ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- יום כיפור
- ענינו של יום
- מדורים
- קול צופייך
- קול צופיך - הרב שמואל אליהו
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
אֶחֱטָא וְיוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר, אֵין יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר
תפילות יום הכיפורים מתחילות במעמד מיוחד שבו פותחים את ארון הקודש. שלושה חכמים מחזיקים ספרי תורה לצרף את כוח התורה הקדושה לעשות היתר מיוחד להתפלל עם אלה שעדיין לא שומרים תורה ומצוות, ואולי לא ימשיכו לשמור תורה ומצוות גם אחר כך. ויש שואלים למה אנחנו כל כך מתאמצים לפתוח להם את שערי התפילה. הרי המשנה (יומא ח) אומרת: "הָאוֹמֵר, אֶחֱטָא וְאָשׁוּב, אֶחֱטָא וְאָשׁוּב, אֵין מַסְפִּיקִין בְּיָדוֹ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה. אֶחֱטָא וְיוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר, אֵין יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר". לכאורה רק תשובה אמיתית שיש לה המשך מתקבלת.
כל תענית ציבור שאין בו מפושעי ישראל - אינו תענית
בעל הטורים הסביר, כי בלי צירוף העבריינים התפילה לא מתקבלת, ולכן אנחנו מתירים להם אפילו שהם לא מבקשים היתר (תריט). מקור דבריו הוא בגמרא (כריתות ו ע"ב) שאומרת: "אמר רבי שמעון חסידא כל תענית צבור שאין בו מפושעי ישראל - אינו תענית שהרי חלבנה ריחה רע ומנאה הכתוב עם סמני הקטרת". הדבר הזה חשוב במיוחד ביום כיפור, כיוון שעיקר העבודה של יום כיפור היא הקטרת הקטורת בקודש הקדשים. לכן אנחנו מתפללים את תפילת יום כיפור שתכלול את כל חלקי העם - כקטורת. "תִּכּוֹן תְּפִלָּתִי קְטֹרֶת לְפָנֶיךָ" (תהלים קמא, ב).
והכונה שמתירין אותם מעבריינותן
וכתב רבנו בחיי, כי בתפילה זו "שם שמים מתעלה ומתקדש, בשעה שהרשעים חוזרים בתשובה ונמנין בכלל הצדיקים, שאם לא כן הצדיקים נתפשים עליהם מפני הערבות, שהרי כל ישראל ערבים זה לזה" (כי תשא). וה"שערי תשובה" (תריט) כתב כי מהר"ש סבא ז"ל לא היה אומר "מתירים לעבריינים להתפלל", או "מתירים לנו להתפלל עם העבריינים". אלא היה אומר "מתירים להתפלל את העבריינים", "והכונה שמתירין אותם מעבריינותן כדי להתפלל עמהם, ונוסחא זו נכונה וכן אני נוהג לומר".
ואולי התרת התפילה לעבריינים היא רמז לעצמנו. שהרי במידה שהציבור מודד - בה מודדים לו. ואם משמים רואים אותנו כעבריינים – אולי ימחל לנו אלוקים ויפתח את כל המחסומים כמו שאנחנו עושים לעבריינים שבתוכנו, ויצרף תפילתנו לתפילת הצדיקים הטהורים המתפללים ומכוונים בלבם על כל עם ישראל.
עיצומו של יום מכפר
בכדי להבין יותר לעומק את עוצמת התפילות של יום הכיפורים ואת היחס האלוקי למי שחטא, נזכיר כי הפסוק אומר: "כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי ה' תִּטְהָרוּ" (ויקרא טז, ל). ובלשון חכמים: "עיצומו של יום הכפורים מכפר".
דעת רבי יהודה הנשיא היא, שיום הכיפורים מכפר גם למי שלא חזר בתשובה. "רבי אומר: על כל עבירות שבתורה, בין עשה תשובה בין לא עשה תשובה יום הכפורים מכפר, חוץ מפורק עול ומגלה פנים בתורה ומפר ברית בבשר, שאם עשה תשובה יום הכפורים מכפר, ואם לאו אין יום הכפורים מכפר".
שואלת הגמרא: הרי לפי רבי, אם אדם אכל ביום כיפור – הרי מיד מתכפר לו, אם כן איך יכול להיות שהוא חייב כרת על אכילתו? על שאלה זו עונה הגמרא ואומרת, שזה יכול להיות רק אם סיים את אכילתו מיד בסיום יום הכיפורים, כך שלא הייתה שהות ביום לכפר, שכן יצא היום (שבועות יג, א).
