ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש ויקרא
- בחוקותי
- משפחה חברה ומדינה
- מבט על התקופה
- התבוננות כללית
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
(פרופ') ר' יעקב יהושע ורחל פרנקל
הן עולם התורה החרדי והן מנגד לו, השמאל הישראלי, שני כוחות אלו נאחזים בחזונה של תורה המופיע בפרשתנו, 'ונתתי שלום בארץ' כאחוז הנזקק במטבע נוצץ. הסיבה לאחיזתם של שני קצוות נוגדים אלו באותו פסוק היא מפני שלשני צדדים אלו של עם ישראל בעייה עם הצבאיות היהודית: אלו מעדיפים לימוד תורה וישיבה בלבד, ולאלו חזיונות שוא על קץ הכיבוש ואחווה עם ישמעאל, ולכתר על ראשם הוכתר הפסוק, "ונתתי שלום בארץ ושכבתם ואין מחריד".
ומעניין הדבר שערך תורני מובהק, ערך הכח הצבאי, אם 'רק' יתהפך לרפיסות לאומית - יעוטו עליו כמוצאי שלל רב שומרי שבת קודש ומקדשי חילולה.
על אלו רחקי מתורה נניח שאין פליאה על אי ידיעת המקראות, אך על חובשי בתי המדרש נפליא, האם עד כדי כך רחקו מהתנ"ך? והרי לפחות לקריאת התורה והקשבה להפטרה נדרש כל יהודי?
וכי לא ידעו על אברהם הרודף עד דן? וכי לא שמעו על יהושע הנלחם בעמלק, והוא משמשו של משה רבינו שלא ימיש מתוך האהל? וכי לא ידעו שהקב"ה מבקש מישראל לנקום במדיינים? ועל מלחמות יהושע, כלב בן יפונה, יאיר בן מנשה ויפתח הגלעדי בארץ ישראל לא שמעו? ושמשון שהחל להושיע את ישראל בין צרעה ובין אשתאול? ושמואל המשסף בחרבו את אגג? ודוד מלכנו? וכי כל אלו 'צייוינים' היו? כויפרים? חלושי התמדה ונגועי בטלה?
והנה, האמת הפשוטה היא שאלו ואלו, שמאל וחרדים, מתלבשים בשלום העתידי כעטות ילד תחפושת פורים. לא בצבאיות יהודית הם מבעטים אלא בנושאיה, בחיילי צה"ל עצמם, ובהצלחתו.
העובדה שבעזרת ה' יתברך צה"ל הביא לעם ישראל נצחונות, הרחבת גבולות, קידוש ה' רבתי שלא היה כמותו לבני ישראל אלפיים שנות גלות, ביסוס שיבת ציון, הצלת ישראל מיד צר ועוד ועוד - עובדה קדושה זו הינה לצנינים בעיני שלומי אמוני ישראל החרדים, כי המה עומדים מנגד ואינם באים לעזרת ה' בגיבורים, בטיעונים ילדותיים, שחלקם בלבד מספיק אולי רק לבני עלייה ספורים על מנת להיפטר מעול הציבור.
