ישיבה
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- הבית היהודי
- האשה ביהדות
- משפחה חברה ומדינה
- ציבור וחברה
- תורה והלכות ציבור
האם האישה קנויה לבעלה? התשובה שנתן בשנת 1736 סר מתיו הייל, שעמד בראש מערכת המשפט האנגלית, היא: "הבעל אינו יכול להיות אשם בעבירת אינוס שביצע בעצמו באשתו החוקית, כי על ידי ההסכמה ההדדית וחוזה הנישואין האישה מסרה את עצמה לבעלה בעניין זה, ואין היא יכולה לחזור בה".
לעומתו פסק הרמב"ם כבר לפני יותר מ־800 שנה שאסור לאדם לקיים יחסי אישות עם אשתו שלא מדעתה ורצונה. "ולא יאנוס אותה ויבעול בעל כורחה אלא לדעתה ומתוך שיחה ושמחה" (רמב"ם הלכות אישות פרק טו הלכה י"ז), והוסיף: "אישה שאמרה ‘מאסתיהו ואיני יכולה להיבעל לו מדעתי’, כופין אותו לשעתו (מיד) לגרשה לפי שאינה כשבויה שתבעל לשׂנוי לה" (רמב"ם הלכות אישות, פרק יד, הלכה ח').
בשנים האחרונות חל שינוי משמעותי בעולם ביחס לסוגיה זו. בשנת תשנ"ג (1993) פרסם האו"ם הצהרה על המאבק באלימות נגד נשים, ובכלל זה אונס על ידי בן זוג. בשנת תשע"ד (2014) אושררה אמנת מועצת אירופה שבה יש מחויבות להבטיח שמעשים מיניים שבוצעו במסגרת הנישואים שלא בהסכמה יהיו בלתי חוקיים. אך השאלה המתבקשת היא מה הסיבה לכך שבמשפט התורה היה ברור שהאונס אסור ואילו במשפט העמים היה מותר, ומה משמעות השינוי שמתחולל כיום בעולם המערבי שבמסגרתו האונס בין בני זוג נאסר ביותר ויותר מדינות?
בשנים האחרונות אני עוסק בספרו המונומנטלי של שבתי בן דב (להלן שב"ד) בדיני הקניין. בספר זה, שאותו העליתי למרשתת, משווה שב"ד בין דיני הקניין בתורת ישראל לשבע שיטות משפט בעולם שאותן הוא הכיר על בוריין בשפתן. מהשוואה זו ניתן ללמוד שההבדלים בין השיטות הם לא הבדלים חיצוניים אלא מהותיים. הבדלים אלו משקפים עולם ערכים שונה, ומעצבים את פני החברה בהתאם. במאמר זה ברצוני להדגים כיצד דיני הקניין השפיעו ומשפיעים עד היום על מערכת היחסים הזוגית וממילא על עיצוב המשפחה.
בעלות מקבילה
הבעלות במשפטי העמים היא מושג הסכמי בינארי – שלי נחשב כשלי כי הוא לא שלך. לעומת זאת במשפט התורה הבעלות היא מושג מציאותי־ריאלי, אשר בא לידי ביטוי ב"רשות" שיש לאדם במושא הבעלות. הרשות היא מילה המכילה משמעויות רבות ומגוונות. רשות היא מרחב פיזי כמו רשות היחיד ורשות הרבים, ולענייננו היא הימצאות מושא הבעלות ברשותו של הבעלים - ההחזקה. לרשות יש גם משמעות של היתר מול איסור, ולענייננו היא חירות הפעולה, השימוש וההנאה ממושא הבעלות. בנוסף לכך, לרשות יש מובן של שליטה - "הוו זהירים ברשות", ולענייננו - היכולת לאסור על אחרים להשתמש במושא הבעלות או להעבירו לאחר.
כשבאדם אחד מרוכזות כל הרשויות שהזכרנו הוא בוודאי הבעלים ביחס למושא הרשויות, אך רשויות אלו יכולות להתפצל בין אנשים שונים בלי שתיפגע הבעלות. אחד ההבדלים הגדולים בין השיטות הוא ביחס לאפשרות של בעלות משותפת. בשעה שבמשפטי העמים השותפות היא בלתי מוסברת מבחינת ההיגיון המשפטי, במשפט התורה היא מובנית. לדוגמה, דיני השומרים במשפטי העמים הם תמיד חוזיים, ואילו במשפט התורה שומר רוכש בעלות משנית בנכס שעליו הוא שומר. השותפות מובנית בתפיסת עולמו של האדם המאמין. מצד אחד הריבון על הכול הוא בורא עולם - "לה' הארץ ומלואה" (תהילים כד, א), ומצד שני - "והארץ נתן לבני אדם" (תהילים קטו, טז). נתינה זו היא רְשות שמאפשרת לבני אדם בעלות על דברים, בעלות שאינה פוגמת כהוא זה בבעלותו של בורא עולם.