בירושלמי (סוף יומא) מובאת דעה שאומרת כי יום הכיפורים מכפר גם למי שלא מאמין בכפרת יום הכיפורים. לכולם הקב"ה מכפר. חכמים חולקים על ר' יהודה הנשיא וסוברים שיום כיפור מכפר רק על השבים. הרמב"ם (הל' תשובה א, ג) פוסק כמותם. על כן כתב הרמ"א: "יום הכיפורים אינו מכפר אלא על השבים המאמינים בכפרתו, אבל המבעט בו ומחשב בלבו: מה מועיל לי יום כיפור זה, אינו מכפר לו" (תרז ו).
ועצמו של יום הכיפורים מכפר לשבים
אנחנו מזכירים את מחלוקת רבי וחכמים כדי להבין ש"עצמו של יום הכיפורים מכפר" (רמב"ם הלכות תשובה פ"א ה"ג), בין לדעת חכמים ובין לדעת רבי. המחלוקת שלהם היא רק בשאלה איך זוכים לכפרת "עיצומו של יום". לפי רבי הרי זה בלא תשובה, ולפי רבנן כפרה זו היא חלקם של ה"שבים" דווקא. אבל לפי כולם זוכה אדם ביום כיפור לכפרה מיוחדת שלעולם לא היה יכול להשיג כמותה על-ידי תשובתו לבדה (האדמו"ר מחב"ד). זה מה שאמרו חכמים: "אמר הקב"ה לישראל: בני פתחו לי פתח אחד של תשובה כחודה של מחט ואני פותח לכם פתחים שיהיו עגלות וקרוניות נכנסות" (מדרש רבה שיר השירים פרשה ה פסקה ג).
וְאֵין הַדָּבָר תָּלוּי אֶלָּא בִּתְשׁוּבָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים?
אותה מחלוקת שיש בין חכמים לבין רבי בעניין יום כיפור נמצאת בגמרא בעניין הגאולה של עם ישראל. האם צריך את תשובתו של האדם היחיד כדי שתהיה גאולה, או שבשעה שמגיעה שעת הגאולה הקב"ה משפיע רוח טהרה ממרום, כמו ביום כיפור, וכולם מושפעים ממנה גם אם לא יעשו דבר?
בנושא זה חולקים בגמרא רב ושמואל, רבי יהושע ורבי אליעזר. "אָמַר רַב: כָּלוּ כָּל הַקִּצִין, וְאֵין הַדָּבָר תָּלוּי אֶלָּא בִּתְשׁוּבָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים, וּשְׁמוּאֵל אָמַר, דַּיּוֹ לְאָבֵל, שֶׁיַּעֲמֹד בְּאֶבְלוֹ". כל אֵבל מסתיים וכל גלות מסתיימת, אפילו בלי תשובה, ודי בכך שעובר הזמן. מחלוקתם זו דומה למחלוקת רבי אליעזר הגדול ורבי יהושע בן חנניא. "כְּתַנָּאֵי, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אִם יִשְׂרָאֵל עוֹשִׂין תְּשׁוּבָה - נִגְאָלִין, וְאִם לָאו - אֵין נִגְאָלִין. אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: אִם אֵין עוֹשִׂין תְּשׁוּבָה, אֵין נִגְאָלִין? אֶלָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַעֲמִיד לָהֶן מֶלֶךְ, שֶׁגְּזֵרוֹתָיו קָשׁוֹת כְּהָמָן, וְיִשְׂרָאֵל עוֹשִׂין תְּשׁוּבָה, וּמַחֲזִירָן לְמוּטָב" (סנהדרין צז ע"א). מכאן משמע שגם רבי יהושע מבין שצריך תשובה לפני הגאולה – אלא שלפי רבי אליעזר היא חייבת לבוא ברצון, ולפי רבי יהושע - בכפייה. אמנם מהמשך הגמרא משמע שלפי רבי יהושע גם בלי תשובה הם נגאלים (לפי פירוש רש"י כאן, וכן עולה מהגמרא בירושלמי תענית ג. ומדרש תנחומא בחוקתי ה').
נתקיימו כל דבריה עד הנה, לא נפל דבר אחד
כדעה זו סוברים כמה חכמים, ובכללם הרמב"ן ואור החיים הקדוש בפירושם לתורה. דברי הרמב"ן נמצאים בסוף פרשת "האזינו". וכך כותב הרמב"ן על שילוב התשובה בגאולה העתידה: "והנה אין בשירה הזאת תנאי בתשובה ועבודה". הקב"ה עתיד לגאול אותנו בלי תהליך של תשובה לפני הגאולה. הוא יגאל אותנו "למען שמו באהבה" - "שהוא יתברך יעשה בנו בתוכחות חימה, אבל לא ישבית זכרנו, וישוב ויתנחם ויפרע מן האויבים בחרבו הקשה והגדולה והחזקה, ויכפר על חטאותינו למען שמו".
