ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- חנוכה
וּלְךָ עָשִׂיתָ שֵׁם גָּדוֹל וְקָדוֹשׁ בְּעוֹלָמֶךָ.
חשבו לרגע מה היה קורה אם לא היו לבני אדם שמות. כל מיני אנשים מסתובבים להם בעולם, חסרי שם. מעניין, הא? ומה אם אתם רוצים לקרוא לחבר שלכם? "היי אתה! מה כולכם מסתובבים? התכוונתי אליך. לא, לא! אליך..." בקיצור, בלגן רציני. מזל שיש לנו שמות. השם שלנו הוא הדרך שבה אנחנו מתגלים לאחרים. ללא שם לא היו יכולים לפנות אלינו, על אף שאנחנו – מצד עצמנו – יכולנו להסתדר לא רע גם בלי שם. כך למשל, אדם טוב זוכה לשם טוב. השם שלו הוא ההתגלות של האדם הזה בעולם, למרות שהוא טוב גם בלי השם הטוב שלו.
השם של ה' הוא הדרך שבה הוא מתגלה בעולם . כשהמצב הרוחני של עם ישראל לא טוב, שמו של ה' מתחלל. לכן נהוג לומר 'חילול השם '. זה לא חילול ה', כי את ה' אי אפשר לחלל. הוא מעל לכל פגיעה של חטא שאנו עושים. אך שמו של ה' מתחלל על ידי מעשים לא טובים שלנו. התגלותו של ה' בעולם איננה שלמה . לכן, על ידי ניצחון החשמונאים על היוונים וטיהור בית המקדש מחדש, חזר שמו של ה' להיות גדול וקדוש בעולם.
הלכה- מהו הקשר בין קולנוע 'אדיסון' והדלקת הנרות?
הגמרא במסכת שבת אומרת שיש להשאיר את הנרות דולקים עד זמן שבו כלתה רגל מן השוק, כלומר, זמן שבו אין עוד אנשים המסתובבים ברחובות.
להלכה אנו פוסקים שיש להשאיר את הנרות דולקים למשך חצי שעה, שהוא הזמן שהיה עובר מהשקיעה ועד שלא היו אנשים מסתובבים עוד בשוק בימי חז"ל. יש שסברו שלכתחילה הנרות צריכים לדלוק עד סוף הזמן שבו נמצאים בפועל אנשים ברחובות. לפי זה, ישנם מקומות שיצטרכו לשים כמות של שמן שתספיק עד השעה עשר לערך, וישנם מקומות שיצטרכו אף יותר.
בירושלים היה גר הרב יצחק זאב סולובייצ'יק. הרב היה גר ברחוב ישעיהו, מול קולנוע אדיסון. בתחילה היה הרב מדליק נרות עד חצי שעה לאחר צאת הכוכבים. פעם אחת אמר הרב מרדכי אליהו לבנו של הרב סולובייצ'יק: הרי מול ביתכם ישנו קולנוע אדיסון, ושם יש מאות אנשים היוצאים מהצגות עד אחרי חצות לילה. מאז התחיל הרב סולובייצ'יק לשים בחנוכייה שמן שיספיק עד לאחר שיצאו האנשים מהצגת חצות. אולם כל זה איננו מעיקר הדין. להלכה די לשים שמן כך שידלוק חצי שעה לאחר צאת הכוכבים. ( עפ"י 'הלכה ממקורה' – הרב יוסף צבי רימון)
דברים שבלב- על הגבורות ועל התשועות
"סחתיין על המבצע המוצלח, מיקי. כל החבר'ה בפלוגה מדברים על מה שעשיתם אתמול בלילה, שמעתי שממש הובלת את הכוח בצורה מדויקת אל היעד. פעולה חלקה, באמת כל הכבוד".
"תשמע, דוגרי, זה היה ממש נס".
"אתה מתכוון נס שלא קרה שום דבר?"
"גם". "מה גם?!"
"אני מתכוון שעצם התכנון של הפעולה הזאת הוא נס מדהים. אין לי מושג מאיפה קיבלתי את האומץ הזה לקבל עליי ועל החיילים שלי את המבצע. זה כאילו איזו רוח גבורה כזאת שרתה עליי באותו רגע. קשה לי להסביר את זה. אבל האמת, עכשיו נזכרתי שקראתי על זה פעם באיזה ספר. שהנס לא חייב להתגלות כמו איזו קריעת ים סוף. גם רעיון יצירתי שצץ פתאום לאחד המפקדים הוא סוג של נס, נס שמופיע בדרך הטבע. אז מה שהרגשתי היה משהו כזה..."
***
"ועל הגבורות ועל התשועות ועל המלחמות" גבורת החשמונאים לקום ולהילחם נגד היוונים גם היא נס, נס טבעי. לפעמים נדמה לאדם שהישועה צומחת על ידי ההשתדלות שלו בלבד; על ידי חכמתו, מקצועיותו, תבונתו וכישוריו המבורכים. ואכן, מותר ויכול האדם לומר: "כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה". רק חשוב שלא ישכח את המשך הפסוק: "וְזָכַרְתָּ אֶת ה' אֱ-לֹהֶיךָ כִּי הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת חָיִל". כך גם בכל הצלחה שלנו, בכל רעיון יצירתי שעמלנו עליו זמן רב. אפשר להסביר כל דבר באופן רציונלי, הגיוני ושכלי. אך במבט זה ממש אפשר אפילו להכחיש נס על טבעי. האמונה חושפת שגם ההצלחות הקטנות שלנו, אלה שכביכול אנו עושים בכוחות עצמנו, הן בסיוע מאת הבורא. נסים נסתרים שנשלחים אלינו מאת ריבון כל העולמים. אולי לכן דווקא בחג שבו אנו חוגגים את הניצחון על המבט האנליטי-שכלי, זה שמנתח כל דבר בכוח ההיגיון בלבד, אנו מגלים שגם הניצחון במלחמה, זה שנראה טבעי, הוא בעצם נס אלוקי נסתר.
משימה: בפעם הבאה שתרגישו שהצלחתם במשהו, מיד הודו לה' בתפילה או בנתינת צדקה.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
