ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- גבורות השם
וְאֵין הַגָּלוּת וְהַשִּׁעְבּוּד כִּי אִם לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁהָיָה תְּחִלָּתָם וְרֵאשִׁיתָם שִׁעְבּוּד וְגָלוּת, וּלְפִיכָךְ לָמָּה יִתְמַהּ הָאָדָם עַל אֹרֶךְ גָּלוּתָם, כִּי דָּבָר שֶׁהוּא 1 סְגֻלָּה אֵינוֹ קַל בַּהֲסָרָה. וְכַאֲשֶׁר רָמְזוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּפֶרֶק הַחוֹלֵץ (יבמות מז, א) אֵצֶל גֵּר הַבָּא לְהִתְגַּיֵּר, שֶׁאוֹמְרִים לוֹ שֶׁאֵין יִשְׂרָאֵל יְכוֹלִים לְקַבֵּל רֹב טוֹבָה בָּעוֹלָם הַזֶּה וְלֹא רֹב פּוּרְעָנֻיּוֹת. וּפֵרוּשׁ זֶה, כִּי הָעוֹלָם הוּא עוֹלָם שָׁפֵל אֶל מַעֲלָה אֱלֹהִית, וְאִם יִשְׂרָאֵל הָיוּ מְקַבְּלִים מַעֲלָתָם הָעַצְמִית לְיִשְׂרָאֵל, אִי אֶפְשָׁר זֶה לָעוֹלָם וְאֵין עוֹלָם הַגַּשְׁמִי רָאוּי לָזֶה. וְאִם יִשְׂרָאֵל זָכוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה אֶל הַגְּדֻלָּה, זֶה הָיָה בְּעִנְיָן מְיֻחָד שֶׁאֵין לְעִנְיָן זֶה תְּמִידוּת, כְּאִלּוּ הָיָה הַגָּלוּת לָהֶם מְסֻגָּל וְהַחֵרוּת בְּדֶרֶךְ חִדּוּשׁ. וְכֵן אֵין מְקַבְּלִין רֹב פּוּרְעָנֻיּוֹת, כִּי הַהֲכָנָה שֶׁהֵם מוּכָנִים לְרֹב הַטּוּב הַצָּפוּן, הֲכָנָה זֹאת מַצִּיל אוֹתָם מֵרֹב פּוּרְעָנֻיּוֹת שֶׁלֹּא יִהְיוּ נִפְסָדִים בָּרַע הַמֻּחְלָט. כְּלַל הַדָּבָר, כִּי הַגָּלוּת לְיִשְׂרָאֵל 2 בִּסְגֻלָּה, וְאִם יִמָּצֵא בָּהֶם הַטּוֹב בָּעוֹלָם הַזֶּה הוּא בְּסִבָּה מְיֻחֶדֶת, וְדָבָר זֶה יִתְבָּאֵר בִּזְכוּת בַּעַל הָרַחֲמִים בְּסֵפֶר הַנֵּצַח. וּכְבָר נִתְבָּאֵר זֶה לְמַעְלָה בְּפֶרֶק ד', שֶׁיִּשְׂרָאֵל יֵשׁ לָהֶם מַעֲלַת הַצּוּרָה הַשְּׁלֵמָה הַנִּבְדֶּלֶת, וּמִפְּנֵי כָּךְ אוֹ שֶׁהֵם בְּתַכְלִית הַמַּעֲלָה אוֹ בְּתַכְלִית הַשִּׁפְלוּת, עַיֵּן שָׁם הַטַּעַם. וְהִתְבָּאֵר לְךָ כִּי יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵם לְחֵלֶק ה' בִּלְבַד, וּבִשְׁבִיל זֶה אֶפְשָׁר בָּהֶם הַגָּלוּת יוֹתֵר כְּמוֹ שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם הַגְּאֻלָּה. וְזֶהוּ פֶּסַח שֶׁנֶּאֱכָל עַל מַצּוֹת וּמְרוֹרִים, וְדָבָר זֶה עִנְיָן בָּרוּר מְאֹד מְאֹד, שֶׁזֶּהוּ עִנְיַן פֶּסַח מַצָּה וּמָרוֹר, כִּי הַכֹּל נִמְשָׁךְ אַחַר הַפֶּסַח בְּמַה שֶּׁהֵם לְחֵלֶק ה', וְאַחַר מַדְרֵגָה זֹאת הָעֶלְיוֹנָה נִמְשָׁךְ לָהֶם הַגְּאֻלָּה מֵרְשׁוּת הָאֻמּוֹת וְהַשִּׁעְבּוּד תַּחַת רְשׁוּת הָאֻמּוֹת.
