ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- גבורות השם
וְעַל אֵלּוּ ג' דְּבָרִים יֵשׁ מַדְרֵגָה יוֹתֵר חֲשׁוּבָה, וְהִיא יְדִיעַת הַתּוֹרָה שֶׁהִיא מִפִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל יְדֵי נְבִיאוֹ, וְהִיא יוֹתֵר נִבְדֶּלֶת מִכָּל הַשָּׂגוֹת שֶׁבָּעוֹלָם. שֶׁאֵין סָפֵק כִּי הַשֵּׂכֶל 1 הַנֶּאֱצָל, מֵחֲמַת שֶׁזֶּה הַשֵּׂכֶל מִתְיַחֵס אֶל הָאָדָם שֶׁהוּא קִנְיָנוֹ, אֵין הַשָּׂגָתוֹ בִּדְבָרִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם פְּשִׁיטוּת גָּמוּר וְהֵם רְחוֹקִים לְגַמְרֵי מֵעִנְיָן הַחָמְרִי, וְלֹא הָיָה אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג אוֹתָם הָאָדָם שֶׁהוּא בַּחֹמֶר. אֲבָל הַתּוֹרָה שֶׁהִיא מֵה', אִמְרוֹת ה' אֲמָרוֹת טְהוֹרוֹת מְזֻקָּקוֹת שִׁבְעָתַיִם מִכָּל חֹמֶר. נִמְצָא כִּי הַהַשָּׂגוֹת הֵם אַרְבַּע: הַחָכְמָה, וְהוּא שֵׂכֶל בִּלְבַד, וּכְנֶגֶד זֶה אָמְרוּ: אֲפִלּוּ כֻּלָּנוּ חֲכָמִים. וְשֵׂכֶל נִקְנֶה אֲשֶׁר הוּא נִקְנֶה מִן הַשֵּׂכֶל רִאשׁוֹן, וְהוּא יוֹתֵר פָּשׁוּט, וּכְנֶגֶד זֶה אָמְרוּ: כֻּלָּנוּ נְבוֹנִים, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ: נָבוֹן, הַמּוֹצִיא דָּבָר מִתּוֹךְ דָּבָר. וְעוֹד עַל זֶה נִקְרָא בְּפִי הַמְעַיְּנִים שֵׂכֶל נֶאֱצָל עַל הָאָדָם בְּעֵת זִקְנָתוֹ, כַּאֲשֶׁר נֶחֱלָשׁ כֹּחַ הַגּוּף בְּעֵת הַזִּקְנָה, וְהוּא יוֹתֵר נִבְדָּל וּפָשׁוּט. וּכְנֶגֶד זֶה אָמְרוּ: וַאֲפִלּוּ כֻּלָּנוּ זְקֵנִים. וּכְנֶגֶד הָרְבִיעִי אָמַר: כֻּלָּנוּ יוֹדְעִים אֶת הַתּוֹרָה, שֶׁהִיא יוֹתֵר מִכֹּל בַּעֲבוּר שֶׁהוּא מֵה' הַנּוֹתֵן הַתּוֹרָה וְהַחָכְמָה. כָּךְ יֵשׁ לְפָרֵשׁ לְפִי הַגִּרְסָא שֶׁלָּנוּ.
הגרסה הנכונה: חכמים, נבונים, יודעים את התורה, כנגד חכמה, בינה ודעת
אָמְנָם עִקַּר הַגִּרְסָא כַּאֲשֶׁר מָצָאתִי: וַאֲפִלּוּ כֻּלָּנוּ חֲכָמִים, וַאֲפִלּוּ כֻּלָּנוּ נְבוֹנִים, וַאֲפִלּוּ כֻּלָּנוּ יוֹדְעִים אֶת הַתּוֹרָה, וְלָא גָּרְסִינַן: וַאֲפִלּוּ כֻּלָּנוּ זְקֵנִים, וְזֹאת הַגִּרְסָא אֲמִתִּית. בְּוַדַּאי נָקַט ג' דְּבָרִים שֶׁאָמַר הַכָּתוּב אֵצֶל בְּצַלְאֵל (שמות לא, ג): וַאֲמַלֵּא אֹתוֹ בְּחָכְמָה וּבִתְבוּנָה וּבְדַעַת. כִּי הַחָכְמָה הַמַּשִּׂיג אֶת הַדְּבָרִים הַנִּמְצָאִים בִּלְבַד, וְזֶהוּ: חָכָם. אָמְנָם הַמּוֹצִיא דָּבָר מִתּוֹךְ דָּבָר, וְזֶה נִקְרָא: תְּבוּנָה כַּאֲשֶׁר יָדוּעַ. אָמְנָם הַדַּעַת הוּא הַיּוֹדֵעַ אֲמִתַּת הַדְּבָרִים כָּל אֶחָד בְּגִדְרוֹ, זֶה נִקְרָא: דַּעַת. וּלְפִיכָךְ אָמַר כָּאן: וַאֲפִלּוּ כֻּלָּנוּ יוֹדְעִים אֶת הַתּוֹרָה. כִּי הַתּוֹרָה תִּקָּרֵא תּוֹרַת אֱמֶת, מְלַמֶּדֶת לָנוּ דַּעַת בַּאֲמִתּוּת הַנִּמְצָאִים, וְזֶה הַפֵּרוּשׁ הוּא נָכוֹן.
