ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- קרוב אליך
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש שמות
- וארא
וַיִּקְרָא פַרְעֹה אֶל מֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן וַיֹּאמֶר, לְכוּ, זִבְחוּ לֵא־לֹהֵיכֶם בָּאָרֶץ. וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, לֹא נָכוֹן לַעֲשׂוֹת כֵּן. כִּי תּוֹעֲבַת מִצְרַיִם נִזְבַּח לַה' אֱ־לֹהֵינוּ. הֵן נִזְבַּח אֶת תּוֹעֲבַת מִצְרַיִם לְעֵינֵיהֶם – וְלֹא יִסְקְלֻנוּ? דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים נֵלֵךְ בַּמִּדְבָּר, וְזָבַחְנוּ לַה' אֱ־לֹהֵינוּ כַּאֲשֶׁר יֹאמַר אֵלֵינוּ.
לא רק פה, אלא לכל אורך הדרך, משה יוצר את הרושם שכל שהוא מבקש בשביל עמו הוא רשות לצאת למסע בן שלושה ימים ולזבוח לאלוקים – וכמשתמע, לחזור לאחר מכן. הנה משה ואהרן בהופעתם הראשונה לפני פרעה:
וַיֹּאמְרוּ, אֱ־לֹהֵי הָעִבְרִים נִקְרָא עָלֵינוּ. נֵלֲכָה נָּא דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר וְנִזְבְּחָה לַה' אֱ־לֹהֵינוּ, פֶּן יִפְגָּעֵנוּ בַּדֶּבֶר אוֹ בֶחָרֶב.
שוב אותם שלושה ימים וזבח. זה הרושם שמשה ואהרן יוצרים עד הסוף ממש. אכן, כאשר בני ישראל עוזבים את מצרים שוררים בארמון פרעה תדהמה ובלבול:
וַיֻּגַּד לְמֶלֶךְ מִצְרַיִם כִּי בָרַח הָעָם. וַיֵּהָפֵךְ לְבַב פַּרְעֹה וַעֲבָדָיו אֶל הָעָם, וַיֹּאמְרוּ: מַה זֹּאת עָשִׂינוּ כִּי שִׁלַּחְנוּ אֶת יִשְׂרָאֵל מֵעָבְדֵנוּ?
קרוב אליך (663)
הרב ד"ר יונתן זקס זצ"ל
288 - טעות טעות, אבל אמת!
289 - חופש ואמת
290 - איך אתה עם הצדיק?
טען עוד
המפרשים מציעים שלל הסברים. שד"ל אומר שבלתי אפשרי היה למשה לומר אמת לעריץ כפרעה. בעל 'הכתב והקבלה', רבי יעקב מֶקְלֶנְבּוּרְג, אומר שמבחינה טכנית משה לא שיקר. הוא אכן התכוון שהעם יקבל רשות לצאת לזבוח לה', ולא אמר במפורש שבני ישראל לא ישובו. אברבנאל מסביר שה' אמר למשה לבקש בקשה פעוטה כדי להראות את שרירות לבו של פרעה כלפי עבדיו: מי שמסרב לתת לעבדיו אפילו הפוגה קלה מעמלם, לזבוח לאלוקיהם, הוא ודאי רודן אכזר. הרב אלחנן סמט, בן זמננו, מצטט בספרו פרשן אלמוני האומר שבמלחמה כמו במלחמה: פרעה היה אויבם של בני ישראל, ובמלחמה מותר להונות ולעתים אפילו הכרחי.
אלא שאם נסב מבטנו לאחור, אל חומש בראשית, נגלה שדפוס תקשורת זה לא נולד אצל משה ופרעה. לכתו של יעקב מעם לבן מתוארת כך: "וַיִּגְנֹב יַעֲקֹב אֶת לֵב לָבָן הָאֲרַמִּי עַל בְּלִי הִגִּיד לוֹ כִּי בֹרֵחַ הוּא". לבן שהדביק אותו מחה באוזניו: "מֶה עָשִׂיתָ וַתִּגְנֹב אֶת לְבָבִי וַתְּנַהֵג אֶת בְּנֹתַי כִּשְׁבֻיוֹת חָרֶב? לָמָּה נַחְבֵּאתָ לִבְרֹחַ וַתִּגְנֹב אֹתִי וְלֹא הִגַּדְתָּ לִּי?".
