ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש שמות
- בא
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
(פרופ') ר' יעקב יהושע ורחל פרנקל
התורה היתה אמורה להתחיל כאן, בפרשתנו. על פי ההווא אמינא של רבי יצחק המובא ברש"י הראשון על בראשית היתה התורה צריכה להתחיל כעת, מאמצע פרשת בא, במצוות החודש הזה לכם ראש חודשים – מצוות קידוש החודש, המצווה הראשונה שנצטוו בה בני ישראל כעם, לא כיחידים, שרק לשם ידיעת זכותנו על ארץ ישראל תיארה התורה את מעשה בריאת העולם והנהגתם של האבות ככל האמור בספר בראשית לפני פירוט המצוות.
ולמרות שאותה הווא אמינא נדחתה, עדין נשאלת השאלה במה זכתה מצוות קידוש החודש להיות המצווה הראשונה?
מכמה צדדים במצוות קידוש החודש נראה כי דוקא בה יש מאפייני יסוד של עם ישראל בעולם ושל עבודת ה' של האדם.
מה חדש?
מהות המצווה היא ההתבוננות, העירנות, המעקב אחר המשתנה והמתחדש.
החודש, מילה הנובעת מהתחדשותה של הלבנה, מתקדש עם התחדשותו. יש בדבר צד המזכיר את דברי מרן הרב זצ"ל: 'הישן יתחדש והחדש יתקדש', לאמר, אין לחדש ערך מצד היותו חדש בלבד אלא יש לקדשו. במאמר מוסגר שעל דרך הרמז נאמר שכל דבר חדש מצריך עדות נאמנה בפני בית דין שיבחנו אותו מכל צדדיו בכדי לקבוע אם אכן חדש הוא מחד, ואם אכן קדוש הוא, מאידך...
עירנות זו לחידוש הלבנה עדות היא על חיבורם של שלושת מרכיבי היסוד בתורה: ישראל, הבריאה והקדושה.
לבריאה יש מימדים שונים, הופעות מגוונות ומצבים מתחדשים אך כל אלו אינם לעצמם עומדים אלא לבחינתם של ישראל, האם יש בהם מן הנלקח לעבודת ה' או מן הנדחה ממנה. בכלל זאת ניתן להכליל התחדשויות טכנולוגיות, רפואיות, פוליטיות ואף חברתיות. אלו ועוד אינם נכונים רק מעצם העובדה ש'ככה זה היום', ש'האדם המודרני הוא כבר לא מה שהיה' וכדו' קלישאות של מבט שטחי. כל התחדשות אפשר שכבר היתה ואין בה ממש אפשר שאין בה סכנה לישראל ולתורה, ואפשר שחדש יש בה אך קדושה לא.
מכל מקום נמצאנו למדים שהקב"ה הכפיף את המצוה לדעת בית הדין הגדול של חכמים לצורך קידוש הבריאה, תיקון עולם והמלכת ה' עליו ועל כל צדדי הופעותיו.
סוד התמעטות הירח
הלבנה אינה מלאה תמיד. להיפך. לעיתים דומה שהלכה ואיננה. מתבונן שיטתי יוכל אפילו לשרטט את הציר שהראה את 'גרף הנפילה' שלה, להוכיח שהנה הנה, 'קמעא קמעא' ירדה מגדולתה, הצטמקה ונמוגה. תם ונשלם.
ברור שאין זו אלא אמת חלקית בלבד.
כנסת ישראל נמשלה ללבנה. כמה וכמה פעמים מיעטו את חילם של ישראל אימפריות וממלכות אדיר. כמה וכמה קרה שהיא הצטמקה ורע לה, התדרדרה, התכווצה וכמעט נמוגה.
לא מעטים היו שאמרו 'הנה, גם לישראל בא סופם' ולא ידעו כי 'לא כצורנו צורם'.