כן כתב גם רבי חיים בן עטר זיע"א, האור החיים הקדוש: "ואם יראה האדון כי אין כח בעם לסבול חבלים עוד, ורבו חובותיהם למעלה ראש, ואפס בהם כח הסבל, והיה ממכרו עד שנת היובל, שהוא זמן המוגבל לגאולה בעתה, ואז ויצא ביובל ושב לאחוזתו, כי קץ הגלות ישנו אפילו יהיו ישראל רשעים גמורים ח"ו " (ויקרא כה כח). וכנראה הם פסקו כמו רבי יהושע: "סוף סוף לדברי הכל אי אפשר שיהיה הגלות מתמיד כלל. ומכל מקום קיימא לן כרבי יהושע, דקאמר אף אם אין עושין תשובה נגאלין, דהא שתיק רבי אליעזר במסקנא" (מהר"ל נצח ישראל לא).
וְשַׁבְתָּ עַד ה' אֱלֹהֶיךָ - וְלֹא יִשְׁכַּח אֶת בְּרִית אֲבֹתֶיךָ
ואולם בארבעה מקומות אחרים התורה מתארת את הגאולה ומתארת שלב של תשובה לפני הגאולה. כך נאמר בפרשת "בחוקותי" בתחילה: "וְהִתְוַדּוּ אֶת עֲוֹנָם וְאֶת עֲוֹן אֲבֹתָם בְּמַעֲלָם אֲשֶׁר מָעֲלוּ בִי וְאַף אֲשֶׁר הָלְכוּ עִמִּי בְּקֶרִי", ואחר כך כתוב: "וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקוֹב וְאַף אֶת בְּרִיתִי יִצְחָק וְאַף אֶת בְּרִיתִי אַבְרָהָם אֶזְכֹּר וְהָאָרֶץ אֶזְכֹּר" (ויקרא כו מב). אם כן, יש תשובה לפני הגאולה. גם בפרשת "ואתחנן" (דברים ד) כתוב החטא: "כִּי תוֹלִיד בָּנִים וּבְנֵי בָנִים וְנוֹשַׁנְתֶּם בָּאָרֶץ וְהִשְׁחַתֶּם". הגלות: "וְהֵפִיץ ה' אֶתְכֶם בָּעַמִּים וְנִשְׁאַרְתֶּם מְתֵי מִסְפָּר בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר יְנַהֵג ה' אֶתְכֶם שָׁמָּה". אחר כך באת תשובה לפני הגאולה: "בַּצַּר לְךָ וּמְצָאוּךָ כֹּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים וְשַׁבְתָּ עַד ה' אֱלֹהֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְּקֹלוֹ". יחד עם הרחמים: "כִּי אֵל רַחוּם ה' אֱלֹהֶיךָ לֹא יַרְפְּךָ וְלֹא יַשְׁחִיתֶךָ וְלֹא יִשְׁכַּח אֶת בְּרִית אֲבֹתֶיךָ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לָהֶם".
גם בפרשת "ניצבים" (דברים ל) מופיעה התשובה לפני קיבוץ הגלויות. "וְהָיָה כִי יָבֹאוּ עָלֶיךָ כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה אֲשֶׁר נָתַתִּי לְפָנֶיךָ וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ בְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִדִּיחֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ שָׁמָּה: וְשַׁבְתָּ עַד ה' אֱלֹהֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְקֹלוֹ כְּכֹל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם אַתָּה וּבָנֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ". רק אחר התשובה בא קיבוץ הגלויות: "וְשָׁב ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ שָׁמָּה".
אֲנִי ה' בְּעִתָּהּ אֲחִישֶׁנָּה
אפשר לתרץ ולומר שהתורה מתארת שני מהלכים של גאולה. מהלך אחד הוא גאולה עם תשובה – גאולת אֲחִישֶׁנָּה. מהלך אחר הוא גאולה בלי תשובה – גאולת בְּעִתָּהּ. וידועים דברי הגר"א, שאומר כי יש גם פשט הפסוק שמשלב את שניהם ואומר כי יש גם גאולת "בְּעִתָּהּ אֲחִישֶׁנָּה". ככתוב: "הַקָּטֹן יִהְיֶה לָאֶלֶף וְהַצָּעִיר לְגוֹי עָצוּם אֲנִי ה' בְּעִתָּהּ אֲחִישֶׁנָּה" (ישעיה ס כב). שילוב של שניהם ביחד, שפירושו גאולה עם מעט תשובה, כדלקמן.
וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ
איך עושים גאולה עם מעט תשובה? איך עושים גם בְּעִתָּהּ וגם אֲחִישֶׁנָּה? התשובה נמצאת בפסוק המסיים את נבואת הגלות: "הַרְנִינוּ גוֹיִם עַמּוֹ כִּי דַם עֲבָדָיו יִקּוֹם וְנָקָם יָשִׁיב לְצָרָיו וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ" (דברים לב מג). ובמדרש (ספרי האזינו שלג) למדו מכאן חכמים כי יש "תשובה" בעצם הישיבה בארץ ישראל. "היה רבי מאיר אומר כל היושב בארץ ישראל ארץ ישראל מכפרת עליו שנאמר (ישעיה לג כד) 'העם היושב בה נשוא עון'. עדין הדבר תלי בדלא תלי. אין אנו יודעים אם פורקים עוונותיהם עליה ואם נושאים עוונותיהם עליה? כשהוא אומר 'וכפר אדמתו' עמו הוי פורקים עוונתיהם עליה ואין נושאים עוונותיהם עליה. וכן היה רבי מאיר אומר כל הדר בארץ ישראל וקורא קרית שמע שחרית וערבית ומדבר בלשון הקדש הרי הוא בן העולם הבא".
שכל מי שדר בארץ ישראל נקרא צדיק
מכאן למד רבי אברהם אזולאי, בעל ה"חסד לאברהם" (מעין ג נהר יב) על מעלת הישיבה בארץ ישראל וכתב: "ודע שכל מי שדר בארץ ישראל נקרא צדיק, גם שאינם צדיקים כפי הנראה, שאם לא היה צדיק היה מקיא אותו הארץ, כדכתיב: 'ותקיא הארץ את יושביה', וכיון שאינה מקיא אותו בודאי נקרא 'צדיק' אף על פי שהוא נראה בחזקת רשע". אבל אין כאן כפרה גמורה, אלא חלקית, כפי שהוא ממשיך ואומר: "ודע כי ארץ ישראל אינה מכפרת מהעבירות הנעשות בה אלא השגגות לבד, אבל העוונות הנעשות בה אינם נמחלים אלא על ידי יסורים, או למי שהוא עובר על פשע (מוחל אם פוגעים בו), והפשעים הנעשים בארץ אין להם סליחה אלא על ידי תשובה ותלמוד תורה".
יִהְיוּ יִשְׂרָאֵל לְפָנַי חֲשׁוּבִים כִּכְרוּב
כך גם מחשיב ירמיהו הנביא את היציאה של ישראל ממצרים לארץ ישראל כ"תשובה", וזכותה נזכרת לדורי דורות: "הָלֹךְ וְקָרָאתָ בְאָזְנֵי יְרוּשָׁלַם לֵאמֹר כֹּה אָמַר ה' זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה" (ב ב). למרות שבאותה שעה קיטרג עליהם שר מצרים ואמר: "הללו עובדי עבודה זרה והללו עובדי וכו'".
כך היה גם בימי בית שני. נחמיה מתאר את חטאי העם: "חֲבֹל חָבַלְנוּ לָךְ וְלֹא שָׁמַרְנוּ אֶת הַמִּצְוֹת וְאֶת הַחֻקִּים וְאֶת הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוִּיתָ אֶת מֹשֶׁה עַבְדֶּךָ" (נחמיה א). עזרא הסופר מתאר כי היהודים שעלו היו נשואים לנשים נוכריות (עזרא ט). היו בהם נביאי שקר שניסו לעצור את בניין ירושלים (נחמיה ו), היו כאלה שסחרו ביום השבת (נחמיה י. יג) והיו שאפילו עשקו את אחיהם (נחמיה ה').
הגמרא מסבירה כי למרות חטאי העולים מבבל יש בהם מעלה עצומה. וכך דרשו בגמרא את הפסוק "וְאֵלֶּה הָעוֹלִים מִתֵּל מֶלַח, תֵּל חַרְשָׁא כְּרוּב אַדּוֹן וְאִמֵּר, וְלֹא יָכְלוּ לְהַגִּיד בֵּית אֲבֹתָם וְזַרְעָם אִם מִיִּשְׂרָאֵל הֵם" וכך דורשת הגמרא: "תֵּל מֶלַח" - אֵלּוּ בְּנֵי אָדָם שֶׁדּוֹמִין מַעֲשֵׂיהֶם לְמַעֲשֵׂה סְדוֹם שֶׁנֶּהְפְּכָה לְתֵל מֶלַח. "תֵּל חַרְשָׁא" - זֶה שֶׁקּוֹרֵא "אַבָּא", וְאִמּוֹ מְשַׁתַּקְתּוֹ. "וְלֹא יָכְלוּ לְהַגִּיד בֵּית אֲבֹתָם וְזַרְעָם, אִם מִיִּשְׂרָאֵל הֵם", זֶהוּ אֲסוּפִי שֶׁנֶּאֱסַף מִן הַשּׁוּק, שֶׁאֵינוֹ מַכִּיר לֹא אֶת אָבִיו וְלֹא אֶת אִמּוֹ. "כְּרוּב אַדּוֹן וְאִמֵּר" - אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ, אָמַר אָדוֹן, אֲנִי אָמַרְתִּי, יִהְיוּ יִשְׂרָאֵל לְפָנַי חֲשׁוּבִים כִּכְרוּב, וְהֵם שָׂמוּ עַצְמָם כְּנָמֵר. אִיכָּא דְּאַמְרֵי, אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ, אָמַר אָדוֹן, אַף עַל פִּי שֶׁשָּמוּ עַצְמָם כְּנָמֵר, הֵם חֲשׁוּבִים לְפָנַי כִּכְרוּב (קידושין ע ע"א).
