ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- פתחי עיון - הרב אלישיב קפקה
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- ברכות
ויש לעיין מה דין במי שלא התפלל עד ד' שעות, האם יכול להתפלל אחר כך או לא?
דעת רס"ג
בגמרא מקשינן לרבנן:
ולכו"ע עד חצות ותו לא?! והאמר רב מרי בריה דרב הונא בריה דרבי ירמיה בר אבא אמר רבי יוחנן: טעה ולא התפלל ערבית - מתפלל בשחרית שתים, שחרית - מתפלל במנחה שתים! - כולי יומא מצלי ואזיל, עד חצות - יהבי ליה שכר תפלה בזמנה, מכאן ואילך - שכר תפלה יהבי ליה, שכר תפלה בזמנה - לא יהבי ליה.
ויש להקיש מדיון זה בשיטת חכמים האומרים עד חצות לדידן שנוקטים הלכה כרבי יהודה שסוף זמן תפילה בד' שעות. וכשם שאחר חצות אין זה זמן תפילה, כך יהיה לאחר ד' שעות שאין זה זמן תפילה כלל. לאחר דימוי זה יש לומר שמהגמרא משמע שאפשר להתפלל רק עד ד' שעות ותו לא, ואחר כך אפשר להתפלל רק בשעת התשלומין. וזה נלמד ממה שהגמרא אומרת שאכן אם לא התפלל שחרית בזמנה יתפלל במנחה שתים, ומשמע שבזמן מנחה יתפלל ולא לפני כן. ואכן כך כתב רס"ג בסידורו (דיני תפילה וק"ש, ד"ה ומי שלא):
ומי שלא היה יכול להתפלל תפלת שחרית עד סוף השעה הרביעית לא יתפלל בחמישית לא בששית ולא בחצי הראשון של השביעית מפני ששעתים וחצי האלה אינן זמן התפלה אלא ימתין עד תחילת החצי השני של השעה השביעית ויתפלל אז שתי תפילות.
דעת המתירים
אך הרי"ף (ריש פ"ד) ורא"ש (ד, א) כתבו שאפשר להתפלל גם בין שעה רביעית לשעה שישית:
ואף על גב דליתא לדרבנן דאמרי עד חצות היכא דטעי וצלי לאחר ארבע שעות שכר תפלה יהבו ליה שכר תפלה בזמנה לא יהבו ליה.
ואף הרמב"ם כתב קרוב לדבריהם (תפילה ג, א):
ואם עבר או טעה והתפלל אחר ארבע עד חצות היום יצא ידי חובת תפלה, אבל לא יצא ידי חובת תפלה בזמנה, שכשם שתפלה מצוה מן התורה כך מצוה מדבריהם להתפלל אותה בזמנה כמו שתקנו לנו חכמים ונביאים.
הטור (או"ח סימן פט) מביא את דברי הנ"ל אך כותב כרמב"ם שיכול להתפלל בין ארבע לשש הגם שהזיד בתפילת שחרית.
אך מה הטעם שיכול להתפלל לאחר שעבר הזמן של ד"ש? הרי כפי שכתבנו לעיל אמנם שאלת הגמ' היא אליבא דרבנן אך באותה מידה יש לשאול בשיטת שיטת ר' יהודה – עד ד"ש ותו לא? והרי יכול להתפלל תשלומים! דהרי הוא פשיטא שדין תשלומים שייך גם לרבי יהודה. ואם כן, מהגמרא עולה כפי שכ' לעיל רס"ג, ששכר תפילה בזמנה הוא כהלכה עד ד"ש, ושכר תפילה שלא בזמנה הוא רק בתשלומים!
תירוצי הבית יוסף
הבית יוסף (או"ח פט) מביא שתי אפשרויות למקור הדין של הראשונים הנ"ל: א. דין תשלומין. ב. אפושי פלוגתא לא מפשינן.
א. דין תשלומין מלמדנו שניתן להתפלל בזמן התפילה הבאה פעמיים, הראשונה עבור החיובית, והשניה עבור הקודמת. ואם כן, לא גרע זמן זה מדין התשלומין, דסו"ס לאחר ד"ש לר"י ולאחר חצות לרבנן הוא אותו הדין, לשניהם כבר אינו זמן שחרית. וא"כ, אפשר להתפלל אותה מיד, ואין צורך בלחכות. אך מקשה הב"י, דאם כן מדוע מותר לרמב"ם להתפלל גם אם חיסר תפילה במזיד? והרי בתשלומין קיי"ל דרק בשוגג יכול להשלים (כמופיע בהמשך העמוד).
