ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- עבודת ה', מצוות ותשובה
- תשובה
- שבת ומועדים
- ימים נוראים
- חודש אלול
ה מסל"ש 1 כותב כמו הצד הראשון שהחטא נעקר לגמרי, וז"ל: "ושהתשובה תנתן לחוטאים בחסד גמור, שתחשב עקירת הרצון כעקירת המעשה, דהיינו, שבהיות השב מכיר את חטאו ומודה בו ומתבונן על רעתו ושב ומתחרט עליו חרטה גמורה דמעיקרא כחרטת הנדר ממש שהוא מתנחם לגמרי והיה חפץ ומשתוקק שמעולם לא היה נעשה הדבר ההוא ומצטער בלבו צער חזק על שכבר נעשה הדבר ועוזב אותו להבא ובורח ממנו, הנה עקירת הדבר מרצונו, יחשב לו כעקירת הנדר ומתכפר לו. והוא מה שאמר הכתוב: 'וסר עונך וחטאתך תכופר' 2 , שהעון סר ממש מהמציאות ונעקר במה שעכשיו מצטער ומתנחם על מה שהיה למפרע ".
מעיר ה" משנת יעקב ", שלכאורה יש להביא ראיה מהקצה"ח בחקירה דידן.
כתוב ב שו"ע 3 וז"ל: " וכל אלו, אם עכו"ם או עבד ראה אותם והעיד אחר שנתגייר ונשתחרר – אינו נאמן ", הקצה"ח 4 במקום הביא מחלוקת הראשונים והאחרונים אם ברשע 5 ועשה תשובה דומה לקטן ושהגדיל או לגוי שנתגייר גבי הדין של תחילתו וסופו בכשרות, והיינו אם נאמן במילי דרבנן למה שראה בהיותו רשע וכמו קטן דנאמן להעיד כשגדל על מה שראה בקטנותו או שמא דומה לגר שאין יכול להעיד על מה שראה כאשר היה גוי, ומבואר בקצה"ח דלכו"ע למילי דאורייתא אינו יכול להעיד כשעשה תשובה, ולכאורה אם נוקטים אנו שתשובה עוקרת החטא מעיקרו, הרי זה כאילו מעולם לא חטא ולא היה פסול מעולם, ויהיה כשר לכל העדויות! אלא לכאורה מוכח מהקצה"ח שנוקט כמו השיטה השניה שהחטא נעקר רק מכאן ולהבא ולא מעיקרא, אך בכל זאת מעלה ה" משנת יעקב " צד שני שאומר, שאולי יש לומר רק מכאן ולהבא הוא דנעשה למפרע צדיק גמור (וכמו די"מ כן לגבי התרת חכם) ואשר על כן נחשב שפיר לפסול בשעת ראיית העדות ואינו יכול להעיד כעת על זה כשחזר בתשובה, ולפי צד זה אין ראיה לשיטה השניה שהחטא נעקר רק מכאן ולהבא אלא זה מעין מצב ביניים, ונשאר בצ"ע.