אנשים שהם במדרגה אישית בחטאים כמו סדום ועמורה זוכים להיחשב לפני ה' כמו הכרובים הנמצאים בקודש הקדשים, כרובים שהשכינה שורה עליהם (ספר המקנה). והכול בגלל מסירות הנפש שהייתה להם ללכת אחרי ה' ולצאת מהגלות, כמו שהיה ביציאת מצרים.
גָלוּת הָאַחֲרוֹן אֵין לוֹ קֵץ וּזְמָן, אֶלָּא הַכֹּל תָּלוּי בִּתְשׁוּבָה
בספר הזהר (חדש, נח) מסביר רבי אליעזר הגדול לרבי עקיבא את דעתו על תהליך התשובה בזמן גאולתם של ישראל: רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: כָּל הַגָּלֻיּוֹת שֶׁגָּלְתָה כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, נָתַן לָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא זְמַן וְקֵץ, וְנִתְעוֹרְרָה תָּמִיד בִּתְשׁוּבָה, וְגָלוּת הָאַחֲרוֹן אֵין לוֹ קֵץ וּזְמָן, אֶלָּא הַכֹּל תָּלוּי בִּתְשׁוּבָה. שֶׁנֶּאֱמַר, (דברים ל) "וְשַׁבְתָּ עַד ה' אֱלֹהֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְקוֹלוֹ". וּכְתִיב: "אִם יִהְיֶה נִדַחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמַיִם מִשָּׁם יְקַבֶּצְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ וּמִשָּׁם יִקָּחֶךָ".
וְלָכֵן יְחַכֶּה ה' לַחֲנַנְכֶם
וממשיך שם הזהר ואומר: "אָמַר לֵיהּ רַבִּי עֲקִיבָא: אִם כֵּן, הֵיאַךְ יְהֵא דָא לְהִתְעוֹרְרָא כּוֹלְהוֹן כַּחֲדָא בִּתְשׁוּבָה, מַאן דַּהֲוֵי בְּסָיְיפֵי שְׁמַיָא, וּמַאן דְּהוּא בְּסָיְיפֵי אַרְעָא, הֵיךְ יִתְחַבְּרוּן כַּחֲדָא לְמֶעְבַּד תְּשׁוּבָה?". איך כל ישראל ביחד יעשו תשובה, היהודים שבקצה השמים הזה עם היהודים שבקצה השמים השני? "אָמַר לוֹ רַבִּי אֱלִיעֶזְר: חַיֶּיךָ, דְּאִי יַחְזְרוּן בִּתְשׁוּבָה רֵישֵׁי כְּנִישְׁתָּא, אוֹ חָדָא כְּנִישְׁתָּא, בִּזְכוּתָם יִתְכְּנֵשׁ כָּל גָּלוּתָא, דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִיסְתְּכֵי תְּדִירָא, אֵימָתַי יַחְזְרוּן, וְיַעֲבֵד לְהוֹן טָבָא, דִּכְתִיב (ישעיה ל) 'וְלָכֵן יְחַכֶּה ה' לַחֲנַנְכֶם'. מְחַכֶּה תָּמִיד אֵימָתַי יַעֲשׂוּ תְּשׁוּבָה".
אם יעשו תשובה ראשי הקהילות, או אפילו קהילה אחת, בזכותם תתכנס כל הגלות לארץ ישראל. וכל זה כיוון שהקב"ה מחכה כל העת מתי יחזרו בני בתשובה כדי שיביא להם את כל הטובה אשר דיבר. דכתיב: "וְלָכֵן יְחַכֶּה ה' לַחֲנַנְכֶם וְלָכֵן יָרוּם לְרַחֶמְכֶם כִּי אֱלֹהֵי מִשְׁפָּט ה' אַשְׁרֵי כָּל חוֹכֵי לוֹ" (ישעיה ל יח).