ממלכות רבות דרכו עלינו, ביזו, עינו והשפילו עד עפר, וקיימו בנו את הפסוק 'והיה זרעך כעפר הארץ' ממש, ולעיתים לא רק עפר אלא עפר ואפר ותימרות עשן...
אלא שלא ידעו הם ולא יבינו את שראה רבינו הרמב"ם בפירושו לפסוק זה:
"וכבר הבטיח הקב"ה ליעקב אבינו עליו השלום שאע"פ שישתעבדו האומות בזרעו ויענו אותם ויגברו עליהם הם ישארו ויעמדו - והמשתעבדים בהם יחלפו ויאבדו, כמו שנאמר 'והיה זרעך כעפר הארץ' כלומר אע"פ שהם נתונים למרמס כעפר הזה שהכל דורסין אותו סוף שיגברו וינצחו. וכן על דרך המשל כמו שהעפר באחריתו יעלה על הדורסים אותו וישאר הוא והדורסים אותו לא יעמדו". (הרמב"ם - אגרת תימן)
כמו הלבנה שנראית כאילו בטלה ואיננה, כך ישראל במשבריהם, במצוקותיהם ובנפילותיהם, אך לעולם הם דבקים בהתחדשות מתמדת, ומבקרים בהמוניהם במוזיאונים לזכר כל אותן אימפריות וממלכות שעברו עלינו וכעת אנו דורכים מעליהם: אשור, בבל, מדי, פרס, יוון, רומי, ממלוכים, צלבנים, עותמנים ורבים נוספים, ואליהם יצטרפו לבסוף גם מאלו העומדים עלינו לכלותנו כיום:
"וכן הבטיחנו הבורא על ידי נביאיו שלא נאבד ולא יעשה עמנו כליה ולא נסור לעולם מלהיות אומה חסידה. וכמו שאי אפשר שיתבטל מציאותו של הקב"ה כן אי אפשר שנאבד ונתבטל מן העולם. שכן אמר (מלאכי ג' ו') אני ה' לא שניתי ואתם בני יעקב לא כליתם". רמב"ם שם
קידוש החודש וקדושת הארץ
אך לא רק שרידות יש לכנסת ישראל אלא בעיקר חיוּת, רעננות ויצירתיות. את כל המשברים והגלים הללו עברנו על מנת להוריד לעולם את האור העליון, וזה, דוקא מארצנו הקדושה יוצא, ובייחוד במצות ההתחדשות הזו, מצוות קידוש החודש:
"ודע שהחשבון הזה שנמנה אותו היום ונדע בו ראשי חדשים והמועדים אי אפשר לעשותו אלא בארץ ישראל לבד... ובכאן שורש גדול מאד משרשי האמונה לא ידעהו ולא יתבונן במקומו אלא מי שדעתו עמוקה:
וזה, שהיותנו היום בחוצה לארץ מונים במלאכת העבור שבידינו ואומרים שזה היום ראש חדש וזה היום יום טוב לא מפני חשבוננו נקבעהו יום טוב בשום פנים אלא מפני שבית דין הגדול שבארץ ישראל כבר קבעו זה היום...
ואני אוסיף לך באור: אילו אפשר דרך משל שבני ארץ ישראל יעדרו מארץ ישראל - חלילה לאל מעשות זאת כי הוא הבטיח שלא ימחה אותות האומה מכל וכל - ולא יהיה שם בית דין ולא יהיה בחוצה לארץ בית דין שנסמך בארץ - הנה חשבוננו זה לא יועילנו אז כלום בשום פנים לפי שאין לנו רשות שנחשב בחו"ל ונעבר שנים ונקבע חדשים ... כי מציון תצא תורה"
וזה, שהיותנו היום בחוצה לארץ מונים במלאכת העבור שבידינו ואומרים שזה היום ראש חדש וזה היום יום טוב לא מפני חשבוננו נקבעהו יום טוב בשום פנים אלא מפני שבית דין הגדול שבארץ ישראל כבר קבעו זה היום...
