ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- גבורות השם
וַיּוֹצִיאֵנוּ ה' בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה (דברים כו, ח). אֵלּוּ שְׁנֵי דְבָרִים: בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ הַנְּטוּיָה, יֵשׁ לְפָרֵשׁ: כַּאֲשֶׁר הִכָּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹתָם הָיָה זֶה בְּיָד חֲזָקָה, רָצָה לוֹמַר בְּכֹחַ גָּדוֹל. וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה, שֶׁהָיָה זְרוֹעַ שֶׁלּוֹ נְטוּיָה עֲלֵיהֶם, כְּלוֹמַר שֶׁהַמַּכָּה נִמְשֶׁכֶת עֲלֵיהֶם זְמַן מָה, שֶׁכָּל מַכָּה הָיָה לָהּ הֶמְשֵׁךְ. וּבְאֵלּוּ שְׁנֵי דְבָרִים הוֹצִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת יִשְׂרָאֵל: עַל יְדֵי הַמַּכָּה הַגְּדוֹלָה, וְגַם עַל יְדֵי הֶמְשֵׁךְ הַמַּכָּה. כִּי פַּרְעֹה בְּסוּר הַמַּכָּה מֵעָלָיו הָיָה שָׁב לַחֵטְא, וּלְפִיכָךְ לֹא הָיָה אֶפְשָׁר לְהוֹצִיא אוֹתָם כִּי אִם עַל יְדֵי הַמַּכָּה וְהֶמְשֵׁךְ הַמַּכָּה, שֶׁאָז הָיָה נוֹתֵן לָהֶם רְשׁוּת לָלֶכֶת. וְאַף בְּמַכַּת בְּכוֹרוֹת, שֶׁהָיְתָה הַמַּכָּה בְּרֶגַע אֶחָד בַּחֲצִי הַלַּיְלָה, הָיָה לָהּ הֶמְשֵׁךְ הַמַּכָּה, וּבִשְׁבִיל הֶמְשֵׁךְ הַמַּכָּה יָצְאוּ יִשְׂרָאֵל. וּבַמִּדְרָשׁ (תנחומא בא סימן ז): קוּמוּ צְּאוּ מִתּוֹךְ עַמִּי (שמות יב, לא), אָמְרוּ לוֹ: וְכִי גַּנָּבִים אֲנַחְנוּ?! בַּבֹּקֶר אָנוּ יוֹצְאִים. אָמַר לָהֶם: הֲרֵי כָּל מִצְרַיִם מֵת, שֶׁנֶּאֱמַר (שם, לג): כִּי אָמְרוּ כֻּלָּנוּ מֵתִים. אָמְרוּ לוֹ: וּמְבַקֵּשׁ אַתָּה לְכַלּוֹת מֵעָלֶיךָ הַמַּכָּה, אֱמֹר: הֲרֵי אַתֶּם בִּרְשׁוּתְכֶם, הֲרֵי אַתֶּם עֲבָדִים שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הִתְחִיל פַּרְעֹה לוֹמַר: לְשֶׁעָבַר הֱיִיתֶם עַבְדֵי פַרְעֹה, אֲבָל עַכְשָׁו הֲרֵי אַתֶּם עֲבָדִים שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, עַד כָּאן. הֲרֵי כִּי בִּשְׁבִיל שֶׁהָיְתָה הַמַּכָּה נִמְשֶׁכֶת יָצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, וְכֵן כָּל מַכָּה וּמַכָּה הָיָה הֶמְשֵׁךְ לַמַּכָּה, וּבִשְׁנֵיהֶם הוֹצִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם. וְזֶהוּ: וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה, שֶׁהָיָה זְרוֹעַ 1 נְטוּיָה עָלָיו, כְּמוֹ מִי שֶׁמַּכֶּה אֶחָד וּזְרוֹעַ נְטוּיָה עָלָיו שֶׁיַּחֲזֹר, וְאִם לֹא יַחֲזֹר יַכֶּה אוֹתוֹ עוֹד.