ןלמשמאילים, המה הרואים כי כבוד האומה מתרומם, גבורתה מתעצמת, וחבלי ארץ התנ"ך נופלים בידה - וכל זה מחייב את ישראל הגוי כולו להתחבר מחדש אל יוסף משכם, אל רחל אימנו, אל שכינה שלא סרה מהר הבית ומהכותל המערבי, אל מחוזות הנביאים והחוזים, וכל זה תוך דחיקת רגלי יושבי הארץ הזרים, הפולשים-זה-מקרוב-באו, כל אלו מביאים את המשטמה לצבא עד כדי עזות מצח לעמידה נגדו תוך השפלתו ורדיפת מפקדיו. ותחת כסות השווא וחילול המילה הקדושה שלום, כ'פתרון' לכל חטאי הצבאיות הישראלית, הם מנכסים לעצמם מוסריות ואחריות - כשדם אלפים בכנפי יונת 'שלומם' האדומה.
אז אם בשלום חפצתם, אחינו מבקשי התורה והשלום, אם לשלום אמת התאויתם אחינו בעלי המוסר של הסכמי השלום - הא לכם שלום של תורה, זה המובטח בפרשתנו:
'הסכם' השלום העתידי - שיטת רבינו בעל האור החיים הקדוש
כאמור, הפסוק 'ונתתי שלום בארץ וחרב לא תעבור בארצכם' מבטיח שלוה אליה כמה העם כולו.
שלוה, כן. אבל ביטול הצבא? מה הקשר? והרי אחת מתוצאות השלום עליהם מדברת הפרשה, אחד מפירות ההליכה בחוקות התורה הוא 'ורדפתם את אויביכם ונפלו לפניכם לחרב' - וכי לזה לא צריך צבא! וכי מי ירדוף?
זו קושייתו של רבינו האור החיים הקדוש - "ורדפתם את איביכם'. קשה, אחר שהבטיח בשלום ובבטחה, מה מקום לומר כן?" וכמה נוקבת תשובתו של האור החיים הק', תשובה שאולי תוכתר בימינו ה'שפויים' כל כך, 'העדינים' כל כך במילה 'קיצונית'...:
"אכן ירצה כי מה שהבטיח, הוא ממה שמהאומות להם שלא ירעו ולא ישחיתו, אבל לא ממה שמישראל לאומות"!
שלום, אומר האוה"ח, זאת אומרת 'וחרב לא תעבור בארצכם'. זה ודאי. לא תהיינה יותר פעולות איבה של גויים בגבולותינו! זאת אם בחוקות התורה נלך. אך אם בתמים נלך בחוקות התורה, אין זה מונע שחרבנו תעבור בארצות הגויים, להילחם, לכבוש, להתרחב, ליקח נקם על אחת מאלף אלפי צרותינו באלפי שנות גלותינו.
זה פשר הפסוק 'ורדפתם את אויביכם':
"וזו היא עיקר נס ההבטחה שלא יאמרו כי השלום והבטחה הוא לצד שגם הם לא ירעו ולא ישחיתו לאומות ונמצאו כגומלין, תלמוד לומר ורדפתם וגו' כי אתם תרדפו אותם ותאבדום, ואף על פי כן תשבו בבטח ובשלום ולא תעבור חרב בארצכם"!
שהרי, כמה נוקב, טוען רבי חיים בן עטר, לו היתה חרבנו נמנעת מארצות אויבינו היה זה נראה כהסכם שלום חלילה, דהיינו, שלום על פי הסכם, לא שלום אמת, וזאת שאנו מונעים מדם גויים את חרבנו אינו אלא מפני שהם גם כן אינם עוברים אצלנו - ואם כך, היכן כאן השכר האלוקי? והרי ממילא 'כך היא דרכו של עולם'?
