^ 1.ר"ל שנראה כאילו הוא צבוע, אבל מה שהרבה תינוקות אדומים איזה ימים אחר הלידה אינו בכלל אדום [ זוכר הברית י, כט].
^ 2. כתב החת"ס ביו"ד סימן רמח שאין למול שום תינוק אם לא יבקרו תחילה ויעיין בו היטב. והביא בדרכ"מ שנכון שהמוהל יבקר התינוק ביום ולא בלילה לאור הנר, דלאור הנר א"א לעמוד על המראה.
^ 3. חמודי דניאל.
^ 4.כך משמע מסתימת הטור ושו"ע ומדברי הפוסקים שלא כתבו ביותר.
^ 5. רמב"ם פ"א, וכן העתיקו חכמת אדם כלל קמט ס"ד. ובשו"ת בית דינא [סימן ז] תמה על החכמת אדם שהיקל בדבר סכנה נגד טור ושו"ע וכל הפוסקים שסתמו דינם ולא כתבו כלשון הרמב"ם .
^ 6. לבושי שרד בשם מהרי"ע .
^ 7.בספר אות שלום , הביא בזה מחלוקת אחרונים אם אין למול את התינוק כאשר הוא ירוק רק בפניו או דאסור דווקא כשהוא ירוק עכ"פ על רוב גופו, ופסק להחמיר דדילמא הוא סימן שלא נפל בו דמו כי באפו נשמת חיים.
^ 8.שו"ת שבט הלוי ח"ט סימן ריב אות ו.
^ 9. למען בריתו . והטעמים: דלא דמי לכהן שהרג את הנפש דהתם מיירי במזיד, ואת"ל אף בשוגג, שאני הכא דאיכוין לשם מצווה, ועוד מי יימר דכלו לו חודשיו, ועוד שמא הרוח בלבלתו.
^ 10.כלומר שנתנה למול את בנה. ש"ך .
^ 11.כל שלא הבריא אחר המילה ומת מיקרי מחמת מילה. פת"ש .
^ 12. ש"ך - כלומר שנראה שהמילה הכשילה כחו ודלא כפרישה שפירש שהאשה הכחישה כחו.
^ 13.לגבי קריאת שם שלו כתב בברית אבות [סימן ח,ב] שיהיה בעת עלית אביו לתורה.
^ 14.הקשה בפלתי [סי' ל"ח], מדוע השמיטו הטור וש"ע מה דאיתא פרק ר"א דמילה אמר ר"נ כו' שלישי הביאתו לפני ראיתי שהוא אדום אמרתי לה המתיני עד שיבלע בו דמו שוב פ"א כו' ג' הביאתו לפני ראיתי שהוא ירוק אמרתי לה המתיני עד שיפול בו דמו כו' ואמאי לא כתבו ג"כ הט"ו דאם בניה החזיקו למות ורואים בולד הנולד עתה שהוא אדום או ירוק מלין אותו אחר שיבלע או יפול בו דמו כמו שהורה ר"נ? ובשו"ת בית אפרים [חי"ד סימן נ"ז] כתב דבפשיטות ניחא דבאמת לא משכחת לה השתא לדידן דקיי"ל האי ינוקא דסומק או ירוק ליתרחו ליה עד שיבלע או יפול בו דמו ואפילו בפעם ראשון הדין כן ובזמן ר"נ עדיין לא נתחדשה הלכה זו שצריך להמתין עד שיבלע בו דמו.
^ 15.והטעם, לפי שהדם בא מן האשה. ט"ז.
^ 16.חידושי רע"א .
^ 17. ברכי יוסף .
^ 18.שו"ת דברי מלכיאל ח"ג סימן עד, ועיי"ש עוד דאם הבת כבר נתגדלה בעת שנחתכה י"ל דאסור למולם אף בגודלם.
^ 19. פת"ש.
^ 20. שבו"י ח"א סימן עט.
^ 21.שו"ת דברי יעקב [סי' פ], שו"ת בר ליואי [יו"ד, סימן לח]. שואל ומשיב [קמא ח"א סימן רלח].
^ 22.שו"ת כתב סופר [סימן קיז].
^ 23. למען בריתו .
^ 24.לא שנא אחיות מן האב או מן האם. פת"ש .
^ 25. גליון מהרש"א, ובברכי יוסף כתב להחמיר.
^ 26.וזה כוונת הדרכ"מ וז"ל "וכן הוא במהרי"ל (הל' מילה סו ב) שעשה מעשה בנולד מהול דלא ברכו על המילה והטיפו ממנו מעט דם בציפורן "
^ 27.הכוונה שאין בו אפי' ערלה כבושה, ונולד מהול כזה לא שכיח בזמננו כלל, והעידו כמה מוהלים שלא ראו כזה מימיהם, ומה שמצוי אצלנו הוי נולד חצי מהול, ובזה פשוט שצריך להסיר הערלה ולא די בהטפת דם ברית, ומברכין עליו כדרך שמברכין על שאר המילות. למען בריתו .
