ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש במדבר
- נשא
- משפחה חברה ומדינה
- הבית היהודי
- האשה ביהדות
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
(פרופ') ר' יעקב יהושע ורחל פרנקל
התורה מפלה נשים. טענה זו נשמעת תכופות מפי נשים רבות ש'גילו את התורה' בדורות האחרונים, ומצאו לתדהמתן שהקדוש ברוך הוא מתייחס בחיבה רק לחמישים אחוז מבריאתו, רק לגברים...
יש הטוענות אף כלפי חז"ל שעבורם אין האשה אלא קישוט לבית, שהרי כך נאמר, שאשה נאה מרחיבה דעתו של אדם, יחד עם כלים נאים ודירה נאה. זה שכך טבעו של אדם מבחינה פסיכולוגית, מנטלית, זה לא מעניין כל כך, החשוב הוא העלבון האישי, 'מה אנחנו, תכשיט'? ברמה זו נכנס גם הטיעון של נשים משכילות על כך ש'הגברים השתלטו לנו על התורה', ולכן ערכי החיים של חז"ל הינן גבריים...והאמת היא, שעימות עם רמת טיעונים כזו אינו מכבד את המשיב, כי את הטוענות עצמן אינו מכבד.
עד שאנו באים להשיב תוך התמודדות נקודתית עם כל טענה, יש לבקש חשבון נפש אמוני יסודי מכל הטוענות: טענות כלפי התורה, הקב"ה או חז"ל כאילו הם 'שכחו' שיש בעולם חמישים אחוזי נשים מלמדות במידת מה על מידת האמון שציבור זה רוכש לכל הקדוש והיקר לו עצמו. קשה להאמין שאדם יבסס גישה יהודית ונורמאליות נפשית תוך כדי ייחוס מגמתיות ואפילו עויינות למי שאמר והיה העולם או לנושאי דברו - חכמינו זכרונם לברכה.
לכן היה רבינו הרב צבי יהודה מתחיל כל דיון בסוגיה מתוך הקביעה היסודית של חז"ל שהשוותה התורה איש ואשה:
"אמר רב יהודה אמר רב וכן תנא דבי ר' ישמעאל אמר קרא : 'איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם' השוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשים שבתורה.
דבי רבי אליעזר תנא אמר קרא: 'אשר תשים לפניהם' השוה הכתוב אשה לאיש לכל דינים שבתורה.
דבי חזקיה תנא אמר קרא: 'והמית איש או אשה' השוה הכתוב אשה לאיש לכל מיתות שבתורה. (קידושין דף ל"ה/א)
דבי רבי אליעזר תנא אמר קרא: 'אשר תשים לפניהם' השוה הכתוב אשה לאיש לכל דינים שבתורה.
דבי חזקיה תנא אמר קרא: 'והמית איש או אשה' השוה הכתוב אשה לאיש לכל מיתות שבתורה. (קידושין דף ל"ה/א)
נכון, יש לא מעט פעמים שתחושות כאלו של זלזול נמצאים במקומות הדורשים הבנה והסברה ביחסה של תורה או ביחסם של חז"ל כלפי נשים. זה בסדר. אין אף סוגיה אחת אחרת בכל ים דברי חז"ל שאינה דורשת העמקה, הפעלת מאמץ, הקשבה ורגישות. כאמור, הבעייה היא בהצבת התמיהה, האם התורה 'נגד חצי עולם', נגד נשים?
אשה קדושה
והנה בפרשתנו מפרשת התורה את מיקומה הגבוה של האשה בסולם המשמעותי ביותר בעבודת ה' - סולם הקדושה.
"דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יַפְלִא לִנְדּר נֶדֶר נָזִיר לְהַזִּיר לה' ". הנזיר הינו אדם מיוחד, שהתורה מתייחסת בכבוד למיוחדות שלו. אדם זה, שלדעת חלק מרבותינו ז"ל נקרא קדוש למרות שיש פגם מסויים בדרכו, אדם זה מבקש לעצמו מדרגות עליונות יותר מאשר דורשת התורה עצמה מכלל ישראל. הוא אינו מסתפק במצווה עליו אלא מבקש לו קומה רוחנית נוספת, אישית, ייחודית רק לו. והתורה מאשרת זאת. יתרה מכך, התורה אף קובעת לו סדר מיוחד של התנהלות על מנת לשמר, לקבע ולקדש כְּחוק את מעשה ההתנדבות הזה.
