ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- ציבור וחברה
- תורה והלכות ציבור
בין אם הסיפור מצחיק ובין אם לאו, גורמים שונים - מבית ומחוץ - שבים ואומרים כי אין עוד מקום לציונות הדתית כמגזר מובחן פוליטית. כי היא סיימה את תפקידה עם השתלבות בוגריה בכל המפלגות, במערכות הממלכתיות, בצבא, בתקשורת, באומנות ובתרבות. אם אכן השאיפה היא להשתלב, לפרוץ תקרת זכוכית או שאר ביטויים - לכאורה הגענו אל היעד הנכסף. לפי גישה זו, נשאר רק עניין תקצוב המוסדות של הזרם הרעיוני הדתי־לאומי, אך זהו עניין טכני בלבד, וגם אחרים יכולים לדאוג לזה. אין עוד מקום למפלגה מגזרית.
אלא שהמושג 'ציונות דתית' הוא חדש יחסית, ומה שנקרא קודם 'דתי־לאומי' הפך 'ציוני־דתי'. אל יהא הדבר קל בעינינו. שינוי השם אינו רק סמנטיקה, הוא גם תוכן. מבחינה לשונית, כיוון שהמושג 'ציונות' הינו חילוני בדרך השימוש המקובלת שלו, הרי הוספת הסומך 'דתית' מבטאת את מרכזיותו של המושג החילוני. מכאן, שאם הדתיות משתלבת בציונות - בזה באה אל מטרתה, וכביכול 'מתה'.
לעומת זאת, הצירוף 'דתי־לאומי' מציב כעיקר את הדתיות, ואת הלאומיות כנסמכת ונובעת ממנה. כאן מתהפך הכיוון לחלוטין. ובכן, ברוכים השבים לתנועה הדתית־לאומית, השבה לתחייה, אשר מטרתה אינה השתלבות גרידא, אלא הובלת סדר יום שונה מהותית למדינת ישראל.
על כן סברו גדולי התורה שלנו - בהם הרב צבי יהודה קוק, הרב יוסף דב סולובייצ'יק והרב אברהם שפירא - שחייבת להיות מפלגה דתית, שחבריה חדורים בהכרת הערך הקיומי ליהדותה של המדינה ולקידומו של החינוך הדתי, להנחלת ערכי היהדות לכלל המערכת החינוכית, לצביונו היהודי של הצבא ועוד - לא רק כעניין חשוב, אלא כציפור הנפש.
אלא בתורותיה
חלקים בתנועה הציונית סברו כי הדת נועדה רק כדי לקיים את היהדות בגלות, וכשחוזרים לארץ ישראל אין בה עוד צורך. התנ"ך הפך לספר היסטוריה ורעיונות מוסריים, והמצוות המעשיות נעזבו. המושג הלאומי־חילוני שואב את ערכיו מהלאומיות האירופאית בתקופת 'אביב העמים'. באחד ממשפטי הביקורת החריפים על התנועה הציונית, שבה גם תמך, כתב הראי"ה קוק: "ודור חי יקום ויאמר בגאון, השלכתי את כל סבל הירושה ולאום אירופאי חדש נוצרתי. והאמרה הזאת מלאתי צחנת ריקבון, היא עולה מכל התכונה העכשווית, בארץ ובחו"ל. אוי לנו כי שודדנו" (אגרות ראי"ה ג, תתקה). הלאום שלנו אינו מבוסס על היסטוריה משותפת, שפה משותפת וארץ מולדת, כפי שרגילים להגדיר בעולם. הוא יצירה אלוקית: "הַיּוֹם הַזֶּה נִהְיֵיתָ לְעָם לַה' אֱלֹקֶיךָ" (דברים כז, ט). "עַם זוּ יָצַרְתִּי לִי תְּהִלָּתִי יְסַפֵּרוּ" (ישעיהו מג, כא). כהגדרת רס"ג: "אין אומתנו אומה אלא בתורותיה".
