ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- חנוכה
וּלְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל עָשִׂיתָ תְּשׁוּעָה גְדוֹלָה וּפֻרְקָן כְּהַיּוֹם הַזֶּה.
לפעמים אנחנו מתרגלים למצב הנוכחי שבו יש לנו מדינה עצמאית. כמעט אלפיים שנה חלמו יהודים והשתוקקו להגיע למצב שבו אנחנו נמצאים היום. "להיות עם חופשי בארצנו". במשך דורות רבים יהודים היו כפופים לקיסר, לסולטאן, למלך או לסתם פריץ. מדינה יהודית עצמאית הייתה חלום רחוק ולא מציאותי. "לשנה הבאה בירושלים הבנויה" הייתה רק משאלת לב ותפילה.
הרמב"ם, בפתיחתו להלכות חנוכה, מדגיש שבעקבות ניצחון החשמונאים " חזרה מלכות לישראל יתר על מאתיים שנה". בדברים אלה מדגיש הרמב"ם שההישג הצבאי של החשמונאים לא היה רק רוחני-דתי. זה היה גם הישג לאומי. אלפיים שנות גלות העם היהודי קיים מצוות. אבל חלקים מהעם היהודי שכחו שלהיות יהודי זה לא רק להיות דתי. להיות יהודי זה גם לחזור ולהקים מדינה, לנהל חיים של עם ולא של יחידים שמפוזרים בגלות. תשועת העם הייתה החזרת המצב הלאומי המתוקן . לא עוד עבדים ונתינים המשועבדים לממלכה זרה, אלא עם עצמאי המנהל את חייו כרצונו. "וּלְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל עָשִׂיתָ תְּשׁוּעָה גְדוֹלָה וּפֻרְקָן כְּהַיּוֹם הַזֶּה" .
הלכה- היכן מדליקים נרות בבית משותף?
הגמרא במסכת שבת אומרת: "נר חנוכה מצווה להניחה על פתח ביתו מבחוץ".
בבית צמוד קרקע, שעליו דיברה הגמרא, ישנם שני יתרונות להדלקה בפתח הבית: א. פרסום הנס לעוברים ברחוב; ב. החנוכייה ניצבת משמאל לדלת, והמזוזה מימינה, וכך האדם מוקף במצוות.
בבית משותף יש להתלבט היכן להדליק: האם בפתח הדירה הפונה לחדר המדרגות, או בחלון הפונה לרחוב?
על ידי ההדלקה בפתח הבית יהיה האדם מוקף במצוות, אך פרסום הנס יהיה מצומצם (רק לדיירי הבניין). לעומת זאת בהדלקה בחלון יהיה פרסום הנס מרובה, אך האדם לא יהיה מוקף במצוות. האם נעדיף את ההדלקה בפתח או את פרסום הנס ? מה משמעותי יותר?
הרב משה פיינשטיין פוסק שכאשר אי אפשר לקיים את שתי הדרישות – פרסום הנס עדיף מפתח הבית, מכיוון שהוא עיקר המצווה. לכן למעשה, אדם הגר בבית משותף ידליק בחלון הפונה לרשות הרבים שממנו יוכלו לראות את החנוכייה כמה שיותר אנשים. ( עפ"י 'הלכה ממקורה' – הרב יוסף צבי רימון)
דברים שבלב- "ובן אדם יתאמץ בך..."
"צר לי אדוני, אנחנו סוגרים בדיוק בשעה חמש. ועכשיו – חמש".
"אבל אין לך מושג כמה התאמצתי להגיע לכאן, נסעתי שלוש שעות ו..."
"אני מאוד מעריך את המאמץ, אך לצערי לא אוכל לעזור לך. שלום..."
***
בעולם הזה מה שתופס זה התכל'ס. מה שיוצא בפועל. בעולם האמת, המדדים הם אחרים. השכר שהאדם מקבל הוא על פי המידה שבה הוא התאמץ כדי לעשות מה שנדרש ממנו. ה' מתייחס למאמץ, ולא רק לתוצאות.
בעצם המאמץ ישנה אמירה גדולה ומשמעותית: אני לא מוותר. אני אמשיך, וגם אם אכשל לא אפסיק להתאמץ. כש'נכנסים לראש' הזה, מתחשבנים פחות על חשבונות כמו: "הרי גם ככה אין סיכוי".
התפקיד שלנו הוא להיות אחראים על ההשתדלות, ולא על התוצאות. בעיקר משום שהתוצאות לא תמיד בידינו. מה שכן נמצא בידינו הוא היכולת להתאמץ, להשתדל.
במבט הזה אפשר להסתכל גם על מלחמת המכבים ביוונים. ברור שבמהדורות החדשות בתקופתם ניבאו כולם שחורות למכבים ההזויים. הרי מה ההיגיון שבלצאת עם קומץ לוחמים מול צבא אדיר ומיומן כמו הצבא היווני?
אך נראה שגם המכבים ידעו שיש להתמקד במאמץ ולא בתוצאות. הם שאלו את עצמם "מה אנחנו צריכים לעשות כעת?", ולא – "מה יהיו התוצאות?".
את הכלל הזה אפשר ללמוד גם מאחת מהלכות חנוכה. מובא בהלכה הכלל ש" כבתה – אין זקוק לה ", כלומר, עלינו מוטלת רק הדלקת הנר. אם כבה – איננו חייבים להדליקו שנית. בהלכה זו מופיע שוב העיקרון של ההשתדלות ללא התלות בתוצאות. תפקיד ההדלקה מוטל עלינו. מה שיעלה בגורל הנר שהדלקנו – הוא כבר מחוץ לאחריותנו.
בתוך עולם מושגים כזה, שבו ההשתדלות היא העיקר, הרצון הטוב מקבל משמעות עצומה. בדרך כלל אנחנו נוטים לזלזל ברצון שלא מגיע לתוצאות. דרך חג החנוכה כוח הרצון, המאמץ וההשתדלות מקבלים מקום מרכזי וחשוב. לכן: לא נתייאש, ולא נוותר מראש, גם כשאומרים לנו שאין לנו סיכוי . למה? כי הסיכויים וההערכות הם לא התפקיד שלנו. התפקיד שלנו הוא לעשות, "וה' יעשה הטוב בעיניו".
שאלה: האם אנחנו מסוגלים להעריך מאמץ של מישהו אחר, גם אם הוא לא הביא לתוצאות?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