מְפִתְחוֹ שֶׁל מַחַט - לְּפִתְחוֹ שֶׁל אוּלָם
רבי מחפש תשובה
בהמשך לדברים הללו מביא הזהר הקדוש (זהר חדש סוף נח) מעשה על רבי יהודה הנשיא שלמד את נושא הגאולה והתשובה, ותוך כדי לימוד נגלה אליו אליהו הנביא. "רַבִּי הֲוָה יָתֵיב יוֹמָא חַד, וַהֲוָה מִסְתַּכֵּל בְּהָא מִילְּתָא, דִּכְתִיב (דברים ד) 'בַּצַּר לְךָ וּמְצָאוּךָ כֹּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים וְשַׁבְתָּ עַד ה' אֱלֹהֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְּקֹלוֹ'. אֲמַר, מַה דַּאֲמַר משֶׁה דִּיהֱוֵי בְּסוֹף יוֹמַיָא, כָּל אִינוּן עָקְתִין הָא אֲתָא, וּתְשׁוּבָה עַד כְּעָן לָא אִתְעֲבִידָא". כל הצרות שאמר משה קרו, אבל התשובה עוד לא קרתה.
"עַד דְּהֲוָה יָתֵיב, אָתָא אֵלִיָּהוּ זָכוּר לָטוֹב, אָמַר לֵיהּ, רַבִּי בְּמַאי אִתְעַסַּקְתְּ. אָמַר לֵיהּ בְּהַאי דְּאָמְרָה תּוֹרָה, דְּכַד יֵיתוּן עָקְתִין לְיִשְׂרָאֵל בְּסוֹף יוֹמַיָא, דְּיַעַבְדוּן תְּשׁוּבָה לְאַלְתָּר, דִּכְתִיב בְּאַחֲרִית הַיָּמִים וְשַׁבְתָּ, וְעַד כְּעָן לָא תָבוּ בִּתְיוּבְתָּא". תוך כדי הלימוד מגיע אליו אליהו הנביא ושואל אותו במה הוא עוסק, ורבי מספר לו מה הוא לומד באותה שעה.
אף הקב"ה מחפש תשובה
"אָמַר לֵיהּ: חַיֶּיךָ רַבִּי, בְּהַאי מִילְּתָא אִתְעַסַּק קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יוֹמָא דֵין, וַאֲתָא מִיכָאֵל אַפֹּטְרוֹפְּסָא רַבָּה דִילְהוֹן, וּבָעֵי דְּאֵימָתַי יִפְקוֹן בְּנוֹהִי רְחִימוֹהִי מִתְּחוֹת גָּלוּתָא דֶּאֱדוֹם. וַאֲמַר: אַתְּ כְּתַבְתְּ בְּאוֹרַיְיתָךְ, דְּכַד יִסְבְּלוּן אִינוּן עוֹנְשַׁיָיא עַל מַה דַּעֲבָדוּ, מַאי כְּתִיב. 'כִּי אֵל רַחוּם ה' אֱלֹהֶיךָ'".
אמר אליהו הנביא לרבי יהודה: חייך רבי, כי בדבר הזה עוסק כעת הקב"ה בבית המדרש של מעלה. ובא מיכאל השר הגדול של ישראל ושאל מתי יצאו הבנים האהובים של ה' מגלות אדום, הוא אומר לרבש"ע: אתה כתבת בתורה כי אחרי הסבל של הגלות יבואו הרחמים. "כִּי אֵל רַחוּם ה' אֱלֹהֶיךָ". למה אתה לא מפעיל את מידת הרחמים?
נזיפה לס"מ שמחזיר בשאלה
"אָמַר לֵיהּ: יֵיתֵי סמאל אַפּוֹטְרוֹפְּסָא דֶּאֱדוֹם וְיַטְעִין עִמֵּיהּ קַמָּאי. אֲתָא סמאל. וְטָעִין מִיכָאֵל מִלְּתָא דָא, כִּדְבְקַדְמֵייתָא. אֲמַר סמאל, מָארֵי דְעָלְמָא, אַתְּ הוּא דַאֲמַרְתְּ דִּתְהֱוֵי כְּנִישְׁתָּא דְיִשְׂרָאֵל תְּחוֹת שׁוּלְטָנָא דֶאֱדוֹם, עַד דְּיֶהֱוָן זַכָּאִין קַמָּךְ, וְהָא כָּלְהוֹן חַיָּיבִין עַד יוֹמָא דֵין". אמר הקב"ה למיכאל: בכל דין צריכים לשמוע שני צדדים. ולכן אקרא לכאן את הס"מ, שהוא שרו של אדום, ויטען את טענותיו. בא הס"מ ושמע את טענותיו של המלאך מיכאל וטען כלפי ה': "אתה אמרת כי עם ישראל יהיה תחת יד אדום עד שיחזרו בתשובה, וכעת כל ישראל חייבים ואין בהם מי שחזר בתשובה".
