ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- שבת ומועדים
- פורים וחודש אדר
- שמחת פורים
- ספריה
- קבעוני לדורות
- ענינים כלליים של פורים
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
דקלה אלואי ז"ל
פרס-התחפושת המוצלחת של השנה ושל כל השנים יגיע, ללא ספק, לחג-הפורים עצמו. איך, איך התחפש הלֵץ הזה, פורים! רש-רש-רש, קש-קש-קש, נאש-נאש-נאש!...
חידה: מיהו הפורים האמיתי שמאחורי התחפושת?
מקובלים אנו שמאחורי כל מסֵכה צוחקת, מסתתר ליצן בוכה. דווקא הליצנים הכי-הכי מצחיקים, הם אנשים רציניים, ואפילו עצובים.
"ועת העולם מלא שחוק פיו,
צהל, מחא לו כפיים,
בכתה נפשו במסתרים
עד אל עליון בשמיים..." (שלום עליכם, "כתובת על מצבת קברי").
האם גם הליצן שלנו בוכה?צהל, מחא לו כפיים,
בכתה נפשו במסתרים
עד אל עליון בשמיים..." (שלום עליכם, "כתובת על מצבת קברי").
"כל המועדים עתידים ליבטל, וימי הפורים אינם בטלים לעולם, שנאמר: 'וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים' (אסתר ט', כח). אמר רבי אליעזר: אף יום הכיפורים אינו בטל לעולם, שנאמר: 'והיתה זאת לכם לחֻקת עולם'... (ויקרא ט"ז, לד)" (מדרש משלי ט, ב).
פורים - כיפורים... עד כדי כך חשוב ויקר הפורים בעיני חז"ל, שעמדו והשווּ אותו ליום הקדוש והנורא, יום הכיפורים 1 ! ושמא תאמר, הפלגה שבדברי-אגדה יש כאן, הנה כיצד מסיים הרמב"ם, עמוד ההלכה, את הלכות מגילה:
"כל ספרי הנביאים וכל הכתובים עתידים ליבטל לימות המשיח, חוץ ממגילת אסתר, והריהי קיימת כחמישה חומשי תורה וכהלכות של תורה שבעל פה, שאינם בטלים לעולם. ואף על פי שכל זכרון הצרות יבטל, ימי הפורים לא יבטלו..." (פי"ב הי"ח).
מגילת אסתר - וחמישה חומשי תורה.מה יש בו, בחג הקרניבלי הזה; מה יש בו בסיפור המבדח הזה על תככים בחצר המלך הטיפש והזולל, על פוליטיקה של חדר-המשכב המלכותי, מה יש בסיפור הזה שאפילו שם-ד' אינו נזכר בו, שמזכה אותו ליחס רציני כל כך?
ובכלל: מהתלה מקסימה כל-כך, בידור מעולה כזה, לשם מה להכביד עליו, לשם מה להכריע אותו תחת משא הרצינות היהודית הנוראה הזאת?
יום אחד בשנה - למה לא לחייך סתם, ליהנות סתם, להתפרק קצת, בלי משמעויות, בלי תכנים, בלי מסרים, בלי עומקים, גבהים, תהומות?
הנה לפנינו משתה עלא-כיפק! מסיבה לא נורמלית. אוכל בלי סוף. בשרים, חמוצים, גבינות, יין, שלשה ימים ושלשה לילות, מיטות זהב וכסף על רצפת בהט ושש ודר וסוחרת, רש-רש-רש...
... לאט-לאט מתפזרים ענני העשן, ומסתמנות שתי דמויות גברים. האחד רוצה להשמיד את השני. ואת כל הקשורים אליו. את כל עמו.
התפכחות מהירה. העשן נמוג לחלוטין. להשמיד? מה זה? הוא מתכוון ברצינות? לא יכול להיות. בוודאי טעות!
לא, אין טעות. כתוב בפירוש: להשמיד, להרוג ולאבד, מנער ועד זקן, טף ונשים, ושללם לבוז.
