ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- תולדותיהם של צדיקים
- מאמרים נוספים
בתקופתו החלה להתפשט תנועת ההשכלה, והנודע ביהודה עשה כל מאמץ כדי לשמור על שלמותה של הקהילה, לעיתים במחיר כבד של ויתורים כלפי המשכילים כל עוד לא היה מדובר בפגיעה ישירה בהלכה. כך למשל הוקם בפראג בזמנו, בנוסף לחדרים ולתלמודי התורה הרבים, גם בית ספר ברוח ההשכלה. במקום להילחם בו חזיתית - מה שהנודע ביהודה כנראה ראה כמלחמה אבודה מראש - הוא השתתף בהנהלת בית הספר, ודאג כל חייו שתוכנית הלימוד והתנהלותם של המורים והתלמידים לא יהיו מנוגדות להלכה. במקביל הוא פתח ישיבה גדולה שלמדו בה מאות תלמידים שרבים מהם הפכו לגדולי הרבנים של הדור הבא, כך שהשפעתו בחייו ולאחר מותו הייתה גדולה ביותר.
בעיקר הוא כתב את ספריו החשובים – שו"ת 'נודע ביהודה' (על שם אביו רבי יהודה) על חלקיו הרבים, וספר צל"ח (ציון לנפש חיה, על שם אמו הרבנית חיה) על כמה מסכתות - שעד היום הם מהספרים היושבים ראשונה במלכות הפסיקה והלמדנות. כמה מספריו נדפסו בחייו והאחרים לאחר מותו, כולל הערותיו החשובות 'דגול מרבבה' שנדפסו על גיליונות השולחן ערוך.
רבי יחזקאל לנדא הנהיג את קהילתו ביד רמה, אך לפני הכול היה איש הלכה. למרות ידיעותיו העצומות בקבלה הוא לא הסכים להכניס שיקולים קבליים בפסיקת ההלכה או לשנות מנהגים בתפילות ובדרך קיום המצוות על פי מנהגי קבלה שאין להם מקור בפוסקים. הוא גם התנגד לרבים ממנהגי תנועת החסידות שהחלה להתפשט בימיו, כמו למשל אמירת 'לשם ייחוד' לפני קיום מצוות. מצד שני, כמובן שלא הסכים לשום שינוי מנהגי והלכתי בעקבות לחצם של המשכילים, ובימיו כל קהילת פראג על אלפי בתי האב שלה הייתה קהילת קודש אחת גדולה, גם החלקים בקהילה שהחלו לנטות לאורח חיים מודרני יותר.
פרשבורג ניצחה
מעניין לעמת את דרכו עם דרכו של בן דורו הצעיר ממנו בכמה עשרות שנים, רבנו משה סופר. גם בפני החתם סופר, שהיה רבה של פרשבורג (היום ברטיסלבה בירת סלובקיה ואז חלק מהונגריה הגדולה), עמדו אותם קשיים ולחצים שעמדו בפני הנודע ביהודה, אבל הכיוון ההנהגתי שלו היה שונה – הוא עמד על כך שלא ייעשה שום ויתור למשכילים ולמחדשים, והשתמש בביטוי ההלכתי "חדש אסור מן התורה", שקשור להלכות כשרות הדגן, כסיסמה וקריאת קרב נגד כל שינוי בהנהגות הקהילה.
האמת צריכה להיאמר, שלאחר כמה דורות התוצאות דיברו בעד עצמן: למרות החילון והרפורמה שפגעו גם ביהודי הונגריה וסלובקיה - פרשבורג נשארה עיר של תורה, וחלק ניכר מיהודיה נשארו שלמים באמונתם ובתורתם, בעוד שקהילת פראג ירדה מדחי אל דחי, עד שלפני השואה נותרו בה רק משפחות בודדות שומרות מצוות. האם ניתן ללמוד מכך לימינו? ההבדלים בין המציאות ותנאי החיים והניסיונות והמאבקים בין מקום למקום ובין תקופה לתקופה גדולים, וקשה להכריע בכך; אבל אי אפשר להתעלם מהכיוון הכללי שהוא בוודאי נכון – היהדות הסובלנית בפראג פשטה את הרגל, והיהדות הקשוחה בפרשבורג נשארה עומדת על שתי רגליה.
