ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- הלכה ומנהג
- כהנים
ישנם פרטי דינים בהלכות ברכת כהנים שקיומם תלוי בבריאותו ושלמות גופו של הכהן. במאמר זה נפרט באיזה אופן כהן בעל מוגבלות גופנית יכול לשאת כפים, ומהם המצבים בהם המגבלה מונעת ממנו לקיים את המצווה והוא פטור ממנה.
ההלכות שנדון בהם הן:
א: כשרות כהן בעל מום לנשיאת כפיים.
ב: חיוב נטילת ידיים לפני הברכה.
ג: חליצת נעלים בעת הברכה.
ד: לברך ברכת כהנים על הדוכן ולא על רצפת בית הכנסת.
ה: עמידה בזמן הברכה.
ו: הרמת הידיים ופרישת האצבעות בזמן הברכה.
ז: לברך בהרמת קול.
ח: חיוב כהן שאינו נושא כפיו לצאת מבית הכנסת.
א: האם לכהן בעל מום מותר לשאת כפיים
כהן בעל מום פסול לעבוד בבית המקדש, ולאזורים פנימיים בבית המקדש אסור לו אפילו להכנס (רמב"ם הלכות ביאת מקדש ו א). איסור זה נוגע רק לכניסה ועבודה בבית המקדש, אך בענין ברכת כהנים , כהן בעל מום לא פסול באופן מהותי מלשאת כפיים אלא מסיבה צדדית כפי שנראה להלן בדברי השו"ע (קכח ל לא):
מי שיש לו מום בפניו או בידיו כגון שהם בוהקניות או עקומות או עקושות... לא ישא את כפיו מפני שהעם מסתכלין בו. והוא הדין למי שיש מומין ברגליו במקום שעולים לדוכן בלא בתי שוקים, וכן מי שרירו יורד על זקנו או שעיניו זולפות דמעה, וכן סומא באחד מעיניו לא ישא את כפיו. ואם היה דש בעירו דהיינו שהם רגילים בו ומכירים הכל שיש בו אותו מום, ישא כפיו ואפילו הוא סומא בשתי עיניו. וכל ששהה בעיר ל' יום מקרי דש בעירו. ודוקא בעירו אבל אם הולך באקראי לעיר אחרת ושהה שם ל' יום לא. ואפילו לא בא לדור שם להיות מבני העיר אלא בא להיות שם מלמד או סופר או משרת שנה או חצי שנה חשוב דש בעירו בל' יום:
ובסעיף הבא כותב השו"ע
אם מנהג המקום לשלשל הכהנים טלית על פניהם אפילו יש בפניו ובידיו כמה מומין ישא את כפיו והוסיף הרמ"א: הגה- ודוקא אם היו ידיו בפנים מן הטלית אבל אם הם מבחוץ לא מהני הטלית לידיו:
מדברי השו"ע אנו רואים שכהן בעל מום יכול לשאת כפיו אא"כ יש חשש שהשוני אצלו יגרום לאחרים להסתכל בו. כיום שהמנהג שהכהנים מתכסים בטלית, כל מום הנמצא תחת הטלית אינו פוסל את הכהן מלעלות.
ב: חיוב נטילת ידיים לפני נשיאת כפים
כתוב בשו"ע (קכח ס"ו): אף על פי שנטלו הכהנים ידיהם שחרית חוזרים ונוטלים ידיהם עד הפרק שהוא חבור היד והזרוע.
בדין זה של נטילת ידיים לפני נשיאת כפיים יש מחלוקת ראשונים. דעת הרמב"ם שחיוב הנטילה קיים רק במצב בו ידיו טמאות כגון שלא נטל ידיו בבוקר או שנטל אך הסיח דעתו מהם ולא שמר עליהם בנקיות, אך אם טיהר ידיו ויודע שהם נקיות אין חיוב נטילה מיוחד לפני ברכת כהנים. כן כתב הרמב"ם בהלכות ביאת מקדש (פרק ה הלכה ג): "וכן נוהגים בארץ מצרים שלא ליטול הכהן ידיו בשעת נשיאת כפים אלא סומך על הנטילה שנטל ידיו שחרית". לעומתו רש"י סובר שיש חיוב נטילה מיוחד לפני נשיאת כפים ובסמוך אליה, וחיוב זה חל גם כשנטל ידיו בבוקר.
כהן בעל מוגבלות שקשה לו או אינו יכול לגשת ליטול ידים לפני נשיאת כפים האם נוכל להקל לו שלא ליטול?
כתב המ"ב (כ): "ואם אין לו מים, כתבו האחרונים דנוכל לסמוך על שיטת הרמב"ם דסבירא ליה דיוצא בנטילת ידים שנטל בשחרית כל שלא הסיח דעתו ויודע שלא נגע במקום מטונף" כלומר שבשעת הדחק, אפשר לסמוך על שיטת הרמב"ם ולשאת כפים על סמך הנטילה בבוקר, כל שלא הסיח דעתו ממנה, לכן נראה שכהן נכה וכדו' שמתקשה מאד ליטול ידיו פעם שניה לקראת הנשיאת כפים יוכל לסמוך על הנטילה בבוקר ובתנאי שלא יסיח דעתו מנטילה זו.