"בֵּיהּ שַׁעֲתָא אַנְזִיפֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, עַל דַּאֲמַר דֵּלָטוֹרָא עַל בְּנוֹהִי, וְעָרַק תְּלַת אַלְפֵי מִילִין. וַאֲמַר לְמִיכָאֵל, מִיכָאֵל הֲוָה לָךְ לְמֶהֱוֵי שְׁפִיל לְרֵישֵׁיהּ דִּקְרָא, דִּכְתִיב "וְשַׁבְתָּ עַד ה' אֱלֹהֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְקוֹלוֹ", וְאַחַר כַּךְ כְּתִיב כִּי אֵל רַחוּם ה' אֱלֹהֶיךָ". באותה שעה נזף הקב"ה בס"מ שאמר לשון הרע על ישראל שכולם רשעים ואין בהם מי שעשה תשובה (איך אפשר לומר דבר כזה, כשעם ישראל שומרים על התורה תוך כדי רדיפות אכזריות לכל אורך הדורות). אחר כך חזר למיכאל ואמר לו: אתה אומר לי "כי אֵל רַחוּם ה' אֱלֹהֶיךָ", אבל צריך לזכור שלפני הפסוק הזה יש פסוק אחר שאומר כי צריך חזרה בתשובה: "וְשַׁבְתָּ עַד ה' אֱלֹהֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְקוֹלוֹ".
אַפְתְּחַת תְּשׁוּבָה כְּעֵינָא דְּמַחֲטָא, אֲנָא אֶפְתַּח לָהּ תַּרְעִין רַבְרְבִין
"אֲמַר מִיכָאֵל, מָארֵי דְעָלְמָא, הֲוָה לָךְ לְרַחֲמָא עֲלַיְיהוּ, אַתְּ רַחוּם, וְכָךְ אִתְקְרִיאַת". טען מיכאל ואמר: אם הכול על-פי הדין, ורק אחרי תשובה תבוא הגאולה, אם כן איפה הרחמים הרי קוראים לך "אל רחום וחנון"? הרי הכול הוא בדין ואתה כתבת על הגאולה: "כִּי אֵל רַחוּם ה' אֱלֹהֶיךָ".
"אָמַר לֵיהּ: אוֹמָאָה אוֹמֵיתִי בְּיוֹמָא דְאִתְגַּזְרָא דִינָא קֳדָמָאי, עַד דִּי יְתוּבוּן. וְאִי כְּנִישְׁתָּא דְיִשְׂרָאֵל, אַפְתְּחַת תְּשׁוּבָה כְּעֵינָא דְּמַחֲטָא, אֲנָא אֶפְתַּח לָהּ תַּרְעִין רַבְרְבִין". ענה הקב"ה ואמר: שבועה נשבעתי בעת החורבן, שיהיו בגלות עד שישובו בתשובה. אמנם אם הם יפתחו בתשובה קטנה מן הקטנה "כְּעֵינָא דְּמַחֲטָא", אני פותח להם "תַּרְעִין רַבְרְבִין" – פותח להם שערי גאולה, כמו שהיה בגאולת בבל ובגאולת מצרים, וזו מידת הרחמים הגדולה.
וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים
בימינו עם ישראל פתח בתשובה יותר מְּעֵינָא דְּמַחֲטָא. מאות אלפים ממשיכים לעלות לארץ ישראל למרות הקושי. אנשים מתאמצים לבנות יישובים בארץ ישראל ולקיים את מצוות עשה של "והורשתם את הארץ וישבתם בה". וחלקם אף שילמו על כך בחייהם. כמעט כל אזרחי ישראל משרתים בצה"ל ונכנסים במודע לסכנת חיים בשביל להציל את האחים שלהם, מהם עשרות אלפים שנהרגו ל"ע ומאות אלפים שנפצעו ועדיין ממשיכים במסירותם.
במדינת ישראל של היום יש למעלה ממאה וחמישים אלף לומדי תורה, חלקם הגדול מצטמצמים בכל ענייני החומר בשביל ללמוד וללמד תורה. גם הם וגם אנשים אחרים מתאמצים ומשלמים הרבה כדי שהילדים שלהם ילמדו תורה בטהרה. במפעל התורה הענק הזה שותפים דרך המיסים כמעט כל אזרחי המדינה – חלקם הגדול מרצון. אם ימנו את הזכויות של תושבי מדינת ישראל היום – ימצאו שהזכויות שלהם הן הרבה יותר מעינא דמחטא לפחות כמו פִתְחוֹ שֶׁל אוּלָם. אנו מתפללים שהקב"ה ימשיך ויקיים בנו את דברו הטוב ויביא אותנו לגאולה שלמה של ממש, ונזכה להתבשר בחתימה טובה לחיים טובים ולשלום. אמן ואמן.