בעצם החקירה אם התשובה עוקרת לגמרי או רק מכאן ולהבא, אומר ה" משנת יעקב " שאולי זה יסוד המחלוקת בין הרמ"א למרן בהלכות נשיאת כפיים 6 וז"ל " כהן שהרג את הנפש אפילו בשוגג לא ישא את כפיו אפילו עשה תשובה. הגה: וי"א דאם עשה תשובה נושא כפיו... ", שלדעת מרן החטא לא נעקר למפרע – ולכן הוא עדיין בבחינת " ידיכם דמים מלאו " – ואילו לפי הרמ"א , הואיל וחזר בתשובה נעקר למפרע כל חטאו, ונחשב כאילו לא הרג את הנפש כלל. 7
ונחזור לספק ה" משנת יעקב " אם יש להביא ראיה מהקצה"ח או שזה לא מוכח, ולכאורה יש להביא ראיה לאפשרות שמביא ה" משנת יעקב " שאין להביא ראיה מהקצה"ח , שכן אם אנו תולים את החקירה אם התשובה עוקרת מכאן ולהבא או אף למפרע בדעת הקצה"ח לגבי עדות דהיינו אם רשע שחזר בתשובה יכול להעיד על מה שראה ברשעו, והעלה הקצה"ח שלכ"ע בדאורייתא לא יכול, זה לכאורה סותר גמרא מפורשת ביומא 8 וז"ל " ר' חמא (בר) חנינא רמי כתיב שובו בנים שובבים דמעיקרא שובבים אתם וכתיב ארפא משובותיכם לא קשיא כאן מאהבה כאן מיראה " וכותב רש"י וז"ל " השב מאהבה נעקר עונו מתחילתו ", א"כ מפורש לכאורה שבתשובה מאהבה החטא נעקר לגמרי למפרע וזה ההבדל בין תשובה מיראה לתשובה מאהבה 9 , וא"כ נראה יותר כהצד השני ב" משנת יעקב " שאין להביא ראיה מהקצה"ח לחקירה דידן, ובכלל ישנו מקום להבין כיצד יסביר הצד השני בחקירה שנעקר רק מכאן ולהבא את פשט הגמרא.
לגבי הענין של תשובה מאהבה, " ספר התשובה " רוצה לומר, שמה שכותב הרמב"ם בהלכות תשובה 10 שהתשובה מכפרת על כל העבירות וז"ל: "...התשובה מכפרת על כל העבירות, אפילו רשע כל ימיו ועשה תשובה באחרונה – אין מזכירין לו שום דבר מרשעו ", כוונתו לתשובה מאהבה, שהיא מכפרת על כל העונות (וזדונות נעשים לזכויות) – ואפילו על החמורות, כמו שמחדש ה" מנחת חינוך " בסוף מצוה שסד, דהא דתשובה לחוד אין מועיל בעבירה חמורה, היינו תשובה מיראה דאין זה תשובה גמורה, אבל תשובה מאהבה דזדונות נעשו לו כזכויות א"כ אפילו על החמורות מועיל.
וזהו שהסמיך הרמב"ם לזה " אין מזכירין לו שום דבר מרשעו ", דבתשובה מאהבה נעקר העון מתחילתו והוי כלא חטא.
^ 1.פ"ד.
^ 2.ישעיה ו' ז'
^ 3.חו"מ סימן לה סעיף ז
^ 4.ס"ק ד
^ 5.לגבי עצם הפסול של רשע כותב ה"משנת יעקב" שמדברי הפוסקים נראה מפורש דאין פסול רשע רק משום חשש משקר, דא"כ אם כעת עשה תשובה, ודאי דעכשיו לא משקר, ולמה פסול, אלא דהוא גם פסול הגוף מצד רשע, וא"כ תרתי אית ביה גם משום פסול הגוף דרשע פסלתו התורה ויש גם פסול משום משקר.
^ 6.סימן קכח סעיף לה
^ 7.וכן רוצה ה"משנת יעקב" לתלות את זה במחלוקת שם בסעיף לז לגבי מומר אם נושא כפיו לאחר שחזר בתשובה.
^ 8.פו
^ 9.לפי חילוק זה מתרץ בעל ה"קהילות יעקב" בספרו שערי תבונה, את קושית המהרש"א, שהגמרא אומרת ביומא פו: שגדולה תשובה שזדונות נעשות לזכויות, והקשה המהרש"א, אם כך נמצא חוטא נשכר? ומתרץ ה"קהילות יעקב" שבתשובה מיראה כיון שהחטא אינו נעקר למפרע אלא מכאן ולהבא א"כ העבירה שעשה נחשב כאילו חטא בשוגג, והיינו שהזדונות נעשות לו כשגגות, אולם בתשובה מאהבה כיוון שנעקר החטא למפרע, והרי מבואר במשנה במכות (כג:) " כל היושב ולא עבר עבירה נותנים לו שכר כעושה מצווה" נמצא שע"י התשובה מאהבה נחשב כאילו ישב ולא עבר עבירה א"כ הוי כאילו עשה מצווה והיינו שהזדונות נעשות לו זכויות.
^ 10.פ"א ה"ג
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