ג: חיוב חליצת נעלים לפני הברכה
כתב השו"ע (קכח ה): לא יעלו הכהנים לדוכן במנעלים. מבואר בגמרא (ר"ה לא, סוטה מ) שחיוב זה של חליצת הנעלים בעת נשיאת כפים הוא מתקנת רבן יוחנן בן זכאי, שמא תקרע רצועה מסנדלו ויתישב לקושרה בזמן שחבריו מברכים ויבואו לומר שהוא כהן פסול.
יש מהפוסקים שכתבו שהחיוב לחלוץ נעלים הוא דוקא כשהכהנים מברכים את העם מהדוכן, אך אם עומדים ברצפה בגובה שווה לשאר המתפללים, אין איסור לברך עם הנעלים (שו"ת יחוה דעת ח"ב יג) ועוד יש פוסקים המקילים לנכה וכדו' המתקשים לחלוץ נעליהם לברך בלא חליצת נעלים (אג"מ או"ח ח"ב לב ראה שם טעמו). למעשה כהן נכה יכול לסמוך על דעות אלו ולברך ברכת כהנים בנעליו ולא יעלה לדוכן (כפי שנראה בסעיף הבא שאין חיוב לברך דוקא מהדוכן).
ד: חיוב עליה לדוכן
מפשט דברי חז"ל והפוסקים אנו רואים שהכהנים המברכים צריכים להיות על הדוכן כלומר מקום מוגבה סמוך לארון הקדש (ראה סעיפים ט י ). אמנם כתבו הפוסקים שמעיקר הדין אין תנאי זה מעכב ואפשר לברך את העם גם ללא עליה לדוכן (שות יחוה דעת ח"ב יג) לכן כהן נכה שאינו יכול לעלות לדוכן לא ימנע מלברך מסיבה זו.
ה: חיוב עמידה, הרמת ידיים ופרישת האצבעות
כתב השו"ע (קכח יד): אין מברכין אלא בלשון הקודש ובעמידה ובנשיאת כפים.
עמידה: כתב המ"ב (ס"ק נא): "כהן שהוא חלוש ואינו יכול לעמוד אלא על ידי סמיכה לא ישא כפיו דהוא כישיבה" כלומר כהן שיכול לעמוד רק באופן שנשען על משהו אין לו לשאת כפיו ממילא ברור שכהן נכה שאינו יכול לעמוד כלל אלא יושב על כסא גלגלים לא ישא כפיו. וכתב בפס"ת (חלק ב עמ כו) שאם הכהן יכול לעמוד בעצמו בעת שהוא עצמו אומר את מילות הברכה אך צריך לנוח ולהישען בעת שהחזן מקריא את המילים, יכול לברך באופן זה. וכך יעשה, בעת שהחזן מקריא את המילים ינוח, ובעת שהוא עצמו מברך יעמוד בעצמו.
הרמת ידיים: צריך להרים את הידיים למעלה באופן כזה, שיהיו כפות הידיים כנגד הכתפיים, כהן שאינו יכול לשאת כפיו לגובה זה לא יברך. וכאמור לעיל בענין עמידה, אם יכול לשאת כפיו בעת שמברך, אע"פ שצריך לנוח ולהורידם בעת שהחזן מקריא לכהנים, מותר. (פס"ת שם).
כהן שנקטעה ידו , אפילו רק כף ידו לא ישא את כפיו, אך אם כף היד קיימת ורק האצבעות נקטעו יכול לשאת כפים (שם).
פרישת האצבעות: חלוקת ופרישת האצבעות אינה מעכבת, לכן כהן שאינו יכול לחלק אצבעותיו כמובא בהלכה, או רח"ל נקטעו אצבעותיו יכול לשאת כפים. כמו כן אם ידו חבושה או מגובסת אינו נמנע מלשאת כפים מסיבה זו (שם עמ כג).
ו: הרמת קול
כתב המ"ב (נג) שהחיוב הוא לברך בקול בינוני ואין חיוב לברך בקול רם ממש. ואם אינו יכול לדבר בקול בינוני אלא בלחש לא ישא את כפיו. וכתב בשו"ת אור לציון (חלק ב פח תשובה ד) שאם שומעים אותו תשעה מהקהל יכול לברך שהרי מתקיימת נשיאת כפים בעשרה.
