ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- מבוא למשנת הראי"ה
יָפָה מַרְדּוּת אַחַת בְּלִבּוֹ שֶׁל אָדָם יוֹתֵר מִכַּמָּה מַלְקֻיּוֹת. כָּאן הוֹרוּנוּ חֲזַ"ל נֹעַם דֶּרֶךְ הַחִנּוּךְ*, כִּי לֹא בְּמַהֲלֻמּוֹת יְחֻנַּךְ הָאָדָם כִּי אִם בְּדַרְכֵי נֹעַם. וְהַיִּרְאָה הָאֲמִתִּית הִיא יִרְאַת הָרוֹמְמוּת הַבָּאָה מִצֵּרוּף הָאַהֲבָה הַנֶּאֱמָנָה. וְעַד הַזְּמַנִּים הָאַחֲרוֹנִים לֹא יָרְדוּ חַכְמֵי הַפֶּדָגוֹגְיָא* לָזֶה, וְהָיָה דֶּרֶךְ חִנּוּכָם רַק בְּמַקֵּל חוֹבְלִים, עַד הַיָּמִים הָאֵלּוּ שֶׁהַנִּסְיוֹנוֹת הָרַבּוֹת הוֹכִיחוּם לְהַשְׂכִּיל אֶת אֲשֶׁר הוֹרוּ לָנוּ חֲזַ"ל בְּרוּחַ קָדְשָׁם.
עדיף חינוך שכלי
"רֵישׁ לָקִישׁ אוֹמֵר יוֹתֵר מִמֵּאָה מַלְקֻיּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר תֵּחַת גְּעָרָה בְמֵבִין מֵהַכּוֹת כְּסִיל מֵאָה". נִרְאֶה שֶׁהוֹסִיף עַל דִּבְרֵי רַבִּי יוֹחָנָן הַקּוֹדְמִים, שֶׁאָמַר יוֹתֵר מִכַּמָּה מַלְקֻיּוֹת, דְּיֵשׁ שְׁנֵי עִנְיָנִים בַּחִנּוּךְ הַמּוּסָרִי - יֵשׁ חִנּוּךְ תְּמִידִי לְהַרְגִּיל אֶת הָאָדָם בְּמַעֲשִׂים טוֹבִים וּבְמִדּוֹת טוֹבוֹת, וְיֵשׁ חִנּוּךְ פִּתְאֹמִי, מִקְרִי, בְּשָׁעָה שֶׁמִּזְדַּמֵּן שֶׁסָּר מִדֶּרֶךְ הַיָּשָׁר וְנָחוּץ לְהוֹכִיחוֹ. וְהִנֵּה רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר יוֹתֵר מִכַּמָּה מַלְקֻיּוֹת, הַכַּוָּנָה שֶׁהוּא טוֹב לְהִשְׁתַּדֵּל שֶׁתִּהְיֶה הַהַדְרָכָה הַמּוּסָרִית בָּאָה בַּמְחֻנָּךְ מִצַּד שִׂכְלוֹ וְהַכָּרָתוֹ בִּתְמִידוּת יוֹתֵר מֵאִלּוּ נַכֵּהוּ וְעַל יְדֵי זֶה נְחַנְּכֵהוּ לָסוּר מֵרַע בִּכְלָל וְלָלֶכֶת בְּדֶרֶךְ טוֹבִים. וְרֵישׁ לָקִישׁ אָמַר יוֹתֵר מִמֵּאָה מַלְקֻיּוֹת, הַכַּוָּנָה אֲפִלּוּ בִּשְׁעַת הַחִנּוּךְ הַמִּקְרִי, כִּי הִשְׁחִית דַּרְכּוֹ בְּחֵטְא וּפֶשַׁע חָמוּר שֶׁרָאוּי לִלְקוֹת מֵאָה מַלְקֻיּוֹת, הָאֹפֶן הַיּוֹתֵר גָּדוֹל בַּמֻּכִּים בְּעַד פִּשְׁעָם לְפִי הַנֹּהַג מִדֶּרֶךְ הַחִנּוּךְ, גַּם עַל זֶה יָפָה הַמַּרְדּוּת הַשִּׂכְלִית, כִּי הַנִּיצוֹץ הַשִּׂכְלִי שֶׁבָּאָדָם יָאִיר גַּם מַחֲשַׁכֵּי לֵב אוֹתָם שֶׁכְּבָר הֶעֱווּ דַּרְכָּם. רַק* הַחוֹבָה לְהַעֲלוֹתָם בְּמַעֲלַת נְבוֹנִים, שֶׁיִּהְיוּ רְאוּיִים לְהַכִּיר עֵרֶךְ הַמַּרְדּוּת שֶׁבַּלֵּב.
(עֵין אַיָּה, בְּרָכוֹת א, פֶּרֶק א פִּסְקָאוֹת ע-עא)
מבוא למשנת הראי"ה (128)
בשביל הנשמה
126 - לימוד שבועי באמונה כט תמוז - ו אב תשעז
127 - חינוך חלק י"ז
128 - חינוך חלק י"ח
טען עוד
הַפֶּדָגוֹגְיָא – חכמת החינוך. רַק – אלא.
