ישיבה
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- דיני ממונות וצדקה
- יסודות בדיני ממונות
לֹא תַשִּׁיךְ לְאָחִיךָ נֶשֶׁךְ כֶּסֶף נֶשֶׁךְ אֹכֶל נֶשֶׁךְ כָּל דָּבָר אֲשֶׁר יִשָּׁךְ.
מדוע קיים איסור ריבית דווקא בהלוואה? הרי, במקרה שאדם מוכר חפץ מסוים לאדם אחר, מותר לו להעלות את המחיר ולהרוויח מן המכירה (בכפוף להסכמת הקונה). מדוע, בניגוד לשאר התחומים הממוניים, אסור לאדם שמלווה כסף להרוויח מהלוואתו?
שאלה זו מתחברת להלכה נוספת המבחינה בין הלוואה להסכמים ממוניים אחרים:
הגמרא (ערכין כב. וכתובות פו.) דנה בחיוב החזרת הלוואה ומתלבטת אם יש חובה ממונית להחזיר הלוואה, או שמא זו רק מצווה, וכלשון הסוגיא: "פריעת בעל חוב מצווה". בכל סיטואציה עסקית אחרת, ברור שאדם חייב לפרוע את חובו, מדוע רק בהלוואה ישנו דיון שכזה? הרי אם אדם לווה מחברו, ברור שהוא צריך להחזיר את הכסף שלקח!
שאלות אלה מובילות ליסוד אחד. התורה קבעה שהלוואה = מענק. מצד אחד אפשרה התורה לאדם להרוויח כפי יכולתו (ולא הנהיגה כלכלה סוציאליסטית), אך מאידך, קבעה שעל האדם להלוות לחברו כשהשני נזקק. התורה קבעה שהלוואה זו תהיה מעין מענק ללווה, משום שהכסף איננו שייך באופן מוחלט לאדם שהרוויח אותו, אלא הוא בבעלותו של הקב"ה.
עיקרון זה בא לידי ביטוי גם בדברי הגמרא ש"מִלווה להוצאה ניתנה". כלומר, כאשר אדם מלווה לאחר, הרי שהמעות הללו כבר אינן שייכות לו. בעוד שהלווה, אם ירצה, יכול לקדש בהן אישה, המלווה איננו יכול לעשות זאת. כאמור, הסיבה לכך היא שהמעות לאחר שניתנו ללווה 'להוצאה', כמענק, אינן של המלווה. לכן, כיוון שההלוואה היא רכושו של הלווה, אין כעת למלווה כל זכויות בהלוואה. משום כך, אם הוא נוטל ריבית הרי שהוא גוזל את הצד השני (כך שמעתי ממו"ח הרב בלומנצויג שליט"א).
יסוד זה מבואר באור החיים (שמות כב, כד):
"אם כסף תלווה" – אם יש לך כסף יותר מכפי צרכיך, עד שאתה יכול גם להלוות, דע כי "את העני עמך" – את חלקו של העני אתה מחזיק.
ההבנה המקובלת היא שהרכוש הוא של האדם, ובנסיבות מסוימות עליו לתת ממנו לאחר. העיקרון שהזכרנו הופך את התמונה: הרכוש איננו בדיוק של האדם המחזיק בו, אלא "את חלקו של העני אתה מחזיק". הכסף שנדרש לצרכיו הוא מחזיק ברשות גמורה, אך יתרת הכסף שיש לאדם, היא למעשה פיקדון בידו, ועליו להעביר אותו למי שנזקק לכך.
ייתכן שרעיון זה גלום במלה "צדקה". המלה צדקה מתפרשת בדרך כלל במובן של "נדבה לנצרכים" (אבן שושן, ביאור 4). אולם, מקורה של המלה הוא דווקא בשורש צ,ד,ק. צדק פירושו "יושר" (אבן שושן, ביאור 1). כלומר, הנותן צדקה, לא מעניק לעני מטוב לבו, אלא הוא עושה צדק ופועל לפי מידת היושר! כאמור, גם דיני הלוואה הם חלק מתפיסה זו של הצדק!
מצד אחד, התורה איננה מנהלת כלכלה סוציאליסטית. אין שאיפה וציפייה שכולם יהיו שווים, אלא כל אחד יכול להרוויח בהתאם להצלחתו. אולם, ישנה שאיפה לכך שיהיה מספיק כסף בעולם, בכדי שתהיה אפשרות לעזור לכל האנשים שחסרים להם צרכים בסיסיים. גם בשיטה הקפיטליסטית, מדינות רבות בעולם הן מדינות רווחה. אולם, פעמים רבות, המניע למדיניות הרווחה הוא שימור הקפיטליזם מחשש למהפכות של ההמון. בניגוד לכך, בכלכלת התורה, מדיניות הרווחה היא חלק בלתי נפרד מן השיטה הכלכלית. אדם יכול להרוויח ככל יכולתו, אבל רווח זה הוא פיקדון בידו, ועליו להשתמש בו על מנת לעזור לזקוקים לסיוע זה. תפיסה כלכלית זו, מטרתה היא שבסופו של דבר ייווצר עולם טוב יותר, מתוקן יותר ושמח יותר.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
