ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- יום ירושלים
- שיחות ליום ירושלים
- ספריה
- שאלו שלום ירושלים
- יום ירושלים
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
ר' אברהם בן דוד
ומדי שנה בשנה אנחנו נפגשים בעז"ה עם הציבור אשר שומר אמונים, אלה שהתמידו ומתמידים וממשיכים ללכת בתלם הזה עד שיברכו, בעז"ה, על המוגמר תרתי משמע - מוגמר זה גמור, מוגמר זה נחשב בשמים. מברכים על המוגמר, שמתבשמים מריחה של תורה, מגדולתה של תורה ויוצאים בעז"ה להיות גדולי ישראל משפיעים בתורה, מה שנחוץ לנו כיום הזה, מה שזקוק לנו כיום הזה בכדי שנזכה להיות מה שאנחנו ראויים להיות.
"חומש הפקודים" כפי שאנחנו קוראים לספר במדבר. "חומש הפקודים" על שם שני המספרים שמופיעים שמה ביחס לכלל ישראל בדילוג, כאילו, על כל המאורעות שהן לכאורה יותר עיקריים מאשר שאלת המספרים. אבל, תוכנו של דבר, אנחנו רואים שהתורה מתחשבת ביותר עם הענין המספר בצורה מוחלטת ביותר. שמדינה מכריזה על מפקד האוכלוסיה מוסרים את זה לאיזה סטודנטים שמחפשים עבודה, איזה אנשים בטלים שיעברו בין האנשים ויספרו את המפקד. אין משהו מיוחד בדבר הזה.
כאן אנחנו רואים שהתורה צוותה ואמרה בשמות - הקב"ה צווה בשמות אישיים מי שיעמדו על הפקודים. כי זה איננו דבר פשוט, כי זה הוא לא רק מספר, כי זהו ענין "מספר שמות". זה שמות אישיים של כל אחד ואחד שמהווה עולם בפני עצמו, ושהוא צריך להיות משפיע על אחרים ומושפע מאחרים, לעמוד יחדיו ולפעול כל אחד ואחד לפי כושרו ולפי יכולתו ולפי אישורו ולפי לימודו. "מספר שמות" (במדבר א, ב) - זה לא סתם חייל, זהו מספר מיוחד, מפני שהכתוב אומר במקום אחד שאנחנו נקרא בהפטרה כאן "והיה מספר בני ישראל כחול הים אשר לא ימד ולא יספר" (הושע ב, א). מתחיל במספר וגומר במשהו שהוא לא ימד ולא יספר, מפני שלאמיתו של דבר זהו התוכן המיוחד, היהודי, שהוא מספר ואיננו מספר, הוא מספר שלמעלה מהמספר, ולא יספר. "במספר שמות" - אז יכול להיות אחד המחזיק את המרובה, יכול להיות אחד שהוא עולם מלא. "מספר שמות"..."אשר לא ימד ולא יספר". כי אנחנו מוכרחים לדבר הזה, כי המספר הוא מפחיד אותנו, ועל כן אנחנו מוצאים שבזמן המפקד היה צריך לתת מחצית השקל "לכפר על נפשותיכם" (שמות ל, טו). הרי אסור לספור. "ויפקדם בטלאים", בחרסים, במשהו, לא במספר הממשי. כי המספר הממשי מפחיד אותנו, מפחיד את העולם כולו, מבטל אותנו בפני אחרים. מי זה? כמה כבר יש לנו? היו לנו שנים עשר מליון. היו, ולצערנו גם זה פחת והלך ע"י האסונות הבלתי ראויים והבלתי חזויים מראש. אז כמה אנחנו כאן בא"י? וכמה סובבים אותנו? ...(הקלטה חסרה)...
"מספרי השמות" - האנשים המיוחדים במינם, כל אחד לפי תכונתו, לפי ענינו ולפי כושרו. כך יצא מה שיצא בחשבון סופי. וגם הענין של הצבור הקטן והמצומצם שלנו "ארץ חמדה", שגדלתם וצמחתם והייתם מכל שנה ושנה, מכל יום ויום נתווסף כח מיוחד בכם. בעז"ה תזכו לברך על המוגמר ואז תצאו ותתנו מפריכם, מכושרכם, מאמונתכם, ממסירותכם לציבור כולו, ואז הציבור הזה יווכח כי אכן יש ערך ללמוד תורה, לשקידה בתורה באופן מיוחד בצבור המיוחד הזה, אשר הוא מבחינת ספרא וסייפא.
אנחנו מקבלים בשמחה וכבוד את האורח שלנו, שבא לכבד אותנו, שיודע הרבה מהסייפא, אבל העובדה הזאת שהציבור הזה הנמצא עתה כאן הריח את ריח אבק השרפה אבל הוא לא הסתפק בדבר הזה וגם נכנס לעולה של תורה ועל ידי זה לקבל לעצמו עושר וחיזוק של המצאות בתוך הציבור ולמעלה מן הציבור. לעשות למען הציבור מתוך ידיעת החסרונות ומתוך ידיעת המציאות הזאת שחיים בתוכה.
כבוד האורח! אתה זכית להיות בין אלה אשר בקעו את החומה, אשר ביתרה את ירושלים בשעתה. אנחנו כולנו חיים בצל אותם המאורעות, אנחנו חיים בשמחת אותם הימים. הרי על כן אנחנו מציינים את היום הזה, את יומה של ירושלים, שנפלו, קרסו החומות. ו"ה' סביב לעמו" להקים חומה חדשה במקום אותם החומות שחרבו, להקים מסביב לעמו ישראל.
היית בין הכובשים של העיר ואנחנו רוצים לראות אותך גם בין הנלחמים על שלמותה של העיר בתקופה הזאת אשר אנחנו חיים בתוכה.
