ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- עצמאות וגאולה שלמה
- תקופתנו בתהליך הגאולה
לאחר אלפיים שנות גלות ואובדן הריבונות, זכינו להקמת מדינת היהודים. ההכרזה יצרה התרגשות גדולה וגל אדיר של שמחה ספונטנית בקרב העם כולו. סוף סוף זכינו להתקיימות חזון הנביאים על שיבת ציון ולהתגשמות חלום הדורות "להיות עם חופשי בארצנו".
לימים המדינה הפכה לעובדה וההתרגשות קהתה.
מדי שנה לקראת יום העצמאות עולה השאלה: מה המשמעות הרלוונטית שלו? האם פרט למשמעות הלאומית יש לו גם משמעות דתית?
הכרזת המדינה הייתה, לכאורה, אקט טקסי והצהרתי בלבד: נאומים, נקראה ונחתמה מגילת העצמאות, הונף הדגל, אך בשטח לא חל כל שינוי עובדתי. על כן, לכאורה אין משמעות רלוונטית ליום העצמאות מצד עצמו משום היבט שהוא.
ההכרזה לא יצרה שינוי בתחום הטריטוריאלי. גבולות המדינה נותרו כפי שהיו לפניה.
ההכרזה גם לא יצרה שינוי במישור הצבאי - כוחות ההגנה, הפלמ"ח, האצ"ל והלח"י נשארו כפי שהיו לפניה, וגם לא חל כל שינוי בכוחם הצבאי. היא לא הכריעה את המלחמה, אלא אדרבא, לאחר ההכרזה הלחימה התרחבה והתעצמה בכל רחבי הארץ, וצבאות חמש מדינות ערב החלו בפלישה לארץ.
היא גם לא יצרה שינוי מבחינה שלטונית - הרכב הממשלה הזמנית של המדינה שהוכרז עליו היה זהה למנהלת העם שכבר הייתה קיימת. והרכב מועצת המדינה הזמנית (המוסד המחוקק) היה זהה למועצת העם שכבר הייתה קיימת. השינוי היה, לכאורה, סמנטי בלבד.
להכרזת העצמאות הייתה אמנם משמעות פרקטית, מעתה אין עוד צורך להתחשב ולהיות כפוף למדיניות של גורם ריבוני אחר, רק לשיקולי הגוף השלטוני של העם היהודי. אולם למעשה באותו יום ממילא נגמר המנדט הבריטי, וממילא לא היה עוד גורם שלטוני שהיה צריך להתחשב במדיניותו.
אבל במבט מעמיק יותר, הכרזת המדינה מצד עצמה הייתה אירוע משמעותי ביותר והיוותה צומת דרכים אסטרטגי בהיסטוריה היהודית.
כוחה של הריבונות
השינוי העיקרי והמשמעותי של ההכרזה היה בעצם יצירה מחודשת של ריבונות העם היהודי על ארצו ומדינתו. עצם ההכרזה על הקמת המדינה - והקמת ישות לאומית מדינתית ריבונית, על ידי נציגי עם ישראל, החילה למפרע ולהבא את הריבונות וביטלה את הריבונות הנוכרית שהייתה בארץ בזמן שלטון המנדט.
הריבונות היא מהות מופשטת שאינה מוגדרת בממדים פיזיים, אולם היא ממשות בעלת חשיבות רבה. היא הזיקה הקניינית של הקולקטיב הלאומי, והישות המדינית, על כל מה ששייך להם: הארץ, נכסי המדינה, מערכות השלטון, הכלכלה והביטחון וכו'. בדומה לשייכות הקניינית של אדם פרטי לרכושו ולכל מה ששייך לו. מכיוון שמדובר על מהות מופשטת יש קושי להבינה ולגזור את המשתמע ממנה.
לפני הכרזת המדינה והחלת הריבונות, הנהלת העם הייתה במעמד של ועד קהילתי נבחר, שמנהל את חיי הקהילה, דואג לצרכיה ומייצגה בפני הריבון. אמנם היו לה סמכויות, אולם היא לא הייתה שלטון ולא בית נבחרים של עם ומדינה. ההתיישבות בארץ הייתה כיחידים וקהילות שגרות בארץ ולא כאומה ריבונית שחיה במדינתה. מסגרות ההגנה והמחתרות שנלחמו והגנו על נקודות היישוב היו כחברות שמירה והגנה על הקהילה, ולא צבא של ממש.
הממשות של הריבונות מומחשת בכך שלשם קיומה, מצד עצמה, ולשם שמירה עליה ועל האינטרסים שלה, מדינה יוצאת למלחמה שכרוכה בסכנה לשלום חייליה.
להחלת הריבונות יש השלכות הלכתיות ואמוניות, ועל כן ליום זה מצד עצמו יש משמעות דתית עמוקה ומהפכנית.
ראשית, למצוות ירושת הארץ – שהיא אחת המצוות המרכזיות בתורה: "שנצטווינו לרשת הארץ אשר נתן הא ל יתברך ויתעלה לאבותינו, לאברהם, ליצחק וליעקב, ולא נעזבנה ביד זולתנו מן האומות או לשממה" (רמב"ן עשה ד').
למצווה שני חלקים: יישוב הארץ, בנייתה והמגורים בה, והחלת הריבונות על הארץ!