תורת הנזיר היא תורת מי שנתבע מפנימיות להתעלוּת יתר על שאר ההמון. בכך נעשה הנזיר בעל מערכת דרישות נוספות, המתאימה למדרגה אותה הוא ביקש למשוך על עצמו.
והנה, התורה אינה קובעת שהנזירות ראוייה רק לאיש אלא "אִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יַפְלִא לִנְדּר נֶדֶר נָזִיר" - היינו, כל אדם יכול להתעלות למדרגה העליונה הזו. מהקומה האנושית יכול כל אחד לטפס לקומה הבאה. מכאן, שלו אכן כטענת 'המקופחות', היה מיקומה הטבעי של האשה נמוך יותר משל איש, לא היתה יכולה ל'טפס' למיקום של כבוד, של קדושה, כמו האיש, אלא היתה צריכה קודם 'להתעלות למדרגתו'...
אלא הוא שאמרו חז"ל, השוה הכתוב איש לאשה. ממילא נותרת החובה לברר את מדרגתה של האשה בעולם, דרגה שיש וברגישותן הנשית חשו רבות השפלה מסויימת מדברים כאלו ואחרים שנכתבים או נאמרים.
רבינו הגדול, המהר"ל מפראג, מגדיר את האשה במקומות רבים מאד כ'חומרית'! בחלוקתו מציין המהר"ל את האיש כ'צורה' ואת האשה כ'חומר', המקבל עליו את הצורה.
"ומפני שהאיש הוא יותר ראוי לברית וחבור עם השם יתברך מאשר האשה שהיא חומרית, ואין המדרגה כל כך של הנקבה כמו הזכר ולפיכך נצטווה אדם תחלה לפי שמדרגתו קרוב אל השם יתברך". (מהר"ל, תפארת ישראל - פרק כ"ח)
דבר זה נראה כמעליב בהגדרה, כעקרון! אבל עלבון זה נובע מבורות בידיעת התורה בעמקותה.
קודם לדיון בתוכן דברי המהר"ל יש לזכור כי המונחים הללו שאובים מעולם הפילוסופיה, לכן הם מקבלים נופך של קונסטרוקציות טכניות משהו, לא כל כך אנושיות, שהמהר"ל משלב אותם במחשבת ישראל.
החלוקה לחומר ולצורה הינה יומיומית ושימושית. עצים הגדלים ביער הם החומר: חלקם ילבשו צורת דלת, חלקם צורת מדף, אחרים יהיו ל'סטנדר' וחלק למגירה. כל הרהיטים הללו הינם הצורה שחלה על החומר האחד, המקבל. אך לצורה לכשלעצמה אין כל תכלית אם לא יהיה לה חומר 'להתלבש' עליו. כך גם הבד, יש שיקבל צורת וילון, אחר צורת פיג'מה ועל יריעה שלישית תחול צורת טלית. צורות שונות לחומר אחד.
כאמור, כיון שהמונחים הינם מעולם הפילוסופיים, איננו מחוייבים לשמותם אלא למשמעותם. אך לפני הגישה למשמעותם עלינו לזכור עוד כי המהר"ל מושפע עמוקות בכל אפיקי יצירתו מצורת החשיבה הפנימית, זו של פנימיות התורה, שלכן המבנים המחשבתיים שלו מתאימים לרזי עולם, ולא קרובים לחומר או לצורה של בובות איש או אשה מחלון הראווה...
העולם הפנימי הינו עמוק ומקיף, רם ונישא, ובמבט המיוחד שלו מתגלה תמונה שונה לחלוטין.
בסוד חומר וצורה
מה שיש לברר הוא מדוע האיש מקבל דרוג 'גבוה', צורה, והאשה דרוג כמו מזלזל - 'חומר'.
למעשה העולם כולו ביחס לקדוש ברוך הוא הינו חומר, וה' צורה לו, נותן התוכן, העומק. גם האיש הוא נותן התוכן, בבית, גם באשה. אך כמו שיחסי הקדוש ברוך הוא אל העולם אינם של מי 'שעושה טובה' לעולם אלא של מי שמחוייב בדבר, כן האיש והאשה: במחשבה הפנימית, אין לצורה כל משמעות בלא שתמלא את ייעודה, בלא שתהפוך את החומר לבעל צורה. מאידך ברור שגם לחומר כשהוא לעצמו אין חיים. גם הוא משתוקק להעראת הצורה את שלה אליו. (ר' אצל רבינו בעל ה'לשם', הקדו"ש שער ב' פרק א' ב')
אם נרצה להבין את הדבר על דרך הפסוק 'מבשרי אחזה א-לוה', נאמר למשל ש'צורתה' המלאה של אשה הרה ניתנה לה על ידי האיש. האשה קיבלה ממנו את הכח האלוקי הטמון בזרע (עיין כוזרי מאמר א' סימן ע"ז) ועל ידי קבלת החומר שלה את מתתו של האיש, נשתנתה צורתה. ואין חיים לולד אלא מאשה - ומאיש שנתן בה משלו. אלו לאלו צריכים.