____________________________
הגלות והשעבוד מיוחדים לישראל, שהרי בתחילת היותם לעם היו בשעבוד וגלות, לכן אין לתמוה על אורך הגלות, כי דבר 1 שבטבע אינו מוסר בנקל. עניין זה רמזו חכמים בעניין גר הבא להתגייר, שאומרים לו שאין ישראל יכולים לקבל טובה מרובה בעולם הזה, אבל גם אינם יכולים לקבל פורענות שתביא לכיליונם. פירוש הדברים: העולם הזה ביחס למעלה האלוקית הוא עולם שפל, לכן אין ישראל יכולים לקבל את המעלה הרוחנית הראויה להם בעולם הזה, כי אין העולם הגשמי ראוי למעלה זו. ואף שאנו מוצאים שישראל זכו לעיתים לגדולה בעולם הזה, זה עניין מיוחד שאינו מתמיד. נמצא שהגלות היא 2 המציאות הטבעית לישראל בעולם הזה והחירות דבר מחודש. ומה שאמרו שישראל אינם יכולים לקבל רוב פורענות, כי ההכנה הקיימת אצלם בכח לטובה העתידית הגדולה מצילה אותם מן הפורענות המוחלטת שלא יכלו ברעה. כללו של דבר: הגלות לישראל היא דבר המונח בטבעם, ואם נמצא שהם בטובה בעולם הזה הרי זה מפני סיבה מיוחדת, ודבר זה יתבאר אם ירצה ה' בספר נצח ישראל. כבר בארנו בפרק ד שיש לישראל מעלה רוחנית גבוהה ביותר, ולכן הם נמצאים בשני מצבים קיצוניים, או בתכלית המעלה או בתכלית השפלות, עיין שם בהסבר הדבר. אם כן התבאר כי ישראל שייכים לחלקו של הקב"ה בלבד ולא לחלקו של שר משרי מעלה, לכן מצויה אצלם באופן מיוחד מציאות של גלות ושעבוד, ומאותה סיבה תהיה בהם גם הגאולה. זה עניין הפסח שנאכל עם מצות ומרור, דבר זה ברור מאד, שזהו עניין פסח, מצה ומרור. הכל נמשך אחר עניין הפסח המבטא את שייכותם לחלק ה', וממעלה עליונה זו נמשכת הגאולה מרשות האומות והשעבוד תחת רשות האומות.
גבורות השם (75)
בשביל הנשמה
50 - גבורות השם פרק ס' חלק ד'
51 - גבורות השם פרק ס' חלק ה'
52 - גבורות השם פרק ס' חלק ו'
טען עוד
עם ישראל, יותר מכל אומה אחרת, חווה פעמים רבות שעבוד וגלות במשך ההיסטוריה. דבר זה מעורר תמיהה – הרי דווקא עם ישראל הוא העם הרוחני ביותר מבין כל האומות, ומדוע מגיע להם גורל כזה? עניין זה מתברר בספר נצח ישראל – הטעם לאורך הגלויות הוא מפני גודל מעלתם של ישראל וקישורם בה'. ישראל הם אומה מיוחדת לה', הם האומה שבה בחר לגלות את שמו בעולם ועל כן רבים הן הצלחותיהם ורבים הן גם נפילותיהם. אדם העומד תמיד על מקומו אמנם אינו נופל כמו ההולך תמיד בשבילים חדשים, אך גם אינו מתקדם מעבר לנקודת המוצא שלו. הציווי לאכול פסח ביחד עם מצה ומרור מלמד על התכונות החבויות בעם ישראל, כוח ההתמדה והנצחיות שלנו. הפסח מתייחס למדרגה האלוהית של עם ישראל – בין מצד יצירתם ובין מצד המשך קיומם. לעומתו, המצה והמרור מתייחסים לתוצאות של מדרגת הפסח. בצורה זו מתגלה עניינו המיוחד של נצח ישראל בכל הזמנים, הן בגלות והן בגאולה.
