ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש שמות
- שמות
על אף שמשה בדק שאין מי שרואה, בסופו של דבר "…וַיִּירָא מֹשֶׁה וַיֹּאמַר, אָכֵן נוֹדַע הַדָּבָר…." (ב, יד-טו).
ייתכן שמשה לא שם לב לכך שהיה שם מישהו, ייתכן שהוא ראה מי נמצא שם ולא חשב שילשין וייתכן אפילו שהעברי המוכה היה זה שסיפר.[1]
רש"י, בעקבות המדרש, מפרש: "וירא כי אין איש – עתיד לצאת ממנו שיתגייר". מרש"י למדנו, שניתן להבין שלא מדובר על ראייה פיזית פשוטה אלא על ראייה במשמעות אחרת.
ניתן, בעקבות רש"י, להציע פרשנות דרשנית נוספת לראייה המוזכרת בפסוקים. משה ראה מציאות מלאה ברשע, בשחיתות ובעוול. הוא התבונן כה וכה, וראה שאף אחד איננו מטפל במציאות מקולקלת זו: "וירא כִּי אֵין אִישׁ". משה הבין שעליו לפעול בעצמו כנגד הרשע והשחיתות.
ייתכן שעיקרון זה עולה גם מתוך עיון בפשטי המקראות בשלושת הסיפורים הראשונים על משה רבנו:
בסיפור הראשון – משה הורג איש מצרי, המכה איש עברי מאחיו.
ניתן היה להבין שהמניע הוא מניע על רקע לאומי – "וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם, וַיַּרְא אִישׁ מִצְרִי מַכֶּה אִישׁ עִבְרִי מֵאֶחָיו".
אבל בסיפור השני מתברר שגם בתוך עם ישראל דואג משה לבער את הרשע: "וַיֵּצֵא בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי, וְהִנֵּה שְׁנֵי אֲנָשִׁים עִבְרִים נִצִּים, וַיֹּאמֶר לָרָשָׁע לָמָּה תַכֶּה רֵעֶךָ" (שמות ב, יג).
עדיין היה מקום לומר, שמדובר בדאגה משפחתית בלבד. אמנם, לאחר מכן אנו פוגשים במשה בסיפור השלישי, בהצלת בנות יתרו במדין, ומתברר שהוא דואג גם לבני עם זר. מתברר, אם כן, שמשה פועל לא רק מתוך מניע לאומי או משפחתי, אלא מתוך מניע אנושי.
שלושת הסיפורים הללו באים ברצף כדי לגלות לנו כיצד מגיב משה בסיטואציה של עוול וחמס, כשאין איש שמוכן להתערב ולתקן אותה.
אין זה מקרה שבשני הסיפורים האחרונים משה מכונה ע"י הדמויות "איש". בסיפור השני, איש עברי שמכה את חברו פונה למשה ואומר: "וַיֹּאמֶר מִי שָׂמְךָ לְאִישׁ שַׂר וְשֹׁפֵט". בסיפור השלישי משה נקרא "איש" גם בפיהן של בנות מדין – "וַתָּבֹאנָה אֶל רְעוּאֵל אֲבִיהֶן, וַיֹּאמֶר מַדּוּעַ מִהַרְתֶּן בֹּא הַיּוֹם. וַתֹּאמַרְןָ, אִישׁ מִצְרִי הִצִּילָנוּ מִיַּד הָרֹעִים וְגַם דָּלֹה דָלָה לָנוּ, וַיַּשְׁקְ אֶת הַצֹּאן" (ב, יח-יט) וגם בפיו של יתרו עצמו – "וַיֹּאמֶר אֶל בְּנֹתָיו, וְאַיּוֹ, לָמָּה זֶּה עֲזַבְתֶּן אֶת הָאִישׁ, קִרְאֶן לוֹ וְיֹאכַל לָחֶם" (ב, כ).
הכינוי "איש" ביחס למשה מדגיש את ההבנה שלנו על משמעות הראייה בפסוק "וירא כי אין איש" – ראיית צורך להתערב ולעזור, להציל ולהושיע. הבנה זו של הראייה מסבירה לנו למה דווקא משה ראוי להיות מנהיגם של ישראל.
כאמור, בכל הפרשייה הזו המילה המנחה היא "איש". התורה מספרת לנו על מאבק על דמות "האיש". מי יהיה ה"איש" השולט? האיש הרב עם אחרים ומנצל את חולשתם, או איש החסד והיושר המושיט יד ומציל את החלש?
לאור זאת, ניתן להציע קריאה (דרשנית) חדשה, לפיה הפסוק: "וירא כי אין איש" משמש כפתיח לשלושת הסיפורים. משה רואה שאין אף אחד שמטפל בעוולות והולך בעצמו לפעול:
וירא כי אין איש – ויך את המצרי.
וירא כי אין איש – ויאמר לרשע למה תכה רעך.
וירא כי אין איש – ויקם משה ויושיען וישק את צאנם.
פרקי אבות, העוסקים ביסודות מוסריים, נפתחים במלים: "משה קיבל תורה מסיני". פתיחה זו מלמדת שגם יסודות המוסר ניתנו מסיני.
אמנם, לאור דברינו ייתכן ללמוד מפתיחה זו יותר מכך. ניתן להבין שהסיבה לכך שדווקא משה קיבל תורה מסיני היא אנושיותו האדירה, "פרקי אבות" שבו.
דוגמא לכך ניתן למצוא בפרשתנו, שבה משה פועל כדברי המשנה באבות (ב, ה): "ובמקום שאין אנשים, השתדל להיות איש".
[1] ומהרב יואל בן נון שמעתי בשם הרב בנדיקט, שלכן משה חשש "וירא משה ויאמר אכן נודע הדבר": אם הנרצח, הניצל, שהוא מעם ישראל, הולך ומלשין על משה, אכן המצב מדאיג (וייתכן שלא הלשין ישירות, אלא שאמר לחבריו וכך עברה השמועה).
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