ואני אוסיף לך באור: אילו אפשר דרך משל שבני ארץ ישראל יעדרו מארץ ישראל - חלילה לאל מעשות זאת כי הוא הבטיח שלא ימחה אותות האומה מכל וכל - ולא יהיה שם בית דין ולא יהיה בחוצה לארץ בית דין שנסמך בארץ - הנה חשבוננו זה לא יועילנו אז כלום בשום פנים לפי שאין לנו רשות שנחשב בחו"ל ונעבר שנים ונקבע חדשים ... כי מציון תצא תורה"
כי היא חכמתכם ובינתכם
חז"ל דרשו את הפסוק שבכותרת לגבי קביעת המועדות על ידי ישראל, חכמה שרק כעת עם השתכללות המכשור המדעי ניתן להגיע להתפעלות מדייקנותם המדהימה של חכמינו לגבי אורכו של החודש.
לאור דברינו דלעיל על סוד התמעטות הלבנה יש להוסיף נקודת התבוננות לענין זה, הקשורה לחכמה שבדבר.
"אִישׁ בַּעַר לֹא יֵדָע וּכְסִיל לֹא יָבִין אֶת זֹאת: (ח) בִּפְרֹחַ רְשָׁעִים כְּמוֹ עֵשֶׂב וַיָּצִיצוּ כָּל פֹּעֲלֵי אָוֶן לְהִשָּׁמְדָם עֲדֵי עַד:(ט) וְאַתָּה מָרוֹם לְעֹלָם ה' "
במזמור זה אנו אומרים שרק מי שאינו כסיל או איש בער יבין את זאת, את פריחת הרשעים כמו עשב – להישמדם עדי עד. אך מדוע נזקקים לחכמה גדולה כל כך בכדי להבין שרשעים פורחים בריבוי עצום ולזמן קצר כמו עשב ולאחר מכן נעלמים? מה כה מיוחד בהנהגה זו שהיא 'סבירה' מצד העולם הזה המצמיח רשעים ו'סבירה' מצד הנהגת ה' המנהיג את העולם?
סוד הלבנה המתמעטת ומתחדשת לאחר נסיגתה נותן כיוון הבנה אפשרי לחכמה זו הנצרכת להבנת פריחת הרשעים וריבויים – והישמדם, לעומת הצדיק הפורח כתמר.
חכמה רבה ועמוקה יש בדבר – מפני שהדברים קשורים יחד. פריחת הרשעים מפחידה ומאיימת על עולמם של הצדיקים אך הצדיק אינו נסוג מתורתו עקב כך, הוא נאחז בארצותיו עמוק יותר, מבסס את דעותיו באופן מוצק יותר ואף מעגל תומכיו מתרחב עקב שני מתחים סותרים אלו.
וזו חכמה גדולה מאד, עמוקה ומורכבת, להבין את סוד האחדות של הריקנות המולידה מלאות, של שלילה המחייה את החיוב – דוקא מתוך הצורך להיאבק בה.
מכל אלו הצדדים ראויה ומתאימה ביותר מצוות קידוש החודש להוות את המצווה הראשונה שהצטוו בה בני ישראל בתורה כעם.
בימים אלו שהם כה קשים לארץ ישראל המתחדשת מעפרה, דוקא הציבור היחיד בארץ הדבק בקידוש ההתחדשות נמצא במראית עין של סכנה. אך כדברי הרמב"ם, סוף דבר ברור מראש: גם חלושי דעת ורכי לב וגו מעמֵנו לא יסיגו לאחור את קדושת הארץ והזמן המיוחד הזה בו ישראל מתחדשים בארצם.
כל המנסים לרפות את ידינו פועלים את פעולת האש על הברזל, הוא מתקשח יותר ויותר.
כך תמיד פעל יהודי, על פי הנוסחה המנצחת של 'וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ', וממראית עין של התמעטות יפרחו ימים גדולים של מלאוּת והארות גדולות.
יחזקאל פרנקל עוסק בכתיבת סיפור אישי כמתעד ועורך
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
