ישיבה
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- גאולה ונבואה
- גלות וגאולה
- שבת ומועדים
- עצמאות וגאולה שלמה
- תקופתנו בתהליך הגאולה
נניח שהייתה זו רק גמרא אחת. האם הנחרצות שבה אמר רבי אבא את דבריו מאפשרת למי מאיתנו לחלוק עליו? בשלמא, אם מביאים ראיות נגדיות. אבל האם הטלת ספק תוך איום מרומז על משיחיות שקר זו טענה?
הכול יודעים – ולעתים צריך להזכיר דברים ידועים – כי גדולי ישראל הגדירו את תקופתנו כאתחלתא דגאולה, ובהם מי שראו את שיבת ציון רק בשלביה הראשונים. בהם הרבנים קאלישר, גוטמאכר ואלקלעי, החפץ חיים והמשך חכמה, האדר"ת והרב קוק ועוד ועוד (גילויי דעת רבים ישנם בספר 'שיבת ציון' שאסף ר' אברהם סלוצקי, ובספרו של הרב פילבר 'איילת השחר').
גדולים אלה נסמכו על שלל מקורות אדירים, פסוקים, גמרא ומדרשים, ראשונים ואחרונים. הסבר מקיף מצוי במאמרו של מורנו הרב צבי יהודה הכהן קוק "המדינה כהתקיימות חזון הגאולה" (לנתיבות ישראל, קצח). גם הזמת הטענה בדבר הציונות כמשיחיות שקר, מצויה במאמר אחר שם ("התורה ובגאולה", שם, עמ' לג).
ראשית, יש להגדיר מהי גלות ומהי גאולה. שלושה מרכיבים מרכזיים בגלות: עזיבת ארץ ישראל, פיזור בקצוות תבל, שלטון זרים עלינו.
בתוכחה שבתורה: "והפיצך ה' בכל העמים מקצה הארץ ועד קצה הארץ" (דברים כח, סד). בגאולה: "ושב ה' אלוקיך את שבותך וריחמך ושב וקיבצך מכל העמים אשר הפיצך ה' אלוקיך שמה... והביאך ה' אלוקיך אל הארץ אשר ירשו אבותיך וירישתה והיטיבך והרבך מאבותיך" (דברים ל, ג; ה). וכך גם בנביאים: "ואפיץ אותם בגויים ויזרו בארצות... ולקחתי אתכם מן הגויים וקיבצתי אתכם מכל הארצות והבאתי אתכם אל אדמתכם" (יחזקאל לו, יט; כד).
כך הסביר מהר"ל: "הגלות הוא שינוי ויציאה מן הסדר... והגלות מן מקומם הוא שינוי ויציאה לגמרי ... ומאשר האומה הישראלית אומה אחת בלתי מחולקת ומופרדת יותר מכל האומות, ראוי שיהיו מקובצין יחד. ומזה נראה כי הפיזור להם בפרט אינו טבעי כלל ... ועוד, כי לפי סדר המציאות אין ראוי שתהיה אומה משעבדת באחרת להכביד עול עליה ... ורמזו חכמים דבר זה בחכמתם: 'ויאמר ה' אל אברם, ידוע תדע', ידוע - שאני מפזרן, תדע - שאני מקבצן. ידוע - שאני ממשכנם, תדע - שאני פורקן. ידוע - שאני משעבדם, תדע - שאני גואלם" (נצח ישראל, א). לכן, הרמב"ם בהלכות מלכים מגדיר בין תפקידי המשיח העיקריים את קיבוץ הגלויות והשבת העצמאות השלטונית.
הגדרת חורבן היא כלפי הארץ והמקדש. בתוכחה: "גפרית ומלח שרפה כל ארצה לא תזרע ולא תצמיח ולא יעלה בה כל עשב" (דברים כט, כב); בגאולה: "והותירך ה' אלוקיך בכל מעשה ידך בפרי בטנך ובפרי אדמתך לטובה" (דברים ל, ט).
בנביאים יש אינספור פסוקים כאלה. למשל: "ארצכם שממה עריכם שרופות אש אדמתכם לנגדכם זרים אוכלים אותה" (ישעיה א, ז). לעומת: "וניגש חורש בקוצר ודורך ענבים במושך הזרע... ושבתי את שבות עמי ישראל ובנו ערים נשמות וישבו ונטעו כרמים" (עמוס ט, יג-יד).
האם קיבוץ הגלויות המתקיים מול עינינו אינו גאולה? השממה הפורחת אינה התגשמות דברי הנביאים?
חבלי משיח
איש אינו משלה את עצמו שהגענו אל המנוחה ואל הנחלה. יש עוד דרך ארוכה לפנינו, הן בענייני אמונה וקיום מצוות, ולשיא – בבניין המקדש. אשר על כן, הניסוח הנכון שקבעה הרבנות הראשית כבר בקום המדינה, כשבראשה הרבנים הרצוג ועוזיאל, היה "ראשית צמיחת גאולתנו".
את חיבורו 'אורות התחיה', שבו מבסס הרב קוק את הגדרת תקופתנו כתחילת הגאולה, הוא פותח בהסבר רחב אודות שאיפותינו הגדולות כעם נבחר, אשר פסגתו היא הנבואה ובסיס קיומו בסדרי מדינה מעשיים-קדושים. הוא שב ומדגיש שלא נוותר אפילו על פרט קטן אחד מכל העושר האדיר המיועד לנו. כשלעצמה, אין בה די, ומי שרואה בהן חזות הכול – ימצא אותנו מתנגדים לו. "אי אפשר הוא לנו לקצוץ ענף אחד מעץ חיינו הגדול והענף ולתת לו מהלך ויניקה בפני עצמו. כל היש שבנו יתעורר ויתנגד על זה במלא עז כחו הפנימי והרגשת עצמיותו. הדרך הארוכה שואפת להקמה גמורה לתחיה אותנו ואת כל אשר לנו, צרור לא יפול ארץ, קו אחד מקוי קלסתר פני לאומנו לא נתן למחוק" (אורות התחיה, ה).
מתוך קביעה זו הוא מאיר את התהליך ההולך ומתקדם של שיבת ציון, באורה של גאולה, גם אם בשלב זה מדובר רק בחלקה: "מתפתחת היא האומה, בכל כוחותיה... אינה מכרת עדיין את עומק הישות העליונה שהיא כל יסוד תקומתה... שם שמים לא שגור בפיה, אומץ וגבורה רודפת היא, אבל באמת הכל קודש ואלהי הוא. רק בהיגמר התוכן, בהעלות האומה למרום מצבה, אז יוחל אור אלהי נקרא בשם המפורש להגלות" (שם, לב).
שלב הביניים שאנו מצויים בו – הוא חבלי משיח, "שרק אמיץ אונים כרב יוסף היה אומר עליו בניגוד לכל האומרים ייתי ולא אחמיניה – ייתי ואזכי דאיתיב בטולא דכופתא דחמריה" (שם).
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
