ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- יום ירושלים
- שיחות ליום ירושלים
- ספריה
- שאלו שלום ירושלים
- יום ירושלים
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
ר' אברהם בן דוד
הן מלאו ארבעים שנה של המדינה ועדיין לא ניתן לומר "ותשקוט הארץ". להיפך, עדים אנו, בשנה זאת, להתפרצות השנאה ביתר שאת. התגייסות טוטלית, של עם הניכר היושב בקרבנו, לפעולות תקלה, רצח והרס, מאיימים למלא את הארץ בתוהו ובוהו, ולהחריב את אשר נבנה בעמל כפיים ובמסירות אין קץ.
ואנו תוהים, מהיכן יונקת ההתפרצות הזאת את ההעזה והחוצפה להרים ראש נגד שלטון ישראל? מיהו המפרנס האידיאולוגי של ההתקוממות, הנותן להם עוז ובטחון כי יצליחו להטביע בדם ואש את תקוות ישראל? איך מעיזים לכנות אותנו ככובשים, כגזענים, שבאים לרשת ארצות לא להם, בעוד כל רגב אדמה, כל סלע, וכל הר וגבעה, מלאים וספוגים זכרונות מימי קדם, אותם הימים בהם מילאו מאות רבבות עמנו את הארץ הזאת, ובה יצרו את אוצרות הרוח, המפרנסים עד היום ומפרים את המחשבה האנושית הכלל-עולמית?
איך אפשר להתעלם מזכותנו על ירושלים עיר הקודש והמקדש? הניתן להכחיש כי בראש הר המוריה עמד בית המקדש, אשר המון חוגגים מכל פינות הארץ מילאו אותו בעלי' לרגל שלש פעמים בשנה? והאם לא בכל חפירה ארכיאולוגית מתגלות חורבות בתי כנסת ובתי מדרש בכל פינות הארץ? האם כל זה איננו מעיד כמאה עדים, כי שבים אנו אל נחלתנו-מולדתנו? שמא תאמרו- זוהי התקוממות של אנשים ממורמרים העומדים על נפשם, מחשש כי תשלל מהם אפשרות קיומם. אך הן מאז התחילה ההתישבות היהודית בארץ, לא פגענו ואף לא רצינו לפגוע, ביושב הארץ. חיי הרווחה שבאו לארץ עם ההתישבות היהודית, האמצעים הכספיים המרובים אשר זרמו לארץ מנדיבי לב יהודיים, אשר סייעו לפתח את הארץ באמצעים החדישים של התקופה האחרונה, עזרו לא במעט לפתח את היישוב הערבי, בד בבד עם היישוב היהודי. מצב התברואה הגיע לרמה גבוהה, הריבוי הטבעי של האוכלוסיה הערבית הוא מהגדולים שבארצות הסביבה, המצב הכלכלי משופר, ומוסדות ההשכלה לשלביהם פתוחים לרווחה לכל אדם במדינה ללא הבדל גזע ולשון.
מה איפוא הסיבה לשנאה, לאיבה הבלתי מתפשרת לקיום העם בארץ מולדתו? נשתמש בתשובה בלשונו של החכם מכל אדם, כי יש כאן הצטרפות כמה גורמים יחד - "תחת שלש רגזה ארץ"
כיון שנברא הברזל התחילו האילנות מרתחין.
א"ל מה לכם מרתחין, עץ מכם אל יכנס בי! (ב"ר ה)
א"ל מה לכם מרתחין, עץ מכם אל יכנס בי! (ב"ר ה)
אם נסקור את סדר השתלשלות המאורעות נמצא כי אנחנו,במו ידינו, עזרנו להתפתחות הדברים כפי שהם כיום, וכי אותה תדמית שמדביקים לנו שונאינו, אינה אלא זו שיצרנו לעצמנו, במו ידינו.
כי נבהלנו מנצחוננו! כי זה בא אלינו במפתיע, ולא השכלנו לנצל את האפשרויות שנפתחו לפנינו בחסד ה' עלינו. במלחמת ששת הימים, הגענו לגבולות שהותוו בתורה בפרשת "מסעי". והיה זה לא בתכנון שלנו ולא בהתכוננות שלנו. לא אנחנו יזמנו מלחמה, ולא אנחנו רצינו מלחמה. הן שלחנו שלוחים ושידרנו שדרים לשליט שבעבר הירדן המזרחי, שאם לא יפגע בנו, שלום יהיה לו. אך הוא נתפתה למזימה כי הנה הגיעה שעת הכושר להביסנו. ומשלא הצליח, ואנחנו שבנו לעיר קדשנו וזכינו לחבק האבנים הדובבות כל כך הרבה ללב היהודי, ומשדרכו שוב רגלינו במקומות בהם עמדה עריסת מלכות ישראל בימי קדם - חברון, שכם ושומרון, דמינו כי הנה הגענו אל המנוחה ואל הנחלה. ולא הבינונו כי שעת כושר היא לקרא קריאה גדולה לקיבוץ נדחי ישראל על גלויותיהם השונות לבא לארץ, לבנות ולהבנות בה; כי אם לא ננצל את השעה, אם לא נמלא החלל הריק באוכלוסיה יהודית, שוב יתאושש האויב והמשימה תהיה קשה שבעתיים.