סיפורים
רחם עלינו
פעם שאל אדם את הרב זצ"ל האם מותר לו להיות ניזון ביום-כיפור באמצעות אינפוזיה. הרב פרש את ידיו לשמים ואמר: ריבונו של עולם, תראה מה חושב יהודי כשהוא מוטל על מיטת חוליו בבית החולים. הם אוהבים אותך ואוהבים את המצוות שלך. רחם עלינו ושלח לנו רפואה שלמה.
נקודה טובה
סיפר הרב רן בן משה, ראש המכינה הקדם-צבאית, בית-רימון: לרב זצ"ל הייתה יכולת להסתכל על הטוב שבכל אחד. הגענו עם תלמידים הלומדים במכינה הקדם-צבאית לשמוע שיעור בבית הרב. בגמר השיעור הרב דיבר עם אחד הבחורים שהיה לו שיער ארוך, והסביר לו בעדינות שזה לא מתאים לבחור ללכת עם שער ארוך.
בגמר השיעור התפללנו מנחה עם הרב. לפני שהבחורים יצאו, הצביע הרב על אותו בחור בעל השיער הארוך ואמר: "הלוואי וביום הכיפורים אתפלל כמו שהבחור הזה התפלל מנחה כאן עכשיו". למדתי ממנו באותה שעה איך אפשר גם להעיר בעדינות וגם, באותה שעה ממש, לראות את הטוב באותו אדם.
מה נהדר היה כהן גדול
בהגיע ערב כיפור פותחים את התפילה עם הפיוט "לך אלי תשוקתי". אנו נכנסים בפחד וחלחלה, ואומרים עם הרב את תפילת "כל נדרי" וברכת "שהחיינו". תפילת ערבית נאמרת על-ידי כולנו, והרב רוכן באמירת הווידוי של רבנו ניסים, הנאמר בבכי על-ידי החזן. לאחר התפילה אנו קוראים עשרה פרקי תהילים עבור כל אותן נשמות שאין מי שיאמר עליהן קדיש. מי אם לא מורנו ורבנו ישלים את תיקונן? אך הרב מזכה אותנו בהשתתפות בתיקון מיוחד זה, שכפי שהרב אומר: "תיקון זה הוא לכל הנשמות מזמן בריאת העולם ועד ימינו אלה".
תפילות וסליחות נאמרות בקול תחנונים, ובתפילת המוסף, בטרם סדר העבודה, אנו רואים בעיני רוחנו ממש את העבודה הנעשית בבית המקדש, תוך ייחודי הרב בתפילת "והכוהנים והעם".
תשובה כהלכה
סליחה שנייה.קשה לי לבקש עכשיו סליחה מכל החברים שלי, כי לקחתי על עצמי השנה לבקש סליחה ברגע שהבנתי שעשיתי משהו לא בסדר. השתדלתי בזה מאוד, כי זה לא נראה לי בסדר שכאשר מתקרב יום כיפור, כולנו מתחילים להתנצל על כל החטאים שעשינו בין אדם לחברו. אבל אני בטוחה שהיו פעמים שלא ביקשתי סליחה. איך מבקשים סליחה בכוונה? האם זה בסדר לבקש סליחה שנייה לפני היום הגדול?
אם כבר ביקשת פעם סליחה, את לא צריכה לבקש שנית. אם יש לך ספק – תבקשי סליחה. ובלבד שהכול מלב טוב ושמח.
תחשוב טוב, יהיה טוב.איך אפשר לעזור לאדם שמרגיש שרוב חייו הם רע ושה' עושה לו רע?
להסביר לו כי מי שחושב כך – גם אם יהיה לו כל הטוב שבעולם הוא יהיה אומלל. ולהסביר לו כי אדם שחושב רק טוב אפילו כשהמצב קשה, הוא שמח ומאושר. כדאי לו לחיות חיים שמחים. למה לו לחיות חיי צער ועוגמת נפש?
לְבוּשׁוֹ כְּשֶׁלֶג לָבָן. האם מותר ללבוש חליפה שחורה בשבת ובחג? מה היה מנהג הרב אליהו זצ"ל?
לפי המקובלים מספיק ארבעה בגדי לבן (כולל גופייה, גרביים חולצה וכד'). אם לובשים ארבעה בגדי לבן – אפשר ללבוש חליפה שחורה. הרב אליהו לא היה לובש חליפה שחורה, אלא כחולה כהה. וכאשר שאלו אותו למה הוא לא לובש חליפה לבנה, הוא אמר כי אם היה עושה כך היה מחייב את כולם ללבוש חליפה לבנה, ולא היו עומדים בזה. אבל בראש השנה ויום הכיפורים הוא היה לובש חליפה לבנה.
לשיעור בווידיאו
https://www.youtube.com/watch?v=C6g_m3d-v2I
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
