ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- יום העצמאות
- שיחות ליום העצמאות
- משפחה חברה ומדינה
- ציבור וחברה
- מדינת וממשלת ישראל
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
אשר בן חיים
שאלה: בשבוע שעבר עסק המדור 'רביבים' בהרחבה בעניין יום העצמאות. אמנם כן, ביום העצמאות זכינו לקיים את מצוות יישוב הארץ, אולם מדוע צריך היה להרחיב כל כך בזה. הלא ידוע שאת המדינה הקימו והנהיגו אנשים שאינם משלומי אמוני ישראל, ומדוע צריך להרחיב כל כך בעיסוק בדברים שנעשו על ידם. הלא בעקבות זאת הציבור עלול להיגרר אחר דעותיהם, וכפי שקרה לרבים מבני 'המזרחי'?
חובת ההודאה
תשובה: ראשית, מצווה עלינו להודות לה' על כל החסדים שגמל עמנו בקיבוץ הגלויות, ביישוב הארץ ובשחרור מעול זרים. וכפי שכתב הגאון הגדול רבי משולם ראטה (שו"ת קול מבשר ח"א כא): "מצווה לעשותו שמחה ויום טוב ולומר הלל", כפי שקבעו "רוב גדולי הרבנים, לחוג אותו בכל הארץ זכר לנס של תשועתנו וחירותנו".
מודים אין זוכים לישועה וגאולה
ואמרו חכמים, כל המודה בנסו זוכה ונעשה לו נס אחר. ומנגד, אם לא נודה, נרחיק את הגאולה ח"ו. וכן מסופר על חזקיהו המלך, שהיה צדיק גדול וזכה להרבות תורה בישראל. ובאו עליו ימים קשים, שסנחריב מלך אשור עלה על ירושלים בראש צבא עצום כדי להחריבה, וחזקיהו עצמו נפל למשכב במחלה אנושה. ואע"פ כן לא איבד את אמונתו, והתפלל לה', ועשה לו הקב"ה נס גדול וריפאו ממחלתו, והמית את כל חיל סנחריב בלילה אחד. באותה שעה ביקש הקב"ה לעשות את חזקיהו משיח ואת סנחריב לגוג ומגוג ולהביא גאולה לעולם. אך חזקיהו לא אמר שירה, היינו הלל, על גאולתו. אמרה מדת הדין לפני הקב"ה: "ריבונו של עולם, ומה דוד מלך ישראל שאמר כמה שירות ותשבחות לפניך לא עשיתו משיח, חזקיהו שעשית לו את כל הניסים הללו ולא אמר שירה, תעשהו משיח?! לכך נסתתם הדבר". והיה צער גדול בכל העולמות, והארץ רצתה לומר שירה במקומו, ושר העולם רצה לסנגר עליו, אך לא נתקבלו דבריהם ואבדה השעה, ואמר הנביא: "אוי לי אוי לי עד מתי?" (סנהדרין צד, א).
זהירות מלהיות מושפע מעוברי עבירה
אכן נכון, יחד עם ההודאה והשמחה ביום העצמאות, יש צורך להיזהר שלא להיות מושפע מהחסרונות ומהחטאים של המנהיגים שהיו שותפים במעשה הגדול של הקמת המדינה.
יש להודות על האמת כי בקרב הבציבור הדתי לאומי היו מי שחל אצלם טשטוש בין המעשים הגדולים שנעשו, בעזרת ה', לבין אותם האנשים שהיו כלים ביד ההשגחה לקיום ההבטחה האלוקית. הם אמנם זכו להיות כלים לגאולת העם והארץ בזכות מסירות נפשם, אך אין לטשטש את החסרונות שהיו בהם.
לא להסתכל בפני אדם רשע
מו"ר הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל היה חוזר ומלמד את דברי הגמרא במגילה (כח, א), שכאשר שאל רבי יהודה הנשיא את רבי יהושע בן קרחה: "במה הארכת ימים?" ענה: "מימי לא נסתכלתי בדמות אדם רשע". ומבארת הגמרא שאמר רבי יוחנן: "אסור לאדם להסתכל בצלם דמות אדם רשע, שנאמר: לולא פני יהושפט מלך יהודה אני נושא אם אביט אליך ואם אראך".
