ישיבה
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- ציבור וחברה
- תורה והלכות ציבור
בשורות הבאות אין בכוונתי לעסוק בצד הפוליטי, אלא בשאלה ממלכתיות מהי.
הממלכתיות היא מושג שבו השתמש בן־גוריון, בתמיכת מפא"י ומפלגות נוספות, שצידדו בהעברת מרכז הכובד של ההחלטות בדבר התנהלותה של המדינה ממוסדות המפלגות וההסתדרות אל מוסדות המדינה. משמעות נוספת שנגזרת מכך היא סגנון התנהגות מכובד וייצוגי.
במחוזות הדתיים־לאומיים, המושג "ממלכתיות" (במלעיל...) מבטא תפיסה הנסמכת על הראי"ה, שלפיה יש לנקוט כבוד כלפי המדינה, "ראשית צמיחת גאולתנו", לעיתים אף בהקצנה, עד כדי מתן ערך קדושתי לשולטים במדינה ולהחלטותיהם.
אלא שבפועל המציאות שונה. אם נשתמש במשל הלווייתן של תומס הובס, הרי שבמקום שהלווייתן – המדינה כולה – תהא מורכבת מהרצון של כלל אזרחיה, שבא לידי ביטוי בהידברות ובהסכמה הדדית, בנדון דידן זהו פוחלץ של לווייתן, שבתוכו מסתתרת קבוצה המתיימרת לשלוט בשם רצון הכלל. לאחרונה נראה שהיא אפילו לא מנסה להסתתר, אלא משתמשת בכוח האדיר של מוסדות השלטון, כדי לרדות בקבוצות אחרות. בשורות הבאות אסקור קצת מתולדות החינוך ה"ממלכתי".
השקפת העולם שעליה התבסס ה"חדר", בכל תפוצות ישראל, הייתה שהמלמד הוא ידו הארוכה של האב, שעליו מוטלת מצוות חינוך ילדיו. אלא שהחל מסוף המאה ה־18 שאפה תנועת ה"נאורות" לנתק את הדור הצעיר ממורשת העבר ולשנות את מערכת ערכיו. האבות הורחקו מהאחריות על החינוך, מחשש ש"יקלקלו" את יצירת דור הבנים בהרגלי המסורת הישנה. המורים במוסדות 'אליאנס' ברחבי העולם היהודי, ובמושבות העלייה הראשונה, טענו כי "אין לנו כל חפץ וצורך בדעות ובהסכמות האבות... אנחנו בתור אנשים מנוסים בענייני החינוך ותרבות הילדים בכלל. ואם יימצאון בני אדם אשר העניין זר להם ויערערו על סידורינו אלה, לא נוכל לשים לב אליהם ולשיחותיהם" ('מפגשים בין־תרבותיים בחצר בית הספר במושבה', נירית רייכל וטלי תדמור־שמעוני, עמ' 152-150). המושבות נשלטו בידי פקידי הברון, וההורים ראו בעיניים כלות כיצד מקלקלים את ילדיהם. אחת המטרות הראשיות של מסע הרבנים בראשות הראי"ה הייתה למצוא דרכים להצלת החינוך של הדור הצעיר.
"אינקוויזיציה נגד דת ישראל"
בארבע השנים הראשונות לקיום המדינה התחולל "ציד נפשות" של ילדי העולים החדשים – כמעט 700,000 עולים הגיעו אז – תוך הפעלת פיתויים ולחץ כלכלי על ההורים: שלילת מקור פרנסה ושירותי בריאות ואף מניעת אפשרות להשגת אוכל! רוב עמדות הכוח היו בידי מפלגות השמאל, וכך הפנו פקידי הרישום שני שלישים מילדי העולים למוסדות החינוך של זרם הפועלים. זרם הפועלים שילש את ממדיו והפך – בתוך שלוש שנים – לגדול ביותר, אף שרובם הגדול של תלמידיו הגיע מבתים דתיים או מסורתיים.
בדיווח רשמי של משרד החינוך נכתב: "חיזיון טראגי הוא לראות מה עלתה להם לתלמידי חכמים ובני תורה, מסולתה ומשמנה של יהדות המזרח, אשר אינם משכילים ללכת עם רוח הזמן, ומר שבעתיים הוא גורל בניהם ונכדיהם שנמצאו קירחים מכאן ומכאן, שנעקרו מתרבות העבר ולא נשתלו בשום חדש" (ציטוט זה והבאים אחריו מתוך הספר 'עלי גשר צר', צבי צמרת).
הנהגת המדינה פעלה בכל הכוח כדי ליצור עם חדש, המבוסס על יסוד לאומי בלבד. בן־גוריון הגן בלהט על תפיסתם ואמר שהם אדוקים ב"ואהבת לרעך כמוך" ותו לא, וזו התורה החדשה.
בעליית הנוער, אשר קלטה ילדים שעלו ארצה ללא הוריהם, הוקצו לתנועת המזרחי רק 25% מהילדים, וזאת למרות שרובם באו מבתים דתיים. עולי מרבד הקסמים, שעלו מתימן, ביקשו חינוך דתי, אך בפועל רובם קיבלו חינוך חילוני, שגרר משבר רוחני וחברתי עמוק. במחנות העולים התרחש מהלך אגרסיבי במיוחד, כשמדריכים הכריחו את החניכים לפרוק עול מצוות, לא אפשרו להם להניח תפילין או להתפלל ואף גזזו את פאותיהם.
