ישיבה
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- הבית היהודי
- האשה ביהדות
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
יעקב בן בכורה
וכן האב, שהטיפה היוצאת ממנו, מכילה בכוח את כל אברי האדם וכאשר היא נקלטת ברחם האישה מתפתח העובר ויוצא לפועל ברמ"ח אבריו ושסה גידיו. נמצא שכוח האיש בא לידי ביטוי על ידי האישה. ולכן הפסוק מדמה את התורה שבכתב, למוסר האב, ואת התורה שבעל פה לתורת האם. וזה שאמר הכתוב אשת חיל עטרת בעלה התורה שבעל פה היא הכתר של התורה שבכתב כשם שאישה היא הכתר של בעלה. כי כתר הוא עדות על מלכות, ומלך אינו לעצמו, אלא, כאשר ישנם פרטים באה לידי ביטוי המלכות. ע"כ.
לפי זה נבין את דברי הגמרא (יבמות סג, א), דגרסינן התם:
אמר ר' אלעזר מאי דכתיב (בראשית ב, יח), אֶעֱשֶׂה־לּוֹ עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ זכה עוזרתו לא זכה כנגדו. אשכחיה רבי יוסי לאליהו, אמר ליה, כתיב, אֶעֱשֶׂה־לּוֹ עֵזֶר, במה אישה עוזרתו לאדם. אמר לו, אדם מביא חיטין, חיטין כוסס? פשתן, פשתן לובש? לא נמצאת מאירה עיניו ומעמידתו על רגליו.
שיש לשאול, וכי רבי יוסי לא ידע שהאישה טוחנת את החיטים ומכינה את מאכלו של האיש, או שהיא טווה את הפשתן ואורגת לו בגדים, וכבר שנינו במסכת כתובות (נט, ב) אלו מלאכות שאישה עושה לבעלה, טוחנת ואופה ומכבסת ומבשלת וכו', ועושה בצמר, וכו'. ועוד, מהי הכוונה, מאירה עיניו ומהו מעמידתו על רגליו.
אכן, לאמור לעיל אפשר להסביר, שבודאי ר' יוסי ידע שאישה עוזרת לאיש, מפני שיש חילוק עבודה ביניהם, האיש דואג לפרנסתה ולכל צרכיה והיא כנגד זה עושה לו את צרכיו. וכשם שפועל שעובד אצל בעל הבית ומקבל שכר על עבודתו אינו נחשב עוזר לבעל הבית, כי אם עובד לפרנסתו, כך היחסים שבין האיש והאישה. ועל כך השיבו אליהו, שהאיש מביא את חומר הגלם והאישה מפתחת אותו עד שהוא ראוי לשימוש. נמצא שהאיש פועל בהתאם למהות עניינו בבריאה, והאישה משלימה את מעשיו, לפי מהות הוייתה, שכך כוונת הבורא שגם האיש וגם האישה ישלימו זו את זה ועל ידי כך האישה שותפה במעשיו הטובים של הבעל. (ומה שהאיש זן את האישה ומספק את מחסורה אינו תשלום על מעשיה, אלא אישה שממלאת את תפקידה מגיעה לה פרס מבית המלך, מלכו של עולם, ולפיכך גם אם אינה יכולה למלא את המוטל עליה חייב האיש בפרנסתה).
והנה פעולותיו של האיש מתחלקות לשימור שלמותו הגופנית, וקידומו מבחינה שכלית רוחנית. מעמידתו על רגליו, מציין את הדאגה לשלמותו הגופנית ומילוי צרכיו החומריים. כמו שאמרו (פסחים קיט, א) כל היקום אשר ברגליהם אמר ר' אלעזר, זה ממונו של אדם שמעמידו על רגליו. למה נקרא שמן של הצאן עשתרות, שמעשירות את בעליהן ומעמידתן על רגליהם. כלומר, העשירות שנותנת לאדם את האפשרות למלא את צרכיו הגופניים, נקראת מעמידתו על רגליו, שכן הרגלים מעמידות את הגוף כולו.
ואילו הביטוי מאירה את עיניו מציין את כוח התורה לו זוכה האדם, שכך אמרו חכמים, (תורת כהנים, על ויקרא, פרק ד, פסוק יג.) עיני הקהל אלו סנהדרין שהם מורי התורה בישראל ומלמדים את העם את הדרך ילכו בה והמעשה אשר יעשון. כך האישה במעשיה, מצד אחד, מכינה את לבושו של האדם, ובאופן יותר פנימי, גוף האדם הוא הלבוש של נשמתו, שזה העזר לעניינים החומריים להם זקוק האדם. ומאידך היא מכינה את החיטין, שכבר אמרו חכמים (מסכת סנהדרין ע, ב) שחיטין מחכימות את האדם, ואין תינוק מדבר עד שהוא אוכל לחם חיטין. כלומר, המיוחד במין האדם הם ישראל, שניתנה להם התורה, שהיא החכמה האלהית, והאישה במעשיה מאפשרת לאדם למצוות את עצמו ולמלא את תפקידו כפי שיעד לו בורא עולם.
ללמדנו שאין האיש והאישה פועלים במישורים שונים וכל אחד עושה את מלאכתו בדבר אחר, אלא שניהם עובדים במשותף בדבר אחד, זה מצד זה וזו מהצד השני. וזוהי השלמות של הבריאה שדברים הנראים סותרים זה את זה, דוקא מהווים חטיבה אחת לעבודת ה' בעולם. ובזה נבין פַּן נוסף מדוע האישה היא עטרת בעלה, שכמו מלך שנתיניו מעלים לו מס כדי שיוכל לחיות את חייו ועל ידי כך למלא את תפקידו, כך האדם שהוא מלך הבריאה יכול למלא את תפקידו המלכותי שהוא למוד תורה וקיום מצוותיה על ידי עזרתה של האישה. וזו גם הסיבה שתורה שבעל פה עושה את התורה שבכתב למלך, כי היא מלמדת את האדם את מצוות התורה באמת, והרי על ידי קיום התורה ומצוותיה באה לידי ביטוי מלכותו של הקדוש ברוך הוא בעולם.
ומכאן יבואר בגוון נוסף, מדוע הברכה הראשונה שמברכים בשבע ברכות היא ברכת שהכל ברא לכבודו, (ע' רש"י כתובות ח, א). שכאמור איש ואישה הבאים בברית הנישואים מהווים חטיבה אחת להוצאה לפועל של קיום תורה ומצוותיה בצורה שלמה יותר, והרי כשברא הקדוש ברוך הוא את עולמו לכבודו בראו אף עשאו (ישעיהו מג, ז), לפיכך כאשר זוג נישאים כדי להוציא לפועל משימה זו, ושאת זה באה הברכה להדגיש, הרי מובטח להם, קיום המשך הנאמר בברכות הנישואין, שתשרה השמחה בביתם ותהיה סיפק בידם, כשמחך יצירך בגן עדן מקדם.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
