ישיבה
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- ברכות
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- שיעורים באגדות חז"ל
תניא, אמר רבי יוסי: פעם אחת הייתי מהלך בדרך , ונכנסתי לחורבה אחת מחורבות ירושלים להתפלל. בא אליהו זכור לטוב ושמר לי על הפתח (והמתין לי) עד שסיימתי תפלתי. לאחר שסיימתי תפלתי
אמר לי: שלום עליך , רבי!
ואמרתי לו: שלום עליך, רבי ומורי!
ואמר לי: בני, מפני מה נכנסת לחורבה זו ?
אמרתי לו: להתפלל .
ואמר לי: היה לך להתפלל בדרך !
ואמרתי לו: מתירא הייתי שמא יפסיקו בי עוברי דרכים .
ואמר לי: היה לך להתפלל תפלה קצרה .
באותה שעה למדתי ממנו שלשה דברים: למדתי שאין נכנסין לחורבה, ולמדתי שמתפללין בדרך, ולמדתי שהמתפלל בדרך - מתפלל תפלה קצרה.
ואמר לי: בני, מה קול שמעת בחורבה זו?
ואמרתי לו: שמעתי בת קול שמנהמת כיונה ואומרת: אוי לבנים שבעונותיהם החרבתי את ביתי ושרפתי את היכלי והגליתים לבין האומות.
ואמר לי: חייך וחיי ראשך, לא שעה זו בלבד אומרת כך, אלא בכל יום ויום שלש פעמים אומרת כך; ולא זו בלבד, אלא בשעה שישראל נכנסין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ועונין יהא שמיה הגדול מבורך הקדוש ברוך הוא מנענע ראשו ואומר: אשרי המלך שמקלסין אותו בביתו כך, מה לו לאב שהגלה את בניו, ואוי להם לבנים שגלו מעל שולחן אביהם.
(בבלי ברכות ג ע"א)
מערכת של סמלים המשל והנמשל
כל לומד אגדה יודע כי המדרש מלא הוא בסמלים. הסמל הוא "צורה" המשמשת תחליף - מיצג לרעיון מופשט. כך למשל 'יונה' היא סמל לכנסת ישראל, לשכינה, לטוהר וכו', 'אצבעות היד' מסמלות את עיקר מעשה הגוף דהיינו את פועלו הגשמי של האדם בעוה"ז. 1 'הארי' סמל למלכות לגבורה וכו'. לרוב הסמל תלוי אדם, זמן ומקום, ר"ל "עולמו הפנימי" של הכותב, העת בה הוא חי והתרבות הסובבת אותו וכו'. כדי לגלות את עומק כוונת המחבר רצוי לחדור אל עולמו של הכותב אל זמנו ומקומו.
למרות ניסיון זה לחדור לעולמו של כותב ולהעמיק ההבנה במדרש, אל לנו הקוראים לחטוא ולצמצם את הלקח הנלמד מהאגדה לזמן ומקום. טיבם של היסודות הנלמדים מן האגדה הם על-היסטוריים ואין ראוי לצמצמם.
