ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש ויקרא
- בחוקותי
- משפחה חברה ומדינה
- מבט על התקופה
- התבוננות כללית
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
(פרופ') ר' יעקב יהושע ורחל פרנקל
הן עולם התורה החרדי והן מנגד לו, השמאל הישראלי, שני כוחות אלו נאחזים בחזונה של תורה המופיע בפרשתנו, 'ונתתי שלום בארץ' כאחוז הנזקק במטבע נוצץ. הסיבה לאחיזתם של שני קצוות נוגדים אלו באותו פסוק היא מפני שלשני צדדים אלו של עם ישראל בעייה עם הצבאיות היהודית: אלו מעדיפים לימוד תורה וישיבה בלבד, ולאלו חזיונות שוא על קץ הכיבוש ואחווה עם ישמעאל, ולכתר על ראשם הוכתר הפסוק, "ונתתי שלום בארץ ושכבתם ואין מחריד".
ומעניין הדבר שערך תורני מובהק, ערך הכח הצבאי, אם 'רק' יתהפך לרפיסות לאומית - יעוטו עליו כמוצאי שלל רב שומרי שבת קודש ומקדשי חילולה.
על אלו רחקי מתורה נניח שאין פליאה על אי ידיעת המקראות, אך על חובשי בתי המדרש נפליא, האם עד כדי כך רחקו מהתנ"ך? והרי לפחות לקריאת התורה והקשבה להפטרה נדרש כל יהודי?
וכי לא ידעו על אברהם הרודף עד דן? וכי לא שמעו על יהושע הנלחם בעמלק, והוא משמשו של משה רבינו שלא ימיש מתוך האהל? וכי לא ידעו שהקב"ה מבקש מישראל לנקום במדיינים? ועל מלחמות יהושע, כלב בן יפונה, יאיר בן מנשה ויפתח הגלעדי בארץ ישראל לא שמעו? ושמשון שהחל להושיע את ישראל בין צרעה ובין אשתאול? ושמואל המשסף בחרבו את אגג? ודוד מלכנו? וכי כל אלו 'צייוינים' היו? כויפרים? חלושי התמדה ונגועי בטלה?
והנה, האמת הפשוטה היא שאלו ואלו, שמאל וחרדים, מתלבשים בשלום העתידי כעטות ילד תחפושת פורים. לא בצבאיות יהודית הם מבעטים אלא בנושאיה, בחיילי צה"ל עצמם, ובהצלחתו.
העובדה שבעזרת ה' יתברך צה"ל הביא לעם ישראל נצחונות, הרחבת גבולות, קידוש ה' רבתי שלא היה כמותו לבני ישראל אלפיים שנות גלות, ביסוס שיבת ציון, הצלת ישראל מיד צר ועוד ועוד - עובדה קדושה זו הינה לצנינים בעיני שלומי אמוני ישראל החרדים, כי המה עומדים מנגד ואינם באים לעזרת ה' בגיבורים, בטיעונים ילדותיים, שחלקם בלבד מספיק אולי רק לבני עלייה ספורים על מנת להיפטר מעול הציבור.
ןלמשמאילים, המה הרואים כי כבוד האומה מתרומם, גבורתה מתעצמת, וחבלי ארץ התנ"ך נופלים בידה - וכל זה מחייב את ישראל הגוי כולו להתחבר מחדש אל יוסף משכם, אל רחל אימנו, אל שכינה שלא סרה מהר הבית ומהכותל המערבי, אל מחוזות הנביאים והחוזים, וכל זה תוך דחיקת רגלי יושבי הארץ הזרים, הפולשים-זה-מקרוב-באו, כל אלו מביאים את המשטמה לצבא עד כדי עזות מצח לעמידה נגדו תוך השפלתו ורדיפת מפקדיו. ותחת כסות השווא וחילול המילה הקדושה שלום, כ'פתרון' לכל חטאי הצבאיות הישראלית, הם מנכסים לעצמם מוסריות ואחריות - כשדם אלפים בכנפי יונת 'שלומם' האדומה.
אז אם בשלום חפצתם, אחינו מבקשי התורה והשלום, אם לשלום אמת התאויתם אחינו בעלי המוסר של הסכמי השלום - הא לכם שלום של תורה, זה המובטח בפרשתנו:
'הסכם' השלום העתידי - שיטת רבינו בעל האור החיים הקדוש
כאמור, הפסוק 'ונתתי שלום בארץ וחרב לא תעבור בארצכם' מבטיח שלוה אליה כמה העם כולו.
שלוה, כן. אבל ביטול הצבא? מה הקשר? והרי אחת מתוצאות השלום עליהם מדברת הפרשה, אחד מפירות ההליכה בחוקות התורה הוא 'ורדפתם את אויביכם ונפלו לפניכם לחרב' - וכי לזה לא צריך צבא! וכי מי ירדוף?
זו קושייתו של רבינו האור החיים הקדוש - "ורדפתם את איביכם'. קשה, אחר שהבטיח בשלום ובבטחה, מה מקום לומר כן?" וכמה נוקבת תשובתו של האור החיים הק', תשובה שאולי תוכתר בימינו ה'שפויים' כל כך, 'העדינים' כל כך במילה 'קיצונית'...:
"אכן ירצה כי מה שהבטיח, הוא ממה שמהאומות להם שלא ירעו ולא ישחיתו, אבל לא ממה שמישראל לאומות"!
