ישיבה
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- ציבור וחברה
- תורה והלכות ציבור
לא רבים הם הרבנים שזכו להידרש לחידושי הלכה אשר לא עלו על שולחנם של הפוסקים כאלפיים שנה. במדינת ישראל המתחדשת, כשלעם ישראל שלטון עצמי, עלתה האפשרות של שמירת ההלכה בחיי הכלל, והתעוררו שאלות שאין עליהן תשובה ישירה בפסיקה של דורות עברו.
היה זה כבר הראי"ה קוק אשר נדרש להלכות שהתחדשו עם העלייה ההולכת וגוברת. ככל שהיישוב הלך והתארגן, עסק הראי"ה בקביעת עקרונות הלכתיים לסמכותו של שלטון נבחר שאינו מלך, ובנושאים נוספים. תלמידיו ומקורביו עסקו אף הם בנושאים הללו. אחד הבולטים שבהם היה הרב שאול ישראלי זצ"ל, תלמיד חכם גדול שניחן באומץ רב וביכולת הבעה, אשר פרסם את דעתו בנושאים רבים. הוא היה מן המקימים של 'חבר הרבנים שעל יד הפועל המזרחי' – גוף רבני־ציוני שבו גדולי תורה דנים ופוסקים בשאלות מדינה, בתיאום עם הרבנים הראשיים הרצוג ועוזיאל. קבוצת רבנים זו תרמה תרומה עצומה לחידוש ההלכה בשיבת ציון בימינו. חבר הרבנים היה קשור לתנועת הפועל המזרחי, ששאיפתה תחיית הקודש של העם בארצו, לפי דרכו של מנהיגה הרוחני וההלכתי הראי"ה קוק.
שאלה מרתקת המתחדשת בימינו היא אם יש הלכות הנוגעות לתפקידם של חברי כנסת דתיים. הרב ישראלי הבהיר כי אכן ישנן הלכות כאלה!
כותרת הדיון (עמוד הימיני, סימן י') היא רבת משמעות: החובה להשלטת התורה בישראל – לבירור דרכם של נציגי היהדות הדתית בכנסת. כך כתב בדברי ההקדמה שלו (בעריכה קלה):
הבחירות לכנסת ולמוסדות המוניציפליים מקנות רוב לנציגי המפלגות החילוניות, והמספר המועט של נציגי הציבור הדתי אין בכוחו לחולל מהפכה בשטח התחוקה להשלטת חוקי התורה במדינה. המעט שניתן להשיג הן בכנסת ובממשלה והן במוסדות המוניציפליים, הוא על ידי השתתפות בקואליציה עם מפלגות אחרות... שכולל בהכרח ויתור מסוים על דרישות התורה במילואן, כדי שיסכימו להעברת חוקים שיהא בהם משום ריסון במידת מה של ההפקרות. וכעת מתעוררת השאלה ההלכתית וההשקפתית כאחד, מהו הגבול שאליו רשאים להגיע הנציגים הדתיים בוויתור על דרישות התורה בכדי להשיג את המעט שניתן? האם רשאים או אף מחויבים הם לתמוך בחוק כזה? שמא מוטב שלא יתקבל חוק זה בכלל, שלא יתקבל רושם "התירו פרושים את הדבר"?
הסלוגן "להשלטת חוקי התורה" התנוסס גם בכינוסים של חבר הרבנים הנזכר, על שלט גדול מעל שולחן הנשיאות. אך בל נטעה, אין מדובר בכפייה על הפרט. הרצון והשאיפה הם שהתנהלות מדינת היהודים תהיה על פי תורת ישראל. כך במוסדות המדינה השובתים בשבתות ובחגי ישראל, וכך בקביעת דמותה של הפרהסיה. זו הייתה מורשתו של הראי"ה קוק, אשר פעל בכל כוחו לקדם ולהחיל צביון זה, כמו בחוקת השבת בתל אביב וביישובים רבים נוספים (ראה בספר להכות שורש). כך גם אימוץ המשפט העברי המקורי של עם ישראל, כפי שדרש בזמנו הראי"ה קוק, וכשקמה המדינה דרש זאת ממשיכו הרב הראשי יצחק הרצוג, אשר הביע את אכזבתו וצערו העמוקים משלא נתקבלה דרישתו.
