- משפחה חברה ומדינה
- שיעורים נוספים בענין מלחמה
33
משפרצה המלחמה, הופיעו שלטים בכל הארץ שעליהם נכתב 'אין ימין ואין שמאל' (ביוזמת משרד פרסום, המצטט את סיסמת הבחירות של בני גנץ), וגם 'ביחד ננצח'. אלא שתוך זמן קצר החלו להופיע פוסטרים עם דמותו של בנימין נתניהו כשעל פניו כפות ידיים מגואלות בדם, המזכירות את הרוצחים ההם מרמאללה, ועליהם כתוב 'ביבי אשם'. נוסף על כך, עלילת "הכוחות שהוזזו מעזה להגן על המתנחלים", שלמעשה מטילה את האשמה למחדל הנורא על המתנחלים, הלכה וצברה תאוצה. לאחרונה החלו להופיע שלטי שנאה על 'המשתמטים הבוזזים'. לצערנו, אנו לא משוכנעים שזו המילה האחרונה בליבוי שנאה.
נעשו ניסיונות שונים לחיבור עם יריבינו, שעד כה הובילו בעיקר למפח נפש. לכאורה ייאוש. אם אפילו עכשיו אי אפשר להתאחד – מה כן יאחד אותנו?
יוסף לא מתחרט
מתוך התבוננות בפרשת יוסף ואחיו אנסה לדלות עקרונות שעשויים לעזור לנו. אפתח בתיאור פרשני־ספרותי (מבוסס על מה שכתבתי בספרי 'נחש הנחושת').
לעומת האחים המביעים חרטה על מעשיהם – לא מצאנו את יוסף מתחרט על הבאת הדיבה או על החלומות שהרגיזו את אחיו. אפשר שאת ייסוריו בעצם מכירתו לעבד, ואחר כך בעלילת השווא של אשת פוטיפר – ראה יוסף בתור כפרת עוונות, אך בוודאי לא ראה עצמו אשם. גם אם שגיתי – אמר לעצמו – זה לא מצדיק ניסיון לרצח אכזרי בצמא ורעב בתוך הבור, ולא את המכירה לעבד עולם במצרים. הוא נשא עיניו אל העתיד, וכפי שהורו לו חלומותיו, שאותם תפס כנבואה.
היה לו החוסן הנפשי הנדרש כדי להתקדם ולהצליח. תמיד נשא חן, תמיד היה בעמדת מנהיגות, גם בעומק בית האסורים. האומץ – כמעט החוצפה – לבוא היישר מבית הסוהר למלך מצרים ולאחר פתרון החלום הנאמר בביטחון עצמי משכנע, להוסיף ולייעץ לו כיצד לנהוג, היו תוצאה של בניין האישיות בכל אותן שנים קשות. בעצם יוסף ראה עצמו מלך, גם כשהיה עבד ומועמד לתלייה. כעת, כשהוא משנה למלך, הכין את עצמו לקראת מפגש עם אחיו. הוא כבר ידע שהרעב יגיע, וגם משפחתו תזדקק לתבואה שיצבור. נוסף על כך לימד עצמו להתאפק ולשלוט ברגשותיו.
כשהגיעו האחים והשתחוו לפניו, וכמעט כל חלומו הראשון התגשם, יצא ליבו אליהם ורחמיו התעוררו, וכמעט ויתר על השתחוויית בנימין, אחיו היחיד מאימו. אך כשנזכר בסכנה שתצמח אם לא יביאם לתיקון גמור, עצר בעצמו והמשיך במסלול שרקם במוחו בשנות הבדידות והריחוק. הוא זכר היטב את פרטי החלום ההוא, שטרם התגשם במלואו, ולא היה בכוונתו להחסיר ולו פרט אחד מהתוכנית הנבואית. "את הכול עשה יפה בעיתו לקיים החלומות כי ידע שיתקיימו באמת" (רמב"ן בראשית מב). הוא האשים אותם בריגול כפי שתכנן מראש, כדי להביא את בנימין. מאסרם בן שלושת הימים היה אבן יסוד לכל מה שייבנה אחר כך. יטעמו את טעמו של כלא נוכרי, רחוקים מהבית ומהמשפחה, כשהם מואשמים אשמת שווא ועתידם לוט בערפל. כך ירגישו את מה שעוללו לאחיהם שנזרק לבור ונמכר לישמעאלים.
הוא גם ידע שאם לא יבודד את שמעון, שיזם את ניסיון הרצח שלו (על פי רש"י), עלולה התוכנית כולה להיכשל. מלבד זאת היה עליו לנקום במי שהרע לו יותר מכולם והתכוון להורגו. לא קטנוניות הייתה כאן. על שמעון להרגיש עתה מה שהרגיש הוא: מופתע, חסר אונים ונקרע באחת ממשפחתו הגדולה. מעתה היה על שמעון לסמוך על האב הזקן שבו פגע כל כך, ועל אחיו שיעזרו לו וישכנעו את אביהם לשלוח את בנימין. רק כך יחל בתיקון חטאיו.
לאחר שלושה ימי מאסר, וכשהוא משאיר אצלו את שמעון, שמע יוסף את אחיו מתחרטים על האטימות שגילו במכירתו, ואז ידע שהתיקון בפתח. האחים חזרו לכנען, וימים קשים עברו על יוסף. הספק שב והתעורר – האם אכן תצלח תוכניתו? או שמא האב הזקן יתייאש מעתיד המשפחה המרוסקת? כשבאו אחיו בשנית והשתחוו לו כולם כאחד – הותרו ספקותיו. החלום הראשון התגשם במלואו.