למחות! לפנות למשפט! - אי אפשר. חָתוּם בטבעת המלך.
קשה, קשה לקבל וקשה לעכל את הרעיון הזה, החותם את ספר-הספרים: עם שלם, חיים שלמים, היסטוריה שלמה בצל השמדה. הרי זה כל-כך לא יאמן, לא-יתכן, מחוץ-לאנושי, ובוודאי מחוץ לכל קִדמה ותרבות. זאת בוודאי מין המצאה, אגדה, דמיון, מיתוס, תסביך. - ואם כן, מה נאמר על כל ההיסטוריה היהודית, על החורבנות, הגזרות, הרדיפות, השחיטות, ולבסוף - על השואה? - היא הנותנת, ההיסטוריה היהודית עצמה לא-תתכן, בלתי-אפשרית (... ואולי אנו שטעינו? אולי בנו האשם? ואולי המיתוס עצמו הוא שגרם?...). ובכל-אופן: כל זה חלום-בלהות, משהו שמחוץ לחיים. אין ברירה צריך לחזור, לעבור לסדר-היום, לחזור לחיים, להמשיך לחיות.
לא, אומר לנו הפורים, לא "משהו מחוץ לחיים". אלה הם החיים עצמם. הזוועה ש"מחוץ לחיים" רק מזכירה לנו, בדרכה המחרידה, את מה שאנו נוטים לשכוח, מנסים לשכוח: שהחיים נתונים תמיד בתוך מֵמָדים-שמעבר, שלא-מכאן, בתוך המופלא והאחר, הגדול והנורא. מה שאנו קוראים בשם "חיים", שהוא לרוב הבנאלי, השגרתי, האזרחי (ואפילו המדעי) - הִנּוֹ ניסיון להתעטף, להסתתר ולהתכנס לתוך קליפת-אגוז, לתוך תיבת נוחַ עם כל הנוחיות, ולאטום את כל הפתחים.
אבל עם ישראל - לא לו המנוחה, לא לו המרגוע, השאננות והשומן. החוצה, מן הבית לסוכה! שוב ושוב מושלך ישראל מתוך כל שאננות אל תוך חיים פגיעים מאד, רגישים מאד, חשופים מאד. שוב ושוב הוא ממשש בעצבים חשופים את קצות המציאות: הקיום והכיליון, הבניין וההרס, ההוויה והחידלון, הענג והנגע נוגעים זה בזה, אחוזים זה בזה, מלמדים זה על זה. שום דבר לא מובן-מאליו, לא נתון-מאליו, ולכן הכל נתפס ונחווה בבהירות שאין למעלה ממנה; וגם עצם חייו של ישראל, קיומו ההיסטורי הארוך, ניתן לו דווקא מתוך הפכו - מתוך האיום המתמיד של ההכחדה.
עם נבחר? הנה הראינו לדעת מהי הבחירה ובמה היא כרוכה. האם יש מי שמתקנא? האם יש מי שרוצה להצטרף? הדלת פתוחה, אבל שלט מכריז: סכנה! מתח גבוה!
... ובעצם, למה דווקא אותנו? מה עשינו? (נכון, מרדכי לא כרע ולא השתחווה. אז כבר - להשמיד? ואת כולם?) האם יש בנו משהו שמעורר שנאה? ומיהו בכלל האיש הזה, המן האגגי, מה לו ולי? מדוע הוא מתנקש בחיי? אולי משהו בתוכו שולל מכל-וכל משהו שנמצא בי? ואם-כן מהו אותו ה"משהו"? ומי אני?
ככה זה, רצינו רק להתגלגל קצת על השטיחים הפרסיים של אחשורוש, ופתאום, הרי לך: מיהו יהודי, ומיהו אנטישמי, וחיים-על-קו-הקץ...
פורים הוא האקדמיה האמתית למחשבת ישראל, בית-מדרש גבוה ליהדות על-שם אחשורוש, עם חוגים, מחלקות ושיעורים על-שם המן, ושתי וזרש, בגתן ותרש, מרדכי ואסתר. הכל כאן: גלות וגאולה, הסתר וגילוי, טבע ונס, השמדה ושרידה, תורה ומלכות - הכל מתמקד בחג הזה - והכל מסותר, מאופָּר ומוסווה.