גבורות השם (75)
בשביל הנשמה
44 - גבורות השם פרק נ"ב חלק י'
45 - גבורות השם פרק נ"ב חלק י"א
46 - פרק ס' חלק א'
טען עוד
וְאִם תֹּאמַר: אַחַר שֶׁהוּא חָכָם וְנָבוֹן לָמָּה לוֹ לְסַפֵּר? אֵין הַדָּבָר קַשְׁיָא, כִּי צָרִיךְ לְסַפֵּר אֶת הַדָּבָר, וּכְמוֹ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (דברים טז, ג): לְמַעַן תִּזְכֹּר אֶת יוֹם צֵאתְךָ. לְפִיכָךְ אַף אִם כֻּלָּנוּ חֲכָמִים, כֻּלָּנוּ נְבוֹנִים, מִצְוָה עָלֵינוּ לְסַפֵּר בִּיצִיאַת מִצְרַיִם.
____________________________
ומעל שלושת מעלות החכמה הללו ישנה מעלה חשובה יותר, והיא: ידיעת התורה, שהיא מפי השם יתברך על ידי נביאו, והיא חכמה נבדלת לגמרי מכל עניני העולם. אין ספק כי הדברים שקונה האדם בשכלו מתייחסים אל 1 החומר ואין בהם רוחניות מוחלטת, כי את הדברים הרוחניים המוחלטים הנבדלים לגמרי מעולם החומר אין האדם יכול להשיג, היות והוא חומרי. אבל התורה שהיא מה', אמרות ה' אמרות טהורות מזוקקות שבעתיים מכל חומר. נמצא כי ארבע מעלות לידיעה: החכמה, שהיא השכל, כנגדה אמרו: כולנו חכמים. השכל הנרכש, שהוא יוצא מתוך החכמה, כמו שאמרו: נבון המוציא דבר מתוך דבר, והוא כבר מובדל מעולם החומר יותר מהחכמה, כנגד זה אמרו: כולנו נבונים. ומעל מעלות אלו, השכל הנקנה לאדם בעת זקנתו כאשר נחלשים כוחות הגוף, והוא יותר רוחני, כנגדו אמרו: כולנו זקנים. וכנגד הרביעי אמרו: כולנו יודעים את התורה, שהיא מעל הכל, מפני שהיא מה' נותן התורה והחכמה. כך יש לפרש את דברי ההגדה לפי הנוסח שלנו.
אולם מצאתי גרסה אחרת והיא הגרסה האמיתית: ואפילו כולנו חכמים, כולנו נבונים, כולנו יודעים את התורה, ולא גורסים: כולנו זקנים. ללא ספק אמרו שלושה ענינים שהם הענינים המוזכרים אצל בצלאל: ואמלא אותו... בחכמה בתבונה ובדעת. החכמה היא השגת הדברים הנמצאים. המוציא דבר מתוך דבר הוא הנבון, וזה ידוע. והדעת היא ידיעת הדברים על אמיתותם, כל דבר בגדרו. ולכן נאמר: אפילו כולנו יודעים את התורה, כי התורה נקראת: תורת אמת, מלמדת אותנו דעת על אמיתות כל הנמצאים. פירוש זה נכון.
ואם תשאל: מאחר שהאומר הוא חכם ונבון, מדוע הוא צריך לספר ביציאת מצרים? אין זו קושיה, כי יש חיוב לספר את עניין היציאה, כמו שנאמר: למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים. לכן אף אם אנחנו חכמים ונבונים מצוה עלינו לספר ביציאת מצרים.