כעת התמונה מתבהרת. במשפט התורה האיש מקדש את האישה, ולמעשה קונה את הייחוד שלה אליו ורק אליו. אולם קניין זה אינו פוגע כהוא זה בריבונות האישה על גופה. איסור האונס בתורה היה כל כך פשוט, שגם כאשר אישה מסרבת לקיים יחסי אישות זו אומנם סיבה לגירושין, ובמקרים מסוימים להפסד כספי – גירושין בלי כתובה – אבל בשום פנים ואופן לא ליחסי אישות בכפייה, כלשון הזהב של הרמב"ם שהבאתי: "שאינה כשבויה שתיבעל לשׂנוי לה".
כך מבחינת דיני הקניין יכולה האישה להיות בעלים על גופה וחירותה, וביחד עם זאת למסור את ייחודה - כלומר את האפשרות לקיים יחסי אישות - רק לבעלה, מבלי שהדבר יפגע בבעלותה על עצמה. לעומת זאת, בתפיסת העולם של משפט העמים שבה הבעלות היא טוטאלית ובינארית, כלל לא תיתכן בעלות מקבילה, בו זמנית, שהרי זו פגיעה בזכות הקניין. לכן כאשר האישה נישאה ו"נקנתה" לבעלה היא בעצם איבדה את חירותה על גופה, וממילא לא עלתה כלל שאלת האונס לגבי אישה נשואה, ואם עלתה היא נדחתה על הסף. כל זאת עד להתעוררות הפמיניסטית של עשרות השנים האחרונות. יחד עם ההתעוררות הפמיניסטית צמחה ההכרה בדבר חירותה של האישה ובעלותה על גופה. מכאן קצרה הדרך לאיסור האונס גם באישה נשואה על ידי בעלה.
מבעלות מוחלטת להפקרות
אך אם עד לשנים האחרונות נתפסה האישה שלא בצדק כרכושו המוחלט של הבעל, נעה עכשיו המטוטלת לעבר השני, ושחררה את האישה מכל מחויבות. וכך כותב השופט יהודה פרגו: "משהחליט בן זוג נשוי לנהל מערכת יחסים עם אחר זכותו לעשות כן, ולא ניתן למנוע זאת ממנו, גם אם הדבר נראה לא ראוי בעיני אחרים... קשר הנישואין אינו יוצר בעלות על גופו ורצונותיו של בן הזוג. יש לכבד את היותו אדם בן חורין. אלו הם מעיקריו ואושיותיו של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו" (בית המשפט המחוזי בת"א. ת"א 4657-11-09).
כפי שאנו רואים, תפיסת הקניין הביאה למצב הפקר שבו כל מערכת היחסים בין איש ואישה מאבדת את ייחודה וקדושתה. תקנת האישה, כביכול, הפכה להיות הרס המשפחה, וכל זאת רק בגלל המוגבלות המובנית של מערכת הערכים שלא יכולה להכיל את השיתופיות הנפלאה שהתורה מחנכת אליה.
ולסיום, אכן התורה מבדילה בין נשים לגברים. מדין תורה איש יכול לשאת כמה נשים ואישה יכולה להיות נשואה רק לגבר אחד. איננו מוסמכים לומר מה הסיבה לכך, אך ניתן לומר שאפשר ללמוד מהבדלה זו שלתורה חשובה המסגרת המשפחתית שבה לכל ילד יש אב ואם מובחנים. ברית הנישואין שבה האישה מוסרת את ייחודה לבעלה, היא הדרך היחידה שבה ילד יודע מי הוא אביו ולא רק מי היא אמו. האפשרות לעשות זאת בהתאמה לכל מערכת דיני הקניין תוך שמירה על חירותה של האישה בכל מה שמעבר לצורך זה, מתאפשרת רק במשפט התורה. במשפטי העמים ההשפעה של דיני הקניין יוצרת שתי אפשרויות, ששתיהן לא טובות. אפשרות אחת: האישה היא רכושו המוחלט של הגבר עד כדי אינוסה. האפשרות השנייה: האישה לא מחויבת בשום נאמנות לבעלה, דבר שמביא בפועל לפירוק התא המשפחתי ולגידול ילדים חסרי אב מובחן.
מאז חרם דרבנו גרשום קיבלו למעשה גם הגברים את חובת ההתייחדות לבת הזוג היחידה, ואם כן התייחדות וההתקדשות של בני הזוג זה לזה היא למעשה הדדית, והיא כפי הנראה סוד כוחה של המשפחה בישראל.
מיכאל פואה
הכותב חוקר במרכז אחווה, מראשי תנועת 'בוחרים במשפחה' ומחבר הספר 'בשורת הצדק'
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גירושין חובת מזונות ילדים בהלכה ובפסיקה
השיעור בוחן את גדרי החיוב ההלכתי של אב במזונות ילדיו, תוך עיון במקורות התלמודיים, במחלוקות הראשונים ובהתפתחות תקנות חכמים לאורך הדורות. בהמשך לכך, מנותחות ההשלכות המעשיות של פסיקות בתי הדין ובתי המשפט כיום, תוך התייחסות לשינויים הכלכליים והחברתיים בימינו.