חג הפסח הוא חג לידתו של העם, חג נעוריו, אהבת-כלולותיו, כולו משוּקה מזיו האביב ומריחות הקציר. בו נפרשים לעינינו לראשונה המְמָדּים שבהם יחיה עם ישראל: הגלות והגאולה, העבדות והחירות, הטבע והנס - והכל בגילוי ובפירוש.
ואילו חג הפורים, כעבור ששה חדשי אביב וקיץ, וכעבור עוד חמשה חדשי סתיו וחורף (ובחשבון היסטורי, כעבור שמונה-מאות שנה) - כולו בגרות. האהבה - נסתרת. הנס - חבוי. הכל נרמז, מלובש ומחופש. המשתה הוא משתה אחשורוש, ומרדכי - בגלות.
"למה נקרא שמה אסתר? על שום שהיא מסתרת דבריה" (מגילה יג ע"א).
וכל ההסתרים והמסכות אינן אלא השתקפויות ותולדות של המסך הגדול, של מחיצת הברזל - של הסתר-הפנים של הבורא מעולמו.
שמחת הפסח היא שמחת הגאולה והגילוי, שמחת הנעורים. מהי שמחת-פורים? שמחה מבוגרת. לא שמחה על משהו, כי-אם שמחה-שלמרות-הכל, שמחה שאינה תלויה בדבר.
תשועת מרדכי ואסתר, שעליה כביכול השמחה, היא, אחרי הכל, זמנית בלבד - ו"אכתי עבדי אחשורוש אנן", עדיין עבדי אחשורוש אנו, כפי שאומרים חז"ל (מגילה יד ע"א); מאות שנים לאחר מכן, עדיין תלויים אנו בחסדיו וברזי הפוליטיקה של חצרו. אלא שבפורים, בתירוץ של שמחה על הישועה הזמנית, אנו כבר שמחים "על חשבון" הישועה האמיתית. ושמא בעצם השמחה הזאת אנו קונים, כבר כעת ממד של ישועה אמיתית, חירות אמיתית בתוך עבדות-אחשורוש.
"תשועתם היית לנצח" - מלכתחילה הייתה הישועה זמנית, אבל הפכה לנצחית על-ידי ההתרוממות לשמחת-פורים בעיצומן של כל הגלויות. שמחת-פורים היא שמחה שעל-אף הייסורים, ושמא היא נקנית דווקא מתוך הייסורים. - וכבר אנו נוגעים בנקודת ה"עד-דלא-ידע-בין-ארור-המן-לברוך- מרדכי", הנקודה העדינה, נושאת-ההפכים, שלא ניתנה אלא למי שלבו דואג בקרבו, וגם זה בתנאי שכבר שתה כמה כוסות של יין, ולבו דואג גם שלא לשתות כבמשתה אחשורוש, ושלא לשמוח שמחה גלויה וגסה, אלא שמחת מרדכי ואסתר, שראו פני השמדה ועלו ממנה... שמחת-פורים אולי מתחפשת קצת, בקריצה-מעשה-קונדס, לשמחת אחשורוש (פורים היום או לא?)... אבל המבין - יבין עד היכן הדברים מגיעים.
לא די להרהר בעניין הפורים יום לפני החג, או שבוע לפניו, ואפילו משנכנס אדר. כל השנה כולה תספיק לכך רק בדוחק. בייחוד בימינו כאשר הכל פורים: הרחובות, התלבושות, אורות-הניאון, חלונות-הראווה. הכל - פִּרסום, תיקשור, שיווק - גלוי, מבריק, מסנוור, והכל מכסה ומסתיר את העיקר. עומק המציאות יותר סתום, טמיר ונחבא מאשר אי-פעם.
נפש יהודי, הזהות היהודית, גם היא מסתתרת ונחבאת יותר מאשר אי-פעם. והרי תמיד הייתה עמוקה ומצועפת, אסתר המסתרת את דבריה.
חידה לסיום. מה זה: שלך, ובכל זאת צריך לקנות אותו?
כבר אלפי שנים אנו עסוקים בפתרון כתב-החידה ועדיין הפתרון רחוק... הבה נמשיך לפתור.
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