^ 28.קאי על הבדיקה, כהסבר הפרישה. ש"ך וט"ז .
^ 29. ש"ך בשם הטור .
^ 30.לגבי שהחיינו כתב הילקו"י בשובע שמחות [ח"ב עמוד קכו] "יש אומרים שאבי הבן יכול לברך שהחיינו. ויש חולקים. והנכון הוא שילבש חולצה או בגד אחר חדש, ויברך שהחיינו על הבגד ויפטור את המצוה ".
^ 31.ברכי יוסף.
^ 32. אות שלום סק"ה.
^ 33. חזון איש.
^ 34.מסתימת מרן משמע כך, וכן משמע בסתמא מלשון המהרי"ל שהובא בדרכ"מ .
^ 35. שו"ת מהרי"א [סימן רנח].
^ 36.וכעין זה כתב רבינו הגרשוני – 'מוהלים אותו על קברו ומשימים לו שם לזכר שירחמוהו מן השמים ויחיה בתחיית המתים ויהיה בו דעה ויכיר את אביו' ויש להעיר, שמדבריו נראה שיש שני עניינים, האחד שגם ירחמו אותו מן שמיא, וגם יכיר את אביו. אך מרב נחשון גאון זה נראה שהוא ענין אחד, שכשירחמו אותו מן שמיא אז ע"י השם יהיה בו דעה להכיר את אביו.
^ 37.ויתבאר הטעם לקמן.
^ 38.וה"ה הגיע לבן ח' אלא שלא נימול בחיים מחמת איזה סיבה. ש"ך .
^ 39.לאו דווקא אלא ה"ה בסכין או בכל דבר הכורת [ שולחן גבוה ]. והמנהג בזכוכית [ זוכר ברית ].
^ 40.יש נוהגין ליתן לו שם שאינו מצוי כגון מתושלח או תנחום, ויש שנותנים שם רגיל. [ למען בריתו ].
^ 41.וזה דווקא בידוע שלא כלו לו חודשיו או שלא נגמר שערו וצפורניו, אבל בלא"ה קוברין אותו ביו"ט. הגהת הט"ז .
^ 42. הש"ך דוחה את הסבר העט"ז שכן בש"ס מוכח שהסיבה זה מצד רפואה ולא מצד חותם ברית קודש כדאיתא בע"ז (דף כ"ו ע"ב) ת"ר ישראל מל העובד כוכבים לשום גר לאפוקי לשום מורנא דלא. ופירש"י תולעת שיש לו בערלתו דלא, דאסור לרפאותו בחנם דהא אמרן לא מעלין ולא מורידין. וכ"כ התוס' שם דטעמא הוא דאסור לרפאותן בחנם אבל בשכר שרי. הרי שלא אסור אלא משום רפואה הא לאו הכי ליכא איסורא משום מילה ושרי אפי' שלא לשם גירות כגון בשכר וכה"ג, וכ"כ מרן ורמ"א והעט"ז עצמן לקמן. וכן משמע בר' ירוחם שלא כתב דין זה בנתיב א' גבי דיני מילה רק בנתיב י"ז כתבו גבי דיני דהעובד כוכבים לא מעלין ולא מורידין ושאסור לרפאותן. אמנם המעיל צדקה [הובא בפת"ש יג] תירץ דברי העט"ז דודאי כוונת הגמ' דאם רואין שכוונתו לרפואה שרי בשכר ואין בו משום חתימת ברית כלל, אבל בלא"ה אסור אפילו בשכר משום שלא לחתום כו' כדברי העט"ז .
^ 43.אמנם כתב המעיל צדקה שלכ"ע אם ברור שכוונת הגוי לרפואה אז יהיה מותר למול בשכר.
^ 44.חידושי רע"א.
^ 45. נו"ב תניינא חי"ד סימן קס"ד.
^ 46. כנסת יחזקאל שאלה מד.
^ 47. שו"ת מאיר נתיבים סימן ס"ז.
^ 48. למען בריתו.
^ 49.שו"ת ויצבור יוסף סימן כו.
^ 50.סימן מט.
^ 51.אה"ע סימן מ"ב בתשובה מבן המחבר.
^ 52.ועיין במנ"ח שהקשה, שא"כ לפי הרמב"ם דלא אזלינן בתר רובא בגויים, אזי שכל הגויים יהיו חיביים למול שמא הם מבני קטורה. ובאמת בצל"ח בסנהדרין [נט:] כתב שלדעת הרמב"ם אין הכי נמי שכל בני נוח חייבים למול.
^ 53.ולמסקנה לגבי מילת גויים פסק הילקו"י שובע שמחות "מעיקר הדין מותר למול גויים, בין ערבים בין נוצרים, במילה ופריעה כדת, כהלכות גוברין יהודאין, ואפילו בחנם מותר, ולא אסרו חז"ל למול את הגויים אלא לצורך רפואה, וגם בזה מותר בשכר, או משום איבה. והמחמיר כדי לחוש לדעת האוסרים, תבוא עליו ברכת טוב".