במבט הפנימי, השורשי, לא עמדה כלל בפני רבותינו בעלי החכמה מוטיבציה של תירוץ קושיות קלושות בדבר אפליית האשה. הם עסקו ביסודות ההוויה, בסודות המציאות לכל היקפה ומכל צידי שורשיה. לכן ההסבר המוטעם של יחסי איש ואשה על פי הבנה זו מהווים תירוץ הקושיות רק כלאחר יד, בלא כוונה. אך זה המבט היחיד מפני שרק ממבט נכון על השורשים, כל סיבוכי הענפים מקבלים פשר וצורתם מובנת.
וכאן בא ההיפוך הפרדוקסאלי, שמצערת העובדה שלא עמדו עליו הנשים המבקרות את המהר"ל או את שאר חכמי ישראל, ונחמתן תהיה אולי בכך שגם גברים רבים לומדי מהר"ל לא עומדים על משמעות דבריו... מפני מיעוט לימודם בעמקי החוכמה:
תכליתו של העולם כולו הינה לקבל. העולם כלו הוא בבחינת נקבה, או בלשון הפנימית, מידת ה'מלכות', הנוקבא. תכלית כל המעלות, מרום גובהם ושיאי קדושתם - אינה אלא החומר, הנקבה, ונתינת הצורה בה - להעלותה.
אין העולם אלא מוכן לקבָּלה, והנותן, בעל הצורה, הקב"ה או האיש, 'לכוד' או 'כלוא' - אם נרצה לצייר זאת באופן חריף - באי יכולתו לצאת לפועל אלא בזכות האשה, המקבלת, וכל עניינו אינו יוצא לפועל אלא על ידיה.
זאת רמזו חז"ל בלא לחשוף את פנימיות הדברים כאמרו:
"אמר רבי אלעזר, כל אדם שאין לו אשה אינו אדם שנאמר 'זכר ונקבה בראם ויקרא את שמם אדם'. אשכחיה (מצאו) רבי יוסי לאליהו, אמר ליה, כתיב: 'אעשה לו עזר', במה אשה עוזרתו לאדם? אמר ליה, אדם מביא חיטין, חיטין כוסס? פשתן, פשתן לובש? לא נמצאת מאירה עיניו ומעמידתו על רגליו?" (יבמות דף ס"ג א')
וכיחס האיש לאשה, יחס העולם לקדוש ברוך הוא - שהכל ברא לכבודו, כדי שיקבלו ממנו את כבודו, או בלשון הזוהר 'בגין לאישתמודע', כדי שיידעו אותו. כדי שיוציאו לפועל את שהוא מגלה, משפיע, מעניק.
בכך מתהפכת התמונה, האשה שהיא 'למטה' מהאיש היא גם למטה מהזרע, כאדמה המניבה לחקלאי, אך מה יעשה החקלאי העשיר ומחסניו מלאים זרעים אך אין לו פיסת אדמה 'חומרית' לקבל את כל אשר לו. נמצאת המקבלת היא חשובה ממנו, היא ייעודו, היא תכליתו - ובגדול, תכלית העולם כולו... וגם הוא חשוב ממנה, ונכון כל כך: שניהם חשובים, ולא תתכן מריבת מתחרים, כי אין לזה בלא זו - ורק משניהם זו עם זה יש תוכן ושלמות.
לכן לעתיד לבא, כשייחשף הסוד הזה, התנבא הנביא ואמר שאז "... בָרָא ה' חֲדָשָׁה בָּאָרֶץ נְקֵבָה תְּסוֹבֵב גָּבֶר", (ירמיה ל"א) והכל יידעו שבשלה הכל, בסוד קבלתה, ובשלו הכל, בסוד נתינתו - בסוד יצירתם המשותפת, ומעל הכל - בסוד יוצרם.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