מדרשנו מלא סמלים השתדלתי לסמנם, אך אין די בכך, קודם הקריאה בפרוש זה יש לעבור על המדרש פעמים מספר, לעורר תהיות שאלות ולבקש פתרונם, בלא מלאכה זו יהיה פרושי זה כניסיון למכור למי שאינו חפץ לקנות, כי המדרש מלא רמזים עמוקים ועניינים אלוקים. 2
ירושלים בחורבנה
עָרֵי קָדְשְׁךָ הָיוּ מִדְבָּר צִיּוֹן מִדְבָּר הָיָתָה יְרוּשָׁלִַם שְׁמָמָה: בֵּית קָדְשֵׁנוּ וְתִפְאַרְתֵּנוּ אֲשֶׁר הִלְלוּךָ אֲבֹתֵינוּ הָיָה לִשְׂרֵפַת אֵשׁ וְכָל מַחֲמַדֵּינוּ הָיָה לְחָרְבָּה: (ישעיהו סד, ט-י)
אמר רבי אלעזר: הרואה ערי יהודה בחורבנן - אומר: ערי קדשך היו מדבר, וקורע. ירושלים בחורבנה - אומר: ציון מדבר היתה ירושלים שממה, וקורע. בית המקדש בחורבנו - אומר בית קדשנו ותפארתנו אשר הללוך אבתינו היה לשרפת אש וכל מחמדינו היה לחרבה, וקורע. (בבלי מועד קטן דף כו ע"א)
בית המקדש הוא מקום ההילול והשבח "הבית אֲשֶׁר הִלְלוּךָ אֲבֹתֵינוּ" (ישעיה סד, י) בית התפילה "כִּי בֵיתִי בֵּית תְּפִלָּה יִקָּרֵא" (ישעיהו פרק נו, ז) מקור הנבואה "היה לשריפת אש..." מבקש ר' יוסי 3 למצוא לו מקום תפילה, אולי יוכל לכנוס ולהתפלל במקום אשר הילולו בו אבותיו, אולי שם ימצא "בגיא חזיון" 4 חזיון נבואה דעת עליון.
"וכל מחמדנו היה לחרבה" נכנס הוא לחורבה אחת -אחת יחידה ומיוחדת...
עת כניסתו של ר' יוסי לחורבה, עומד לו אליהו על הפתח כעומדו בימים ראשונים (מלכים א,יט), בקנאו את קינאת ה' בבני ישראל על עוזבם את ברית ה' "וַיֵּצֵא וַיַּעֲמֹד פֶּתַח הַמְּעָרָה וְהִנֵּה אֵלָיו קוֹל וַיֹּאמֶר מַה לְּךָ פֹה אֵלִיָּהוּ" (מלכים א יט,יג) ועתה עומד הוא פתח החורבה. ור' יוסי רואהו עת הוא מתפלל וקינאת אליהו עומדת עליו. 5
אליהו המקנא את קינאת ה' דורש לו לשלום
מצוי הוא אליהו אצל ר' יוסי כשם שמצוי הוא אצל הצדיקים היחידים, הם שומרי ברית ה' בקנאות, במחיצתם יכול אליהו לעמוד בלבושו הגשמי אשר נלקח ממנו עת קינא בבני ישראל. הופעתו של אליהו בפתח, הולידה בהלה בליבו של ר' יוסי "מה לך פה אליהו" (שם, יג) שמא לחרוץ דין אתה כאן? ויען אותו אליהו שלום לך (השלמות לך) רבי! לא עת דין היא, באתי להשלימך. ויען לו רבי יוסי: השלימני רבי ומורי.
היה לך להתפלל בדרך
תפילת הדרך מושפעת מפגעי הדרך, אם גשומה היא הדרך יבקש ההולך "תהא שחונה", אם ארוכה היא הדרך יבקש ההולך לקצרה, אם תלולה היא יבקש לישרה. רבי יוסי מבקש לפרוש מן הדרך, מבקש הוא את מקום התפילה השלמה, מבקש את הטוב השלם לעולם כולו, מקום שם המתפלל עומד בבית קונו למעלה מן המקום ומייחל לנבואה.
דע שתפילתם של עוברי דרכים נשמעת
כשהיה הכהן הגדול בבית קודשי היה מתפלל תפילה קצרה כך היה אומר: יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שאם תהיה שנה זו שחונה תהיה גשומה, ולא יסור שבט מבית יהודה, ולא יהיו עמך בית ישראל צריכין לפרנסה, ואל תכנס לפניך תפלת עוברי דרכים. 6 (רמב"ם הלכות עבודת יום הכיפורים פ"ד ה"א; ע"פ תענית כד ע"ב) תפילת עוברי דרכים נשמעת לפני הקב"ה, הקורא אל ה' מן הדרך נענה, עד כי כהן גדול ביום הקדוש בשנה, בהיכל המלך, עת יציאתו מבית קודשי הקודשים משתדל לבטל תפילתם. 7 ע"כ היה עלך להתפלל בדרך.