אף שבנימין עמד כעת לפניו, שב יוסף והתאפק כדי להשלים את מלאכת ריפוי המשפחה. כעת העמיד אותם בניסיון של נטישת בנימין. כשיהיו מוכנים למסירות נפש למען בנה של רחל, צרת אימם, כשירחמו על אביהם הזקן שביקש להשאיר לו לפחות בן אחד מאשתו האהובה, ניתן יהיה לשקם את המשפחה באמת. אף לא רגע אחד קודם. או אז ניגש יהודה – מי שיעץ למכור אותו לעבד – והתנדב להישאר בעצמו עבד כדי להציל את בנימין אחיו. התיקון הושלם. יוסף התגלה לאחיו, והמשפחה שבה להתאחד.
הדרך הארוכה להנהגה
הציונות הדתית סברה מתחילה, כיוסף בשעתו, שהיא מיועדת לגדולה, להנהגה שתגיע בטבעיות ובהסכמת האחים. לאחר שנזרקה לבור – אנשיה גורשו מביתם, מקהילותיהם, מבתי הכנסת ומבתי הקברות שלהם – כעבד הנמכר לישמעאלים, התברר שהכול טעות. האפשרות היחידה הניצבת בפניה היא להתחיל במהלך ארוך הכולל אירועים קשים ולא נעימים.
האמונה בצדקת הדרך, הערכת היחסים ובנייתם המחודשת, צריכות לקבל את מלוא תשומת הלב. אל לנו לעסוק בהלקאה עצמית ובחרטה על מעשים ודברים שנאמרו על ידינו בעבר. כל אלו ואפילו יותר מאלו לא מצדיקים את הגירוש והשנאה. זו הדרך היחידה להגיע בסופו של תהליך להנהגה.
בתקופת הביניים הניסיון קשה מאוד. קשה להמשיך ולהזכיר שם שמיים, שמה של תורת ישראל, ולהנחיל אותם למדינת ישראל, ראשית צמיחת גאולתנו. שוב ושוב יהיה הקומץ בעל הכוח והממון שיאשים אותנו במשיחיות, יקרא לנו סהרורים, יתנכל לנו ולמנהיגינו. אבל רק להט האמונה יוכל לסחוף אחריו את רובו של העם, שקצה נפשו באידאולוגיה הישנה שכבר התפרקה מנכסיה. אין צורך 'לדאוג' לקב"ה ולמטרת הגאולה, כפי שסוברים מי שמנסים להמשיך ולאחוז בשיטת ה'אחווה' הישנה שבה האח האחד הולך שוב ושוב לראות בשלום אחיו, בעוד אלה מתנכלים לו וזורקים אותו שוב ושוב לבור – בעמונה, במעצרי שב"כ, בעינויים, בהרס בתים ויישובים, בהפקרת הכבישים, בלעג וביזוי בתקשורת, גם זו הציבורית הממומנת מכספי משלם המיסים.
בשנה האחרונה שנאת האחים ירדה למדרגה נמוכה במיוחד, כל זאת תחת הסמל המרקסיסטי הידוע לשמצה של האגרוף על רקע אדום, המזכיר ימים אפלים של רדיפת היהודים ודתם בידי היבסקציה – המחלקה היהודית של המשטר הקומוניסטי. היו אלה יהודים שטופי להט המהפכה שביקשו למחוק כל סממן של יהדות או לאומיות יהודית, כדי להשתלב ב'אחדות הפועלים העולמית'. הם רדפו באכזריות את אחיהם שומרי התורה והמצוות, גם את החילונים הלאומיים, שנתפסו כריאקציוניים, חשוכים, וסכנה לעתיד הנפלא שהמהפכה ביקשה להביא לעולם. הם כלאו אותם ואף גרמו להוצאת חלקם להורג. לא למותר לציין כי בזמן ה'טיהורים הגדולים' של סטאלין הוצאו גם יהודים אלה להורג. ככה הוא הגורל היהודי.
צאצאיהם האידאולוגיים מבקשים למחוק את היהדות מהפרהסיה בהפרעה לתפילות ברחובה של עיר ובגירוש דוכני תפילין. בעצם מנסים למחוק אותה גם מרשות היחיד כמו באיסור כנסים בעלי גוון דתי־שמרני באולמות ציבוריים, ואפילו בהפרעה לתפילות בתוך בתי כנסת ביום כיפור האחרון. כך גם בחסימת כבישים האסורה על פי חוק, באלימות פיזית ומילולית כלפי מי שהנראות שלו 'מקלקלת את הנוף' בסביבה החילונית, אפילו בהתערטלות בתוך עיר חרדית.
החפץ בתיקון צריך להפריד בין הקבוצות השונות. המיעוט הקטן, המתסיס והעוין – כלפיו יש לפעול בנחישות, לעצור את האלימות שלו, להעמיד לדין מי שעברו על החוק ולהעניש אותם. יש להביא לכך שבעלי תפקידים לא ינצלו את הכוח השלטוני והכלכלי להתנכל אלינו.
בד בבד, יש להתחבר למי שמתחרטים על שהיו פסיביים כשהתנכלו אלינו, ולמי שהתנכלו אבל מתחרטים על שעוללו לנו. כשנשלב ידיים, נוכל להתמודד מול זורעי השנאה ופועלי האלימות, עד שישובו אף הם למעגל האחווה.
מתוך העיתון 'בשבע'
האם מותר לקנות בבלאק פריידי?
למה תוקעים בשופר בראש השנה?
אי אפשר להילחם ברע בלי להביא חלופה!
ענייני כשרות המצויים
לאן המריבות בתוך עם ישראל מובילות אותנו?
סוד ההתחדשות של יצחק
בריאת העולם בפרשת לך לך
פיתרון יוסף לחלומו של פרעה
הנס של השמן המיוחד של יעקב אבינו
רכישת ארבעת המינים בשנת השמיטה
לקום מהתחתית של התחתית