מן הצד האחר, יש בעולם החרדי גורמים הסבורים כי היהדות הינה דת בלבד. זאת, למרות שבמשך דורות רבים היינו לאום עם צבא וממלכה. לדעתם הייתה זו תקופה שחלפה, ואין לשוב אליה מתוך יוזמה אנושית, עד ביאת המשיח. המושג 'דתי' הינו גלותי, משעה שהפסקנו להיות עם היושב בארצו, והיהדות הפכה למערכת של מצוות הפרט, והחברה המקומית - קהילת קודש - כבר לא כללה את הגוף הלאומי.
לכן התוספת 'לאומי' חשובה להרחבת המושג 'דתי', כשאנו חוזרים ומחדשים את הלאום על שלל היבטיו. אנו רואים כמצווה את התחדשות הלאום הישראלי, על פי הרמב"ן במצוות יישוב ארץ ישראל, שתהיה בשלטון יהודי, כלומר - מדינה. כך היה הרצי"ה שב ומסביר פעמים רבות את ערכה של המדינה, ואת משמעותו התורנית של יום העצמאות. המושג הלאומי כולו בא מן הקודש ושרוי בו, וכפי שהגדירו הראי"ה קוק והרי"ד סולובייצ'יק - כל אחד בסגנונו - אין זו הרכבה של 'גם וגם'. עמוק מזה: הלאום הוא הבסיס לתורה. אנו נבחרנו כעם ולא כיחידים. "וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל הָעַמִּים" (שמות יט, ה). וכך ברכת התורה: "אֲשֶׁר בָּחַר בָּנוּ מִכָּל הָעַמִּים וְנָתַן לָנוּ אֶת תּוֹרָתוֹ".
הקדמת ה'דתי' ל'לאומי' מבטאת גם את האמת ההיסטורית, שלא אנו התחברנו לתנועה הציונית־חילונית. אדרבה, היא התחברה לתנועת השיבה הדתית לארץ ישראל בדורות האחרונים, וחוללה בה מפנה חילוני. במחצית השנייה של המאה התשע־עשרה הייתה יוזמה של הרבנים קלישר, גוטמכר ואלקלעי לעורר את היהודים לעלות לארץ ישראל, ליישב אותה ולהפריח את שממותיה, לחדש את השפה העברית, להקים צבא ומשטרה וליצור מסגרת מדינית.
גוף בלי נשמה
למרות הבדלים בתפיסות, במטרות ובסדר העדיפויות - גורם אחד משתף את הדתי־לאומי והציוני: שיבת עם ישראל לארצו והקמת מדינה. הציונות החילונית אימצה רק את החלק הפיזי של החזון, וזהו יתרונה מצד אחד - כביכול לא להתנגש עם ערכים דתיים - אך בה בעת זהו גם חסרונה. באין חזון ייפרע עם. או חמור מכך - בעקירת החזון המקורי והשורשי, אין נשמה לגוף הלאומי המתחדש. העצמות היבשות שבו והתאחדו, גם הבשר והשרירים, אבל חסרות עדיין הרוח והנשמה. כיוון שאין ואקום, נקלטה התרבות המערבית והפכה אינטגרלית בהגדרתה של המדינה. לעומת זאת, התנועה הדתית־לאומית שואפת לתחיית הקודש: שורשיות והמשכיות מתחדשת. לא בכדי, בבחירות לכנסת ה־15 הייתה סיסמת המפד"ל "נותנים את הנשמה למדינה", על כפל המשמעות של המשפט.
אלא שהפעילות המשותפת, תוך יצירת קרבה גדולה - בצבא, באקדמיה ובשאר תחומי החיים - גורמת לבלבול ולטשטוש. מכאן נובעים הנזקים הרוחניים, כשהציונות מחליפה את הדת אצל צעירים רבים, וגורמת לנטישה המונית של אורח החיים הדתי. מצב זה דורש מאיתנו זהירות ושמירה מעולה, ובעיקר - פעילות נמרצת לחיבור הציונות בכללה לשורשיה התורניים.