כך כתב רבי מאיר שפירא מלובלין כמה שנים לפני פטירתו, אחרי ביקור שערך בשתי הערים האלו לצורך איסוף כספים לבניית ישיבת חכמי לובלין שאותה עמד להקים: "לפני מאה שנה בערך נלחמו בהשכלה ובמשכילים שני זרמים שונים - האחד מתון ופשרני, השני חזק ושונא ויתורים. שניהם חשו כי רק טובת העם והתורה לנגד עיניהם, וזו הייתה האמת. בפרשבורג נתקלה ההשכלה בחתם סופר ובסיסמתו 'חדש אסור מן התורה' שמנעה כל ניסיון 'לתקן' את היהדות, ייקוב הדין את ההר. לא כן בפראג. תנועת ההשכלה מצאה שם לפניה מנהיגים מתונים, שסיסמתם הייתה 'שמאל דוחה וימין מקרבת'. ומי ניצח? פרשבורג מתגאה בגדולים ובצדיקים הנחים בבית הקברות שלה, והם יכולים להתגאות בפרשבורג דהשתא - עד היום לומדים בה את תורת החתם סופר, וישיבתו עדיין קיימת על מאות תלמידיה. גם בפראג אתה מוצא בבית החיים הישן את מצבות גדולי הדורות חכמי פראג, ואתה מבקר בהתרגשות בבית הכנסת הישן המפורסם שבה. אך כאשר הנך שואל היכן היא פראג היהודית, התשובה היא כי נשארו בכל העיר הגדולה הזו רק כמה עשרות משפחות שומרות מצוות... פרשבורג ניצחה". עד כאן דברי מהר"ם שפירא (עם שינויים קלים), והדברים מדברים בעד עצמם.
כמה היא מידת אצבע?
ולסיום, נקודה הלכתית מעניינת: רבי יחזקאל לנדא היה מהראשונים שעמדו על כך שקיימת לכאורה סתירה בין מידות הנפח ההלכתיות לפי מדידת האצבעות ובין מידות הנפח ההלכתיות המקובלות. הוא בנה לעצמו תיבה קטנה בגודל של 2X2X2.7 אצבעות ("אצבע" נמדדת במקום הרחב באגודל), שנפחה רביעית, כמו שכתוב בגמרא, והנה מתברר שהכמות שנכנסת בתיבה קטנה זו גדולה פי שניים ממה שאמור להיכנס בה כאשר מודדים את הנפח לפי נפח ביצים בינוניות (רביעית = ביצה וחצי) ולפי המנהג המקובל! אחרי בירורים שונים הכריע שיותר סביר שהביצים בימינו קטנות יותר מהביצים של פעם, מאשר לטעון שהאנשים ואצבעותיהם גדולים היום הרבה יותר מפעם. לכן, קבע, צריך להכפיל את שיעורי הנפח ההלכתיים, ולנהוג בכל עניין הלכתי על פי מה שנקרא היום שיעור חזון איש (מפני שבדור הקודם רבי אברהם ישעיהו קרליץ, החזון איש, היה מראשי המדברים והכותבים בנושא שתמכו בשיטה הזו). הוא כתב על כך הערה בסוף ספר צל"ח על מסכת פסחים (הספר נדפס לראשונה בשנת תקמ"ג, עשר שנים לפני פטירתו), ומאז ועד היום ההערה הזו מרעישה את עולם ההלכה. לא ניכנס לסוגיה ההלכתית המרתקת והמסובכת הזאת, שנכתבו עליה עשרות ספרים ואלפי תשובות ופסקים ומאמרים, רק נאמר שפלא פלאים שההערה היחידה של הנודע ביהודה בנושא מופיעה כאמור בהבלעה בסוף הספר הלמדני צל"ח על פסחים, ואין שום דיון בנושא לא בהערותיו על השולחן ערוך במקומות המתאימים ולא בשום תשובה בספרו הגדול 'נודע ביהודה' - והרי מדובר על "פצצה" הלכתית, שמשפיעה עד היום על קיום ההלכה במגוון רחב של נושאים!
לעניות דעתי ייתכן שגם הנודע ביהודה התכוון להציג את ההערה הזו כהערה ללומדים וכהנהגה לכתחילה, ולא כקביעה גמורה הלכה למעשה שתשפיע בפועל על כל מקצועות ההלכה, בעיקר שהיה בכך שינוי משמעותי בפסיקה המקובלת ובמנהג הקהילות - שינוי שהנודע ביהודה השתדל תמיד להימנע ממנו. נקודה למחשבה.
אשרי מי שמאות שנים אחרי פטירתו דמותו וכתביו והנהגותיו נשארים חיים ותוססים ומשפיעים לא פחות מאשר בחייו. תנצב"ה.
מתוך העיתון בשבע
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