"שמחתי באומרים לי בית ה' נלך" (תהילים קכב, א). שמחנו בזמן שכבשנו את ירושלים, חשבנו שזו היא האתחלתא דגאולה, זהו הענין, הכותרת של כל אותן המלחמות שנלחמו לפני זה ותהיה זאת אולי המלחמה האחרונה.
"שמחתי באומרים לי בית ה' נלך"... הרי אנחנו עומדים מאחרי הכתל, הרי איננו נכנסים פנימה, כי זה אנחנו מחכים לנס מהשמים, אנחנו מסתפקים ברגע זה בכתל המערבי, אבל אנחנו רוצים שהכותל המערבי יהיה הסמל המאחד את כלל ישראל, גם בארץ ישראל וגם בגולה. למעשה אנחנו רואים כיום "עומדות היו רגלינו". חשבנו נלך, חשבנו נתקדם, חשבנו נגדל יותר ויותר. למעשה אנחנו נשארנו עומדים. אבל גם בעמידה הזאת צריך כח. גם לעמידה הזאת צריך אמונה. כי על כן השאלה של המספרים שהזכרתי, המספרים שלנו והמספרים של האחרים הם מעמידים אותנו במצב של התבטלות. אם אין אנחנו יודעים לשמור על ערכינו, אם אנחנו איננו יודעים את התפקיד המיוחד שיש לכנסת ישראל בעולם כולו, באנושות כולה, להשמיע מתוך התורה האמיתית והאמונה האמיתית והיסודות האנושיים הכלליים שמתבטאים אצל כנסת ישראל בצורה הרבה יותר נרחבת, ובצורה יותר מעמיקה, ובצורה יותר אחראית. כנסת ישראל כדוגמא לאומות העולם, כנסת ישראל כמושפעת ומושבחת באופן ישיר ע"י בורא העולם, שעל ידי זה אנחנו יכולים להראות גם לעולם כולו את המציאות המיוחדת הזאת שאיננה מתבססת על הכח, אלא מבססת את הכח על הרוח.
"לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחי אמר ה'" (זכריה ד, ו). היסוד הזה שהתוכן הרוחני קודם למציאות הגשמית. שאם החיל יכול לשמור ולהלחם ביד חזקה הרי אין זה אלא בזמן שיש לו האמונה בצדקת דרכו, עם האמונה הזאת שיודע שאנחנו בונים וחוזרים לארץ מולדת אבותינו. וארץ אבותינו איננה רק באותם גבולות המצומצמים של הקו הירוק. ארץ ישראל היא כזאת כפי שהיא ישנה, כפי שלומדים אנחנו בסיום ספר התורה אחרי המספרים הללו - פרשת מסעי, שנותנת לנו את הלימוד הנכון על הגבולות המינימליות של ארץ ישראל כפי שהיא צריכה להיות.
אם זכינו לדבר הזה, נשמור על הדבר הזה. כי "עומדות היו רגלינו" (תהילים קכב, ב). שתעמודנה הרגליים שחס וחלילה לא נזוז. נשמור על האמונה הזאת שדרכנו צודקת, שאנחנו לא לקחנו מאחרים. אם מישהו לקח, אז אחרים לקחו מאתנו. כי הארץ הזאת היא ניתנה לאבותינו לארץ נחלה. היא איננה יכולה להשתנות כי ירושה אין לה הפסק. "ונתתי אותה לכם מורשה" (שמות ו, ח).
אבל אנחנו צריכים לדעת, כי יש לנו כפילות, יש תואמות לדבר הזה. "תורה ציווה לנו משה מורשה קהילת יעקב". אם המורשה - התורה שצווה לנו משה היא מייחדת, והיא מאוחדת, תואמת את המושג הזה של "נתתי אותה לכם מורשה" (שמות ו, ח). שני הדברים הללו תואמים יחד. אם שוכחים את התאימות הזאת, אם אינם יודעים את הקשר שיש בין שני אלה, אז מתחילים לחשוב על המספרים, ומתחילים לחשוב על הזכויות לפי המושגים הכלליים, הגויים. שמי שנמצא עכשיו, כיום הזה, מבלי להסתכל איך הגיעו הנה. מה היה קודם מזה, איך התפתחה התרבות היהודית, איך ניבאו הנביאים היהודיים, אשר מכוחם ומרוחם ניזונת האנושות כולה. אם ידעו את זה... אם לא יודעים את זה, אז מתחילים לפקפק אחרי הזכות שלנו. אז מתחילים לחשוב ש'ליסטים אתם'. שאתם גזלנים - לקחתם ארץ אחרת.
"כח מעשיו הגיד לעמו" (תהילים קיא, ו). הקב"ה הגיד לנו את הכח הפנימי שיש לעמו, את הזכות האמיתית, שעל כן אנחנו צודקים.
אנחנו רוצים לברך את כבוד האורח הנכבד שלנו שידע את תפקידו לא רק באותה שעה שהתחיל אותה, אלא גם בהמשך ישמור בכבוד על התוכן הפנימי של עם ישראל, על הזכות המלאה של ישראל בארצו. והקב"ה יתן לו כח ועוז לעמוד בדברים האלה ולהגן על התביעות הנכונות, על המציאות הזאת כי עומדות היו רגלינו - לכל הפחות שנעמוד במה שיש, לשמור על מה שיש בכבוד ובאמונה ובקוממיות להיות בקומה זקופה. לעמוד על שלנו.
והקב"ה יהיה בעזרנו שאנחנו נראה את ירושלים כפי שהיא צריכה באמת להיות - עיר שחוברה לה יחדיו.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