מידות הראי"ה תיקון הברית: עבודה מתוך שכל
ברית א' - ב'
השיעור עוסק בתיקון מידת הברית ובמעבר מפעולה מתוך טבע או חשק רגעי, לעבודה מושכלת ותבונית שבה האדם בוחר בטוב מפני שהוא אמת. מודגש כי אף שהתיקון דורש מאמץ ואיפוק מול החומריות, הוא מהווה דרגה עליונה של עבודה מאהבה המשפיעה שפע וברכה על העולם כולו.
אור התנ"ך ממשה ליהושע: שותפות בארץ החדשה
יהושע פרק ג'
השיעור עוסק במעבר ההנהגה ממשה ליהושע בכניסה לארץ ישראל, תהליך המתואר כמעבר מהנהגה ניסית ופסיבית להנהגה של שותפות, יוזמה ועשייה מצד העם. מתוך ניתוח הפסוקים ומדרשי חז"ל, מוסבר הצורך בקריאה המשולשת "חזק ואמץ" כבסיס ליצירת מדרגה רוחנית חדשה המשלבת בין מחשבה, דיבור ומעשה.
חיי שרה מידת האבות וגאולת הבנים
שיחת מוצ"ש פרשת חיי - שרה
השיעור עוסק במדרגותיהם הרוחניות של האבות – מקניין מערת המכפלה, דרך לימוד הזכות המיוחד של יצחק על ישראל ועד לגדולת שיחתם של עבדי האבות. מתוך דברי הראי"ה קוק מוסבר כי הדבקות הטבעית והפנימית של האבות בה' היא השורש והמגמה שאליה עם ישראל שב ומתעלה בדור הגאולה.
שם משמואל על הפרשה השידוך של יצחק ורבקה
שם משמואל על הפרשה - חיי שרה (תרע"ח)
השיעור עוסק בשידוך יצחק ומסביר כיצד אליעזר זכה למידות חסד ואמת דווקא בזכות מאבקו העיקש להתנתק מנגיעותיו ואינטרסיו האישיים להשיא את בתו. התגברות פנימית זו היא שאיפשרה לו לנצח את רמאותם של בתואל ולבן ולהוציא מהם את רבקה.
לנתיבות ישראל התורה, ההתיישבות והופעת השם
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (ב), מ"ח, נ"ג
השיעור עוסק בחשיבותה של ההתיישבות הדתית בבניין הארץ, בצורך להרבות באור התורה ובהעמקת לימוד משנתו של מרן הרב קוק. בהמשך לכך, מוסברת מהות קריאת שם ה' על עם ישראל כביטוי לקדושה פנימית המתגלה במצוות, בתפילין ובחיבור לכלל המציאות.
תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.
יסודות הש"ס יסודות וטעמי שבועות בדיני ממונות
פתיחה לענייני שבועות
השיעור עוסק בסוגי השבועות השונים בדיני ממונות מדאורייתא ומדרבנן, ומנתח את הופעתם בסוגיות המרכזיות במסכת בבא מציעא. בהמשך לכך, נבחנים טעמיהן של השבועות והשאלה העקרונית האם שבועה נתפסת ככלי ראייתי מברר או שנועדה לפייס את דעתו של בעל הדין.
עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.
רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.
עין אי"ה - הרב משה גנץ חיבור השכל אל הרגש והיראה
שבת א, קס"ט - ק"ע
השיעור עוסק בצורך לחבר את ההבנה השכלית והלימוד אל רגש טהור של יראת שמיים כדי שהדברים יופנמו באדם ולא יישארו ידיעה חיצונית בלבד. בעזרת משלים ומאמרי חז"ל, מודגשת החשיבות של הקדמת הכללים, המידות והקדושה לעיסוק בפרטים כדי להגיע לחיים שלמים ומתוקנים.
חיי שרה כיצד לבקש בקשה -ארבעה ביקשו שלא כהוגן ושלושה נענו כהוגן
המבקשים אליעזר עבד אברהם, כלב בן יפונה, שאול המלך, יפתח הגלעדי.
חיי שרה פרשת חיי שרה – נפילת בני ישמעאל
כשהאויב הערבי מרים ראש בהתנשאות על המדינה היהודית ועוד מבפנים זו בדיוק נקודת המפנה שתביא לצמיחה ישראלית
תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה
השיעור עוסק בשאלת חיוב נשים בהבדלה ובאפשרות שלהן להבדיל בעצמן, תוך סקירת מחלוקות הראשונים והפוסקים הספרדים והאשכנזים. בהמשך נידונים הגדרים ההלכתיים של "חמר מדינה" והתנאים שבהם ניתן להשתמש במשקאות חלופיים ליין עבור הבדלה.
