ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- אורות התשובה
אָרְחוֹת תְּשׁוּבָה רוּחָנִיּוֹת וּמַעֲשִׂיּוֹת
הטהרות הנשמה מאפשרת דבקות בלאומיות
א. אִי אֶפְשָׁר לְהִדָּבֵק בֶּאֱמֶת בַּיְסוֹד הַלְּאֻמִּי שֶׁל יִשְׂרָאֵל• כִּי אִם מִי שֶׁנִּשְׁמָתוֹ הֻטְהֲרָה כְּבָר, עַל יְדֵי תְּשׁוּבָה מֵחַטְּאוֹת הָאָדָם הַמְגֻנּוֹת וּמִדּוֹתָיו הַפְּחוּתוֹת•, אוֹ מִי שֶׁנַּפְשׁוֹ לְכַתְּחִלָּה הִיא נֶפֶשׁ טְהוֹרָה. כִּי הַיְסוֹד הָאֲמִתִּי שֶׁל תְּכוּנַת הָאֻמָּה הַיִּשְׂרְאֵלִית הוּא שְׁאִיפַת הַצְּדָקָה הָעֶלְיוֹנָה•, צִדְקַת ד' בָּעוֹלָם, וְכָל מִי שֶׁנִּזְדַּהֵם בְּאֵיזֶה חֵטְא, לְפִי אוֹתָהּ הַמִּדָּה שֶׁל זֻהֲמָתוֹ אֵין חֵפֶץ הַצְּדָקָה וְהַטּוֹב מֵאִיר בְּקִרְבּוֹ כָּרָאוּי, וְעַל כֵּן לֹא יְקֻשַּׁר בֶּאֱמֶת עִם הַתְּכוּנָה הַלְּאֻמִּית עַד אֲשֶׁר יִטְהַר.
אורות התשובה (128)
בשביל הנשמה
96 - אורות התשובה פרק י"ב י"א-י"ב
97 - אורות התשובה פרק י"ג א'-ב'
98 - אורות התשובה פרק י"ג ג'-ד'
טען עוד
ב. כְּדֵי לְהָסִיר כָּל מָסָךְ מַבְדִּיל בֵּין הַטּוֹב הָאֱלֹהִי הַכְּלָלִי וּבֵין הַנֶּפֶשׁ הַפְּרָטִית הַצְּמֵאָה לוֹ, צָרִיךְ לְהִבָּדֵל מִכָּל פְּגָם מוּסָרִי, בְּכָל הַמֻּשָּׂג הָרָחָב שֶׁלּוֹ בַּמּוּבָן הַכְּלָלִי, שֶׁכּוֹלֵל זִכּוּךְ הַמִּדּוֹת כֻּלָּן* וְטָהֳרַת הַמַּעֲשִׂים הַשִּׂכְלִית•, שֶׁכָּל אֵלֶּה הֵם הִתְפַּשְּׁטוּת הָאוֹר הָאֱלֹהִי בָּעוֹלָם בִּתְכוּנָה כְּלָלִית מַקֶּפֶת אֶת הָאֱנוֹשִׁיּוּת וְכָל הַהֲוָיָה•, בְּכָל מַה שֶּׁיֵּשׁ מָקוֹם לִתְכוּנַת מוּסָר לָחוּל שָׁם. וּכְדֵי לְהָסִיר גַּם כֵּן אֶת הַמְּנִיעָה הַמְעַכֶּבֶת מֵהַשְׁלָמַת הַלְּבוּשׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי•, הַמַּלְבִּישׁ אֶת הַטּוֹב הָאֱלֹהִי הַמֻּפְשָׁט עַל פִּי סִגְנוֹנוֹ הַמְיֻחָד, צָרִיךְ לְהָסִיר כָּל מְנִיעָה מַעֲשִׂית מִכָּל הַנּוֹגֵעַ לַנֶּפֶשׁ הַיִּשְׂרְאֵלִית. וְזֹאת הִיא הַתְּכוּנָה הַמַּצְרֶכֶת לִתְשׁוּבָה גְּמוּרָה מִכָּל פְּרָטֵי פְּרָטִים שֶׁל כָּל חֵטְא וְעָווֹן עַל פִּי הַתּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב וְשֶׁבְּעַל–פֶּה, שֶׁכֻּלָּהּ הִיא נִשְׁמַת ד' בְּקֶשֶׁר יִשְׂרָאֵל•*.
___________________________
בַּיְסוֹד הַלְּאֻמִּי שֶׁל יִשְׂרָאֵל – בתכונות של האומה הישראלית. וּמִדּוֹתָיו הַפְּחוּתוֹת – מידות מקולקלות. שְׁאִיפַת הַצְּדָקָה הָעֶלְיוֹנָה – ההטבה בצורתה העליונה ביותר. וְטָהֳרַת הַמַּעֲשִׂים הַשִּׂכְלִית – טהרת הכוונה במעשים. כָּל אֵלֶּה הֵם וכו' – המידות והמעשים הם הופעה של האור האלוהי, הטוב האלוהי הכללי מופיע ומתגלה בעולם דרך כל אדם לפי טהרת מידותיו ומעשיו. הַלְּבוּשׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי וכו' – עיין לעיל [יב ח] בישראל יש הופעה מיוחדת ועליונה יותר של הטוב האלוהי ולשם כך נצרך קיום כל פרטי המצוות. נִשְׁמַת ד' בְּקֶשֶׁר יִשְׂרָאֵל – התורה כולה היא הופעה של הטוב האלוהי בצורה המיוחדת המותאמת לנפש הישראלית.
