מעטים מול יועצים

הקו השוזר בין בני אפרים ועולי בבל, דרך החשמונאים ועד למקימי מדינת ישראל, הוא הרצון לפרוק עול זרים מעל צווארנו, כמו גם השאיפה לגאולה. חוסר ההצלחה של הראשונים לא נבע מעודף משיחיות, אלא דווקא מחוסר ביטחון בה' להצלחת המהלך

הדורש לציון

הציונות המקורית של הרב צבי הירש קלישר, שהייתה פורצת דרך בשעתה וקראה לשיבת ציון בדרך הטבע, הייתה הבסיס לכל העליות שיבואו אחריה

תשובת הגבורה

חשבון נפש אמיתי דורש "סור מרע ועשה טוב". אל לנו להיכנע להדרת היהדות מהמרחב הציבורי בישראל בשם קריאות מזויפות לאחדות. לצד הוספת אור, חובה עלינו לסלק מהשירות הציבורי את אלו שהביאו עלינו את האסון בשמחת תורה אשתקד, על אף זכויותיהם הרבות. לא לחינם חיתום הדין בהושענא רבה כולל את חביטת הערבות שמסמלות את הרשע

כשפטירת הרב הראשי הייתה הכותרת הראשית בעיתון 'הארץ'

לעומת מה שרגילים לחשוב כאילו היה הראי"ה מקובל על כלל החילוניים בגלל אהבת ישראל העצומה שלו, המציאות הייתה שונה. מיקום דברי ההספד, המשקל שלהם, ובמיוחד ההספד ב'דבר' מלמדים על המורכבות של היחס אליו מצד חוגי הפועלים אשר היו הגורם הדומיננטי ביותר ביישוב באותה עת

כיצד מתפייסים?

בדומה למסע חייו של יוסף הצדיק, הדרך של הציונות הדתית להנהגת המדינה איננה בהלקאה עצמית, חרטה על העבר וניסיונות כושלים להתאחד עם אלו המתנכלים אליה ללא הרף – אלא בהגברת להט האמונה שתסחוף אחריה את רוב עם ישראל.

התפכחנו, חלקית

לצד המתפכחים הרבים, עדיין יש מי שמדברים על הפרדה בין חמאס לבין הרשות הפלשתינית. התנ"ך מספר לנו את קורות חייו של ירמיהו, כדי ללמדנו שאין די בכך שהעובדות מצדיקות את השקפת העולם שלנו. הדבקים באידאולוגיה בעייתית אינם מוכנים לתת לעובדות לבלבל אותם. זה הזמן להוביל מהלך הצלה לאומי.

עם שליט ונדיב

לצד האתגרים הביטחוניים מצפון ומדרום, עומד לפתחנו גם אתגר ביטחוני מצד ערביי ישראל. תנאי בסיסי לגר תושב שעליו אין לוותר בשום אופן הוא שיקבל על עצמו להיות נתין שלנו, לכן יש למנוע כל מעמד אוטונומי ומינהל עצמאי לנוכרים בארץ ישראל.

עבדו את ה' ביראה

החינוך המודרני דוגל בשלילת עונשים, שהביאה להתפרקות הסמכות בכל המעגלים. הראי"ה קוק מגדיר את מקומה החיוני של היראה בחינוך, וקובע שאין לה תחליף מול כוחו העז של היצר.

"ארץ ישראל בלי שבת לא תיבנה"

השחיקה בשמירת השבת הציבורית פוגעת בצביון היהודי של המדינה ובאפשרויות התעסוקה של הפרט שומר המסורת בה. עם כל חוסר הנעימות שבדבר, עלינו לשוב אל החקיקה ולעגן את שמירת השבת באופן אפקטיבי יותר

כן, להשליט את חוקי התורה

הרב קוק ותלמידיו, לדוגמה הרב שאול ישראלי, תמכו בחוקים שישליטו צביון דתי בפרהסיה של מדינת ישראל. למרבה הצער, קשה לראות היום את ממשיכי דרכם נאבקים על כך באותה עוצמה.