מקרה מבחן – תחבורה ציבורית בשבת
בתחילת שנות השישים חתמה המפד"ל על הסכם קואליציוני עם מפא"י, והעלתה לשולחן הממשלה הצעה לחוק בדבר שמירת השבת. ההצעה כללה איסור על תחבורה ציבורית בשבת, איסור על פתיחת בתי עסק בשבת ועוד.
העיר חיפה הוצאה מכלל הערים, מכיוון שגם בימי המנדט הבריטי הייתה התחבורה הציבורית נוסעת בחיפה בשבת (מפאת המיעוט הערבי הגדול שם, ועוד), והחוק במתכונתו נועד לשמר את המצב הקיים. ד"ר זרח ורהפטיג הציג לפני הרבנים את השאלה אם להסכים לחוק חלקי זה או לא. בין הרבנים התעורר ויכוח הלכתי חריף: האם נחשב הדבר ל'מסירה' של עיר בישראל, בדומה להלכה האוסרת למסור נפש אחת לאויבים כדי להציל את השאר, או שמא מותר הדבר על מנת להגן על שמירת השבת בכל ערי הארץ זולתה?
ברור שאף לא אחד מהרבנים העלה על דעתו לדמות דיון ציבורי בתוך העם היהודי למצבי כפייה של רצח ואונס מצד גויים על יהודים. העיקרון של ויתור על המיעוט לטובת הרוב הוא שעמד לדיון.
הרב יהושע קניאל, מתלמידי הראי"ה, שהיה אז רבה הראשי של חיפה, הזדעק כנגד הצעה זו ואמר שאסור "להקריב את חיפה" בעבור שאר הארץ. ראייתו הייתה מהמשנה בתרומות (פרק ח, יב): "נשים שאמרו להן עובדי כוכבים: תנו אחת מכן ונטמאה, ואם לאו הרי אנו מטמאים את כולכן - יטמאו את כולן ואל ימסרו להם נפש אחת מישראל". מצב העיר חיפה, לדעתו, הוא כמצבה של האישה שדורשים את הסגרתה על מנת לטמאה. למעשה אסור למוסרה, אף שהשיקול הקר כביכול מכתיב למסור את היחיד בעבור הרבים.
לדעתו אין להוציא את חיפה מכלל המקומות האסורים משתי סיבות: ראשית, בזה ייסתם הגולל על האפשרות לשנות את מצבה לטובה בעתיד. שנית, יש לחשוש שהפקרת חיפה תביא להתפשטות חילולה של השבת בכל תחומה, גם במקומות שבהם נמנעו מכך עד אז, ויתווספו עוד נהגים שייאלצו לחלל שבת כדי לא לאבד את מקור פרנסתם.
לדעת הרב קניאל אין למסור את האישה ההיא לא מחמת איסור עריות, שאם כן אפשר היה לחלק בין המקרים, אלא מחמת חילול ה' – טעם המתקיים גם בנידון השבת. עוד כתב שנתינת גושפנקה חוקית למצב חילול השבת הקיים אסורה גם בגלל "חטאת הקהל", לפי הסברו של בעל העקידת יצחק (בראשית שער כ) לחומרת העונש על סדום ועמורה, שנבעה מן העובדה שמערכת המשפט שם הפכה את העבירות לנורמה ציבורית רשמית. לדעתו זו הצטרפו רבנים נוספים בחיפה.
הרב ישראלי, הצעיר ממנו, אף הוא מתלמידי הראי"ה, הצביע (עמוד הימיני סימן יא) על המכנה המשותף בדוגמאות שהובאו, שבהן טרם נעשה מעשה. הקבוצה נדרשת להקריב אחת מתוכה כדי להינצל, ואת זה שוללת המשנה. לעומת זה, בנידון דידן הרי חילול השבת כבר קיים, וכל חוק שיוצע יביא רק להפחתתו.