שלום, אומר האוה"ח, זאת אומרת 'וחרב לא תעבור בארצכם'. זה ודאי. לא תהיינה יותר פעולות איבה של גויים בגבולותינו! זאת אם בחוקות התורה נלך. אך אם בתמים נלך בחוקות התורה, אין זה מונע שחרבנו תעבור בארצות הגויים, להילחם, לכבוש, להתרחב, ליקח נקם על אחת מאלף אלפי צרותינו באלפי שנות גלותינו.
זה פשר הפסוק 'ורדפתם את אויביכם':
"וזו היא עיקר נס ההבטחה שלא יאמרו כי השלום והבטחה הוא לצד שגם הם לא ירעו ולא ישחיתו לאומות ונמצאו כגומלין, תלמוד לומר ורדפתם וגו' כי אתם תרדפו אותם ותאבדום, ואף על פי כן תשבו בבטח ובשלום ולא תעבור חרב בארצכם"!
שהרי, כמה נוקב, טוען רבי חיים בן עטר, לו היתה חרבנו נמנעת מארצות אויבינו היה זה נראה כהסכם שלום חלילה, דהיינו, שלום על פי הסכם, לא שלום אמת, וזאת שאנו מונעים מדם גויים את חרבנו אינו אלא מפני שהם גם כן אינם עוברים אצלנו - ואם כך, היכן כאן השכר האלוקי? והרי ממילא 'כך היא דרכו של עולם'?
לא כן, אומר רבינו. חלילה לחשוב כך! רק הבטחת ה' תגרום שלום, לא הבטחת גויים, לא הסכמיהם ולא הבטחותיהם. ולכן למרות השלום שיהיה לנו בארץ, עצמתנו הצבאית תביא עצמה לידי ביטוי, כי קידוש ה' יש בעצמת צבאות ה' - ישראל צבא קדשו, כדבריו עצמו בפרשת וארא: "ומעתה לא יקרא בכינוי צבאות ה' אלא ישראל המרוממים והמעולים".
מדוע להילחם אם אין נלחמים בנו?
ומכל מקום, עדין נשאלת השאלה, וביתר חריפות: מה יש לישראל לחפש בארצות אויביהם בעוד המה לא עוברים בארצנו? והרי יש שלום! מדוע לא ליישם סוף סוף את החזון הגדול לשנה הבאה, בה 'נשב על המרפסת ונספור ציפורים נודדות'...? מדוע להוכיח כי צדק השמאל בביקורתו, 'הלנצח נאכל חרב'?
על כך עונה האוה"ח תשובה קשה, המתייחסת גם למלה קשה שהתורה מזכירה, 'ורדפתם אות אויביכם'. וכי נשאל, איזה אויבים? אלו שכלל לא נלחמים בנו?
קובע האוה"ח באופן קר ומפוכח:
"ומה שקרא אותם הכתוב אויבים, לא לצד שהם באים לצור על עיר הקודש, שאם כן אין בטח ואין שלום ליושביה, אלא קרא אותם אויבים לצד שאויבי ה', רשעי הגוים, נקראים אויבי ה' ואויבינו, גם לצד שיודע ה' כי כל האומות הם שונאי ישראל בטבע המתקנא, והיא שנאה יסודית ואין לה תמורה"!!!
הלא מנסיונו של רבינו בארץ מוצאו מרוקו ומיושבו בירושלים כתב הוא בפרשת צו את דבריו על הישמעאלים, וכה אמר:
"וגלות ישמעאלים, אשרי מי שלא ראם, משעבדים וממררים חיי ישראל, ולא די שלא יתנו שכר אלא עוד שואלים ממנו מדוד והבא, תובעים ממנו מה שאין לו, וכוס זה ישקוהו עד שימות".
אין זה כי אם הכרתו את טבעם של אויבינו הביאו לידי דבריו החריפים, הנוקבים, הנחרצים ו'הקיצוניים' משהו - שאין כמו מציאות ימינו להבהיר עד כמה צודקים וישרים הם - הגם שעברו כבר כשלוש מאות מאז כתבם.
כך בארצות ישמעאל, ולא פחות נוראה היתה שהותנו בקרב בני עשו, המה בעלי 'החסד והחמלה' הידועים...
נכון. 'ריאל פוליטיק' זה מותיר את ישראל לבד, בלא חזון שגרירויות נוכרים בירושלים, ובלא ששווקי דמשק ישבעו ממונם של ישראל המתרפקים על השלום - 'הן עם לבדד ישכון'. לעומת חזיונות השוא של שלום אכזר, עדיפה התחברות אל מהותנו - 'אם בחוקותי תלכו', תוך עמידה מפוכחת על מהותם של אויבינו והימנעות מסמים משכרים ומשקרים - המביאים הזיות של שלום.
גם אובינו מחכים שנהיה מה שאנו, שאז ישבע העולם כולו מטובנו, ויוכשרו כל הגויים לקבל את שהיננו - צינור להשפעת דבר ה' אל העולם.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