"וגם פה לא עשיתי מאומה"

דמותו של יוסף היא אבטיפוס לאחת הבעיות החמורות שיודעת האנושות מאז ועד היום – האשמה אוטומטית של "הצד החזק", בלי ראיות ובלי משפט. לקראת פרשת השבוע , ראוי שיעסקו רבני הקהילות בדרשותיהם בסוגיה הכאובה.

שוד המסורתיות

המסורתיות שהתפתחה בארצות המזרח כופפת את ראשה להלכה אך נותרת פתוחה ומכילה גם לאלו שלא מקפידים על כל פרטיה. הניסיון של המסורתיות החדשה לרכוב עליה ולהפוך את החיבוק המקרב לאידאולוגיה אנטי־הלכתית היא ניצול לרעה

ממלכה משלהם

ערך הממלכתיות שטבע בן־גוריון מתפרש כהתלכדות של האזרחים סביב המדינה ומוסדותיה, אך בפועל שימש במשך כל השנים כדי לשרת את השלטת האג'נדה החילונית־ליברלית באמצעות מערכת החינוך הממלכתית. או בלשונו של בן־גוריון: "הכול יהיה זרם העובדים".

באיזו אחדות תמך הרב קוק?

סיסמאות הבחירות מוצפות בקריאות לאחדות, שרבות מהן נתלות ברב קוק. אבל עיון מעמיק בדבריו מגלה שהאחדות האמיתית היא זו שמתחילה בהיבדלות ובהצבת קווים אדומים.

על ריב אחים ועירוב זרים

עוד בגלות מצרים, ובהמשך בחורבן הבית הראשון והשני, הקץ הקיץ על בית ישראל כאשר הופרו כללי הוויכוח הפנימי ואחד הצדדים עירב זרים כדי לגבור על אחיו. הלקח לדורנו, שבו גובר הניסיון להשתמש בכוחות זרים לצורך הכרעות פוליטיות בתוכנו, חייב להיות ברור

סִגרו את השער

השיקול הלאומי האמיתי, בניגוד לזה שמנופפים בו מעודדי הגיור המקל, הוא לסגור את השערים בפני מתגיירי הנוחות ולמנוע את המגמה שמטרתה הפיכת מדינת ישראל למדינת כל אזרחיה.

מקדש בלב הציונות

אצל הרב קוק, הרב קלישר ואפילו אצל הרצל, שיבת ציון מושתתת על הקמת בית המקדש בהר הבית. את התובנה הזאת הם הביעו בפעולות מעשיות שיקדמו את החזון ובהפצת הרעיון למנהיגי אומות העולם

ברית המשוגעים

חלקים מבני הציונות הדתית, כיהוא בשעתו, מהססים להשתלב בתפקידי מפתח במערכות המדינה מהחשש שהמערכת פגומה מהשורש, אך ייתכן כי דווקא השתלבותם והשפעתם מבפנים היא זו שתביא למהפך המיוחל

בין כנפי החזון למציאות המעשית

הראי"ה דרש עצמאות מוחלטת לרבנות הראשית. חוגי השמאל כינו את שאיפת הראי"ה לעמוד בראש מפעל התחייה הלאומי "מדיניות ותיקנית", אך הראי"ה עמד על כך שהרבנות הראשית אמורה להשפיע על כל תחומי החיים, זאת בלי שאיפות של שלטון על חיי החילונים

תוכו זרק, קליפתו אכל

לטפס על קירות חלקים

הזהות של העם עם דתו יצרה בעיה בקרב מי שאימצו אידיאולוגיה ואורח חיים חילוניים. אף שהיו ברובם קשורים לתחושת המשכיות היסטורית – לא היו מוכנים לזהות דת עם מדינה. מן הצד השני, לא היו מוכנים לנתק לגמרי את הפתיל ההיסטורי. זו תמצית הקונפליקט המובנה בזהותה של המדינה