ביאורים
לאחר שראינו אתמול את שלוש המדרגות: חכמים, נבונים וזקנים, אנו מגיעים אל המדרגה הרביעית והחשובה ביותר, שהיא ידיעת התורה . חכמת האדם, אף אם יעבוד על עצמו כל חייו להיבדל מדברים חומריים ולהשיג דברים מופשטים, עדיין חכמת האדם היא. האדם הוא חומרי, וכמה שינסה להיבדל מחומר זה, בסופו של דבר יש גבול ליכולת זו. לעומתו, ידיעת התורה הִנה חכמה עליונה המגיעה מהקב"ה. את אמרות ה' מגדיר דוד המלך כ'אֲמָרוֹת טְהֹרוֹת... מְזֻקָּק שִׁבְעָתָיִם' [תהלים יב, ז]. זו חכמה המזוקקת מחומר, כמו בעליה, ה', שהוא נבדל מן החומר לגמרי.
יוצא, אפוא, שישנן ארבע דרגות: החכמה – מהכרת החומר. הבינה – בניית הידיעות מידיעות שקדמו להן. חכמת הזקנים – השכל הנוצר באדם בעת זקנותו. וידיעת התורה – שהיא מאת ה'.
מביא המהר"ל שלמרות ארבע הדרגות המוסברות לעיל, הגרסה הנכונה היא הגרסה המכילה שלוש דרגות: חכמים, נבונים ויודעים את התורה. לחלוקה תלת דרגתית זו יש סמך אצל בצלאל, שעליו אמר הקב"ה: "וָאֲמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱלֹהִים בְּחָכְמָה וּבִתְבוּנָה וּבְדַעַת" [שמות לא, ג] (על פי דברי פרשני התורה, בצלאל היה נער צעיר בזמן בניית המשכן. רואים אנו שחכמת הזקנים, למרות מעלתה, אין היא חשובה והכרחית דיה לשימוש בבניית המשכן, וכך גם בהגדה – אין צריך למנותה כדרגה נוספת ומיוחדת).
סיפור יציאת מצרים הוא מצווה שבה ציוונו הקב"ה. הציווי הוא לא רק הזכירה, אלא גם הסיפור והדיבור על היציאה. מדוע חכמים ונבונים, שזוכרים ומבינים את עניינה של היציאה, צריכים גם לספר ביציאת מצרים? התשובה לכך שביציאת מצרים – הסיפור עצמו הוא המצווה. לפיכך גם אם אנו חכמים, נבונים ויודעי תורה – מצווה עלינו לספר ביציאת מצרים.
הרחבות
המבדיל בין קודש לחול
וְעַל אֵלּוּ ג' דְּבָרִים יֵשׁ מַדְרֵגָה יוֹתֵר חֲשׁוּבָה, וְהִיא יְדִיעַת הַתּוֹרָה שֶׁהִיא מִפִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. כתב הרב קוק : "חכמת הקודש היא נעלה מכל חכמה, בזה, שהיא מהפכת את הרצון והתכונה הנפשית של לומדיה לקרבם לאותה הרוממות שהיא בעצמה מתעצמת בה. מה שאין כן כל החכמות העולמיות, אף על פי שהן מציירות ענינים נשגבים יפים ואציליים, אין להן אותה התכונה המפעלית, להמשיך את המהות העצמית של ההוגה בהן אל ערכן, ובאמת אין לה יחש כלל ליתר הכוחות והעצמיות של האדם, חוץ מכוחו המדעי לבד.
וטעם הדבר הוא, כי כל עניני הקודש ממקור חיי החיים הם באים, מיסוד החיים המהווה את הכל, ויש בכח התוכן המקודש להוות המון ברואים לאין תכלית, לנטוע שמים וליסד ארץ, וקל וחומר להטביע צורה חדשה ומבולטת על הנפש ההוגה. וכל המדעים של חול אין בהם זה הכח, כי הם אינם מחדשים ומחוללים חדשות מצד עצמם, אלא הם מציירים ומציגים לפני ההשקפה השכלית את מה שהוא נמצא במציאות, ועל כן אינם יכולים גם לעשות את ההוגה בהם לבריה חדשה, לעקור אותו מעצמיות תכונותיו הרעות, ולהעמידו במצב של מציאות חדשה, טהורה וחיה באור החיים האמתיים, העומדים לעדי עד" [אורות הקודש א, א].
לתורה יש יתרון מהותי על פני שאר החכמות – המקור האלוהי שממנו היא באה. ולכן יש לה גם יתרון מעשי – שהיא מסוגלת להשפיע על המציאות.
לעילוי נשמת שלמה זבולון בן יעקב צבי ובת-שבע בן דוד ז"ל
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