יעקב נאלץ להסתפק במחצית־האמת גם בהמשך מסעו זה, כאשר עשו הציע לו שייסעו ביחד: "אֲדֹנִי יֹדֵעַ כִּי הַיְלָדִים רַכִּים וְהַצֹּאן וְהַבָּקָר עָלוֹת עָלָי. וּדְפָקוּם יוֹם אֶחָד וָמֵתוּ כָּל הַצֹּאן. יַעֲבָר נָא אֲדֹנִי לִפְנֵי עַבְדּוֹ וַאֲנִי אֶתְנָהֲלָה לְאִטִּי לְרֶגֶל הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר לְפָנַי וּלְרֶגֶל הַיְלָדִים עַד אֲשֶׁר אָבֹא אֶל אֲדֹנִי שֵׂעִירָה". אין כאן שקר ממש, אבל זהו תירוץ דיפלומטי.
ועוד: כשבני יעקב ניסו להציל את דינה משכם שאנס וחטף אותה, הם דיברו אל שכם ואביו "בְּמִרְמָה". הם ניאותו, כביכול, להזמנת אנשי שכם שיעקב ובניו יגורו בקרבם, ורק ביקשו שתושבי שכם יימולו.
על שלושה אלו נוספים שלושה שקדמו להם: שלושת המקרים שאברהם ויצחק, שעזבו את הארץ בגלל רעב, ביקשו מנשותיהם להציג את עצמן כאחיותיהם, כדי שלא תיחטפנה לארמונו של השליט המקומי.
ששת האירועים הללו אינם יכולים להיות מקרים, או צירוף מקרים, בעלילה המקראית הגדולה. יש להם מכנה משותף: הם מתרחשים בחוץ לארץ, או במגע עם גויים בעלי שררה בארץ. במקומות ההם, בימים ההם, אמירת האמת הייתה מסוכנת. היא הייתה עלולה לגרום לאובדן החיים או החופש. בני ישראל היו אנשים נטולי כוח בעידן של כוח. הם היו משפחה קטנה, ולבסוף אומה קטנה, בעידן של אימפריות. כדי לשרוד הם נדרשו לטכס תחבולות. בדרך כלל הם לא שיקרו ממש, אלא יצרו רושם כוזב. לא כך יש לנהוג במצב אידיאלי. אבל זהו אילוץ של משפחה או עם שאינם ריבונים בארצם, שאין להם מרחב מוגן משלהם. בנסיבות בלתי־אפשריות צריך לפעמים לכזב כדי להתקיים.
רע לחיות בשקר, ואסור לכפות על אדם חיים כאלה. האמת היא חותמו של הקדוש ברוך הוא, והיא היסוד לאמון בין בני אדם. אבל בשעה שעמך משועבד ובניו היילודים נרצחים, כל האמצעים כשרים להצלתו. מפגשו הראשון של משה עם פרעה כבר הרע את מצבם של בני ישראל, שנדרשו מאותו יום לייצר אותה מכסת לבנים בתבן שמעתה יקוששו בעצמם; משה ידע שאיננו יכול להסתכן בהרעה נוספת.
התורה איננה מצדיקה כאן מרמה. להפך: היא מוקיעה מערכת שלטונית שאמירת האמת בה היא סכנת חיים; תופעה הקיימת גם כיום בחברות רודניות וטוטליטריות רבות. היהדות – דת של ויכוח, של בירור ושל "מחלוקת לשם שמיים" – מעמידה את היושר האינטלקטואלי והמוסרי בראש סולם ערכיה: "מִי יַעֲלֶה בְהַר ה' וּמִי יָקוּם בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ? נְקִי כַפַּיִם וּבַר לֵבָב אֲשֶׁר לֹא נָשָׂא לַשָּׁוְא נַפְשִׁי וְלֹא נִשְׁבַּע לְמִרְמָה". הנביא מלאכי מגדיר מי מדבר בשם ה': מי ש"תּוֹרַת אֱמֶת הָיְתָה בְּפִיהוּ וְעַוְלָה לֹא נִמְצָא בִשְׂפָתָיו בְּשָׁלוֹם וּבְמִישׁוֹר הָלַךְ אִתִּי וְרַבִּים הֵשִׁיב מֵעָוֹן". תפילת העמידה שלנו נחתמת בתחינה "אלוקיי, נצור לשוני מרע ושפתי מדבר מרמה".
בששת הסיפורים הנזכרים בספר בראשית, ובשביעי שבספר שמות, מבקשת התורה להעמידנו על הקשר בין חופש לבין אמת. כאשר יש חופש, תיתכן אמת. באין חופש, כאשר חיים בצל האימה מפני בעלי הזרוע, האמת נעדרת. חברה שבניה נאלצים שלא להיות ישרים לגמרי כדי לשרוד או כדי ששעבודם לא יוחמר איננה החברה שה' רוצה שניצור.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