תפילה קצרה
פרש"י (ואף תוס' הסכימו לדעתו) תפילת הביננו. 8
הביננו ה' אלהינו לדעת דרכיך, ומול את לבבנו ליראתך, ותסלח לנו להיות גאולים, ורחקנו ממכאובינו, ודשננו בנאות ארצך, ונפוצותינו מארבע תקבץ, והתועים על דעתך ישפטו, ועל הרשעים תניף ידיך, וישמחו צדיקים בבנין עירך ובתקון היכלך ובצמיחת קרן לדוד עבדך ובעריכת נר לבן ישי משיחך, טרם נקרא אתה תענה, ברוך אתה ה' שומע תפלה. (ברכות דף כט ע" א)
על אף שתפילת עוברי הדרכים מושפעת מצרכי השעה, דע לך כי היה עליך להתפלל תפילה כוללת- תפילה הדורשת טובת הכלל. (דורשת טובת הכלל-להבדיל מתפילת עוברי דרכים אותה מבקש הכהן הגדול לבטלה בשל היותה מעדיפה את טובת הפרט על הכלל)
למדתי שאין נכנסים לחורבה
אחר החורבן חסר בית התפילה, נתמעט כבודו של מקום, רוב ישראל בגלות ושארית הפליטה אשר בארץ מבקשת ללקט השברים והשירים אשר נפלו משולחן אביהם. הצדיקים דורשי ה' (ור' יוסי בכללם) משתוקקים לשולחנו של מקום משתוקקים לקולו–קול הנבואה. אך אין הם יכולים להשיג הקול, מידת הדין פגעה והנבואה נסתלקה ועתה אין הם ראוים לבוא, ואף אם יבואו הרי שנסתם מקור הנבואה.
מה קול שמעת? בת קול
בת ביתה של הנבואה-בת הקול משמיעה קולה - יונה מנהמת כארי. יונה אינה מנהמת אלא הומה היונה אינה אלא משל לשכינה המצטערת על גלות ישראל ומשמיעה את קולו של הקב"ה-הארי בצערו "אוי לבנים שבעונותיהם החרבתי את ביתי ושרפתי את היכלי והגליתים לבין האומות. צער משותף לאב ולבנים.
ואמר לי: חייך וחיי ראשך, לא שעה זו בלבד אומרת כך, אלא בכל יום ויום שלש פעמים אומרת כך.
ולא זו בלבד, אלא בשעה שישראל נכנסין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות להתפלל ולבקש מבוראם צרכיהם וממלכים אותו עלהם בדרך ועונין יהא שמיה הגדול מבורך הקדוש ברוך הוא מנענע ראשו ואומר: אשרי המלך שמקלסין אותו בביתו כך, מה לו לאב שהגלה את בניו, ואוי להם לבנים שגלו מעל שולחן אביהם....
עתה ישראל עומדים בביה"כ ושכינה עמהם ובעז"ה יזכו ישראל לעמוד לפני אביהם בביתו בירושלים.
אל לו לפרוש מן הדרך ולהיכנס לחורבה
לעיתים מתוך החשק להיות אחוז בדרגה עליונה, אידיאלית, לשמוע את ה"קול מדבר אלי", המדרגות הרגילות של ישוב העולם מסתלקות ממנו, אין מעונין הוא להלך בדרך, נעשה האיש שבור והרוס, היאוש תוקפו אין בו כח לחיים, למוסר, אין בו שלוה, אין בו שמחה, אין בו מעשים טובים, אז שעה נפלאה היא לעסוק בתפילה, לבקש מיוצרו כל הצרכים-הגשמיים והרוחניים, צרכי עצמו וצרכי אחרים ע"י זה מתפתח חוש האמונה בגדלו "כי אל חי בקרבך", וההכרה האלהית, שהיא אור העולם והחיים, הולכת ומתגברת בקרבו. 9
^ 1.עיין מהרש"א כתובות קד ע"א: בהיותי חי שיגעתי בעשר אצבעותי במצוות התורה כי היד היא עיקר כלי מעשה הגוף וכו'
^ 2.עיין ברמב"ם בהקדמה לפרוש המשנה.