לא כן, אומר רבינו. חלילה לחשוב כך! רק הבטחת ה' תגרום שלום, לא הבטחת גויים, לא הסכמיהם ולא הבטחותיהם. ולכן למרות השלום שיהיה לנו בארץ, עצמתנו הצבאית תביא עצמה לידי ביטוי, כי קידוש ה' יש בעצמת צבאות ה' - ישראל צבא קדשו, כדבריו עצמו בפרשת וארא: "ומעתה לא יקרא בכינוי צבאות ה' אלא ישראל המרוממים והמעולים".
מדוע להילחם אם אין נלחמים בנו?
ומכל מקום, עדין נשאלת השאלה, וביתר חריפות: מה יש לישראל לחפש בארצות אויביהם בעוד המה לא עוברים בארצנו? והרי יש שלום! מדוע לא ליישם סוף סוף את החזון הגדול לשנה הבאה, בה 'נשב על המרפסת ונספור ציפורים נודדות'...? מדוע להוכיח כי צדק השמאל בביקורתו, 'הלנצח נאכל חרב'?
על כך עונה האוה"ח תשובה קשה, המתייחסת גם למלה קשה שהתורה מזכירה, 'ורדפתם אות אויביכם'. וכי נשאל, איזה אויבים? אלו שכלל לא נלחמים בנו?
קובע האוה"ח באופן קר ומפוכח:
"ומה שקרא אותם הכתוב אויבים, לא לצד שהם באים לצור על עיר הקודש, שאם כן אין בטח ואין שלום ליושביה, אלא קרא אותם אויבים לצד שאויבי ה', רשעי הגוים, נקראים אויבי ה' ואויבינו, גם לצד שיודע ה' כי כל האומות הם שונאי ישראל בטבע המתקנא, והיא שנאה יסודית ואין לה תמורה"!!!
הלא מנסיונו של רבינו בארץ מוצאו מרוקו ומיושבו בירושלים כתב הוא בפרשת צו את דבריו על הישמעאלים, וכה אמר:
"וגלות ישמעאלים, אשרי מי שלא ראם, משעבדים וממררים חיי ישראל, ולא די שלא יתנו שכר אלא עוד שואלים ממנו מדוד והבא, תובעים ממנו מה שאין לו, וכוס זה ישקוהו עד שימות".
אין זה כי אם הכרתו את טבעם של אויבינו הביאו לידי דבריו החריפים, הנוקבים, הנחרצים ו'הקיצוניים' משהו - שאין כמו מציאות ימינו להבהיר עד כמה צודקים וישרים הם - הגם שעברו כבר כשלוש מאות מאז כתבם.
כך בארצות ישמעאל, ולא פחות נוראה היתה שהותנו בקרב בני עשו, המה בעלי 'החסד והחמלה' הידועים...
נכון. 'ריאל פוליטיק' זה מותיר את ישראל לבד, בלא חזון שגרירויות נוכרים בירושלים, ובלא ששווקי דמשק ישבעו ממונם של ישראל המתרפקים על השלום - 'הן עם לבדד ישכון'. לעומת חזיונות השוא של שלום אכזר, עדיפה התחברות אל מהותנו - 'אם בחוקותי תלכו', תוך עמידה מפוכחת על מהותם של אויבינו והימנעות מסמים משכרים ומשקרים - המביאים הזיות של שלום.
גם אובינו מחכים שנהיה מה שאנו, שאז ישבע העולם כולו מטובנו, ויוכשרו כל הגויים לקבל את שהיננו - צינור להשפעת דבר ה' אל העולם.
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