אמנם קמה התעוררות, וזה בעיקר בציבור שומר מצוות ויודע תורה, שהמקומות שהשתחררו קראו להם לעזוב מקומות מגוריהם המתוקנים והנוחים, ולהקים יישובים בחבל ארץ זה, שנמנע מלפני כן לרגל יהודי לעבור שם. ואכן כיום הזה מפוזרת התנחלות זו מעבר למה שנקרא 'הקו הירוק', למרות הקשיים והספיקות אשר ליוו את דרכם החלוצית הזאת, ומהוים משבצת נפלאה יהודית בתוך אוכלוסיה עוינת. אך בזה לא היה די.
והנה כאן התרחש דבר מוזר. במקום לעודד התופעה המופלאה, ולהתעודד ממנה, עורר הדבר התפרצות זעם דוקא בקרב אלה שנמנו בשעתם על המחנה החלוצי. אם מקנאה, שבאה מהרגשה ששוב נבקה הרוח בציבור החילוני, ושוב אין בהם הכוח לפעולות חלוציות, ואם מפחד שמא ישפיע הדבר על הצעירים, אשר שיננו להם השכם ושנן כי שומרי תורה מחזיקים בנושנות אשר עבר זמנם, ובעוד עשור אחד או שנים יעלמו מן האופק; והנה הם רואים לפניהם ציבור דתי צעיר חי ותוסס, יודע אשר לפניו, מלא מרץ ומוכן לכל משימה ; וחשש התגנב בלבם, כי שקר נחלו והנחילו לבניהם, וכי דוקא הציבור התורתי יתן את הצביון למדינת ישראל בעתיד הקרוב והרחוק.
והנה התארגן מחנה אומרי "לאו"; קמה מקהלה של שדרנים, חורזי חרוזים, מנוערים מכל אידיאלים, מנוכרים לרעיון תחיית עם ישראל בארצו, אשר השתלטו על כלי התקשורת, העתונות הזולה, הכתיבה הרעשנית, אשר בזה לכל דבר שברוח, והתחילו צועקים בכל פה ובכל הזדמנות "די לכיבוש", די לגזענות, פשיסטים עליך ישראל, כי, כביכול, עם ישראל מגמתו לדכא את בני המיעוטים, כי הם הם הנם אדוני הארץ, וכי לא בזכות אנו באים להתנחל בארץ הזאת; כי אש"ף, הארגון הטרוריסטי הרצחני, נלחם "מלחמת מצוה", כי הוא הצודק ועם ישראל - הרשע!
ופוליטיקאים, אשר צריכים היו להסביר לעם בתפוצות, ולאומות העולם את האמת, כי ידנו פשוטה לשלום, גם טרם קום המדינה, גם עם קיומה, כי רק זכותנו אנו באים לממש, כי אין מגמתנו לנשל מישהו, כי אנו מוכנים להתחלק עם אחרים בכל הטוב, שכן זכות אזרח לכל אשר גר בארץ הזאת. ואנשי הרוח, אנשי הספר, ובעלי ההשפעה, אשר היו צריכים להרגיש חובת השעה לצאת לאחינו אשר בגולה ולקרוא הקריאה הגדולה, כי די לשבת על אדמת ניכר, כי ארץ ישראל קוראה להם, כי הארץ פתוחה לפניהם, כי אין שום מעצור לעלות ולהתנחל - במקום זאת החלו מפתחים דמיונות שוא ומקסם כזב, כי ניתן להשיג שלום במחיר "נסיגה קטנה" וכי ההתישבות הזאת "מעבר לקו" רק מפריעה מלהשיג השלום המיוחל; ולאומות העולם פונים ב"השתדלות" כי יואילו להיות ה'שושבינים' לעזור לנו ל"הפטר" מהשטחים... ולא חלים ולא מרגישים, כי כל נסיגה מזמינה נסיגה נוספת, עד אשר לא יהא ח"ו לאן ליסוג. ואין רוצים לזכור, כי גם כשהיינו בגבולות המקוצצים, לא אבו דבר אלינו לשלום, כי כקוץ מונד אנו בעיניהם, גוף זר שאחת דתו לעבור מן העולם ; ולא ירצו להבין כי הדחליל הדמוגרפי לא ירפה מאתנו, גם אם נסכים להתקפל ולהצטמצם, והתשובה האמיתית היא, קיבוץ נדחי ישראל לארצנו. וזה ניתן להשיג, אם רק נרתם למטרה הזאת, ונפעל למענה בכל כוחנו ואוננו.