גירושין חובת מזונות ילדים בהלכה ובפסיקה
השיעור בוחן את גדרי החיוב ההלכתי של אב במזונות ילדיו, תוך עיון במקורות התלמודיים, במחלוקות הראשונים ובהתפתחות תקנות חכמים לאורך הדורות. בהמשך לכך, מנותחות ההשלכות המעשיות של פסיקות בתי הדין ובתי המשפט כיום, תוך התייחסות לשינויים הכלכליים והחברתיים בימינו.

מידות הראי"ה תיקון הברית: עבודה מתוך שכל
ברית א' - ב'
השיעור עוסק בתיקון מידת הברית ובמעבר מפעולה מתוך טבע או חשק רגעי, לעבודה מושכלת ותבונית שבה האדם בוחר בטוב מפני שהוא אמת. מודגש כי אף שהתיקון דורש מאמץ ואיפוק מול החומריות, הוא מהווה דרגה עליונה של עבודה מאהבה המשפיעה שפע וברכה על העולם כולו.

אור התנ"ך ממשה ליהושע: שותפות בארץ החדשה
יהושע פרק ג'
השיעור עוסק במעבר ההנהגה ממשה ליהושע בכניסה לארץ ישראל, תהליך המתואר כמעבר מהנהגה ניסית ופסיבית להנהגה של שותפות, יוזמה ועשייה מצד העם. מתוך ניתוח הפסוקים ומדרשי חז"ל, מוסבר הצורך בקריאה המשולשת "חזק ואמץ" כבסיס ליצירת מדרגה רוחנית חדשה המשלבת בין מחשבה, דיבור ומעשה.

חיי שרה מידת האבות וגאולת הבנים
שיחת מוצ"ש פרשת חיי - שרה
השיעור עוסק במדרגותיהם הרוחניות של האבות – מקניין מערת המכפלה, דרך לימוד הזכות המיוחד של יצחק על ישראל ועד לגדולת שיחתם של עבדי האבות. מתוך דברי הראי"ה קוק מוסבר כי הדבקות הטבעית והפנימית של האבות בה' היא השורש והמגמה שאליה עם ישראל שב ומתעלה בדור הגאולה.

שם משמואל על הפרשה השידוך של יצחק ורבקה
שם משמואל על הפרשה - חיי שרה (תרע"ח)
השיעור עוסק בשידוך יצחק ומסביר כיצד אליעזר זכה למידות חסד ואמת דווקא בזכות מאבקו העיקש להתנתק מנגיעותיו ואינטרסיו האישיים להשיא את בתו. התגברות פנימית זו היא שאיפשרה לו לנצח את רמאותם של בתואל ולבן ולהוציא מהם את רבקה.

לנתיבות ישראל התורה, ההתיישבות והופעת השם
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (ב), מ"ח, נ"ג
השיעור עוסק בחשיבותה של ההתיישבות הדתית בבניין הארץ, בצורך להרבות באור התורה ובהעמקת לימוד משנתו של מרן הרב קוק. בהמשך לכך, מוסברת מהות קריאת שם ה' על עם ישראל כביטוי לקדושה פנימית המתגלה במצוות, בתפילין ובחיבור לכלל המציאות.

תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.

יסודות הש"ס יסודות וטעמי שבועות בדיני ממונות
פתיחה לענייני שבועות
השיעור עוסק בסוגי השבועות השונים בדיני ממונות מדאורייתא ומדרבנן, ומנתח את הופעתם בסוגיות המרכזיות במסכת בבא מציעא. בהמשך לכך, נבחנים טעמיהן של השבועות והשאלה העקרונית האם שבועה נתפסת ככלי ראייתי מברר או שנועדה לפייס את דעתו של בעל הדין.

עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.

רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.

עין אי"ה - הרב משה גנץ חיבור השכל אל הרגש והיראה
שבת א, קס"ט - ק"ע
השיעור עוסק בצורך לחבר את ההבנה השכלית והלימוד אל רגש טהור של יראת שמיים כדי שהדברים יופנמו באדם ולא יישארו ידיעה חיצונית בלבד. בעזרת משלים ומאמרי חז"ל, מודגשת החשיבות של הקדמת הכללים, המידות והקדושה לעיסוק בפרטים כדי להגיע לחיים שלמים ומתוקנים.

חיי שרה כיצד לבקש בקשה -ארבעה ביקשו שלא כהוגן ושלושה נענו כהוגן
המבקשים אליעזר עבד אברהם, כלב בן יפונה, שאול המלך, יפתח הגלעדי.

חיי שרה פרשת חיי שרה – נפילת בני ישמעאל
כשהאויב הערבי מרים ראש בהתנשאות על המדינה היהודית ועוד מבפנים זו בדיוק נקודת המפנה שתביא לצמיחה ישראלית

תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה
השיעור עוסק בשאלת חיוב נשים בהבדלה ובאפשרות שלהן להבדיל בעצמן, תוך סקירת מחלוקות הראשונים והפוסקים הספרדים והאשכנזים. בהמשך נידונים הגדרים ההלכתיים של "חמר מדינה" והתנאים שבהם ניתן להשתמש במשקאות חלופיים ליין עבור הבדלה.








