאי את דין "זריזין". אך כשרוצה לאחר את ברית המילה לשעות אחר הצהריים, וודאי יקיים את דין "ברוב עם הדרת מלך" - מסתבר שיכול לאחר את הברית כדי לקיים "ברוב עם", כיוון ש"שניהם שקולים". אך ביביע אומר [יו"ד ח"ב סי' יח] פסק שזריזין עדיף כבגמ' בר"ה וכן פסק הילקו"י ב'שובע שמחות' . וראה ראיתי בכת"י שנשאל מרן רה"י זצ"ל הגר"א שפירא בענין זה ופסק שברוב עם עדיף, שבשונה משופר, כאן מהות המצווה היא ברוב עם.
^ 21.לגבי לפני יו"ט יכול למולו באיזה יום שיהיה שאין חשש זה. שו"ת זכרון יוסף סימן סד. וכן לגבי גדול שאצלו בכל יום ויום שנמנע יש איסור כרת יוכל למול בכל יום שיוצא לכ"ע. כורת הברית סק"מ.
^ 22. הט"ז בס"ק ג. לגבי הטעם שכתב שאין לגרום צער לתינוק ביום השבת, כבר תמה על זה רע"א בחידושיו על אתר "ואיך כתב הט"ז דכ"ש שאין למולו ביום ו' גם בעיקר הטעם דאין מלין ביום ה' דיש צער לינוקא במקור הדין בתשב"ץ הטעם כיון דביום ג' סכנה לתינוק ויצטרכו לחלל שבת והוי כההיא דאין מפליגין בספינה תוך ג"י סמוך לשבת ולזה דברי הט"ז בדיבור זה תמוהים מאד".
^ 23. ש"ך בס"ס רס"ו. וכתב דמוכח מש"ס ופוסקים דמילה שלא בזמנה מותר ביום חמישי. ובילקו"י שובע שמחות, פסק כדעה שאין למול בחמישי או שישי אלא בראשון .
^ 24. בעל העיטור המובא בב"י .
^ 25. ש"ך. פוסק את הנמוק"י המובא בבית יוסף .
^ 26. למען בריתו.
^ 27.מדברי הב"י שכתב 'אין מלין עד שיבריא' משמע שאין צריך להמתין. וכן משמע בחת"ס [ח"ו סימן סד] ובאגרות משה [יו"ד ח"ב סימן קכא] ועוד. אמנם בשו"ת מהרי"א [רנד] איתא דחולשה מיקרי חולי וצריך להמתין 7 ימים. ובברית אבות [ט, כז] החמיר יותר שימתין שלושים יום.
^ 28. אגרות משה שם.
^ 29. אוצר הברית [ח"ב ס"ו אות כח].
^ 30. מהראנ"ח בתשובה ח"א סי' עט.
^ 31. שיורי ברכה .
^ 32.ילקו"י שובע שמחות חלק ב עמוד מ.
^ 33. שו"ת בנין ציון ח"א סימן פז.
^ 34. אבני נזר יו"ד סימן שכ ושכד. ודע דאין לסמוך על הרופאים רק להחמיר ולא להקל נגד מה שמבואר בפוסקים להחמיר .כמו שכתב האבני נזר שם.
^ 35.מהמחמירים להצריך שבעה ימים, המהר"ם שיק [יו"ד סימן רמ"א] ובשו"ת מהרש"ם [ח"ד סי' קכ] החמיר והוסיף דהטעם דאולי ע"י שיטיף ממנו טיפת דם יתמעט חיותו. אמנם הגרש"ז אוייערבך [הובא באוצר הברית ] פסק דהיום שעושים כמה וכמה בדיקות דם בכל יום לתינוק, אין הטפת דם ברית גרוע מכל הבדיקות שעושין וא"צ להמתין.
^ 36.בטעם למה שני עורלות לא מחללין שבת כתב השפ"א בחידושיו "וי"ל דממעטינן לי' מדכתי' ערלתו דמשמע אחת דוחה שבת ולא היכא דאיכא שתים שניהם אין דוחין, או י"ל ערלתו אחת ולא ב' אבל חד משניהם בר מילה הוא, אלא דלא ידעינן הי ניהו ולכן אין מחללין על שום אחד מהם". ויש לציין שהמאירי כתב כתירוץ השני.
^ 37.הערת הב"ח .
^ 38. ש"ך הביא את ביאור רש"י מה זה שני ערלות.
^ 39. רע"א הביא את דברי רבינו ירוחם המובא בבית יוסף.
^ 40.לשון מהריק"ש .
^ 41. דרכ"מ "כתב רבינו ירוחם בספרו תולדות אדם וחוה נתיב א' חלק ב' (יד ע"ב) והוא הדין עשה שום מעשה בפיו דלעולם כשהוא במעי אמו פיו סתום".
^ 42.הובא בדרכ"מ .
^ 43.וכן עושה שום מעשה בפיו דלעולם כ"ז שהוא במעי אמו פיו סתום- רע"א ע"פ הדרכ"מ .
^ 44.משום ספק ספיקא, שמא הלכה כ רבינו תם שעדיין יום גמור הוא (עד כשיעור מהלך שלשה מיל ורביע), ואת"ל שהלכה כהגאונים , שמא הלכה כר' יוסי (בשבת לה א) דס"ל דבין השמשות של ר' יהודה (הוא בין השמשות שלנו) יום הוא, ועוד שמא בכלל הדין של בין השמשות יום הוא. ילקו"י שובע שמחות ב' עמוד לב. יביע אומר ח"ו חיו"ד סי' כג, וח"ז חיו"ד סי' כד אות ו'. ושם הביא שיש מי שכתב לפקפק על זה דחשיב ספק ספיקא משם אחד, אך כבר דחה זאת בח"ו הנז', והוסיף נופך בח"ז, שכל ענין ס"ס משם אחד שמחמירים בו, אינו אלא מדרבנן, כמבואר בהרבה אחרונים, וא"כ אין להחמיר בזה במקום מצות עשה של תורה וכו'. ע"ש.
^ 45. טור וב"י יו"ד קצד ס"י וש"ך שם. וכן האריך להוכיח ידי"נ הרב שלמה בן רחמים בספרו ' נפש כל חי '.
^ 46. טור שם.
^ 47. למען בריתו .
^ 48. פת"ש.
^ 49. ש"ך . ויש שחלקו עליו עיין פת"ש .
^ 50.והרמ"א באו"ח סימן תרצ"ג פסק שמלים קודם קריאת המגילה.