וביארו המפרשים שרבי יהושע היה בנו של רבי עקיבא, וקראו לו 'בן קרחה' מפני שאביו רבי עקיבא היה קרח. וביאר הרב צבי יהודה שאפשר היה לחשוב כי ניתן ללמוד מתמיכתו של רבי עקיבא במרד בר כוכבא, שיש מקום לוותרנות וטשטוש גבולות כלפי חוטאים וחטאים, כל זמן שהם פועלים למען העניין הלאומי. שהרי מנהיגי המרד לא היו ידועים כיראי שמיים, ואף היו לבר כוכבא ביטויים קשים של כפירה, עד שאמר כלפי ה' אל תעזור לנו ואל תפריע לנו. ועוד ביקרו אותו חכמים על שהטיל מומים בבחורי ישראל, שהיה כורת את אצבעותיהם כדי לבחון את גבורתם וכושר סיבלם. ואפשר היה לחשוב שרבי עקיבא, שתמך במרד, אהב לשבת עם אותם המנהיגים בשיחת רעים ולחזות בפניהם. לכן הדגיש רבי יהושע בן קרחה שזכות אריכות הימים שלו, כפי שלמד מאביו הגדול, היתה דווקא מפני שלא הביט בפניהם.
כלומר, רבי עקיבא ידע להפריד בין טוב לרע: הוא תמך בקוממיות ישראל, בהשתחררות מעול זרים, וראה בזה פתח לגאולה, ולכן אמר על בר כוכבא "דרך כוכב מיעקב". אבל באופן אישי לא היה לו עסק עימו.
וראה רבי יהושע צורך לומר זאת לרבי יהודה, שמתפקידו כנשיא היה צריך להיפגש עם אנשים שונים, וביניהם רשעים, שעליו להיזהר שלא להתחבר עימהם יתר על המידה.
חולשה בציבור הדתי הלאומי
כמדומה שההתעלמות מהחסרונות של המנהיגות, וחוסר הדגשה מספקת של העזרה משמיים, גרמו במידה מסוימת לחולשה בקרב חלקים מהציבור הדתי-לאומי. כאילו היה נדמה שישנן שתי רשויות, דתית ולאומית, ויש למצוא איזו פשרה ביניהם. זה גרם לחולשה בצד הדתי, מפני שאין שתי רשויות, אלא ה' אחד מנהיג את העולם, והכול מכוחו. זה גרם גם לחולשה לאומית, מפני שההערכה מופרזת למנהיגות, שלא היתה בעלת חזון מספיק, מנעה ביקורת בונה שיכלה להועיל לבניית הארץ.
הנה דוגמא קטנה לנמיכות קומה. בשבוע שעבר התפרסמו בעיתונים מודעות גדולות על עמוד שלם: "הכיפה הסרוגה חוגגת את יום העצמאות". ובתוך המודעה, במקום המרכזי ביותר - שלוש תמונות גדולות של הזמרים שיופיעו לפני הקהל. שלושתם ללא כיפה סרוגה. כך הכיפה הסרוגה חוגגת? הלא הכיפה הסרוגה מבטאת דרך חינוכית, חלוצית. האם הזמרים הללו שותפים לדרך הזו? האם ישלחו את ילדיהם להתחנך במוסדות ברוח הכיפה הסרוגה? האין זאת בושה? (אחרי כתיבת הדברים העירו לי שלאחד מהשלושה יש כיפה, שבצילום מוסתרת היטב מאחורי פדחתו. חבל שאי אפשר גם להראות את הכיפה)
השמחה והביקורת
יש לשמוח ביום העצמאות על הישועה שעשה ה' לישראל, ולהעריך את מי שהיה שותף בזה על כל הדברים הטובים שעשה, ועם זאת יש לבקר את החסרונות הרוחניים, שללא ספק גם גרמו לחסרונות בבניין הלאומי. ללא היכולת לבקר אי אפשר לתקן ואי אפשר להנהיג.
הטעויות הקשות של מנהיגי התנועה הציונית
אכן צריך לדעת כי מנהיגי הציונות עשו טעויות רבות. כמעט לא היה מכשול שלא נכשלו בו, וכמעט לא היתה טעות שניצלו ממנה. באמת ובתמים אפשר לומר כי לולי ה' שהיה לנו לקיים בנו את השבועה שנשבע לאבותינו, דבר לא היה מצליח להיבנות בארץ ישראל.