כבר בזמנו הצביע הרב קוק על רבני שיבת ציון ועל תנועת חובבי ציון המאמינים כעיקרו של הזרם הגאולי המקורי, שהציונות החילונית נבנתה עליו והטתה אותו לכיוונים בעייתיים מאוד. על כן, קרא לשוב למסלולו המקורי, ויחד עם תמיכתו בתנועה הציונית, דרש מ'המזרחי' לשנות את האידיאולוגיה של ההסתדרות הציונית. כשראה ש'המזרחי' אינו מצליח לממש את חזונו של הרב ריינס ולהשפיע מבפנים על התנועה, עמד והקים תנועה אלטרנטיבית בשם 'דגל ירושלים'. מטרתה הייתה תחיית הקודש, ששיאה המיוחל הוא המקדש. בתנועה זו רצה לאחד את כל שומרי המצוות לעלות לארץ ישראל, ולהיות הגורם המוביל במדינה שתקום, כך שערכי הקודש יבואו בה לידי ביטוי חזק ומרכזי.
תנועה זו לא התקיימה זמן רב, אך שלוש תוצאות חשובות היו לה: הקמת הרבנות הראשית, הקמת ישיבת מרכז הרב, והוצאת כתבי הראי"ה. כל אלה מהווים תשתית חשובה ומשמעותית לתחיית הקודש מאז ועד היום, וככל שהשנים עוברות המשמעות שלהן נעשית עמוקה וקיומית, ומתפשטת בקרב ציבור הולך וגדל.
שותפים פעילים לתחיית הקודש מצא הראי"ה באנשי 'הפועל המזרחי', שיישמו בחייהם את חזון שיבת ציון לאורה של תורה. תנועה זו השפיעה באופן דרמטי על דמותה של המדינה, בהקמת תנועת הנוער בני עקיבא ובהקמת מאות נקודות יישוב דתיות, שיכונים דתיים, גרעיני נח"ל, ישיבות הסדר וישיבות גבוהות, בתי כנסת ומוסדות חינוך, חבר הרבנים שהיה יד ימינה של הרבנות הראשית ביצירת 'תורת המדינה', ועוד. כש'המזרחי' ו'הפועל המזרחי' התמזגו לקראת אמצע שנות החמישים, הוכרז על מפלגה דתית־לאומית. במשך עשרות שנים דאגה המפלגה לדמותה היהודית של המדינה, לחוסנה של הרבנות הראשית, למינוי רבנים ברחבי הארץ, להקמת ישיבות ויישובים דתיים ועוד. סדר היום שלה גרם בעת משבר להפלת ממשלות בגלל כפייה חילונית, חילול שבת וסעיף מיהו יהודי.
שני זרמים
כמו בכל תנועה, גם בתנועה הדתית־לאומית קיימים לפחות שני זרמים: אחד אשר הצד הדתי שולי אצלו, ואחד שאצלו הצד הדתי מרכזי. אינני מדבר על החיים הפרטים, שגם בהם הדבר ניכר, אלא על האידיאולוגיה וקריאת הכיוון במישור הלאומי. ייתכן שהזרם אשר מתחילה לא שאף אלא להשתלב, אכן הגיע למימוש מטרותיו. הזרם השני, זה שממשיך את חזון האבות המייסדים של 'המזרחי', 'הפועל המזרחי' והמפד"ל לאורך רוב שנותיה, ימשיך את דרכו הארוכה והקשה להנחלת התורה כמובילת ערכיה ודרכה של המדינה. כך בפרהסיא שהתקלקלה מאוד בשנים האחרונות, כך בחינוך שנסוג אחור בגלל קמפיין ה'הדתה', כך ברבנות שהולכת ומצטמקת, כך בצבא המובל בידי אג'נדות בעייתיות, באקדמיה, בספרות, באומנות ועוד.
הלא כך הוא שירו של הרב נריה שהיה מושר בבני עקיבא:
"יבוא היום יכיר העם כי התורה היא חיינו,
ילכו ללמוד תורה כולם והיא שתאיר את דרכנו,
בלב אמיץ בעזרת ה' עלה נעלה".
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