^ 3.רבי יוסי בר חלפתא תנא א"י בדור הרביעי תלמידו של ר' עקיבא (בבלי פסחים יח ע"א).
^ 4.איכה רבה (וילנא) פתיחתות "רבי יוחנן פתח (ישעיה כ"ב) משא גיא חזיון גיא שכל החוזים מתנבאים עליה, גיא שכל החוזים עומדים ממנה"
^ 5.במדרשים רבים אנו מוצאים את אליהו כמורה הוראה מלמד לקח וחכמה לחכמים עוד אליהו מסמל את מידת הדין הקנאות ומבקש ללמד לחכמים לא לאחוז בה יתר על המידה ראה למשל בבלי ברכות כט ע"ב אמר ליה אליהו לרב יהודה אחוה דרב סלא חסידא: לא תרתח ולא תחטי, לא תרוי ולא תחטי וכו'. בבלי שבת דף לג ע"ב: אתא אליהו וקם אפיתחא דמערתא , אמר: מאן לודעיה לבר יוחי דמית קיסר ובטיל גזרתיה?
^ 6.בבלי תענית דף כד ע"ב : רבי חנינא בן דוסא הוה קא אזיל באורחא אתא מיטרא. אמר לפניו: רבונו של עולם, כל העולם כולו בנחת וחנינא בצער? פסק מיטרא. כי מטא לביתיה, אמר לפניו: רבונו של עולם! כל העולם כולו בצער, וחנינא בנחת? אתא מיטרא. אמר רב יוסף: מאי אהניא ליה צלותא דכהן גדול לגבי רבי חנינא בן דוסא. דתנן: היה מתפלל תפלה קצרה בבית החיצון. מאי מצלי? רבין בר אדא ורבא בר אדא דאמרי תרוייהו משמיה דרב יהודה: יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתהא השנה הזו גשומה ושחונה. שחונה מעלייתא היא? אדרבה, גריעותא היא! אלא: אם שחונה - תהא גשומה וטלולה. ואל יכנס לפניך תפילת עוברי דרכים . רב אחא בריה דרבא מסיים משמיה דרב יהודה: לא יעדי עביד שולטן מדבית יהודה, ואל יהו עמך ישראל צריכין להתפרנס זה מזה, ולא לעם אחר.
אמר רב יהודה אמר רב: בכל יום ויום בת קול יוצאת ואומרת: כל העולם כולו ניזון בשביל חנינא בני וחנינא בני דיו בקב חרובים מערב שבת לערב שבת. הוה רגילא דביתהו למיחמא תנורא כל מעלי דשבתא ושדייא אקטרתא,
^ 7.בבלי יומא נב ע"ב: יצא ובא לו בדרך בית כניסתו, ומתפלל תפלה קצרה בבית החיצון.
^ 8.כן פסק בשו"ע אורח חיים הלכות תפלה סימן קי סעיף א :בשעת הדחק, כגון שהוא בדרך; או שהיה עומד במקום שהוא טרוד וירא שיפסיקוהו; או שלא יוכל להתפלל בכוונה תפלה ארוכה, מתפלל אחר ג' ראשונות : הביננו, ואומר אחריה ג' אחרונות, וצריך לאמרם מעומד; וכשיגיע לביתו, אין צריך לחזור ולהתפלל. ואינו מתפלל הביננו בימות הגשמים, ולא במו"ש וי"ט.
^ 9.עובד ע"פ דברי הראי"ה על התפילה בשעת הנפילה, עיין שמונה קבצים ג', רל.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