ב. קיי"ל דאפושי פלוגתא לא מפשינן, וא"כ לא מסתבר דלרבנן בין ד' לו' שעות יהיה מותר לכתחילה ואילו לרבי יהודה יהיה אסור אפילו בדיעבד (דהרי אם שכר תפילה אין לו – ברכותיו לבטלה). אלא ע"כ רבי יהודה מודה לרבנן שיכול להתפלל עד חצות, אלא שאין זה שכר תפילה בזמנה. ולפי זה מותר להתפלל אפ' הזיד ולא התפלל שחרית. ומאידך, כיון שאיירי בזמן תפילת שחרית, הוא ודאי רק עד חצות (אפילו לרבנן, דמחצות ואילך הוא זמן מנחה) ואם כן, פשיטא שאין להתפלל בחצי שעה שאחרי חצות.
וראיה להסברו מביא ב"י מדברי הרשב"א בריש פירקין (איבעיא להו) שכתב:
מיהו דוקא בזמן תפילה לפי שכיון שהוא זמן תפילה והוא עוסק בתפילתו חוזר ומשלים מה שטעה בתפילותיו אבל שלא בזמן תפילה לא.
משמע מדבריו שאפשר להתפלל רק בשעות התפילה, ואם כן אין להתפלל אחר חצות היום, שכבר אינו זמן שחרית וכן אינו זמן מנחה עד שש ומחצה, ומתאים להסבר השני.
אלא דאכתי יש לבאר מש"כ ב"י דגם לר"י מתפלל אחר ד"ש כדי לא להרבות מח'. מהיכי תיתי להתיר לומר ברכות לבטלה משום כך? (לחם משנה תפילה ג, א). ואולי אפשר לומר שגם לרבי יהודה עד חצות הוא בוקר אלא שמדיני התפילה שיקריבו עד ד"ש משום שכך היה בהקרבת קרבן תמיד של שחר.
דברי הט"ז
הט"ז לא מקבל את ההסבר השני של הבית יוסף, שהרי בגמ' אמרינן 'כולי יומא מצלי ואזיל' וא"כ הוא גם אחרי חצות? ועוד, לדידך שאחרי חצות אסור, מדוע תמהה הגמרא 'עד חצות ותו לא?', והרי לפי ב"י שאסור אחר חצות – אה"נ, ודאי שעד חצות ותו לא! ולכל היותר יתפלל מנחה פעמיים. ויוצא א"כ שמה שמכריע הב"י הוא ממש מהלך שהגמרא לא מקבלת.
לכן אומר ט"ז שהיתר התפילה נלמד מדברי הגמ' 'דכולי יומא מצלי ואזיל', ולכן חובה עליו להתפלל כל היום, אלא שבהגיע זמן מנחה צריך להקדימה, ולכן לא נקרא יכול ממש כל היום, ונפק"מ היא שיכול להתפלל עד שש וחצי ואף בהזיד. וממש"כ רשב"א שאין להתפלל שלא בזמן תפילה, ומכאן למד ב"י שלא יתפלל בחצי שעה שאחר חצות, אין קשיא, דאין זו כוונת הרשב"א כלל. אלא ר"ל שתפילת תשלומין יש להתפלל רק כאשר סומכה לתפילה מחויבת אך לא שיתפלל מנחה ורק כעבור זמן רב יתפלל שחרית.
ויתכן שמה שלא קיבלו את דברי ט"ז הוא משום שאין 'כולי יומא' ממש אף לשיטתו. שכן, שחרית בלבד יכול להתפלל רק עד שעת המנחה, ורק אחריה ובסמיכות אליה, אך לא לבדה. וא"כ יוצא שמשמעות מימרא זו אינה שיכול להתפלל ממש כל היום, אלא שבמהלך היום ניתן להשלים תפילות. אלא דפמ"ג כ' שאף לדידיה מתפלל לא רק בסמיכות לתפילה הבאה אלא שכך הוא לכתח'.
הלכה
שו"ע ורמ"א (פט, א) פסקו כהבנת בית יוסף בדעה השניה שמותר להתפלל רק עד חצות ותו לא. וכך פסק מ"ב (ס"ק ו). אך הוסיף שלפי פשטות הבנת רי"ף ורא"ש יש להתפלל רק נדבה וכך הבין גר"א בביאורו (פט, ד"ה ואם עבר) ולכן יתנה שיהיה נדבה. אך למעשה אם התפלל אחר חצות יסמוך על האחרונים שנוקטים כט"ז. ואף ילקוט יוסף נקט כהכרעת המ"ב וכתב (פט, ה):
ואם הזיד בדבר והתעכב מלהתפלל עד אחר ד' שעות, יתפלל שמונה עשרה בתנאי של נדבה.
להערות - [email protected]
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