ביד חזקה להוציאם מעבדות, ובזרוע נטויה להוציאם ממלך משעבד
וְעוֹד דַּע כִּי רְאוּיִים הָיוּ יִשְׂרָאֵל לִהְיוֹת עֲבָדִים בְּמִצְרַיִם, וְרָאוּי הָיָה פַּרְעֹה לִהְיוֹת מֶלֶךְ מְשַׁעְבֵּד בְּיִשְׂרָאֵל. וְכַאֲשֶׁר רָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהוֹצִיא אֶת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, הָיָה עוֹמֵד נֶגֶד זֶה הָעַבְדוּת שֶׁרָאוּי לְיִשְׂרָאֵל וְהַמַּלְכוּת שֶׁל פַּרְעֹה. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר: עֲבָדִים הָיִינוּ, וְהוּא נֶגֶד הָעַבְדוּת שֶׁל יִשְׂרָאֵל. וּכְנֶגֶד שֶׁהָיָה פַּרְעֹה מֶלֶךְ מְשַׁעְבֵּד בָּם אָמַר: לְמֶלֶךְ מִצְרַיִם. וְעַל זֶה אָמַר: וַיּוֹצִיאֵנוּ ה' מִשָּׁם בְּיָד חֲזָקָה, לְהָסִיר הָעַבְדוּת, כִּי נֶגֶד שֶׁהָיוּ מְשֻׁעְבָּדִים וּמְשֻׁקָּעִין בָּעַבְדוּת הָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא צָרִיךְ לְהוֹצִיא אוֹתָם בְּיָד חֲזָקָה. וּכְנֶגֶד שֶׁהָיָה פַּרְעֹה מֶלֶךְ עֲלֵיהֶם בְּכֹחַ זְרוֹעַ שֶׁלּוֹ, הָיָה מוֹצִיאָם בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה. כִּי דֶּרֶךְ מִי שֶׁבָּא לִמְחוֹת בְּדָבָר נוֹטֶה יָדוֹ עָלָיו, וְזֶהוּ: בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה. מָשָׁל זֶה אֶבֶן שֶׁהוּא מְשֻׁקָּע בָּאָרֶץ וְאָדָם בַּעַל זְרוֹעַ אֵינוֹ רוֹצֶה לְהַנִּיחַ לִיקַּח אוֹתוֹ מִשָּׁם, הַלּוֹקְחוֹ נוֹטֶה יָדוֹ עָלָיו בְּמַכּוֹת שֶׁלֹּא יְעַכֵּב. וְהַפֵּרוּשׁ הַזֶּה הוּא נָכוֹן כַּאֲשֶׁר תְּדַקְדֵּק בַּדָּבָר הַזֶּה. וְאֵלּוּ שְׁנֵי דְבָרִים זְכָרָם בִּשְׁנֵי פְּסוּקִים (דברים ד, לד): אוֹ הֲנִסָּה אֱלֹהִים לָבֹא לָקַחַת לוֹ גּוֹי מִקֶּרֶב גּוֹי וגו', וּבַפָּסוּק (שם, כ): וַיּוֹצִיא אֶתְכֶם מִכּוּר בַּרְזֶל, כַּאֲשֶׁר נִתְבָּאֵר לְמַעְלָה בַּאֲרֻכָּה. עוֹד יֵשׁ בֵּאוּר, וּלְקַמָּן אֵצֶל: בְּיָד חֲזָקָה זוֹ הַדֶּבֶר, וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה זוֹ הַחֶרֶב, יִתְבָּאֵר עוֹד.
גבורות השם (75)
בשביל הנשמה
35 - גבורות השם פרק נ"ב חלק ב'
36 - גבורות השם פרק נ"ב חלק ג'
37 - גבורות השם פרק נ"ב חלק ד'
טען עוד
וְעוֹד דַּע, כִּי כָּל פֹּעַל שֶׁנַּעֲשֶׂה בְּכֹחַ, כַּאֲשֶׁר הַפֹּעֵל בַּעַל כֹּחַ וְהוּא פּוֹעֵל בְּכֹחוֹ, וְזֶה כִּי אָדָם שֶׁהוּא בַּעַל כֹּחַ וּמַכֶּה בְּכֹחַ, הַכָּאָה הַזֹּאת הִיא הַכָּאָה גְּדוֹלָה. שֶׁהַמַּכֶּה הוּא בַּעַל כֹּחַ, וּמַכֶּה בְּכֹחַ. וְזֶה שֶׁאָמַר: בְּיָד חֲזָקָה, כִּי הַמַּכֶּה בְּמִצְרַיִם הָיָה בַּעַל כֹּחַ, כִּי יָדוֹ חֲזָקָה הִיא. וּכְנֶגֶד שֶׁהָיָה מַכֶּה בְּכֹחַ אָמַר: בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה, שֶׁהָיָה זְרוֹעַ שֶׁלּוֹ נְטוּיָה לְהַכּוֹת בִּזְרוֹעַ. כִּי מַה שֶּׁהָיָה נוֹטֶה הַזְּרוֹעַ עֲלֵיהֶם, מוֹרֶה שֶׁהָיָה פּוֹעֵל בִּזְרוֹעַ וּבְכֹחַ הָיָה מוֹצִיאָם. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (דברים ד, לז): וַיּוֹצִיאֲךָ ה' בְּפָנָיו בְּכֹחוֹ הַגָּדוֹל, פֵּרוּשׁ: כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הוֹצִיא אוֹתָם בְּפָנָיו, רָצָה לוֹמַר: בְּעַצְמוֹ הוֹצִיאָם לֹא עַל יְדֵי אַחֵר. שֶׁאִלּוּ הָיָה עַל יְדֵי אַחֵר, לֹא הָיָה זֶה בְּפָנָיו. וּמֵאַחַר שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הוֹצִיאָם בְּעַצְמוֹ וְהוּא בַּעַל כֹּחַ, מִזֶּה נֵדַע כִּי לֹא הָיָה חָסֵר, מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ בַּעַל כֹּחַ. וְגַם מִצַּד הַפְּעֻלָּה בְּעַצְמָהּ לֹא הָיָה חָסֵר, כִּי הָיָה הַהוֹצָאָה עַל יְדֵי כֹּחוֹ הַגָּדוֹל. וְזֶה שֶׁאָמַר: וּבְכֹחַ גָּדוֹל, הוּא זְרוֹעַ נְטוּיָה שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וְזֶה אֱמֶת גַּם כֵּן כַּאֲשֶׁר תְּדַקְדֵּק בְּפֵרוּשׁ זֶה.