ז: חובה לצאת מבית הכנסת בעת הברכה
כתב השו"ע (קכח ד) "כשהכהנים אינם רוצים לעלות לדוכן אינם צריכים לשהות חוץ מבית הכנסת אלא בשעה שקורא החזן כהנים אבל כדי שלא יאמרו שהם פגומים נהגו שלא ליכנס לבית הכנסת עד שיגמרו ברכת כהנים"
כהן נכה שאינו עולה לדוכן האם צריך לצאת מבית הכנסת בעת ברכת כהנים? כתב המ"ב בשם הפוסקים שכהן הפסול לברך ברכת כהנים אינו צריך לצאת, לכן כהן נכה שלפי מה שלמדנו לעיל לא יכול לעלות לדוכן יכול להשאר בבית הכנסת ואין להטריח אותו לצאת בעת ברכת כהנים.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה תיקון הברית: עבודה מתוך שכל
ברית א' - ב'
השיעור עוסק בתיקון מידת הברית ובמעבר מפעולה מתוך טבע או חשק רגעי, לעבודה מושכלת ותבונית שבה האדם בוחר בטוב מפני שהוא אמת. מודגש כי אף שהתיקון דורש מאמץ ואיפוק מול החומריות, הוא מהווה דרגה עליונה של עבודה מאהבה המשפיעה שפע וברכה על העולם כולו.
חיי שרה מידת האבות וגאולת הבנים
שיחת מוצ"ש פרשת חיי - שרה
השיעור עוסק במדרגותיהם הרוחניות של האבות – מקניין מערת המכפלה, דרך לימוד הזכות המיוחד של יצחק על ישראל ועד לגדולת שיחתם של עבדי האבות. מתוך דברי הראי"ה קוק מוסבר כי הדבקות הטבעית והפנימית של האבות בה' היא השורש והמגמה שאליה עם ישראל שב ומתעלה בדור הגאולה.
שם משמואל על הפרשה השידוך של יצחק ורבקה
שם משמואל על הפרשה - חיי שרה (תרע"ח)
השיעור עוסק בשידוך יצחק ומסביר כיצד אליעזר זכה למידות חסד ואמת דווקא בזכות מאבקו העיקש להתנתק מנגיעותיו ואינטרסיו האישיים להשיא את בתו. התגברות פנימית זו היא שאיפשרה לו לנצח את רמאותם של בתואל ולבן ולהוציא מהם את רבקה.
תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.
יסודות הש"ס יסודות וטעמי שבועות בדיני ממונות
פתיחה לענייני שבועות
השיעור עוסק בסוגי השבועות השונים בדיני ממונות מדאורייתא ומדרבנן, ומנתח את הופעתם בסוגיות המרכזיות במסכת בבא מציעא. בהמשך לכך, נבחנים טעמיהן של השבועות והשאלה העקרונית האם שבועה נתפסת ככלי ראייתי מברר או שנועדה לפייס את דעתו של בעל הדין.
עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.
רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.
עין אי"ה - הרב משה גנץ חיבור השכל אל הרגש והיראה
שבת א, קס"ט - ק"ע
השיעור עוסק בצורך לחבר את ההבנה השכלית והלימוד אל רגש טהור של יראת שמיים כדי שהדברים יופנמו באדם ולא יישארו ידיעה חיצונית בלבד. בעזרת משלים ומאמרי חז"ל, מודגשת החשיבות של הקדמת הכללים, המידות והקדושה לעיסוק בפרטים כדי להגיע לחיים שלמים ומתוקנים.
חיי שרה כיצד לבקש בקשה -ארבעה ביקשו שלא כהוגן ושלושה נענו כהוגן
המבקשים אליעזר עבד אברהם, כלב בן יפונה, שאול המלך, יפתח הגלעדי.
חיי שרה פרשת חיי שרה – נפילת בני ישמעאל
כשהאויב הערבי מרים ראש בהתנשאות על המדינה היהודית ועוד מבפנים זו בדיוק נקודת המפנה שתביא לצמיחה ישראלית
תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה
השיעור עוסק בשאלת חיוב נשים בהבדלה ובאפשרות שלהן להבדיל בעצמן, תוך סקירת מחלוקות הראשונים והפוסקים הספרדים והאשכנזים. בהמשך נידונים הגדרים ההלכתיים של "חמר מדינה" והתנאים שבהם ניתן להשתמש במשקאות חלופיים ליין עבור הבדלה.
מאמר שלישי מדרגת החסיד וחיבורו לאלוקות
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק בהגדרת דמות ה"חסיד" על פי ספר הכוזרי, כמי שחי את הנוכחות האלוקית בכל תנועה ואיבר בגופו. בהמשך לכך, נבחנים האופנים שבהם האדם מבטא קרבה זו הלכה למעשה – החל מכבוד השכינה, דרך מצוות כציצית ותפילין, ועד להרבות בברכות ובשבחים.
שם משמואל על הפרשה שורשי היראה והחסד במצוות המילה
שם משמואל על הפרשה - וירא - חלק ב'
מצוות המילה גורמת לקבלת השפע הרוחני. בהתחלת שנות האדם בימי הנעורים האדם צריך ללכת ב'חסד' כמו אברהם, ואחר כך ילך במידתו של יצחק. על ידי שאברהם מל את עצמו הוא עשה מעשה דין, ועל ידי כך הוא הוליד את יצחק שהוא מידת הדין.