גירושין חובת מזונות ילדים בהלכה ובפסיקה
השיעור בוחן את גדרי החיוב ההלכתי של אב במזונות ילדיו, תוך עיון במקורות התלמודיים, במחלוקות הראשונים ובהתפתחות תקנות חכמים לאורך הדורות. בהמשך לכך, מנותחות ההשלכות המעשיות של פסיקות בתי הדין ובתי המשפט כיום, תוך התייחסות לשינויים הכלכליים והחברתיים בימינו.

מידות הראי"ה תיקון הברית: עבודה מתוך שכל
ברית א' - ב'
השיעור עוסק בתיקון מידת הברית ובמעבר מפעולה מתוך טבע או חשק רגעי, לעבודה מושכלת ותבונית שבה האדם בוחר בטוב מפני שהוא אמת. מודגש כי אף שהתיקון דורש מאמץ ואיפוק מול החומריות, הוא מהווה דרגה עליונה של עבודה מאהבה המשפיעה שפע וברכה על העולם כולו.

אור התנ"ך ממשה ליהושע: שותפות בארץ החדשה
יהושע פרק ג'
השיעור עוסק במעבר ההנהגה ממשה ליהושע בכניסה לארץ ישראל, תהליך המתואר כמעבר מהנהגה ניסית ופסיבית להנהגה של שותפות, יוזמה ועשייה מצד העם. מתוך ניתוח הפסוקים ומדרשי חז"ל, מוסבר הצורך בקריאה המשולשת "חזק ואמץ" כבסיס ליצירת מדרגה רוחנית חדשה המשלבת בין מחשבה, דיבור ומעשה.

חיי שרה מידת האבות וגאולת הבנים
שיחת מוצ"ש פרשת חיי - שרה
השיעור עוסק במדרגותיהם הרוחניות של האבות – מקניין מערת המכפלה, דרך לימוד הזכות המיוחד של יצחק על ישראל ועד לגדולת שיחתם של עבדי האבות. מתוך דברי הראי"ה קוק מוסבר כי הדבקות הטבעית והפנימית של האבות בה' היא השורש והמגמה שאליה עם ישראל שב ומתעלה בדור הגאולה.

שם משמואל על הפרשה השידוך של יצחק ורבקה
שם משמואל על הפרשה - חיי שרה (תרע"ח)
השיעור עוסק בשידוך יצחק ומסביר כיצד אליעזר זכה למידות חסד ואמת דווקא בזכות מאבקו העיקש להתנתק מנגיעותיו ואינטרסיו האישיים להשיא את בתו. התגברות פנימית זו היא שאיפשרה לו לנצח את רמאותם של בתואל ולבן ולהוציא מהם את רבקה.

לנתיבות ישראל התורה, ההתיישבות והופעת השם
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (ב), מ"ח, נ"ג
השיעור עוסק בחשיבותה של ההתיישבות הדתית בבניין הארץ, בצורך להרבות באור התורה ובהעמקת לימוד משנתו של מרן הרב קוק. בהמשך לכך, מוסברת מהות קריאת שם ה' על עם ישראל כביטוי לקדושה פנימית המתגלה במצוות, בתפילין ובחיבור לכלל המציאות.

תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.

יסודות הש"ס יסודות וטעמי שבועות בדיני ממונות
פתיחה לענייני שבועות
השיעור עוסק בסוגי השבועות השונים בדיני ממונות מדאורייתא ומדרבנן, ומנתח את הופעתם בסוגיות המרכזיות במסכת בבא מציעא. בהמשך לכך, נבחנים טעמיהן של השבועות והשאלה העקרונית האם שבועה נתפסת ככלי ראייתי מברר או שנועדה לפייס את דעתו של בעל הדין.

עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.

רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.

עין אי"ה - הרב משה גנץ חיבור השכל אל הרגש והיראה
שבת א, קס"ט - ק"ע
השיעור עוסק בצורך לחבר את ההבנה השכלית והלימוד אל רגש טהור של יראת שמיים כדי שהדברים יופנמו באדם ולא יישארו ידיעה חיצונית בלבד. בעזרת משלים ומאמרי חז"ל, מודגשת החשיבות של הקדמת הכללים, המידות והקדושה לעיסוק בפרטים כדי להגיע לחיים שלמים ומתוקנים.

חיי שרה כיצד לבקש בקשה -ארבעה ביקשו שלא כהוגן ושלושה נענו כהוגן
המבקשים אליעזר עבד אברהם, כלב בן יפונה, שאול המלך, יפתח הגלעדי.

חיי שרה פרשת חיי שרה – נפילת בני ישמעאל
כשהאויב הערבי מרים ראש בהתנשאות על המדינה היהודית ועוד מבפנים זו בדיוק נקודת המפנה שתביא לצמיחה ישראלית

תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה
השיעור עוסק בשאלת חיוב נשים בהבדלה ובאפשרות שלהן להבדיל בעצמן, תוך סקירת מחלוקות הראשונים והפוסקים הספרדים והאשכנזים. בהמשך נידונים הגדרים ההלכתיים של "חמר מדינה" והתנאים שבהם ניתן להשתמש במשקאות חלופיים ליין עבור הבדלה.