____________________________
ויוציאנו ה' ממצרים ביד חזקה ובזרוע נטויה. נראה שיש כאן שני דברים שונים, האחד: יד חזקה, והשני: זרוע נטויה. היד החזקה משמעותה – בכח גדול, והזרוע הנטויה משמעותה – שהיתה זרועו נטויה עליהם למשך זמן, כלומר, שכל מכה היתה למשך זמן. בדברים אלו הוציא הקב"ה את ישראל ממצרים, בכך שכל מכה היתה מכה גדולה, ובכך שהיא נמשכה בזמן, מכיון שכאשר סרה המכה היה פרעה שב לחטאו, לכן לא היה אפשר להוציא את ישראל ממצרים כי אם בשני הדברים הללו, ואז נתן להם פרעה רשות לצאת. גם למכת בכורות שהיתה ברגע אחד בחצי הלילה היה המשך למכה, ומפני המשכה של המכה יצאו ישראל. מצאנו במדרש על הפסוק: קומו צאו מתוך עמי: אמרו לו: וכי גנבים אנחנו?! בבוקר אנחנו יוצאים. אמר להם: הרי כל מצרים מתים, שנאמר: כי אמרו כולנו מתים. אמרו לו: ומבקש אתה לכלות מעליך את המכה, אמור: הרי אתם ברשותכם, הרי אתם עבדים של הקב"ה. התחיל פרעה לומר: בעבר הייתם עבדי פרעה, אבל עכשיו אתם עבדים של הקב"ה. למדנו מכאן שמפני התמשכות המכה יצאו ישראל ממצרים. וכך בכל המכות כולן היה המשך זמן למכה, ובשני דברים אלו הוציאם הקב"ה ממצרים. וזה הביאור בזרוע נטויה: שהיתה זרועו נטויה עליהם, כמי שמכה את האחר וזרועו 1 מונפת עליו לחזור ולהכותו אם לא יחזור בו מדרכו.
עוד ניתן לפרש: כי ראויים היו ישראל להיות עבדים, וראוי היה פרעה להיות המושל עליהם. וכאשר רצה הקב"ה להוציא את ישראל ממצרים היה צריך לבטל את העבדות הראויה לישראל ואת המלכות הראויה לפרעה. לכן נאמר: עבדים היינו, כנגד העבדות הראויה לישראל, לפרעה במצרים, כנגד מלכות פרעה. כנגד העבדות נאמר: ויוציאנו ה' ממצרים ביד חזקה, כיון שהיו משועבדים ושקועים בעבדות, לכן היה צריך להוציאם ביד חזקה. וכנגד מלכות פרעה נאמר: ובזרוע נטויה, כי פרעה משל עליהם בכוחו, לכן הפעיל הקב"ה את זרועו הנטויה, כדרך מי שבא להפעיל כוחו על מי שבא כנגדו. משל לזה, אבן השקועה במים ואדם בעל זרוע לא מניח לאחר להוציאה, לכן הלוקח נוטה ידו עליו במכות כדי שלא יעכב. פירוש זה הוא פירוש אמיתי, כשתדקדק בדברים. שני דברים אלו הוזכרו בשני פסוקים: או הניסה אלוקים לבוא לקחת לו גוי מקרב גוי, ובפסוק: ויוציא אתכם מכור הברזל, כמו שהתבאר בפרק ג. יש עוד ביאור נוסף שיתבאר בפרק נו בביאור: ביד חזקה זו הדבר, ובזרוע נטויה זו החרב.