העולים עוררו דעת קהל בארץ ובחו"ל. חבר הכנסת דוד צבי פנקס, איש המזרחי, העלה בכנסת שאילתא בשם כל המפלגות הדתיות: "איני יכול לציין את המצב במחנות אחרת מאשר כפייה מצפונית ואינקוויזיציה נגד דת ישראל. איני יכול לראות במה שנעשה במחנות אלה אלא רצח תרבותי ודתי של שבטים בישראל".
ועדה ממשלתית בראשות השופט גד פרומקין קבעה כי גזיזת פאות ילדי העולם הייתה שיטה ולא מקרה, וכמוה גם הפרעת לימוד התורה, חילול השבת וההפרעה לתפילות.
הוועדה המליצה להפסיק את החינוך האחיד ולהנהיג חינוך רב־גוני לפי השקפת הורי התלמידים. למעשה, היא דרשה לבטל את כור ההיתוך החינוכי, והורתה גם לפטר את האחראים על הפעילות הזו. בפועל, אלה המשיכו בתפקידם עוד חדשים רבים, אשר במהלכם נחרץ גורלם של ילדים רבים מאוד לפרוק עול מצוות.
חבר הכנסת זרח ורהפטיג אמר: "מצד חבר העובדים יש רצון ומאמצים רבים לעקור את היהודים האלה משורשיותם הדתית". המשבר גרם להפלת הממשלה, כשנתיים בלבד לאחר הקמת המדינה, בידי המפלגות הדתיות.
לקראת הבחירות השניות בקיץ תשי"א (1951) הוביל בן־גוריון את חקיקת חוק החינוך הממלכתי, שבו נעשה שימוש במסגרת התעמולה. את הסיבה העיקרית לכך ניסח כך:
"הכול יהיה זרם העובדים. איזה צורך יש לנו בזרם מיוחד כשבידינו הכלי כולו? השר שלנו, אנשי המרכז לחינוך (של זרם הפועלים) יעברו למשרד החינוך. כל המסגרת תהיה זרם העובדים... אני מאמין שיש ביכולתנו להשליט ערכי היסוד שאנו מאמינים בהם בכל בתי הספר... ואני בטוח שנשליט אותם גם במדינה".
היכן נמצא הפלורליזם?
אנשי הפועל המזרחי והמזרחי זיהו את הסכנה, ודרשו זרם ממלכתי עצמאי. לבסוף הסכימה מפא"י להקים גם מערכת ממלכתית־דתית. תיאורטית, מערכת זו הייתה אמורה לקבל עצמאות ושוויון בתקציב לפי הערך היחסי, אך בפועל, כבר מן הרגע הראשון ועד היום היא מקופחת בתקציבים, ואף נשלטת במידה לא מבוטלת בידי גורמים חילוניים (אך זהו נושא לפירוט במאמר אחר). ראוי לציין כי למרות שאגודת ישראל הייתה יריבה מרה להפועל המזרחי – דווקא האחרונים דרשו שיישמר לאגודת ישראל זרם חינוכי נפרד.
לאחר חקיקת חוק החינוך הממלכתי (1953), דעך והלך אופי החינוך התרבותי־מסורתי אשר שרר עד אז ברוב בתי הספר החילוניים, בגלל שיטתם האנטי־דתית של נציגי הפועלים ששלטו במשרד. לימודי התנ"ך והיהדות הלכו ופחתו, והילדים לומדים מעט מן המעט אודות מורשת עמם. רובם אינו מתמצא בסידור התפילה, וחלקם מתקשה אפילו לנקוב בשמותיהן של ארבע האימהות. על משנה ותלמוד אין מה לדבר. על בעיה זו כבר הצביעה ועדת שנהר (1994), שהמליצה להכין תוכנית לימודים שתאפשר לתלמיד בחטיבת הביניים להתוודע אל דף הגמרא והחשיבה התלמודית, מה שלא בוצע.
בשנים האחרונות הפכה מערכת החינוך ה"ממלכתית" למעוז של קבוצה קיצונית, הדוגלת באיבוד זהותה היהודית של המדינה ובהפיכתה למדינת כל אזרחיה. זו מונעת מהקבוצה הגדולה ביותר באוכלוסייה - המסורתית והחילונית שאינה אנטי־דתית - מענה חינוכי התואם את תפיסותיה והשקפותיה.
הראי"ה עסק באתגרי החינוך מהרגע שבו הגיע ליפו, כשמיד נתבקש לפרוש חסותו על תלמוד תורה שערי תורה, ובהמשך פרש חסותו על נצח ישראל בפתח תקווה, תחכמוני ועוד. לא יהיה זה מופרז לומר כי החינוך הדתי־לאומי (מטבע לשון של הראי"ה) נולד על ברכיו בעזרת מקורביו ותלמידיו. את הפלורליזם הנדרש ניסח בקצרה כך:
"אותה המחשבה שחושבים אחרים להשריש, שהיישוב צריך להיות מחונך בחינוך בעל גוון אחד, עליה מוכרחים אנו להילחם. שונים הם המעמדים הרוחניים והחומריים, שונים הם הכישרונות, ושונה מוכרח להיות החינוך" (איגרות הראי"ה, תרמד).
כלומר, יש להכיר בשונות, ולא לכפות על הכול סגנון אחד. אם חפצי חיים אנחנו, יש לאמץ את מסקנות ועדת פרומקין, התואמים למסורת החינוך בעם ישראל, ולהשיב את החינוך לידי ההורים, אשר יבחרו בזרם חינוכי ההולם את דרכם - כפי שכבר נעשה בכמה מדינות חופשיות ומפותחות בעולם.
מעובד מתוך ספר על הראי"ה ואתגרי החינוך העתיד לצאת בקרוב
מתוך העיתון 'בשבע'
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