עוד כתב שהמצב בחיפה דומה יותר למצבה של מי שכבר נלקחה על ידי גויים, שאז ודאי אין האחרים מצווים להיטמא על מנת להצילה. והרי כבר מחללים בחיפה את השבת, ואין אנו יוצרים מצב חדש.
לכן גם אין להשוות זאת לסדום ועמורה. מערכת המשפט בסדום חייבה את השחיתות והמעשים הרעים, אך בנידון הצעת חוק השבת הרי החוק אומר שבכל המקומות בארץ הקודש תיאסר תחבורה ציבורית בשבת, ויינקטו צעדי ענישה נגד העבריינים. רק בחיפה לא ייאסר הדבר על פי חוק, ולא ייענשו הנוסעים שם. לא ניתן לשמוע מכאן כל התייחסות חיובית מצד החוק לחילול השבת המתבצע בתחומה, ואין המדינה מצווה שייסעו שם.
נוסף על כך אין הנידון דומה לראיה. לגבי חוק השבת הרי החילונים מעדיפים את המצב הקיים ללא חוק, אדרבה – שומרי השבת הם המעוניינים בחוק כדי שלא תיפרץ חומת השבת. ממילא נמצא שאין כוח חיצוני שכופה עלינו לוותר על חיפה, וחוק זה תורם לשמירת השבת במדינת ישראל ואינו משמש כלי נגד התורה ומצוותיה.
עוד הביא הרב ישראלי את הכלל היסודי: אין מניחים את הוודאי מפני הספק. הוודאי היה שכרגע אפשר להציל את רוב הארץ. הספק – שמא בעתיד יהיה ניתן להציל את חיפה, וכיוון שכבר יש חוק, לא ייתנו לנו לשנותו. כמו כן חוקים יכולים להשתנות כידוע, והדבר תלוי בכוחם של נציגי היהדות הדתית בכנסת – העשוי לגדול עם השנים.
המאבק על הפרהסיה
מאז הוויכוח ההוא על חוקי השבת עברו כשבעים שנה. נראה כי לעת עתה הכרסום בדמות הפרהסיה במדינת היהודים הולך וגדל לממדים מבהילים – פעילותה של תחבורה ציבורית, עידוד פתיחת בתי עסק ומרכולים וייזום פעילות תרבות הכרוכה בחילול שבת בערים שונות. זאת ועוד, חל כרסום במוטיבציה למאבק על הפרהסיה. אם בשנת תשל"ז נפלה ממשלת רבין בגלל טקס שנערך בשבת, ובשנת תשנ"ט היה זה המשחן שהביא להפלת ממשלת ברק – קשה היום לדמיין אירוע דומה שיפיל ממשלה בישראל.
הציבור הדתי (גם החרדי) כבר לא נחוש כבעבר להיאבק על קדושתה של השבת. לעניות דעתי, אחת הסיבות לכך היא הטעות בהבנת שיטתו של הראי"ה קוק, שכביכול אין לעסוק בחוקים שעלולים להרגיז אחרים. אין לכפות כלום, רק להסביר ולשכנע. בשורות דלעיל נוכחנו במקרה אחד מני רבים, שדווקא הוא ותלמידיו המצויים בשדה העשייה, מתאמצים לקבוע חוקים שישליטו את חוקי התורה במדינת היהודים, אף שההתנגדות
לכך בעת ההיא הייתה חזקה לא פחות ואף יותר מזו של ימינו. אפילו על חיפה ה"אדומה" לא רצו לוותר!
ציון יום השנה הכ"ח להסתלקותו של מורנו הרב שאול ישראלי זצ"ל, בי"ט סיוון תשנ"ה, יכול וראוי לעורר את ההולכים בדרכי הראי"ה וממשיכי דרכו לאזור כוח להתאמץ ולתקן את הפרהסיה היהודית במדינת היהודים.
מתוך העיתון'בשבע'
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