מה פלא, איפוא, שה"מסר" נקלט ועורר פעולה נמרצת באירגוני החבלה השונים ובקרב האוכלוסיה של בני הניכר אשר בארץ. אם קיימת "הודאת בעל דין", האומרת כי ליסטים אנחנו, כובשי ארצות זרות, כמקולקלים שבהם, למה לא ייאחזו בזה? ואם רואים הם את היישוב היהודי בארץ והוא מפולג ומפורד, ואם ישנם כאלה החוגגים את "יום ירושלים" - עיר שחוברה לה יחדו, מפגינים כנגדם קבוצות יהודים הצועקים "די לכיבוש", למה לא יחשבו כי אכן שעת כושר היא להנחית מכת מוות על המדינה ועל העם שבתוכה.
וסוף סוף נקלטה גם הקריאה שהושמעה השכם והערב באזני אומות העולם, כי להם משפט ההכרעה, וכאשר יפסקו הם כן יקום. אמנם היו בהם שהיססו מתחילה, והיתה זו בראש וראשונה מדינת ארצות הברית, אולי לא כל כך מחיבת ישראל, כי מהחשש שזה יתן דריסת רגל למעצמה האחרת שמתחרה בה על ההשפעה בעולם... אך בסופו של דבר "השתכנעה", שכן לא יאה להיראות בעיני העולם כולו כמסרבים להזמנה של מדינה המוכנה למסור לידם את גורלה....
והרי זה ממש כמשל חז"ל על האילנות שרתתו בבריאת הברזל. כי אכן כך הוא : אלמלא היו האילנות תורמים חלקם, כי אז לא היה הברזל הופך לגרזן, שמאיים על קיומם הם... אלמלא קולות העידוד מבין המחנה שלנו, והפקפוקים שבקרבנו על צדקת דרכנו, היו גם אחרים מקבלים את העובדא ההיסטורית כי אכן שבנו לארצנו "ארץ ציון וירושלים".
"ה' עוז לעמו יתן" - אין עוז אלא תורה (שהש"ר ב, י)
רש"י ז"ל שהעמיד בראש פירושו על התורה את המאמר של ר' יצחק בדבר התשובה, שיש לענות על ההאשמה כי "ליסטים אתם", לא כיון לומר, שזו התשובה עלינו לענות לאומות העולם. לא הם קיבלו את התורה, לא הם לומדים אותה, ולא הם אשר צריכים להשתכנע. התורה מדברת אלינו, כי נהיה אנחנו משוכנעים בצדקתנו, כי אז לא נהיה נבוכים בארץ, כי אז נהיה מאוחדים, כי אז גם נדע את אשר עלינו לעשות, ואז נעשה וגם נצליח.
אכן לשם כך יש לקרא בתורה, לדעת כי היא מקור חיינו, כי שובנו לארץ ישראל מחייב לבנות את המדינה אשר זכינו בה על אדני התורה, ואז גם תוצדק האחזותנו בארץ הזאת בצדק ובמשפט.
בקולי קולות, באותות ובמופתים, בכל מה שהתרחש ומתרחש בארץ הזאת רועם עלינו קול אלוקים מן השמים "כי לא ככל הגויים בית ישראל", כי לא בטשטוש עצמיותנו, בהתנכרות לייעודנו ומהותנו תתכונן מדינת ישראל. הבה נענה לקריאה, וראו כל עמי הארץ כי שם שמים נקרא עלינו, יראו וייראו,
"תחת שלש רגזה ארץ". (משלי ל, כא) הנה נמנה אותם אחד לאחד:
האחד - כי נדע כי אך דמיון שוא הוא כי ע"י ויתורים נשיג את השלום.
השני - כי נשמר ונזהר מלעשות "אויבנו פלילים", כי בנו הדבר תלוי.
השלישי - כי עזיבת התורה היא מקור חולשתנו.
ברכת השלום בידינו היא: "ה' עוז לעמו יתן", ואין עוז אלא תורה, ועל ידי זה ורק על ידי זה - "ה' יברך את עמו בשלום", שלום אמת, שלום צדק, שלום עולמים!
בימי "בין המצרים" תשמ"ח
("עם הקובץ", ברקאי ה')
("עם הקובץ", ברקאי ה')
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