מידות הראי"ה תיקון הברית: עבודה מתוך שכל
ברית א' - ב'
השיעור עוסק בתיקון מידת הברית ובמעבר מפעולה מתוך טבע או חשק רגעי, לעבודה מושכלת ותבונית שבה האדם בוחר בטוב מפני שהוא אמת. מודגש כי אף שהתיקון דורש מאמץ ואיפוק מול החומריות, הוא מהווה דרגה עליונה של עבודה מאהבה המשפיעה שפע וברכה על העולם כולו.

חיי שרה מידת האבות וגאולת הבנים
שיחת מוצ"ש פרשת חיי - שרה
השיעור עוסק במדרגותיהם הרוחניות של האבות – מקניין מערת המכפלה, דרך לימוד הזכות המיוחד של יצחק על ישראל ועד לגדולת שיחתם של עבדי האבות. מתוך דברי הראי"ה קוק מוסבר כי הדבקות הטבעית והפנימית של האבות בה' היא השורש והמגמה שאליה עם ישראל שב ומתעלה בדור הגאולה.

שם משמואל על הפרשה השידוך של יצחק ורבקה
שם משמואל על הפרשה - חיי שרה (תרע"ח)
השיעור עוסק בשידוך יצחק ומסביר כיצד אליעזר זכה למידות חסד ואמת דווקא בזכות מאבקו העיקש להתנתק מנגיעותיו ואינטרסיו האישיים להשיא את בתו. התגברות פנימית זו היא שאיפשרה לו לנצח את רמאותם של בתואל ולבן ולהוציא מהם את רבקה.

תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.

יסודות הש"ס יסודות וטעמי שבועות בדיני ממונות
פתיחה לענייני שבועות
השיעור עוסק בסוגי השבועות השונים בדיני ממונות מדאורייתא ומדרבנן, ומנתח את הופעתם בסוגיות המרכזיות במסכת בבא מציעא. בהמשך לכך, נבחנים טעמיהן של השבועות והשאלה העקרונית האם שבועה נתפסת ככלי ראייתי מברר או שנועדה לפייס את דעתו של בעל הדין.

עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.

רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.

עין אי"ה - הרב משה גנץ חיבור השכל אל הרגש והיראה
שבת א, קס"ט - ק"ע
השיעור עוסק בצורך לחבר את ההבנה השכלית והלימוד אל רגש טהור של יראת שמיים כדי שהדברים יופנמו באדם ולא יישארו ידיעה חיצונית בלבד. בעזרת משלים ומאמרי חז"ל, מודגשת החשיבות של הקדמת הכללים, המידות והקדושה לעיסוק בפרטים כדי להגיע לחיים שלמים ומתוקנים.

חיי שרה כיצד לבקש בקשה -ארבעה ביקשו שלא כהוגן ושלושה נענו כהוגן
המבקשים אליעזר עבד אברהם, כלב בן יפונה, שאול המלך, יפתח הגלעדי.

חיי שרה פרשת חיי שרה – נפילת בני ישמעאל
כשהאויב הערבי מרים ראש בהתנשאות על המדינה היהודית ועוד מבפנים זו בדיוק נקודת המפנה שתביא לצמיחה ישראלית

תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה
השיעור עוסק בשאלת חיוב נשים בהבדלה ובאפשרות שלהן להבדיל בעצמן, תוך סקירת מחלוקות הראשונים והפוסקים הספרדים והאשכנזים. בהמשך נידונים הגדרים ההלכתיים של "חמר מדינה" והתנאים שבהם ניתן להשתמש במשקאות חלופיים ליין עבור הבדלה.

מאמר שלישי מדרגת החסיד וחיבורו לאלוקות
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק בהגדרת דמות ה"חסיד" על פי ספר הכוזרי, כמי שחי את הנוכחות האלוקית בכל תנועה ואיבר בגופו. בהמשך לכך, נבחנים האופנים שבהם האדם מבטא קרבה זו הלכה למעשה – החל מכבוד השכינה, דרך מצוות כציצית ותפילין, ועד להרבות בברכות ובשבחים.

שם משמואל על הפרשה שורשי היראה והחסד במצוות המילה
שם משמואל על הפרשה - וירא - חלק ב'
מצוות המילה גורמת לקבלת השפע הרוחני. בהתחלת שנות האדם בימי הנעורים האדם צריך ללכת ב'חסד' כמו אברהם, ואחר כך ילך במידתו של יצחק. על ידי שאברהם מל את עצמו הוא עשה מעשה דין, ועל ידי כך הוא הוליד את יצחק שהוא מידת הדין.