מצוות ירושת הארץ כוללת בתוכה גם את כיבוש שטחי הארץ כדי להחיל עליהם את הריבונות, ומלחמה זו היא מלחמת מצווה: "וזו היא שחכמים קורין אותה מלחמת מצווה". (שם). לשמה מותר לסכן חיי לוחמים. מכאן שהיא מצווה מיוחדת, שבשונה ממצוות אחרות וחמורות בתורה, אינה נדחית מפני פיקוח נפש! היא אינה מצווה של יחידים, גם אם הם רבים, אלא של ציבור וישות מדינתית, שכן "אין היחיד עושה מלחמה". לאחר אלפיים שנות גלות, המצווה החשובה הזאת התחדשה עם חידוש הריבונות.
להכרזת העצמאות יש ערך רוחני אמוני, גם אם לא חרתה על דגלה את קיום התורה במלואה.
מרן הרצי"ה קוק זצ"ל, שזכיתי ללמוד אצלו בישיבת מרכז הרב, הוביל את בירור ההיבטים הרוחניים והדתיים של יום העצמאות, ומעמדו כיום בעל משמעות רוחנית ודתית בנוסף למשמעותו הלאומית, וגיבוש מנהגיו. הוא הצביע על דברי הרמב"ם, ששמחת החנוכה ואמירת ההלל הם בגלל הנס של החזרת הריבונות והמלכות לתקופה של כמאתיים שנה (חנוכה פ"ג ה"א, וע"ע מהר"ל נ"י פ' א').
רבנו זצ"ל גם הדגיש את המשמעות של התגשמות חזון הנביאים על הגאולה וקיבוץ הגלויות, שהפכה את מדינת ישראל למרכזו של העם היהודי, והניעה תהליך רחב היקף של תחייה רוחנית ויצירה תורנית.
הכותב משמש כראש ישיבת ההסדר 'מאיר הראל' במודיעין, באופקים ובקריית אונו
מתוך העיתון בשבע.
הרב אליעזר חיים שנוולד
שיחות ליום ירושלים תשע"ב "דרך רחוקה" בקרבן פסח - מודיעין במעגלי קדושת ירושלים
שיחות ליום ירושלים בישיבת הכותל תשע"ב
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.
יסודות הש"ס יסודות וטעמי שבועות בדיני ממונות
פתיחה לענייני שבועות
השיעור עוסק בסוגי השבועות השונים בדיני ממונות מדאורייתא ומדרבנן, ומנתח את הופעתם בסוגיות המרכזיות במסכת בבא מציעא. בהמשך לכך, נבחנים טעמיהן של השבועות והשאלה העקרונית האם שבועה נתפסת ככלי ראייתי מברר או שנועדה לפייס את דעתו של בעל הדין.
עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.
רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.
עין אי"ה - הרב משה גנץ חיבור השכל אל הרגש והיראה
שבת א, קס"ט - ק"ע
השיעור עוסק בצורך לחבר את ההבנה השכלית והלימוד אל רגש טהור של יראת שמיים כדי שהדברים יופנמו באדם ולא יישארו ידיעה חיצונית בלבד. בעזרת משלים ומאמרי חז"ל, מודגשת החשיבות של הקדמת הכללים, המידות והקדושה לעיסוק בפרטים כדי להגיע לחיים שלמים ומתוקנים.
חיי שרה כיצד לבקש בקשה -ארבעה ביקשו שלא כהוגן ושלושה נענו כהוגן
המבקשים אליעזר עבד אברהם, כלב בן יפונה, שאול המלך, יפתח הגלעדי.
חיי שרה פרשת חיי שרה – נפילת בני ישמעאל
כשהאויב הערבי מרים ראש בהתנשאות על המדינה היהודית ועוד מבפנים זו בדיוק נקודת המפנה שתביא לצמיחה ישראלית
תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה
השיעור עוסק בשאלת חיוב נשים בהבדלה ובאפשרות שלהן להבדיל בעצמן, תוך סקירת מחלוקות הראשונים והפוסקים הספרדים והאשכנזים. בהמשך נידונים הגדרים ההלכתיים של "חמר מדינה" והתנאים שבהם ניתן להשתמש במשקאות חלופיים ליין עבור הבדלה.
מאמר שלישי מדרגת החסיד וחיבורו לאלוקות
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק בהגדרת דמות ה"חסיד" על פי ספר הכוזרי, כמי שחי את הנוכחות האלוקית בכל תנועה ואיבר בגופו. בהמשך לכך, נבחנים האופנים שבהם האדם מבטא קרבה זו הלכה למעשה – החל מכבוד השכינה, דרך מצוות כציצית ותפילין, ועד להרבות בברכות ובשבחים.
מידות הראי"ה סוד תיקון המידות בנפש האדם
אל המידות א'
עבודת המידות היא הגשר המחבר בין נשמת האדם הטהורה לבין חיי החומר והמעשה בעולם הזה. השינוי האמיתי מתאפשר כאשר מקדימים את התבוננות השכל והדעת לעבודה הרגשית, ובכך יוצרים הרגלים נכונים ומרוממים.
לנתיבות ישראל יסודות האמונה ואהבת ישראל שלמה
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (א)
השיעור עוסק בחשיבות קבלת עול מלכות שמיים ולימוד התורה כבסיס לתיקון רוחני שמתחיל מתוכנו. מתוך כך מודגשת החובה לאהוב כל אדם מישראל ללא תנאי, מתוך הכרה בנשמתו הפנימית ובאחדות האומה.