ביאורים
פרק זה והפרק שלאחריו בעיקר מתאפיינים בהדרכות התשובה המעשיות שקיימות בהם. למשל מבאר הרב קוק כיצד ניתן לשוב בתשובה באמצעות חיבור לצד הלאומי של ישראל או באמצעות לימוד הלכות שבין אדם לחברו. בנוסף לכך, מתמודד הרב קוק עם העיכובים שיש בתהליך התשובה – הפער בין הרצון ליכולת ועוד.
הפסקה הפותחת את הפרק מבארת שכדי להידבק באומה יש להרגיש קשר ושייכות לעם ישראל, וחייבים לתקן את המעשים ואת המידות. הסיבה לכך היא שמהותו של עם ישראל הוא להביא לעולם את רצון ה' – את החסד, את המשפט, את הצדק ואת חיי המוסר. לכן, מי שחייו האישיים רחוקים מכל אלה – לא יוכל להרגיש שייכות לעם ישראל. וכדי שיוכל לשוב להתקשר לאומה יהיה עליו לשוב בתשובה על כל פגמי המעשים והמידות.
פסקה ב' ממשיכה את הרעיון הזה. בפסקה זו מבואר שהטוב האלוהי יוכל להיות מורגש בחיי האדם רק כאשר יסיר מקרבו את כל הפגמים המוסריים. מעל קומה אנושית בסיסית זו, חובה על כל מי ששייך לעם ישראל, לנקות מתוכו את המקומות שבהם החסיר מקיום דברי התורה שבכתב והתורה שבעל פה. אנו מתבוננים על העולם על פי הכלים שקיימים בידינו. כאשר כלים אלה פגומים ומקולקלים אנו מקבלים תמונה שגויה של המציאות; כאשר אדם מתרחק מן הטוב שבמעשיו ושבמחשבותיו, יהיה לו קשה לזהות את הטוב האלוהי שבעולם.
הרחבות
* המידות הרעות פוגמות בדבקות האדם בה'
זִכּוּךְ הַמִּדּוֹת כֻּלָּן. הרמב"ם כותב שהחסרונות שבאדם יוצרים 'מחיצות' בין הנביא לקב"ה, ומורידות את רמת נבואתו. בין החסרונות מונה הרמב"ם את פגם המידות: "ומהן פחיתויות מידות, כרוב התאווה, והגאווה, והכעס, והקנאה, והעזות, ואהבת הממון ומה שדומה להן, והן רבות מאוד... ואלו הפחיתויות בכללן הן המחיצות המבדילות בין האדם ובין ה' יתעלה" [שמונה פרקים לרמב"ם פרק ז].
* התורה – התגלות ה' בעולם
הַתּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב וְשֶׁבְּעַל–פֶּה, שֶׁכֻּלָּהּ הִיא נִשְׁמַת ד' בְּקֶשֶׁר יִשְׂרָאֵל. הגמרא אומרת "אָנֹכִי – נוטריקון: אנא (אני = הקב"ה) נפשי כתיבת (כתבתי) יהבית (נתתי)" [שבת קה.]. הפירוש הפשוט של רש"י הוא שהקב"ה כתב ונתן את התורה בעצמו. אולם בהערות לפירוש תורה תמימה מובא פירוש אחר: "גם יש לפרש הכוונה על דרך לשון בני אדם שאומרים שמכירים תכונת איש פלוני או מידת וערך חכמתו מתוך כתביו וספריו, ואמר בזה, דמהות הקדוש ברוך הוא כביכול דהיינו רצונו וכבודו וגדולתו וענוותנותו נראים וניכרים מתורתו ... תכונת נפשי... נתתי לדעת ולהכיר מתוך כתבי, דהיינו מתורתי" [תורה תמימה הערות שמות פרק כ הערה ג]. על כן, הקשר שלנו עם הקב"ה מתקיים בעולם הזה באמצעות התורה.
וכן כותב הזוהר שהתורה היא החיבור של עם ישראל עם הקב"ה: "אשריכם ישראל שהקב"ה בחר בהם מכל שאר העמים... ונתן להם חלק, להתאחז בשם הקדוש. ובמה אחוזים בהשם הקדוש? הוא משום שזכו בתורה, שכל מי שזכה בתורה – זכה בקב"ה" [זוהר, אחרי מות פו – על פי פירוש הסולם].
שאלות לדיון
א. כיצד ניתן לראות בעיניים שרמת הלאומיות של יהודי היא בהתאמה לנקיות שלו מחטאים?
ב. האם גם יהודי שייך לקומה הראשונה ה'כלל אנושית' של 'תכונת המוסר'? האם אצלו זה יתבטא בצורה מיוחדת?
לע"נ יונתן בן סולטנה דהן ז"ל
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