חז"ל אמרו: "אין ישראל יכולים לקבל בעולם הזה לא רוב טובה ולא רוב פורענות" [יבמות מז.]. החיים של העם שלנו שייכים אל המדרגה האלוהית, ואינם מתאימים לגמרי לעולם הזה, השפל. לכן הצלחה שלמה בעולם הזה אינה מצב נורמלי לעם ישראל. מצד שני גם כליה מוחלטת אינה אפשרית, עקב המעלה האלוהית של ישראל.
להיות יהודי פירושו להשתייך לאין-סוף האלוהי, ולדעת שהעושר והסבל, ההצלחה והכישלון, הינם בני חלוף והעיקר הוא הקישור אל אלוהי ישראל, שהוא מקור החיים, העושר וההצלחה.
הרחבות
לעם ישראל יש כוחות גדולים
שֶׁיִּשְׂרָאֵל יֵשׁ לָהֶם מַעֲלַת הַצּוּרָה הַשְּׁלֵמָה הַנִּבְדֶּלֶת, וּמִפְּנֵי כָּךְ אוֹ שֶׁהֵם בְּתַכְלִית הַמַּעֲלָה אוֹ בְּתַכְלִית הַשִּׁפְלוּת. לפי דברי המהר"ל, כשעם ישראל מתעלה – אין גבול ליכולת ההתקדמות שלו, אך כשהוא נופל – הוא יורד עד 'תחתית השפלות'. ביטוי ציורי לכך, המבוסס על ברכות ה' לאברהם אבינו, מצאנו בגמרא במגילה: "כשהן יורדין יורדין עד עפר וכשהן עולין עולין עד לכוכבים" [מגילה טז.].
לעיל, בפרק ד', ביאר המהר"ל את סיבת הדבר: מכיוון שעם ישראל זכה במעלה עליונה, לא שייך שיהיה בהם חיסרון. ממילא כאשר הם עושים עבֵרות, הם כבר לא יכולים להישאר במעלתם העליונה, שהרי מעלה עליונה כזו מצריכה שלמות גמורה בלא חסרונות, וממילא הם יורדים עד עפר.
הרב קוק מתאר עניין זה באופן דומה: "גדולים אנחנו וגדולות הנה משוגותינו ובשביל כך גדולות הן צרותינו וגדולים גם תנחומותינו" [אורות התחיה ה]. במקום אחר מבאר הרב קוק דברים אלו: "עם שהוא חמוש בכשרון שכלי גדול לדברים הנעלים והנשגבים, מובן הדבר שטבע כוחותיו מסכימים לזה הרבה, והשביתה ומניעות הדרישה מולידה בקרבו כוחות רעים לאין שיעור". כלומר, עם שמסוגל להעמיק ולחשוב מחשבות עליונות, אם הוא לא מוציא לפועל את הכישרון הזה, הוא גורם לכוחותיו להתפרץ בכיוונים רעים. בהמשך הדברים מוסיף הרב קוק, שכאשר עם ישראל יסטה מדרכו הטובה ויעזוב את התורה, הכישרונות אכן יצאו לפועל בצורה רעה: "הכשרונות לא ישבתו, כי אם יכבשו להם דרך לחזות חזון שוא ותהפוכות, דברי דופי ודעות רעות, המביאות אבדון להאומה בעצמה ולעולם בצאתם אל הפועל" [לנבוכי הדור פרק מא]. אדם שיש בו כוחות גדולים, אם הוא מתכחש אליהם ולא מוציא אותם לפועל, הם נהפכים לו לרועץ. כך גם בעם ישראל, עם בעל כוחות עצומים של דבקות בה', כשהוא אינו מוציאם אל הפועל – הוא יורד עד עפר. כשהוא מנצלם באופן נכון – הוא עולה עד לכוכבים.
לעילוי נשמת נפתלי הרצקא בן אלתר אברהם ז"ל
לעילוי נשמת עמנואל ברוך גז ז"ל בן רפאל פרג'י רובר גז ז"ל ואורה לוסי שתחי'
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
