ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- תולדותיהם של צדיקים
- מאמרים נוספים
כוחו הגדול של המגיד מדובנא היה במשליו השנונים, שעד היום משמשים כאבני יסוד בדרשות רבות מספור. ומספרים (תולדות הגר"א עמ' רנא) שפעם שאל הגר"א בכבודו ובעצמו את המגיד- " כיצד אתה מוצא לכל עניין כאלו משלים יפים וקולעים?"
ענה המגיד: אמשול לכם משל. בן מלך אחד, שאומן בידי טובי המומחים, הראה את כוחו בירייה, וצלף לכל המטרות ולא החטיא. יחד עם זאת, בחלק מהמטרות פגע בצד ולא בדיוק במרכז המטרה. אולם, לאחר שפגע בכל המטרות, הלך ביער, ולתדהמתו ראה עצים רבים, שעליהם מצוירות מטרות, ובדיוק במרכזה של כל מטרה נעוץ חץ. התפלא האיש מאד, ושאל את האיכר שעמד ליד העצים – האם אתה האיש שירה את החיצים?
השיב האיש בחיוב. שאל הנסיך – וכיצד פגעת בדיוק במרכזן של כל המטרות?
השיב האיכר – ההבדל ביני ובינך, שאתה קודם מצייר את המטרות ואחר כך יורה, ואילו אני קודם יורה ורק אחר כך מצייר מסביב לפגיעה את המטרה...
כך הסביר גם המגיד מדובנא את יכולתו למשול משלים, קודם אני מגבש בראשי את המסר המרכזי שברצוני להעביר ורק אחר כך אני ממשיל לכך את המשלים.
אמירה זו של המגיד מדובנא היא אבן יסוד בהבנת תפקידה של הדרשנות בתורת ישראל. הרבה פעמים, ישנה תחושה שהדרשן יכול להטות את הדרשה לכל כיוון שיחפוץ. לדוגמא - ברצותו יוכיח מהפרשה שהמחלוקת היא דבר מגונה, וברצותו יוכיח מהפרשה שדעתו במחלוקת זו היא הצודקת, וכן הלאה על זה הדרך. תופעה זו, גורמת לכך, שהדרשה לבד לא יכולה להוות הוכחה לדברים. ואם זה כך בדרשה, הרי קל וחומר שמשל לבד לא יכול להוות הוכחה לנושא מסויים, כיוון שתמיד המשל והנמשל לא דומים זה לזה בשלמות.
אם כן – מה מקומם של הדרשות בעם ישראל? במה מועילה, למשל, דרשת הרב בליל שבת בענייני פרשת שבוע?
התשובה היא, שישנם עקרונות יסוד תורניים, שהועברו אלינו דרך ההלכות והאגדות, ונמסרו לנו בפי גדולי ישראל הקדמונים. הדרשן לוקח עקרון יסוד כזה ומלביש אותו בתוך המשל או מבאר על פיו נקודה מסוימת בפרשת השבוע. לכן, חשוב מאד להיזהר שלא לומר בדרשה כל דבר. הדרשה או המשל אינם העיקר, הם רק הלבוש לעקרון רוחני יסודי שקיים גם בלעדיהם.
עקרון זה מתכתב עם הנחיה שקיבל המגיד מדובנא מהגר"א בראשית דרכו בעולם הדרשנות (תולדות הגר"א עמ' רמ). כשהיה המגיד מדובנא בן 18, הוא ביקר אצל הגר"א וסיפר לו שהוא שואף להיות מגיד. באותם ימים, היו רגילים המגידים להוכיח את ישראל על חטאיהם באופן קשה מאד. דעתו של הגאון לא הייתה נוחה מכך, לפיכך אמר הגאון למגיד: זכור, שכשאמר ישעיהו הנביא: "איש טמא שפתיים אנוכי, ובתוך עם טמא שפתיים אנוכי יושב", אמר לו הקדוש ברוך הוא – על עצמך אתה יכול לומר שאתה איש טמא שפתיים, אך על עם ישראל אסור לומר כך. מיד עף אל ישעיהו אחד מהשרפים ובידו רצפה, ונגע בשפתי ישעיהו. מה זה רצפה? "אמר רבי שמואל: רצוץ פה שאומר דלטוריה (לשון הרע) על ישראל".
הנה אותו עניין. אסור לדרשן לומר כל דבר, עליו לפעול לפי עקרונות רוחניים, כדוגמת העיקרון שצריך לדבר בציבור טוב על ישראל.
ןכך מצינו בפרשת ויחי, שהוכיח יעקב אבינו חלק מבניו על מעשיהם, ונזף בראובן שמעון ולוי. אולם בסיום דבריו נאמר (מט, כח) – "וזאת אשר דבר להם אביהם ויברך אותם", ומפרש שם רש"י: "והלא יש מהם שלא ברכם אלא קנטרן, אלא כך פירושו... יכול שלא ברך לראובן שמעון ולוי תלמוד לומר: ויברך אותם, כולם במשמע".
אם כן למדנו, שבסופו של דבר, כשפונים לכלל הציבור עלינו להביט בעין טובה, עין של ברכה. נואם חייב להיות נואם בחסד, לראות תמיד את החסד, נואם בחסד עליון!
הכנס השנתי למורשת הרב קאפח תשע"א הכנס השנתי למורשת הרב קאפח - תשע"א
הקלטת השידור החי מהיכל שלמה, ירושלים
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