גירושין חובת מזונות ילדים בהלכה ובפסיקה
השיעור בוחן את גדרי החיוב ההלכתי של אב במזונות ילדיו, תוך עיון במקורות התלמודיים, במחלוקות הראשונים ובהתפתחות תקנות חכמים לאורך הדורות. בהמשך לכך, מנותחות ההשלכות המעשיות של פסיקות בתי הדין ובתי המשפט כיום, תוך התייחסות לשינויים הכלכליים והחברתיים בימינו.

מידות הראי"ה תיקון הברית: עבודה מתוך שכל
ברית א' - ב'
השיעור עוסק בתיקון מידת הברית ובמעבר מפעולה מתוך טבע או חשק רגעי, לעבודה מושכלת ותבונית שבה האדם בוחר בטוב מפני שהוא אמת. מודגש כי אף שהתיקון דורש מאמץ ואיפוק מול החומריות, הוא מהווה דרגה עליונה של עבודה מאהבה המשפיעה שפע וברכה על העולם כולו.

אור התנ"ך ממשה ליהושע: שותפות בארץ החדשה
יהושע פרק ג'
השיעור עוסק במעבר ההנהגה ממשה ליהושע בכניסה לארץ ישראל, תהליך המתואר כמעבר מהנהגה ניסית ופסיבית להנהגה של שותפות, יוזמה ועשייה מצד העם. מתוך ניתוח הפסוקים ומדרשי חז"ל, מוסבר הצורך בקריאה המשולשת "חזק ואמץ" כבסיס ליצירת מדרגה רוחנית חדשה המשלבת בין מחשבה, דיבור ומעשה.

חיי שרה מידת האבות וגאולת הבנים
שיחת מוצ"ש פרשת חיי - שרה
השיעור עוסק במדרגותיהם הרוחניות של האבות – מקניין מערת המכפלה, דרך לימוד הזכות המיוחד של יצחק על ישראל ועד לגדולת שיחתם של עבדי האבות. מתוך דברי הראי"ה קוק מוסבר כי הדבקות הטבעית והפנימית של האבות בה' היא השורש והמגמה שאליה עם ישראל שב ומתעלה בדור הגאולה.

שם משמואל על הפרשה השידוך של יצחק ורבקה
שם משמואל על הפרשה - חיי שרה (תרע"ח)
השיעור עוסק בשידוך יצחק ומסביר כיצד אליעזר זכה למידות חסד ואמת דווקא בזכות מאבקו העיקש להתנתק מנגיעותיו ואינטרסיו האישיים להשיא את בתו. התגברות פנימית זו היא שאיפשרה לו לנצח את רמאותם של בתואל ולבן ולהוציא מהם את רבקה.

לנתיבות ישראל התורה, ההתיישבות והופעת השם
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (ב), מ"ח, נ"ג
השיעור עוסק בחשיבותה של ההתיישבות הדתית בבניין הארץ, בצורך להרבות באור התורה ובהעמקת לימוד משנתו של מרן הרב קוק. בהמשך לכך, מוסברת מהות קריאת שם ה' על עם ישראל כביטוי לקדושה פנימית המתגלה במצוות, בתפילין ובחיבור לכלל המציאות.

תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.

יסודות הש"ס יסודות וטעמי שבועות בדיני ממונות
פתיחה לענייני שבועות
השיעור עוסק בסוגי השבועות השונים בדיני ממונות מדאורייתא ומדרבנן, ומנתח את הופעתם בסוגיות המרכזיות במסכת בבא מציעא. בהמשך לכך, נבחנים טעמיהן של השבועות והשאלה העקרונית האם שבועה נתפסת ככלי ראייתי מברר או שנועדה לפייס את דעתו של בעל הדין.

עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.

רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.

עין אי"ה - הרב משה גנץ חיבור השכל אל הרגש והיראה
שבת א, קס"ט - ק"ע
השיעור עוסק בצורך לחבר את ההבנה השכלית והלימוד אל רגש טהור של יראת שמיים כדי שהדברים יופנמו באדם ולא יישארו ידיעה חיצונית בלבד. בעזרת משלים ומאמרי חז"ל, מודגשת החשיבות של הקדמת הכללים, המידות והקדושה לעיסוק בפרטים כדי להגיע לחיים שלמים ומתוקנים.

חיי שרה כיצד לבקש בקשה -ארבעה ביקשו שלא כהוגן ושלושה נענו כהוגן
המבקשים אליעזר עבד אברהם, כלב בן יפונה, שאול המלך, יפתח הגלעדי.

חיי שרה פרשת חיי שרה – נפילת בני ישמעאל
כשהאויב הערבי מרים ראש בהתנשאות על המדינה היהודית ועוד מבפנים זו בדיוק נקודת המפנה שתביא לצמיחה ישראלית

תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה
השיעור עוסק בשאלת חיוב נשים בהבדלה ובאפשרות שלהן להבדיל בעצמן, תוך סקירת מחלוקות הראשונים והפוסקים הספרדים והאשכנזים. בהמשך נידונים הגדרים ההלכתיים של "חמר מדינה" והתנאים שבהם ניתן להשתמש במשקאות חלופיים ליין עבור הבדלה.