ב-12 השנים הראשונות לשלטון הבריטי, משנת תרע"ז ועד שנת תרפ"ט, היתה אפשרות ליהודים להיכנס לארץ באופן חופשי. אולם מנהיגי התנועה הציונית לא עודדו עלייה המונית, וכך אבדו השנים היקרות והטובות הללו. ויצמן, שהיה ראש ההסתדרות הציונית, טען שראוי להעלות לארץ רק אנשי מעלה תרבותית, ועל כן ויתר על עלייה המונית של פשוטי העם, בעלי משפחות גדולות ועניות. הוא סלד מהיהודים שגרו בגטו. הוא לא הציב יעד ברור של הקמת מדינה לכל היהודים, אלא שאף להקים בארץ מרכז תרבותי בלבד. לכן ויתר על ההבטחה האנגלית להקמת בית לאומי לעם היהודי משתי גדות הירדן, והסכים שיהיה לשבטי הערבים הנוודים שגרו אז בארץ זכות שווה ליהודים. ובאותן שנים המפלגה הסוציאליסטית, בראשות בן גוריון, עסקה בעיקר במלחמה מעמדית למען הפועלים. רק סמוך להקמת המדינה שינה בן גוריון את עמדתו והעמיד את הייעוד הלאומי מעל המלחמה המעמדית.
כשלים בקליטת העלייה
כאשר הגיעו העליות הגדולות מארצות האיסלאם (ובמידה מסוימת גם פליטי השואה), עיני המנהיגות היו מופנות אל הקיבוצים, שהם יקלטו עלייה, והם יישבו את הארץ, והם יהיו הדגם התרבותי והכלכלי לכל חברה. כל השאר הוזנחו למעשה, וכך נבנו בהזנחה משוועת שכונות מצוקה ועיירות פיתוח. ההון האנושי הנפלא בוזבז. דור או שניים של עולים גדל בתחושה קשה של קיפוח וזלזול. רק אחרי שנים, כאשר מנחם בגין עלה לשלטון, נעשה ניסיון רציני לשקם ולתקן את המעוות.
יהודים מגיעים לארץ וליבם גואה מהתרגשות: דורות ציפו לכך, ימים ארוכים המתינו לרגע הגדול. והנה הם כורעים על האדמה הקדושה כדי לחבקה ולנשקה, ובאותה שעה ממש באים נציגי השלטון ומתיזים עליהם חומר חיטוי (די די טי). איזו תמונה מזעזעת.
כשלים בבניית הצבא והכלכלה
גם בבניית הכוח הצבאי היו כשלים רבים, שהתחילו עוד ממדינות ההבלגה לפני קום המדינה, ונמשכו בעצירת תנופת הניצחון במלחמת השחרור, ובאיבוד פירות הניצחון לאחר מלחמת ששת הימים. ולא כאן המקום להאריך בזה.
גם התפישה הסוציאליסטית הקיצונית הציבה מכשולים רבים בפיתוח הכלכלה. עד ימינו לא השתחררנו מכבלי התפישה הזו.
מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת
אך למרות הביקורת, יש להכיר בזכויות של מי שפעל למען בניין העם והארץ.
מו"ר הרב צבי יהודה היה מספר על מנחם מנדל אוסישקין, שהיה אדם מסורתי ממשפחת חסידי חב"ד, והיה מראשי חובבי ציון ואח"כ מראשי התנועה הציונית. פעם, לאחר הצהרת בלפור, פנו אליו עסקנים מטעם 'אגודת ישראל' בבקשה לקבל חלק מהתקציב של המוסדות הלאומיים. ענה להם: "האין יודעים אתם את דברי חז"ל: שמי שטרח בערב שבת יאכל בשבת. מה אתם באים בשבת לבקש חלק ונחלה כאשר לא הייתם שותפים בטרחה שלפני כן".
למי עיקר הזכות
אולם הזכות העיקרית בבניין הארץ שמורה בעיקר ליהודים הפשוטים, שלחמו וחרפו נפשם על הגנת העם והארץ, שסיקלו אבנים וייבשו ביצות, שנטעו שדות וכרמים, שעשו כל זאת למען עמם ומולדתם, ודרכם הקב"ה הביא ישועה לעמו.
אם נוכל להכיר את המעלות והחסרונות של המנהיגים בלא חנופה ומשוא פנים, נזכה לראות יותר את גודל הישועה האלוקית, ומתוך כך נזכה להיות ראויים לפעול עם א-ל ולהנהיג את תקומת ישראל בדרך התורה ולאור חזון הנביאים.
------------------
פורסם גם במדור "רביבים" מהעיתון 'בשבע'.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