ביאורים
מה עושים כשלנער יש שאיפות ורצונות משלו, והם אינם עולים בקנה אחד עם דרך הישר? אפשר לנסות לכופף אותו, ולהכריח אותו להתנהג בניגוד לעצמו. לא חשוב מה הוא מרגיש, העיקר שיעשה מה שצריך. הבעיה היא שבכפייה אמנם משיגים תוצאות מהירות, אך גם מותירים לב חצוי. כשהמחנך מנסה לשבור את רוחו של הנער במשך תקופה, אישיותו נהיית מרוסקת, עד שיום אחד הוא עלול להחליט שנמאס לו, ושהוא לא מסוגל יותר. הוא לא מוכן להמשיך לדכא את הרוח שלו, ולחיות תחת איומים ועונשים. האני האמִתי יפרוץ החוצה באיזשהו שלב, כי אי אפשר להתכחש לטבע ולהתנהל בצורה מלאכותית באופן קבוע. כך מנתח הרב קוק את הסיבה שהביאה לכפירה ולפריקת-עול המונית בדורות האחרונים. היא נעוצה, בין היתר, בשיטת החינוך הכוחנית. חינוך אמִתי הוא עיצוב האישיות, ודרכיו הן דרכי נועם. החכמה היא להביא את המתחנך לשכנוע פנימי עמוק שעליו לשנות את דרכיו. המחנך אמור לחולל שידוד מערכות בכל העולם הפנימי של המתחנך, ולהפנות את כל הרצונות וכוחות הנפש לכיוון חדש. חינוך מוצלח נמדד במידת ההזדהות של המתחנך עם דרך התורה, ולא במידת הביצועים. כשמתעוררת בנער התשוקה לחטא, לא יעמוד כנגדה רק פחד מהשוט שיונף עליו, אלא גם בושה וסלידה טבעית. חינוך כזה הוא גם יותר משמעותי, וגם יותר יעיל. הוא יבטיח יציבות רוחנית של המתחנך גם כנגד ניסיונות ומשברים, כי התורה ורצון ה' כבר נמזגו בדמו. חינוך כזה אמנם דורש יותר זמן ויצירתיות, אבל זו השקעה כדאית לטווח הארוך.
שיטת החינוך המומלצת מתבטאת לא רק בדרך שבה המחנך מוביל ומנהיג את המתחנך, אלא גם בתגובתו לנפילה. גם אז, המחנך לא רודה במתחנך ואינו מצליף בו תוכחה מרה, אלא מדבר דברי טעם וחכמה. הוא לא נבהל מהמעשים של המתחנך, אלא נותן אמון בטוב הפנימי שבו שיתעורר, אם רק יפנה אל התבונה ויכבוש אותה.
הרחבות
מתכון לקדושה
כָּאן הוֹרוּנוּ חֲזַ"ל נֹעַם דֶּרֶךְ הַחִנּוּךְ. הרב קוק מסביר שחז"ל הקדימו את חוקרי החינוך של ימינו בכמה מאות שנים, והדריכונו שהחינוך צריך להיות בדרכי נעם והארת פנים, ולא באמצעות אלימות בכל רמה שהיא.
באורות הקודש כותב הרב קוק על תהליך ההתקדמות הרוחנית של האדם. נושא זה נוגע לחינוך ילדים, אך באותה מידה קשור להתקדמות האדם בכלל: " כיצד היא הקדושה ? מאירים את הדעת בבירור ההכרות היותר טהורות ועליונות. מתוך מילוי האורה של ההכרה בא החפץ הקבוע להיות תמיד שרוי בספירה כזאת שחיי הרוח העליונים שולטים שם. מתוך התגברותה של ההכרה, המכה גלים בתהום החפץ, מתפתחים רשמי הענוגים העליונים, הקישור הנפשי לצורה של חיים רוממים הולך ומתחזק, עד שמרכז החיים הולך ונקבע במרומים הללו" [אורות הקודש ב, הקודש הכללי ד].
אנחנו מפחדים לאבד את 'ההנאות הקטנות' של החיים שלנו. הקפה של הבוקר, הסטייק המוצלח או איזה ספר טוב על הכורסה מול השקיעה. יש פחד שאם נהיה 'דוסים' מדי – לא יהיה לנו את זה ואנחנו נלחצים. הרב קוק משחרר אותנו מהלחץ הזה. שום דבר לא יילקח בכפיה או בשטיפת מוח, אלא פשוט לא נהיה זקוקים לזה. נהיה במקום עליון הרבה יותר! בתענוג גדול הרבה יותר מכל מה שאנחנו מסוגלים לשער. הרב קוק נותן נוסחה שהיא צורת ההתקדמות של כל אדם מכל מקום אל הקודש. ראשית, 'מאירים' את השכל באמצעות בירור תחושות עמוקות בנפש. וכך, לאט לאט, התהליך הזה גורם לאדם לרצות דברים עליונים וטהורים יותר, כיוון שהוא רואה וחוֹוֶה את הנעימות והעונג הגדולים שנמצאים ב'שלב הבא'. וחוזר חלילה: ככל שדעתו של האדם גדֵלה, היא שולחת יותר 'פעימות' לעומק הרצון והוא רוצה לגדול ולהיטהר, עד שהמוקד העיקרי של חיי האדם נמצא ברוח. בזמן הזה כל החיים, אפילו החלקים הנמוכים והגסים, הולכים ומתקדשים עם הזמן, והאדם הולך ומתעלה.
לעילוי נשמת ר' יהושע בן הרב אברהם חיים ורבקה ז"ל
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