ועוד אפשר לפרש: שכל פעולה הנעשית בכח על ידי מי שכוחו גדול, יש לפעולתו ולמכתו עוצמה גדולה. זו משמעות ביד חזקה, כי המכה את מצרים הוא בעל כוח, כי ידו יד חזקה, והכאתו היתה בכוחו, ועל זה נאמר: ביד נטויה, שהיתה זרועו נטויה להכות בכוח, כי נטיית הזרוע מורה על הכאה בכוח. על זה נאמר: ויוציאך בפניו בכוחו הגדול, פירוש: ה' יתברך הוציא אותם בפניו, כלומר בעצמו ולא על ידי אחר. אם היתה ההוצאה על ידי אחר לא היה נאמר: בפניו. מכיון שהקב"ה הוציאם בעצמו והוא בעל כוח, נדע כי לא היה חסרון של הפועל בהוצאתם ממצרים, כי הפועל אינו חסר כח. וגם מצד הפעולה לא היה חסרון, כי ההוצאה נעשתה בכוחו הגדול. וזוהי הכוונה במה שנאמר: ובכח גדול, היא הזרוע הנטויה של הקב"ה. גם פירוש זה אמת כאשר תדקדק בפירוש זה.
ביאורים
יציאת מצרים נעשתה "ביד חזקה ובזרוע נטויה", שני הביטויים השגורים על לשוננו כל אימת שאנו עוסקים ביציאת מצרים. מה המשמעות שלהם? ובייחוד מה מוסיף הביטוי 'זרוע נטויה' על ' ה'יד החזקה'?
אנו נוטים לייחס לעוצמת המכות את הכח ששבר לבסוף את פרעה. פרעה חוטף מכה אחר מכה אחר מכה מכל כיוון אפשרי ולכן נשבר ומשלח את עם ישראל. הפסוק מדגיש דבר נוסף – משך המכה. לא רק עוצמת המכה, אלא אף הימשכותה החלישה את פרעה. כך נראה גם במדרש שמביא המהר"ל. מהמדרש עולה שפרעה הוציא את עם ישראל כי חשב שהמשך המכה הוא מותם של כל המצריים, ולא רק הבכורות.
המשך המכה חשוב ומהותי לתהליך היציאה של עם ישראל (או השבירה של פרעה) ואנו מבינים את השפעתה מפרעה בעצמו: אחר כל מכה שמסתיימת פרעה חוזר לסורו. רק בזמן המכה הוא נתקף הרהורי תשובה, אך לאחריה – לא נשאר דבר. הימשכות המכה מטרתה לשדר שהמכה אינה חד פעמית. היא אינה רגע ברצף הזמן ותו לא. עניין זה ביטוי הגיע לשיאו במכת בכורות. הקושי בהמשך המכה היה לאורך כל הדרך, אמנם במכות הראשונות יכל עוד פרעה לסבול הן את המכה והן את הימשכותה. במכה האחרונה לא יכל פרעה לסבול עוד, אם המשך המכה אומר שכולם מתים – עדיף לתת לבני ישראל ללכת.
המהר"ל מביא הסבר נוסף: שני הביטויים מבטאים שביציאת מצרים היה צורך בשתי פעולות שונות ביחס לשתי בעיות שונות. ראשית, היה צורך במעשה חזק להוציא את בני ישראל מעבדותם, ושנית, היה צורך לשבור את השעבוד של המלך, פרעה, כדי שלא יעכב ויפריע. היד החזקה מבטאת את הדרך בה הקב"ה הוציא את עם ישראל מעבדותו, והזרוע הנטויה אלו המכות שמנעו מפרעה להפריע.
הסבר שלישי ל"יד חזקה וזרוע נטויה" הוא שהתורה רוצה לומר לנו שגאולת מצריים היתה בעוצמה מיוחדת. לעוצמה זו דרושים שני אלמנטים: כוחו של פועל הגאולה המכה במשעבדים, ועצמת הכוח שבו הוא משתמש למכה זו. כיוון שאנו יודעים שהקב"ה הוא פועל הגאולה, הרי ששני האלמנטים קיימים – הקב"ה הוא בעל כוח עצום, וכן המכה שהנחית על מצריים היתה בכוח גדול.
הרחבות
תפקיד העבדות במצרים
רְאוּיִים הָיוּ יִשְׂרָאֵל לִהְיוֹת עֲבָדִים בְּמִצְרַיִם. העבדות במצרים בנתה את האופי של עם ישראל, כמו שהסביר הרב קוק : "תכונת ההכנעה וההשתעבדות למי שראוי להשתעבד, להיות עבד ד' באמת, להיות יכולים לבטל הרצון העצמי והנטיה העצמית בשביל קבלת עול מלכות שמים , שישראל מצטיינים בה, ושהביאו בזה, ועתידים להביא, טובה רבה להם ולעולם – גם זה ההכשר נקנה ע"י קנין העבדות והרגל השיעבוד" [עולת ראי"ה הגדה של פסח עמוד כא].
להצלחת חוה בת מוריה הי"ו
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
